התמחות עיקרית של משרדנו היא מיזוגים ורכישות. אחת העסקאות המנוהלות בימים אלו על ידי במשרדנו היא עסקת רכישה של קבוצת חברות אירופאית אשר סכום העסקה בה עומד עשוי להגיע ל 40 מליון יורו. במסגרת העסקה הוסכם בין הצדדים כי 50.1% ממניות החברה המוכרת יימכרו מיידית תמורת כמחצית סכום העסקה המוסכם ואילו המחצית השנייה של המניות - 49.9% - תימכר רק בעוד כשנתיים. בפועל, ההסכמה הברורה בין הצדדים היא כי בין העברת המניות הנוכחית לבין העברת שארית המניות, אין נקודת יציאה. הרוכש מחויב לרכוש בעוד שנתיים את יתרת המניות במחיר המוסכם. עד אותה עת, המניות אשר נותרו בידי המוכר, יהיו בפועל כמעט חסרות כל זכויות: 'רדומות' בשפת דיני החברות. על פניו, המדובר בעסקה הגיונית: התמורה משתלמת בשני תשלומים באופן שעד לקבלת התשלום השני מוחזקות מחצית המניות כבטוחה על מנת לוודא כי התשלום השני אכן יבוצע. זו הייתה ההסכמה המקורית בין הצדדים. אולם, משרדנו ייעץ לצדדים לשנות את מבנה העסקה באופן שמלוא המניות יימכרו באופן מיידי ובמקביל להסכם העיקרי ייחתם הסכם משכון אשר גם יירשם כדין במרשם החברות הרלוונטי ולפיו מחצית המניות המוחזקות בידי המוכר יהיו בפועל משכון המופקד בידיו אך כבר לא בבעלותו. מדוע? בעיקר בגלל הברווזים.
שתי סיבות עיקריות לשינוי מבנה העסקה. הראשונה נועדה למנוע את חשיפת הצד המוכר לסחיטה. למשל, אדם אשר יתבע את המוכר ויטיל עיקול על המניות במהלך השנתיים יהיה בעל כוח גדול מאוד כנגד המוכר, אשר יהיו לו כעשרים מליון סיבות לשלם לתובע סכומים להם אינו זכאי רק כדי שלא תמנע ממנו האפשרות להעביר את המניות ורק כדי שלא יימצא תחת הפרה של הסכם המכר. אם המניות אינן בבעלות המוכר עוד מהשלב הראשון וביטוי לכך ניתן מיידית גם במרשם פומבי, יקל הדבר על המוכר להראות בבית המשפט, כי אין להטיל כל מגבלה על העברת המניות לבעליהן האמיתי – הרוכש בעסקה.
הסיבה השנייה היא משפט הברווז: אמרה אמריקאית ידועה אומרת כי מה שנראה כברווז, נשמע כברווז והולך כברווז, הוא בוודאי ברווז. חוק המשכון הישראלי (וחקיקה דומה במחוזות אחרים) כולל את משפט הברווז בסעיף 2 לו: "הוראות חוק זה יחולו על כל עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינויה של העסקה אשר יהא". מלים אחרות, כפי שקבעו גם בתי המשפט בישראל באינספור פסקי דין, לרבות פסק הדין המפורסם בפרשת קידוחי צפון ,ככל שלא בוצע רישום של שמירת בעלות כעסקת משכון, לא יהיה לה תוקף כלפי נושים אחרים או כלפי המפרק והכול, ככל שתניית שימור הבעלות אינה מייצגת לוגיקה עסקית או מסחרית אמיתית.
ככל שהמטרה היחידה לשימור הבעלות בידי המוכר היא בטוחה לתשלום החלק השני של התמורה על מכירת המניות, קיים סיכון אמיתי לסיווג מחדש של העסקה כעסקת משכון ובמקרה כזה, עדיף לקרוא לילד בשמו מלכתחילה ולבנות את העסקה באופן שלא יסכן את כוונת הצדדים המקורית. כך, עירוב של עורך דין המתמחה בתחום המיזוגים והרכישות כבר מהשלבים הראשונים של העסקה עשוי לאפשר בנייה נכונה של העסקה לחסוך לצדדים עוגמת נפש רבה מאוחר יותר.