על הקשר בין תאונת עגלת דואר לפני 170 שנה לתספורות האג"ח ומשבר המימון בישראל

בשנת 1842, דחה בית המשפט הבריטי בפרשת וינטרבוטום תביעה של נהג עגלת דואר בגין רשלנות בטיפול בעגלה בשל העדר קשרים חוזיים בין הנפגע לאדם שטיפל בעגלה . השופט רוברט רולף טבע אז את הביטוי: תיקים קשים יוצרים משפט גרוע. בשנת 1904, בפרשת נורת'רן סקיוריטיס הנוגעת להגבלים עסקיים , הרחיב שופט בית המשפט העליון האמריקאי הולמס את מטבע הלשון וקבע, כי תיקים נפלאים (או בעלי פרסום), כתיקים קשים, אינם נפלאים בשל חשיבותם למשפט אלא רק בשל תאונה הגורמת להם להיראות מעניינים באותו רגע וגורמת לשופט לסטות מהדין בשל הפרסום .
החלטת בית המשפט לפירוקים בניו יורק החודש לאפשר למחזיקי האג"ח של אמפל להמיר את חוב החברה, הנאמד בכמעט מיליארד שקל, למניות, וכך להעביר השליטה בחברה למחזיקי האג"ח, הזכירה לי החלטות עבר אלה. בית המשפט הניו יורקי, להבדיל מבית המשפט לפירוקים בתל אביב (אפריקה ישראל, ופרשות אג"ח מתוקשרות אחרות), לא פחד ממשמעות זעזוע בחברה גדולה כתוצאה מעמידת בית המשפט לצד התומכים בקיום הסכמים. יש יאמרו כי בניו יורק אמפל אינה חברת ענק שעלולה להשפיע על המשק כולו, אולם אחרים, ואני בהם, יאמרו כי מקרים קשים, ובוודאי מקרים מתוקשרים, הם מתכון לאסון משפטי. כפי שבעבר טעו, לגישתי, בתי המשפט במתן פרשנויות מרחיבות לחוק כדי להגיע לתוצאה (שנראתה אותה עת) צודקת והביאו למצב כיום של כאוס משפטי ואי וודאות מוחלטת לגבי האופן בו בית המשפט יפרש חוזים, כך גם טעה, לגישתי, בית המשפט לפירוקים בישראל כאשר נתן לחששותיו ממתן החלטה להשפיע על החלטותיו. בכך גרם בית המשפט לפירוקים בתל אביב לחוסר ודאות משפטית הפוגעת בסופו של דבר בכלכלה בכלל ובאופן פרטני ביכולת חברות לגייס הון. גורמים מוסדיים חוששים כיום (ובצדק) להלוות כספים לחברות קטנות הנדרשות לכך, בשל חששם (המוצדק) כי בבוא היום לא יאכוף בית המשפט את הוראות האג"חים והם יאלצו לספוג "תספורת" – מילה מכובסת היטב למושג "הפרת חוזה בחסות בית המשפט". דבר רע לא היה קורה אילו לבייב, למשל, היה מאבד את השליטה באפריקה ישראל וזו הייתה עוברת למחזיקי האג"ח. אם מחזיקי האג"ח היו נהפכים לבעלי המניות העיקריים, היו אלה מחליפים את ההנהלה (ככל שהדבר נדרש היה) וממשיכים את קיום החברה או מפרקים אותה, ככל שאין לה הצדקה קיומית. יכול להיות שאילו בפרשת אפריקה ישראל היה בית המשפט מקבל החלטה נכונה, ובמועד, לא היינו מגיעים לפרשת אגרסקו (עוד פרשה מתוקשרת בה לא ניתנו החלטות במועד ומליוני שקלים אבדו בשל התנהלות ההליך המשפטי). כיום מערכת המימון הציבורית מסרבת לממן עסקים מכיוון שהוודאות המשפטית בישראל פסה, לצערנו, מן העולם. הדבר מקבל משנה תוקף בשוק הריכוזי הישראלי, בו חלק גדול מהחברות הציבוריות מוחזקות בעיקרם על ידי בעל מניות אחד (או צדדים קשורים) וכאשר הגורמים המוסדיים נשלטים, במקרים רבים, על ידי מקורבים לאותו גורם, בבחינת שמור לי ואשמור לך. כך, הנפגעים העיקריים ממשבר האמון בשוק הינם חברות ועסקים קטנים.
מקרים קשים ותקשורתיים אינם חייבים להרוס את המשפט ולא תפקידו של בית המשפט לקבל החלטות פופוליסטיות אלא לאכוף את החוק, גם אם המחיר נראה גבוה או לא צודק, באותו רגע.