גם הפעלת דירקטורים מקומיים בחו"ל לאו דווקא מונע מחברה זרה להיחשב ישראלית לצורכי מס

חברה הרשומה בבלגיה מכרה נכסים בישראל וחויבה על ידי רשויות המס הישראליות במס בישראל. החברה טענה כי בהתאם לדיני המס הבלגיים ולאמנה בין ממלכת בלגיה ובין מדינת ישראל בדבר מניעת מסי-כפל לגבי מסים על הכנסה והון הרווח ממכירת האחזקות בישראל חייב במס בבלגיה ולא בישראל.
בית המשפט קבע, כי המבחן בנושא המס הוא מיקום הניהול והשליטה בחברה. מהותו של מבחן "השליטה והניהול" הקבוע בפקודת מס הכנסה הוא כי נדרש בסיס ממשי של שליטה וניהול בארץ, כדי שיראו את ההכנסה כאילו הופקה בישראל. כלומר, מקום שהמדיניות העסקית וההחלטות האסטרטגיות של חברה מתקבלות בפועל בישראל וההחלטות המהותיות הנוגעות לניהול עסקי החברה השוטפים מתקבלות אף הן בישראל, אזי ניתן לקבוע שמדובר בחברה שהשליטה והניהול בה מופעלים בישראל. בית המשפט קבע, כי כי קיומו של מערך ניהולי קבוע ורציף מחוץ לישראל הן ברמת היום יום והן ברמת קביעת המדיניות יכול להוביל למסקנה כי אין המדובר בניהול מישראל אף אם חלק מהמנהלים הם תושבי ישראל.
עם זאת, במקרה דנן מצא בית המשפט כי בעלי המניות הישראלים הם שהחליטו על מכירת האחזקות, כי זכויות החתימה בבנק היו בידי בעלי המניות הישראליים ובפועל המנהלים הבלגים לא מילאו תפקיד אמיתי של דירקטורים, לא היו מעורבים בקביעת המדיניות העסקית של החברה ושימשו רק מעין "דירקטורים להשכרה" מבלי שבאמת ביצעו תפקיד ממשי של דירקטור או מנהל. לכך נוספה העובדה שה"דירקטור" הבלגי שימש כדירקטור בכ – 6 חברות נוספות ומשרד החברה באמצעותה פעל שימש כתובת ללקוחות זרים, לרבות החברה המדוברת. כך, בית המשפט קבע כי הניהול והשליטה נעשו בישראל והחברה ישראלית לצורכי מס.