בסוף שנת 2008 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין בפרשת ארנון הראל[1], פסק דין המהווה ציון דרך המחייב את הנישומים להיערך מחדש את אופני ניהול חשבונות החו"ז שלהם, מול חברות בבעלותם ועשוי לגרום לרשות המיסים לתקוף ביתר אגרסיביות משיכות של בעלי שליטה תוך יישום כלים אנטי תכנוניים העשויים להביא לחשיפות מס בלתי מתוכננות. תשומת הלב לכך כי הנישום ערער על החלטת כבוד השופט מגן אלטוביה בבית המשפט המחוזי והערעור כעת תלוי ועומד בבית המשפט העליון, כאשר דיון בתיק נקבע רק לסוף מאי 2010.[2]
המערער משך מחברה בבעלותו משיכות אותן סיווג בדוחותיו הכספיים כהלוואה. במקביל, משך המערער שכר כמנהל היחיד בחברה, אלא שההלוואות אותן נטל היו גדולות בשיעורים ניכרים לעומת השכר אותו משך. בהסכם עם רשויות המס, ניאות פקיד השומה להכיר בסיווג המשיכות כהלוואות, תמורת התחייבות המערער להשיבן. אלא שהמערער בחר לממן את השבתן באמצעות רווחים ראויים לחלוקה אותם קיבל אגב פירוק החברה, אשר תוצאת פעולתו זו, היא הדחיית מס לאורך כל תקופת ההלוואה ונשיאה בשיעור מס בסך 10% בלבד על כספי המשיכות. כשבועיים לאחר פירוק החברה ייסד המערער חברה חדשה והמשיך לעסוק במשלח ידו באמצעותה. אלא, שבניגוד למקרים קודמים ודומים, השכיל המערער להימנע מזהות בין החברה הישנה לחדשה באמצעים שונים. בית המשפט אכן שוכנע ממאמציו של המערער וקבע כי פירוק החברה אינו עולה בגדר פעולה מלאכותית כפי שטען פקיד השומה, אולם על אף התחייבות פקיד השומה לראות במשיכות כהלוואה ועל אף השבת ההלוואות על ידי הנישום באמצעות הרווחים הראויים לחלוקה, קבע בית המשפט כי עצם סיווג המשיכות כהלוואות מהווה עסקה מלאכותית אשר יש להתעלם ממנה ולמסות המשיכות כדיבידנד. בית המשפט אף העביר ביקורת חריפה על פקיד השומה בשל שלא תקף סיווג זה של המערער בזמנים בהם נעשה.
פסק דין זה הנו חשוב מעבר לעובדה, כי לבסוף הכיר בית המשפט בפירוק חברה וייסוד חברה חדשה תחתיה (לאחר שנעשה כראוי תוך תכנון מראש) כעסקה לגיטימית. נראה, כי לאור פסק הדין צפויה רשות המסים לשנות מן הקצה אל הקצה את יחסה למשיכות בעלי שליטה מחברות בבעלותן, גישה המצריכה היערכות קפדנית ומהירה מצד הנישומים ביחס לאופן ניהול חשבונות החו"ז שלהם מול חברות בבעלותם. כך למשל, נראה כי עשוי להיווצר ממצב בו לא ניתן יהיה עוד ליטול בקלות "הלוואות על חשבון דיבידנד", פעולה אשר עד כה היתה שגרתית למדי.
מן האמור יוצא, כי תכנון מוקדם של מבני השקעה אכן יכול להביא לחבות מס המופחתת באופן דרמטי, אולם במצב הדברים היום, יותר מתמיד, יש לעשות כן בליווי צמוד של מומחה לתחום, הן בשלב בניית המבנה והן בתקופת חייו. יודגש לעניין זה, כי ככל שהמומחה הינו עורך דין, יחולו כללי החיסיון, אשר עשויים להיות חשובים מאוד ללקוח.
[1] עמ"ה 1283/03 ארנון הראל נ' פקיד שומה כפר-סבא (30.12.2008).
[2] ע"א 1327/09