ב-6 אפריל, 1995, ארעה בישראל אחת מפרשיות הרצח שיעסיקו את בתי המשפט, הפרשנים ובית המחוקקים הישראלי במשך עשרות השנים שלאחר מכן – בית המשפט העליון נתן את פסק הדין בפרשת אפרופים(1) ובכך רצח, יש יאמרו, את הוודאות המשפטית החוזית בישראל. גם כשהמחוקק שינה את החוק לא הכיר בכך בית המשפט העליון, אולם ב-20 נובמבר, 2019, ניתן פסק דין בפרשת ביבי כבישים(2) והארץ רעשה שוב – הלכת אפרופים מתה, תחי הוודאות המשפטית! אך פסק דין של נשיאת בית המשפט העליון מסוף אפריל, 2020(3), קבע שדבר לא השתנה. או שלא...
כששני צדדים מנסחים חוזה ביניהם הם לא תמיד יודעים כיצד בית משפט יפרש אותו מאוחר יותר, לעתים שנים לאחר שנכרת. עד פרשת אפרופים, כמקובל מזה מאות שנים במשפט הבריטי וכפי שרשום מפורשות בחוק הישראלי, כשלשון החוזה ברורה – בית משפט פירש את החוזה ללא בחינת נסיבות חיצוניות לו, אך באותו סכסוך מקרקעין משנות ה90 קבע בית המשפט העליון שתמיד יש לבחון את ההסכם על פי נסיבותיו החיצוניות. משמעות הדבר היא שבית המשפט מפרש חוזה באופן שאולי אף צד לו לא התכוון אליו וכך יכול בית המשפט תחילה להחליט מה התוצאה אליה הוא רוצה להגיע ואז לפרש את החוזה בהתאם. ובאפליקציה לאגדת העם השוויצרית: תחילה יורה בית המשפט את החץ ורק אז מחליט היכן החזיק הילד את התפוח, אף אם במסגרת התהליך לעתים הילד נפגע ...
משמעות הלכת אפרופים היא פגיעה אנושה בוודאות המשפטית ועל כן הביקורת הרבה לה זכתה במהלך השנים. גם המחוקק הישראלי נזעק ובשנת 2011 תוקן חוק החוזים הישראלי(4), כך שנרשם בו מפורשות שכאשר החוזה ברור הוא יפורש בהתאם ללשונו. מטרתו הברורה של המחוקק, כפי שנרשמה בכל מקום אפשרי, הייתה לבטל את הלכת אפרופים ולהחזיר לחיים את הוודאות המשפטית החוזית בישראל, אולם זמן קצר לאחר כניסת החוק לתוקף כבר החלו להינתן פסקי דין הקובעים, שהמחוקק לא באמת התכוון לבטל את הלכת אפרופים וכי בפועל, כדי לבחון האם החוזה ברור, יש תחילה לבחון את הנסיבות החיצוניות לחוזה. ובמלים אחרות, דבר לא השתנה...
מיץ תפוחים רב זרם תחת הגשר משך קרוב ל-10 שנים נוספות עד שניתן פסק הדין בפרשת ביבי כבישים בסוף 2019, ובו דובר בפרשנות חוזה בן מאות עמודים, שנכרת כתוצאה מזכיה במכרז ונחתם טרם תיקון חוק החוזים. אחד השופטים, פרופסור אלכס שטיין, קבע ש"הלכת אפרופים חלה על כל חוזה וחוזה, אבל לא כל החוזים נולדו שווים". חוזים ארוכי טווח נדרשים לפרשנות עמוקה יותר מכוח עקרונות כלליים כמו תום לב, הגינות וסבירות אך חוזים שכל תנאיהם מוגדרים ייבחנו לפי לשונם. בעוד שהשופט עוזי פוגלמן הסכים לתוצאה, הוא ביסס את אי ההתערבות על היות החוזה תוצאה של מכרז. השופט השלישי, ד"ר עופר גרוסקופף, קבע שלושה מדרגי אי התערבות בלשון החוזה: לא תהיה התערבות בחוזה עסקי שכל הצדדים לו מיוצגים משפטית; תהיה התערבות פחותה בחוזה פרטי שכל הצדדים לו הם אנשים פרטיים; והתערבות מרובה בחוזה צרכני בין עוסק לאדם פרטי. בקשה לדיון נוסף הוגשה לנשיאת בית המשפט העליון בטענה שמדובר בהלכה חדשנית אך כב' הנשיאה אסתר חיות קבעה שדבר לא השתנה ובפועל מדובר בהליכה בדרכה של הלכת אפרופים לפיה על בית המשפט לעשות כל שניתן על מנת להימנע מלהכניס לחוזה דברים שהצדדים לא התכוונו לו ועל כן "שמור ללשון החוזה תפקיד מרכזי וחשוב בתהליך הפרשני" ו"חזקה היא כי פרשנות החוזה תואמת את המשמעות הפשוטה והטבעית של הכתוב בו". ובמילים אחרות, פסק הדין המהפכני בעצם לא שינה דבר מכיוון שהלכת אפרופים מעולם לא אמרה את מה שכולם חושבים כבר 25 שנה שהיא אומרת...
אז מה כן השתנה? הוודאות המשפטית בהחלט התחזקה וחיזקה משמעותית את הצורך להשתמש בעורכי דין בעריכת הסכמים מסחריים אבל הרבה מעבר לכך, את החשיבות להשתמש בעורכי דין טובים ובעלי ניסיון בתחום הרלוונטי. מצד שני, אמרה חכמה עתיקה קובעת שלחסוך כסף עולה בסוף הרבה יותר, כך שגם כאן אין כל חידוש...
_________________________________________________________________________________
1. ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, מט(2) 265 (06.04.1995), בית המשפט העליון, כב' המשנה לנשיא אהרון ברק, כב' השופט דב לוין, כב' השופט אליהו מצא
2. עא 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019), בית המשפט העליון, כב' השופטים עוזי פוגלמן, ד"ר עופר גרוסקופף, פרופ' אלכס שטיין
3. דנא 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (19.04.2020), בית המשפט העליון, כב' הנשיא אסתר חיות
4. חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2) התשע"א-2011, ס"ח תשע"א מס' 2273 מיום 26.1.2011 עמ' 202 (ה"ח הכנסת תש"ע מס' 335 עמ' 198) – תיקון מס' 2.