53. בלווא: בית המשפט המחוזי קבע כי כתוצאה מזכייתו במכרז ירושלים 2004 קיבל בלווא תקבולים בשווי של כ-10 מיליון ש"ח ובגין סכום זה הורשע בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון (ליתר דיוק אציין כי הסכום שננקב בהקשר זה בכתב האישום עמד על 8,155,186 ש"ח, ראו: שם, סעיף 265). כמו כן, בלווא הורשע בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק זה בגין סכום כולל של 1,392,000 ש"ח בקשר לתשלומים שסוכם שוורד בר תעביר לגדליה ולגיל מיארה בתמורה להימנעותם מתחרות במכרז ירושלים 2010, שהוסוו בהסכם עמם כתשלום עבור שירותי ייעוץ ופיקוח. כפי העולה מגזר הדין, הסכום הכולל שנתפס אצל בלווא עומד על כ-800,000 ש"ח (בטיעונה ציינה המדינה כי חולטו כ-0.9 מיליון ש"ח, ראו סעיף 567), היינו: פחות מעשירית מן הסכום בר החילוט בעניינו. בגזר הדין בית המשפט הורה על חילוט 200,000 ש"ח מתוכם וזאת בהתחשב בשיקולים שנדונו לעיל וכן בכך שהעבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון בוצעה על ידי בלווא בשנים שבהן המאשימה טרם החלה באכיפת הוראות החוק במקרים כגון דא ובכך שהכספים נושא ההרשעה בעבירה לפי סעיף 3(א) מקורם באחים קופר.
54. כאמור, טענות המדינה בכל הנוגע לאפשרות להפחית מהרכוש בר החילוט הוצאות שבהן נשאו הנאשמים התקבלו. לפיכך, נקודת המוצא בפסק דין זה במישור הפרטני של כל אחד מהנאשמים האמורים היא הגדלת סכום החילוט שנקבע בגזר הדין. יחד עם זאת, כפי שציינתי, מקובלות עליי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי כי ראשוניות ההעמדה לדין במקרה דנן באה בגדרי נימוקים מיוחדים המצדיקים שלא למצות את כלי החילוט עד תום. כמו כן, לדעתי לא נפל פגם גם בכך שבית המשפט התחשב, לצורך החילוט, גם במועד ביצוע העבירות שבגינן הורשע בלווא בעשיית פעולה ברכוש אסור, לפני למעלה מעשור. בצד שיקולים אלה יש להוסיף ולהתחשב גם בהכרעה העקרונית שאליה נדרשנו בערעורים שהונחו לפנינו וכן בכלל שלפיו ערכאת הערעור לא ממצה את הדין (וזאת גם כשמדובר ברכיב החילוט בגזר הדין, גם אם אין לראות בו משום עונש). ברם, בעניינו של בלווא הסכום שחילוטו התבקש ממילא נופל בהרבה מן הרכוש בר החילוט וזאת נוכח מצבו הכלכלי, שפורט בגזר הדין של בית המשפט המחוזי (ראו גם שם, סעיף 105). משכך אני סבור, בהינתן השיקולים עליהם עמדתי ונוכח ההפרש הרב הקיים בין הסכום בר החילוט מכוח העבירות שבהן הורשע בלווא לבין הסכומים שנתפסו ושחילוטם התבקש, כי יש להורות על חילוט סך של 800,000 ש"ח בעניינו.
55. האחים קופר: בגין זכייתם במרמה במכרז ירושלים 2010 הורשעו האחים קופר בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור בסכום של כ-3.6 מיליון ש"ח. כמו כן, האחים קופר הורשעו בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון בסכום כולל של 1,392,000 ש"ח בקשר לתשלומים נושא ההסכמים עם גדליה וגיל מיארה, אשר תוארו בהם כתשלומים עבור שירותי ייעוץ ופיקוח בעוד שנועדו כאמור להבטיח את הימנעותם של השניים מתחרות במכרז. בעניינם של האחים קופר נתפסו נכסים בשווי של כ-5 מיליון ש"ח. בית המשפט המחוזי הורה על חילוט סך של 350,000 ש"ח הן בהתחשב בעלויות העבודה והמס, הן נוכח ראשוניות האכיפה. בהתאם למסקנותיי לעיל ולשיקולים הכלליים שציינתי בעניינו של בלווא החלים גם כאן, אני סבור כי יש להגדיל את סכום החילוט אולם לא עד שווי הרכוש שבו בוצעו העבירות. אשר על כן יש להעמיד את החילוט בעניינם של האחים קופר על 2 מיליון ש"ח.
56. ברזלאי: ברזלאי הורשע בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור בגין כספי הזכייה במכרז תל אביב בסך של כ-1.75 מיליון ש"ח וכן בעבירה לפי סעיף 3(א) בגין המחאה בסך 57,000 ש"ח שהעביר לזוהר כץ בתמורה להימנעותו של האחרון מתחרות במכרז זה, שהוסוותה כתשלום עבור גיזום עצים. בגזר הדין צוין כי תחילה נתפס אצל ברזלאי כסף בסך של 40,000 ש"ח ולאחר מכן נתפסה דירה הרשומה על שמו ועל שם אשתו (בעיקרי הטיעון שהגישה המדינה צוין כי שווי הרכוש התפוס בעניינו עומד על 2 מיליון ש"ח. מכל מקום הודגש כי כל הנכסים נושא הערעור על החלטת החילוט אינם משמשים למגורי מי מהנאשמים, סעיף 582(ו) לעיקרי הטיעון מטעמה (והשוו: עניין קריספל)). בעניינו של ברזלאי הורה בית המשפט המחוזי על חילוט סך כולל של 150,000 ש"ח ובטיעונו לפנינו טען ברזלאי כי הוא ומשפחתו מתמודדים כיום עם משבר כלכלי קשה וכי מצבה של החברה בבעלותו – שהייתה מפעל חייו – בכי רע (מטעמים אלה ביקש ברזלאי בערעורו להפחית את סכום החילוט שנקבע בגזר הדין). בהתחשב במכלול השיקולים שעליהם עמדתי, אני סבור כי יש להגדיל את סכום החילוט ולהעמידו על סך של 720,000 ש"ח.
57. השביל הירוק: השביל הירוק הורשעה בעשיית פעולה ברכוש אסור בגין זכייתה במכרז רעננה בסך של כ-1.24 מיליון ש"ח וכן בעבירת הלבנת הון בגין תשלום שהעבירה לזוהר כץ בסך של 116,500 ש"ח עבור הימנעותו מתחרות עמה במכרז זה, שהוסוו כתשלום תמורת עבודות גיזום. בהליך החילוט הזמני נתפס אצל השביל הירוק רכוש בשווי של כ-1.35 מיליון ש"ח, ובגזר הדין הורה בית המשפט המחוזי על חילוט סך כולל של 150,000 מתוכו. השביל הירוק טענה לפנינו כי על נאשמים אחרים שעניינם דומה לא הוטל חילוט בכלל, על אף שרווחיהם מהזכייה במכרז עלו על רווחיה. ברם, הדוגמה שהובאה לתמיכה בטענותיה נגעה לאהרן גבאי והחברה שניהל, שלא יוחסו להם מלכתחילה עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, ועניינם הסתיים במסגרת הסדר טיעון (ראו ע"פ 248/18 גבאי נ' מדינת ישראל (2.7.2018)). לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הכלליים שפורטו מעלה ולטיעונים הפרטניים שהועלו על ידי השביל הירוק (ראו גם פסקאות 48-47 לעיל לגבי טענותיה על הליך החילוט הזמני), אני סבור כי יש לשנות את סכום החילוט שנקבע בגזר הדין בעניינה כך שיעמוד על סך של 540,000 ש"ח.
הערעורים על העונש
בלווא, האחים קופר, מיארה וברזלאי מערערים גם על חומרת עונשי המאסר והקנס שהוטלו עליהם. גם המדינה הגישה ערעורים על גזר הדין בטענה כי העונשים שהוטלו על הנאשמים האמורים, וכן על השביל הירוק – קלים מדי.
גזר הדין של בית המשפט המחוזי
58. בגזר דינו, עמד בית המשפט על התמונה העולה מכתב האישום, שלפיה בין קבלני הגיזום התגבש "הסכם שלום", בגדרו חולקה הארץ בין הקבלנים "הצפונים" לבין אלה "הדרומים". כלומר, מהתארגנויות מקומיות, בין קבלנים אלה ואחרים, התפתח קרטל מקיף של כלל העוסקים בגיזום עבור חברת החשמל (אשר התיאומים במסגרתו הופסקו רק בעקבות הפתיחה בחקירה הגלויה). כל זאת, כאשר עסקינן בתיאום מכרזים ציבוריים, בין היתר באמצעות הגשת הצעות גיבוי מטעמם של אלה שלא אמורים היו לזכות – כדי ליצור מראית עין של תחרות. עוד צוין כי לפנינו הסדרים כובלים אופקיים, ובכבילות עירומות, היינו: כבילות שאין בצדן יתרון מאזן לרווחת הציבור, המצויות בגרעין הקשה של עבירת ההסדר הכובל.
59. בית המשפט התייחס לכך שחלק מהנאשמים בהליך דנן הורשעו במסגרת הסדר טיעון, באופן שהגביל – בצורה כזו או אחרת – את גזירת העונש. נקבע כי נוכח החשיבות שבשמירה על אחידות הענישה כלפי מי שביצעו את אותן עבירות באותן נסיבות ובאותו המועד, לא ניתן לנתק לחלוטין בין העונשים ולהשית על נאשמים שניהלו הליך עד תום עונש החורג באופן משמעותי מהעונש שהוטל במסגרת ההסדרים האמורים. על בסיס שיקולים אלה, וכן בהתחשב בחלוף הזמן בין מועד ביצוע העבירות לבין מועד גזירת הדין, ובמדיניות הענישה הנוהגת בעבירת ההסדר הכובל בנסיבות מחמירות, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם עבור עבירה של הסדר כובל בנסיבות מחמירות נע בין מספר שבועות של מאסר מאחורי סורג ובריח לבין מספר חודשים, המתקרבים לשנת מאסר. בצד דברים אלה, עמד בית המשפט על העבירות הנוספות שבהם הורשעו חלק מן הנאשמים, וקבע כי מתחם העונש ההולם לגבי עבירות קבלת דבר במרמה צריך שיכלול עונש מאסר בפועל, וכך הוא הדבר גם לגבי העבירות מכוח חוק איסור הלבנת הון, במקרים המתאימים. עוד אעיר, כאמור לעיל, כי בית המשפט מצא לסווג את האישומים בפרשה דנן עבור כל נאשם כאירוע אחד, שלו יש לקבוע מתחם אחד.
60. אקדים ואומר כי לא ראיתי להיעתר לבקשת המדינה להחמיר את עונשם של המערערים ושל השביל הירוק. בערעוריה על קולת העונשים טענה המדינה כי אלה לא מבטאים דיו את חומרת העבירות שבהן הם הורשעו, המספר הרב שלהן ונסיבות ביצוען, ואף לא את מגמת ההחמרה בענישה שעליה עמדה הפסיקה בתחום ההגבלים העסקיים. כן נטען כי העונשים בפרשה צריכים לבטא גם את ההרשעה בעבירות קבלת דבר במרמה ובעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. ואכן, בעניין מדי המים ציין בית משפט זה כי "נקודת המוצא לענישה בתחום ההגבלים העסקיים חייבת להיות גישה מחמירה ברורה המתבטאת בהטלתם של עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. זאת, על מנת לתת ביטוי הולם לפגיעה החמורה באינטרס הציבורי שנגרמת מביצוען של עבירות הגבלים עסקיים. עבירות אלה [...] פוגעות בנשמת אפה של הכלכלה החופשית וברווחתם של יחידים כאחד. זאת ועוד, עבירות כלכליות, בהן עבירות על חוק ההגבלים העסקיים, הן עבירות אינסטרומנטליות שמבוצעות לרוב לאחר שהעבריין ביצע תחשיב כלכלי של התועלת מול הנזק שיגרמו לו מביצוע העבירה" (שם, פסקה 46; וראו גם דברי בית משפט זה באותה פרשה לגבי פיצול תקופת המאסר בפועל כך שחלקה ירוצה במתכונת של עבודות שירות (שם, פסקה 48)).
61. קביעות נכוחות אלו יפות גם להליך דנן. ברם, בנסיבות העניין שלפנינו ולמרות שהעונשים שנגזרו על המעורבים בפרשה הם ללא ספק על הצד המקל, למקרא גזר הדין והשיקולים הפרטניים שעמדו ביסודו לא מצאתי כי מתקיימים בענייננו התנאים הנוהגים בפסיקה להחמרה בעונשים שגזרה הערכאה הדיונית. כפי שעולה מהכרעת הדין ומגזר הדין, מהפרשה שלפנינו הצטיירה תמונה חמורה של קרטל מקיף, שיטתי ומתוחכם, אשר במסגרתו יצרו המעורבים מראית עין של מכרזים תקינים ותחרותיים וזכו – כל אחד לפי חלקו – בתמורה לא מבוטלת. בגין מעשיהם הורשעו המערערים, לצד עבירות הסדר כובל בנסיבות מחמירות, בעבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וחלקם גם בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.
62. מנגד יש להתחשב, כשיקול כללי לקולה בגזירת העונשים הפרטניים, בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות (סעיף 40יא(10) לחוק העונשין). כך ככלל, וכך בפרט בעניינו של בלווא, ששניים מהאישומים שיוחסו לו עוסקים במעשים לפני למעלה מעשור. בהקשר זה ציין בית המשפט כי התנהלות הצדדים במהלך המשפט הייתה ראויה, והימשכות ההליך נובעת ממורכבות התיק והיקפו, אולם אין להתעלם מהזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות בעת גזירת העונש. לדברים אלה אני מסכים (וראו גם עניין מדי המים, פסקה 51). להיבט אחרון זה יש לתת משקל מסוים גם בהינתן העונשים שנגזרו בסופו של יום על המעורבים בעניין מדי המים, אשר המעשים שבהם הורשעו בוצעו בתקופה קרובה לאישומים במקרה שלפנינו (בכפוף לסייגים הנוהגים בפסיקתנו בנוגע להתחשבות במדיניות הענישה הנוהגת בעת ביצוע העבירות, ראו למשל ע"פ 4603/17 אדרי נ' מדינת ישראל, פסקה 13 לחוות דעתי בפרק גזר הדין (16.7.2019)). כמו כן, כבית המשפט המחוזי אף אני סבור שיש לתת משקל מסוים בגזירת הדין גם לתחום העונשים שנגזרו על חלק מהמעורבים בקרטל שעניינם הסתיים בהסדר טיעון (עניין אריאל רמזורים, פסקאות 18-17; עניין בורוביץ, בעמ' 942).
63. זאת ועוד. כפי שהורחב לעיל, להשקפתי היה נכון להתחשב, בשלב גזירת העונש, בראשוניות ההעמדה לדין של המערערים שלפנינו (למעט מיארה) בעבירות הלבנת הון לצד העבירות האחרות שבהן הואשמו המערערים, וזאת במיוחד נוכח ההשלכות הנודעות להרשעה בעבירות לפי חוק זה, שעליהן עמדו גם המערערים בטיעוניהם. עוד אציין כי למעט בעניינם של האחים קופר, בית המשפט המחוזי הורה כי יתר הנאשמים שעל עונשם מערערת המדינה, יישאו את עונש המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח במלואו, להבדיל מהמתכונת שנבחרה בעניין מדי המים (שם, פסקה 48). מטעמים אלה כולם, ובשים לב לכלל שלפיו החמרת הענישה צריכה להיעשות בהדרגה, לא מצאתי להחמיר בענישה שהוטלה על המערערים ועל השביל הירוק, וזאת מבלי לטעת מסמרות במתחמי הענישה שנקבעו בגזר הדין.
עמדנו אפוא על הטעמים בגינם אין אנו מחמירים בענישה, וזאת גם בהתחשב במתווה שנקט בית משפט זה בעניין מדי המים. בצד האמור, לא מצאנו עילה להקל בעונשים שנגזרו על המערערים, שלטענותיהם נידרש כעת.
ע"פ 6339/18 בלווא וירון בלווא בע"מ
64. בלווא והחברה שבבעלותו הורשעו באישומים הנוגעים לחטיבת ירושלים (אישומים 3-1), באישום 5 (מכרזי הדרום) ובאישום 9, שעניינו פעולה ברכוש אסור. בגזר הדין נקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של בלווא נע בין 7 לבין 15 חודשי מאסר בפועל. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, בית המשפט ציין כי בלווא היה "הרוח החיה" בתיאום מכרזי ירושלים (סעיף 26 לגזר הדין), אותם ראה כמכרזים שלו, וכי תפיסה זו השתרשה גם בקרב הקבלנים האחרים. צוין כי בלווא העביר לגדליה תמורה כספית עבור הימנעותו מתחרות במכרז ירושלים 2004, מדי שנה לאורך תקופת המכרז בסך של כחצי מיליון ש"ח; וכי בגין זכייתו במכרז אחרון זה, הורשע גם בעבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון. אשר למכרז ירושלים 2010 צוין כי לבלווא היה אינטרס משמעותי בהבטחת זכייתם של האחים קופר, נוכח חובותיו להם ולשם כך פעל באינטנסיביות, מול קבלנים שונים, להצלחת התיאום. בנוסף, בית המשפט עמד בפירוט על חלקו של בלווא בתיאום מכרזי הדרום בגדרי האישום החמישי, שלא היה מבוטל כלל ועיקר. בית המשפט מצא כי מאישומים אלה ומחומר הראיות שהוצג בעניינו של בלווא עולה תמונה קשה של מעורבות עמוקה ושיטתית בגיבושם של הסדרים כובלים ושל הצגת מצגי שווא לפני ועדות המכרזים השונות, כאילו מתנהל לפניהן הליך תחרותי. בהינתן האמור ומכלול העבירות שבהן הורשע בלווא, קבע בית המשפט כי מתחם העונש בעניינו של בלווא נע בין 7 לבין 14 חודשי מאסר בפועל. לאחר שנתן דעתו לשיקולים שאינם קשורים בביצוע העבירות, גזר בית המשפט המחוזי על בלווא 11 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי; וקנס בסך של 100,000 ש"ח (קנס זהה הושת על החברה).