(ב) שנית – אין לקבל טענות הנתבעת 1 לפיהן הכוונה הייתה לתשלום תמורה לתובעת רק במקרה של תשלום בפועל. טענה אשר נסמכה גם על העובדה שבהסכם לא צוינה המילה "שווי" אלא המילה "סכום" ונרשם כך - "+4% מעיסקאות שייחתמו עד לסכום של 7.5 מיליון ₪ ו-3% על כל סכום שמעל". עם זאת, ברור שבהתייחסות אל "סכום של 7.5 מיליון ₪" – אין הכוונה לכלל הסכומים שירוויחו הצדדים להסכם – הן הנתבעת 1 והן הנתבעת 2.
11.3. הנחות יסוד לתחשיב – וחישוב השווי בפועל המביא לתוצאה של 8,000,000 ש"ח
(א) מכל האמור לעיל נובעות הנחות היסוד הבאות:
- הנחת יסוד ראשונה לתחשיב: אכן יש לחשב את שווי העסקה בהתאם לחסכון התפעולי ומכפיל 4. הכל כפי שדובר בין הצדדים והורחב בסעיף 9 לעיל.
- הנחת יסוד שניה לתחשיב: החיסכון התפעולי הוא 25% מהוצאות התפעול טרם המיזוג.
- הנחת יסוד שלישית לתחשיב: ברור הוא כי יש להתייחס לחסכון התפעולי והשווי לנתבעת 1 בלבד. בוודאי אין לדרוש מהנתבעת 1 תמורה עבור שווי העסקה לצדדים אחרים לעסקה.
(ב) בהתאם להנחות היסוד שפורטו שווי העסקה הוא אפוא –25% מסך הוצאות התפעול של הנתבעת 1 שעמדו על הסך של 8 מיליוני ₪, כשהוא מוכפל ב'מכפיל 4'. כלומר:
8,000,000 ₪ (= 4 X 25% X 8,000,000 ₪).
12. לסיכום - התמורה לו זכאית התובעת – סך של 368,550 ש"ח
בהתאם להסכם יולי 2014 זכאית התובעת לתמורה של "+4% מעיסקאות שייחתמו עד לסכום של 7.5 מיליון ₪ ו-3% על כל סכום שמעל". מכאן סך התמורה לו זכאית התובעת הוא:
4% עד לסך של 7,500,000 ₪ - 300,000 ₪
3% בגין 500,000 ש"ח נוספים - 15,000 ₪
======
סה"כ בגין 8,000,000 ₪ 315,000 ש"ח
לסך של 315,000 ₪ יש להוסיף 17% מע"מ שנתבעו ומכאן סכום קרן התמורה הוא 368,550 ₪.
באשר להפרשי הצמדה וריבית, שנתבעו בנפרד בכתב התביעה - הרי בהינתן העובדה שהמועד הקובע למיזוג כפי שנקבע גם בהסכם המיזוג - הוא 31/12/2014, הרי הפרשי ההצמדה והריבית יחושבו ממועד זה.
חלק רביעי – התובעת אינה זכאית לתמורה בגין עסקה שבוצעה לאחר תום ההסכם עמה
13. עסקת D-SAY - כללי
13.1. התובעת עותרת לכך שתזוכה בתמורה גם בגין עסקה המכונה עסקת D-SAY. עסקה שנערכה חודשים לאחר הפסקת הקשר בין התובעת לנתבעת 1. בתמצית ייאמר ש - D-SAY היא חברה בת של הנתבעת 1, אשר בה בעל מניות נוסף, מר תמיר יולביץ. עוד בתמצית ייאמר שהתובעת לטענתה הגתה את הרעיון לפיו בתחילה יבוצע המיזוג בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 כך שתנוטרל כל התנגדות מצד השותף ב- D-SAY . בהתאם לאותה תכנית, לאחר המיזוג בין הנתבעות 1 ו-2 תצטרף D-SAY לחברה הממוזגת, תוך כוונה שהשותף ב D-SAY יהיה מעונין להיות חלק מהחברה הממוזגת.
13.2. התובעת מציינת שכשבועיים לאחר המיזוג בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 החל תהליך למיזוג D-SAY במסגרת החברה הממוזגת – הנתבעת 3. כאן המקום לציין שבפועל נקשרה ביום 5/8/2015 עסקה, שאינה עסקת מיזוג אלא עסקה בה החברה הממוזגת רכשה מלוא מניות D-SAY, לרבות מניות השותף, תמיר יולביץ.
14. התובעת אינה זכאית לתמורה בגין עסקת D-SAY
התובעת אינה זכאית לתמורה בגין עסקת D-SAY ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:
(א) ראשית ועיקר - יודגש שההסכם עם התובעת נקבע מלכתחילה לתקופה מינימלית של שישה חודשים ואכן הסתיים בחודש דצמבר 2014. לעומת זאת עסקת D-SAY נחתמה ביום 5/8/2015. כלומר, מלכתחילה הוגבל ההסכם לתקופה ספציפית לגביה נקבע תשלום ריטיינר חודשי וכן בנוסף תשלום בגין שווי עסקאות. כשם שהתובעת אינה זכאית לתשלום ריטיינר חודשי בגין החודשים שלאחר תום ההסכם, כך אינה זכאית לתשלום בגין עסקאות שנערכו חודשים ארוכים לאחר תום ההסכם.
(ב) שנית, לגופו של ענין, גם לטענת התובעת – המהלכים אל מול D-SAY החלו "כשבועיים בלבד לאחר השלמת המיזוג" (סעיף 29 לתצהיר ד"ר איתן אור) – כלומר החלו לאחר תום מתן השירותים על ידי התובעת.
(ג) שלישית, הוראות ההסכם מחודש יולי 2014 היו ברורות וחד משמעיות ולא כללו גם עסקאות עתידיות. זאת ועוד – כאשר רצו הצדדים להתייחס לעסקה ספציפית, כגון R&Y, ידעו לעשות זאת היטב. לעומת זאת עסקת D-SAY כלל לא נכללה בהוראות הסכם יולי 2014.
(ד) רביעית, נתתי דעתי לטענת התובעת לפיה היא הגתה אסטרטגיה של בידוד D-SAY בשלב ראשון וצירופה לאחר העסקה בין הנתבעות 1 ו-2. במלוא הכבוד אין בכך כדי לזכות את התובעת בתמורה. בסופו של יום לא הייתה התובעת חלק מעסקת D-SAY, זו לא נערכה בתקופת ההסכם עימה אלא נחתמה והושלמה כאמור חודשים לאחר מכן.
חלק חמישי – אין לחייב את הנתבעים 4 ו-5 בחיוב אישי
15. טענות התביעה כנגד הנתבעים 4 ו-5 והסיבות מדוע אין לקבלן
15.1. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים 4 ו-5 באופן אישי תוך שהיא מציינת בכתב התביעה ביחס אליהם שניים:
- טענה לפיה "עובדות המקרה המתוארות לעיל מקימות לתובעת יריבות ישירה אל מול הנתבעים 4 ו-5 אשר כיהנו כנושאי משרה בדרורי שלומי בתקופה הרלוונטית לתביעה והם הגורמים שמולם עבדה התובעת... ואשר באופן טבעי עילות התביעה מתקיימות גם ביחס לפעולותיהם כנושאי משרה בחברות הרלוונטיות" (סעיף 52 לכתב התביעה);
- טענה לפיה יש להורות על הרמת מסך נוכח זהות האינטרסים בין דרורי שלומי לבין בעלי מניותיה ולאור זאת "שהנתבעים 4 ו-5 עשו שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של דרורי שלומי על מנת להתחמק מתשלום לתובעת (בין אם כצד לחוזה ובין אם כנושה נזיקית) אשר הלכה למעשה פעלה עבורם" (סעיף 53 לכתב התביעה).
15.2. אין לקבל את טענות התובעת ואין לחייב את הנתבעים 4 ו-5 בחיוב אישי. לעניין זה יובאו הדברים הבאים:
(א) יודגש שהעובדה שהנתבעים 4 ו-5 היו בקשר ישיר עם מנהל התובעת, אינה הופכת אותם מיניה וביה לאחראים אישית לכל התחייבויות הנתבעת 1.
(ב) גם העובדה שבסופו של הליך נקבע בפסק דין זה שהנתבעת 1 חבה בתשלום לתובעת, אינה מלמדת שההתקשרות מלכתחילה נעשתה תוך כוונה להונות ולעשות שימוש במסך ההתאגדות.
(ג) גם הנחה לפיה התנהלות הנתבעים 4 ו-5 נעשתה במכוון כדי לפגוע בתובעת בחוסר תום לב – היא הנחה מרחיקת לכת. הנכון הוא שבין התובעת לנתבעת 1 התגלעה מחלוקת עסקית שהפכה לסכסוך משפטי, אשר גם במסגרתו לא התקבלה מלוא תביעת התובעת – כך שחלק מטענות הנתבעת 1 התקבלו. אין מדובר במצב בו מלכתחילה או בכלל פעלו כנגד התובעת בדרך של עוולה נזיקית, נסיון הונאה או כל נסיבה אחרת שבה יש לגשת ולבחון האם יש מקום לחייב את בעלי מניות ומנהלי החברה.
(ד) אין גם מקום לטענה לפיה ניהול הנתבעת 1 נעשה במטרה להונות את נושיה. דווקא מכלול הראיות שהביאה התובעת מלמדת כיצד נאבקה הנתבעת 1 להמשיך את עסקיה ולקיים את פעילותה – ולא פעלה על מנת להתחמק מחובות כאלה ואחרים. כך או כך הרמת מסך תעשה באופן חריג ובמשורה ואין לנהוג בה כבדרך המלך לחיוב איש, ר' לעניין זה רע"א 996/17, חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ (מיום 31/8/17) להרחבה ר' למשל גם ע"א 3807/12, מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (מיום 22/1/2015) שם בפסקה 65 ובדעת הרוב נקבע כי "במקרה בו תובע שכרת חוזה עם חברה מגיש תביעה כנגדה ומצרף גם אורגן או נושא משרה בה, ובמסגרתה טוען כי החברה הפרה את החוזה עימו, ובנוסף טוען כי יש להטיל אחריות אישית בגין אותה הפרה לא רק על החברה אלא גם על האורגן או נושא המשרה בחברה בהתאם לעיקרון תום הלב, עליו להוכיח כי מדובר במקרה חריג שמצדיק צעד שכזה, דהיינו מקרה שנופל בגדר אותם מקרים נדירים דוגמת תרמית או מקרה שבו רובץ על האורגן או נושא המשרה אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים".
חלק שישי – שלוש הערות לפני סיום וסוף דבר
16. שלוש הערות לפני סיום
16.1. כשלון המיזוג - נתתי דעתי לכך שבסופו של יום, כנטען, וכבר בעת ניהול ההליך – לא צלח המיזוג בין הנתבעת 1 לנתבעת 2. אין בכך כדי לשנות תוצאת פסק הדין. התובעת זכאית לתמורה בגין ההסכם מחודש יולי 2014 ואינה בגדר "שותפה" הממשיכה ללוות את עסקי הנתבעות 1 ו-2 לאורך השנים.
16.2. הוצאות הנתבעים 3 ו-4 - התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 תידחה בסיומו של פסק דין זה וזאת לאור האמור בסעיף 15 לעיל. עם זאת בנסיבות העניין אין מקום לחייב את התובעת בהוצאות משפט בגין כך. ויובהר, אכן אין כל מקום לחיוב משפטי של הנתבעים 3 ו-4 ואין כל מקום להרמת המסך מעל הנתבעת 1. אין גם מקום לטעון שהנתבעים 3 ו-4 פעלו בחסות הנתבעת 1 בחוסר תום לב או בדרך שיש לחייבם באופן אישי. לצד זאת, בהחלט אפשר והתנהלות עניינית אחרת הייתה מביאה למיקוד המחלוקת ואולי אף לסיומה בשלב מוקדם תוך הימנעות מההליך המשפטי. התנהלות כזו אינה מביאה לחיוב אישי של הנתבעים 4 ו-5 אך בנסיבות העניין הנכון הוא שאף תמנע חיוב התובעת בתשלום הוצאות.
16.3. הצהרה בדבר זכויות התובעת - משנקבע בפסק דין זה חיוב כספי לטובת התובעת, ממילא מתייתרת הדרישה למתן הצהרה בדבר חיוב שמשמעו כאמור.
17. סוף דבר
לאור האמור בחלק השלישי וסעיף 12 וכן בחלק החמישי וסעיף 15 לפסק הדין, נקבע כדלקמן:
- אני מחייב את הנתבעת 1 בתשלום הסך של 368,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31/12/2014 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
- התביעה כנגד הנתבעים 4 ו-5 נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן היום, י"ט כסלו תש"פ, 17 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
אביים ברקאי