חברת ישראלית בבעלות מלאה של חברה אמריקנית שימשה מרכז מחקר ופיתוח עבור חברת האם בתמורה להחזר עלויות עם רווח מוגדר (מודל קוסט פלוס). בנוסף, חברת האם העניקה לעובדי חברת הבת הישראלית אופציות לרכישת מניות חברת האם. מס הכנסה דרש למסות גם את עלות הקצאת האופציות לעובדים כהכנסה של חברת הבת.
בית המשפט העליון קבע, כי המושג "מחירי העברה" (Transfer Pricing) מתייחס למחיר שגובה חברה מסוימת מחברה אחרת הקשורה אליה כאשר בשל הקשר בין החברות קיים חשש שהמחיר אינו הולם את מחיר השוק ועל כן בוחנת רשות המסים את המחירים באופן דקדקני כדי לוודא שנגבה מס אמת על ידי מיסוי העסקה על פי המחיר הכלכלי האמיתי הגלום בה, בייחוד כשמדובר בחברות קשורות רב-לאומיות הפועלות במדינות שונות וכפופות למשטרי מס מגוונים ואז קיים חשש שהמחיר יעוצב באופן שיאפשר את ניתוב ההכנסות אל החברה שהיא תושבת המדינה שמשטר המס בה מקל, בעוד שניתוב ההוצאות ייעשה אל החברה שהיא תושבת המדינה שבה חלים שיעורי מס גבוהים יותר. סעיף 85 לפקודת מס ההכנסה מאפשר לרשות המסים למסות עסקה לפי מחירה האמיתי כשמדובר בעסקה בין-לאומית עם יחסים מיוחדים בין הצדדים לעסקה אשר בגינם נקבעו לעסקה מחיר או תנאים שאינם בתנאי שוק. עלות הקצאת האופציות לעובדי חברת הבת מהווה על פי מהותה מרכיב מבסיס העלות לביצוע שירותי המחקר והפיתוח של חברת הבת עבור חברת האם ולכן היא רכיב שצריך להיות ממוסה.