חברה שוכרת שירותים של בונה אתרי אינטרנט על מנת שיבנה עבורה אתר מכירתי ואף משלמת לו סכום חודשי כדי שיתחזק את האתר. בשלב מסוים היא מחליטה להחליף ספק שירותים, אך הספק טוען שהאתר בכלל שייך לו והחברה לא יכולה להשתמש בו, או אפילו להקים אתר אחר שנראה אותו דבר. הייתכן?
נשמע סיפור תמוה? בית המשפט בפסק דין שניתן בבית המשפט בחיפה ביוני, 2018, קבע שספק שירותי האתרים הוא הבעלים של האתר עליו קיבל ריטיינר חודשי והחברה לא רשאית להשתמש באתר או באתר הנראה כמוהו. באותו מקרה ספק השירותים הקים את האתר ורשם את הדומיין על שמו. במסגרת ההסכם בין הצדדים (שלא היה באמת הסכם אלא רק הצעת מחיר שתמורתה שולמה) לא סוכם שהספק יבנה את האתר עבור החברה או שהבעלות בו תועבר לחברה אלא רק דובר על אספקת שירותים. החברה אמנם העבירה תכנים לספק והוא העלה אותם לאתר, אולם בית המשפט קבע שלספק אין בעלות בזכויות היוצרים של התכנים שנמסרו לו על ידי החברה, אך אין הדבר מעלה או מוריד לעניין זכויות היוצרים באתר עצמו, השייך לספק. במילים אחרות, הקנין הרוחני של החברה לא באמת כולו שייך לה והוא זוהם בקניין רוחני של אחר - המשמעות של הדבר היא גם הוצאות מיידיות, אבל גם נזק אדיר לשווי החברה.
חוק זכות יוצרים הישראלי, קובע שהיוצר הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה, גם אם נוצרה לפי הזמנה, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע. החוק גם דורש שהסכם להעברת זכויות יוצרים יהיה בכתב. כך, ברגע שבין ספק השירותים לבין הלקוח לא קיים היה הסכם בכתב שקובע שהזכויות באתר שייכות ללקוח, נותר הלקוח עם אתר שכלל אינו שייך לו.
במקרה אחר, שנדון בבית המשפט בתל אביב באפריל, 2017, (ערעור לבית המשפט העליון נדחה ביוני, 2019) עלתה השאלה למי שייכת חנות אינטרנט מקוונת באתר לממכר תכשיטים? האם למעצבת תכשיטים שעיצוביה נמכרים בחנות - או לאיש מכירות שניהל עבורה את החנות? גם באותו מקרה הייתה הסכמה בעל פה לפיה איש מכירות יקים חנות אינטרנטית חדשה וגם שם העלה איש המכירות את אותן טענות בדבר זכות היוצרים הראשונית השייכת לו, והעדר הסכם בכתב להעברת הזכויות. אולם, באותו מקרה קבע בית המשפט שעל מנת ליצור זכות יוצרים נדרשת מידה מסוימת של יצירתיות ואין מדובר באתר אינטרנט אלא בחנות אינטרנטית בתוך פלטפורמה קיימת (אתר ETSY) שמספקת את מערכת ההפעלה של החנות ואף את העיצוב. למעשה, איש המכירות קיבל פורמט מובנה של חנות מקוונת, ואליו העלה את תצלומי התכשיטים, כאשר החנות זהה לחנויות אחרות באתר. כך, לא למעצבת ולא לאיש המכירות קיימות זכות יוצרים בחנות למרות שאיש המכירות ניהל אותה במשך מספר שנים, אלא שהזכויות שייכות לספק פלטפורמת החנויות.
המסקנה המתבקשת ברורה, זכויות יוצרים הינם נושא מורכב וחשוב להיות מלווה בעורך דין בעל רקע בתחום בעת התקשרות עם ספק תוכן או שירות היוצר בסופו של דבר את הקניין הרוחני של העסק. ניהול לא נכון של הקנין הרוחני עלול ליצור מצב בו בסופו של דבר הקנין הרוחני של העסק כלל לא קיים, או שהוא קיים אך שייך אופן מלא או חלקי לאדם אחר - בין שאותו אדם הוא עובד של העסק (אשר ההתקשרות איתו נעשתה ללא ליווי משפטי נכון) או ספק שירותים חיצוני.