מחילת הלוואת בעלים לחברה לא תוכר כהפסד הון אלא אם יוכח טעם מסחרי

לטובת בעל מניות יחיד של חברה היתה רשומה הלוואת בעלים של מליוני שקלים. בעל המניות מחל על הזכות לקבל החזר הלוואת הבעלים וביקש להכיר בכך כהפסד ולקזז ההפסד כנגד רווחי הון שנוצרו לו. רשות המסים, לעומתו, ראתה במחילת החוב לחברה כפעולה ללא טעם מסחרי שנועדה אך ורק להפחית את המס בגין רווח ההון שצמח לבעל המניות בעסקה אחרת ולכן סירב להכיר בהפסד.
בית המשפט העליון קבע, כי הזכות לתכנון מס הינה חלק מזכות הקניין של הנישום אולם כנגד זכות זו יש לאזן את האינטרס הציבורי בגביית מס אמת ובקיום מערכת מס שוויונית וצודקת ולכן נקבעו הורואת המאפשרות לפקיד השומה לסווג עסקה מחדש וכך להתעלם מיתרון המס שביקש נישום להשיג באמצעות עסקה או פעולה מסוימת בצורה מלאכותית. עסקה מלאכותית תיחשב ככזו כאשר לא עמד ב"מבחן הטעם המסחרי", אשר לפיו יש לבחון האם לאור מכלול נסיבות העסקה ותכליותיה עומד ביסודה טעם כלכלי ממשי, או שמא כל מטרתה היא להביא להפחתת מס.
בית המשפט קבע כי מחילת חוב היא עסקה וכי בנסיבות העניין לא הוכחה הצדקה מסחרית לעיתוי המחילה, היקף המחילה ומועדה. יתרה מכך, במקרה זה מכיוון שהמדובר בבעל מניות יחיד נראה שמחילת החוב העלתה את ערך המניות ולכן לא נוצר כל הפסד