חברה שעסקה בלימודי הדרכה ברכיבה ורכיבה טיפולית קרסה ולקוחות החברה תבעו אישית את אחת הדירקטוריות, שגם החזיקה ב33% מהמניות, בין היתר מכיוון ששילמה מכיסה, לאחר קריסת החברה חובות לנושים מסוימים אך לא לאחרים.
בית המשפט קבע שאין אחריות אישית לדירקטורית. הרמת מסך התאגיד וחיוב אישי של בעלי מניות נעשה רק במקרים חריגים של שימוש לרעה במסך ההתאגדות כדי להונות או לקפח נושים, או כאשר ניהול החברה התבצע באופן שיש בו נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. כאן החברה פעלה באופן סדיר במשך 5 שנים ומילאה את התחייבויותיה לתלמידים, התנהלה מבחינה כספית מול בנקים (ולא מול שוק אפור וכו') ולא היה שימוש לרעה במשאביה הכספיים שלא למטרותיה או משיכת כספים באופן אישי על ידי בעלי המניות שלא כדין תוך ריקון קופת החברה ולכן אין אחריות אישית לבעלי המניות. לא די בידיעת מנהל שהחברה מצויה בקשיים כלכליים על מנת להטיל עליו חיוב אישי בשל אחריותו הניהולית, אלא יש צורך בידיעה ממשית וקונקרטית לגבי חוסר איתנות כספית והתעלמות מכך. בנוסף, העובדה ששילמה מכיסה, לאחר הקריסה, לבעלי המקרקעין אותם שכרה החברה, או לרואה החשבון של החברה, בין אם עשתה כן מחמת חשש מנושים ספציפיים ובין אם מחמת אי נעימות כלפי מי מהם, אינם מטילה כשלעצמה חבות עליה לשאת בכל חובותיה האחרים של החברה
פורסם ב אפיק משפטי 298 18.12.2019