סיכום ביניים – התביעה העיקרית מתקבלת במלואה
56. מיכל מודה שקיבלה מלקן סך של כ-118,000 ₪. טענתה היחידה של מיכל היא שמכיוון שלקן בחרו שלא להמשיך את השותפות העסקית הם אינם זכאים לקבל את כספם בחזרה והיא רשאית ליהנות ממנו בלא תמורה.
בישיבת ההוכחות הבהירה מיכל את עמדתה היטב כאשר השיבה לשאלת בית המשפט כך:
"בית המשפט שואל:
ש. התובע השקיע כסף והיה חודשיים בחברה, למה לא להחזיר לו משהו?
ת. אני חושבת שאם היה נוהג בהוגנות, אפשר היה לדון בזה. מאחר והוא פגע בי, הוא הכניס אותי למצב ללא מילים, אני חושבת שבזה הוא מאבד את זכותו".
אלא שבכך מתעלמת מיכל מהעובדה ששני הצדדים הסכימו בסופו של דבר על סיום השותפות העסקית ביניהם. תהא הסיבה לכך אשר תהא מיכל עצמה העדיפה את ביטול ההסכם על פני אכיפתו, כלומר העדיפה לסיים את הפעילות העסקית עם לקן. הסכמה זו קיבלה כאמור ביטוי מפורש בכתב מצד שני הצדדים ומשתקפת גם בכתב התביעה שכנגד.
בהתחשב בכך הרי שלמעשה טענתה של מיכל היא שלמרות שלקן אך הגשימו במעשיהם את רצונם המשותף של שני הצדדים (גם שלה), בכל זאת הם איבדו בכך את זכותם בכסף שלהם והיא זכאית להמשיך וליהנות ממנו בלא תמורה. אין בידי לקבל טענה זו המבקשת להכשיר עשיית עושר ולא במשפט ולתמוך בהתנהגות חסרת תום לב.
ודוק, אינני מביעה דעתי על התנהגותם של לקן בניהול החברה וממילא אינני מצדיקה אותה. אך משהגיעה מיכל למסקנה שאין היא מעוניינת עוד בשותפות עם לקן, ואפשר שיש לה סיבה טובה להחליט כך, אין היא פטורה מחובות של הגינות ותום לב, בדיוק כשם שהיא מצפה משותפיה להסכם לנהוג בה.
57. משהוכחו כל היסודות הנדרשים כדי לזכות את לקן בפיצוי מכוח דיני החוזים, ולאור אחריותה האישית הישירה של מיכל כלפי לקן, ובפרט בהיותה הנהנית בפועל מפירות ההשקעה הכספית של לקן, אני מחייבת את מיכל לשלם ללקן פיצוי בסך 118,763 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה כדין עד התשלום בפועל.
אציין שתוצאה זו מתבקשת גם נוכח דיני עשיית עושר הקובעים חובת השבה של מה שקיבל אדם שלא מכוח זכות שבדין.
כך או כך התביעה העיקרית מתקבלת במלואה.
התביעה שכנגד
58. מיכל טוענת שלקן הפרו את ההסכם בכך שלא המשיכו להעביר את הלוואת הבעלים כפי שהתחייבו. אינני מקבלת טענה זו.
59. הסכם המייסדים קבע שלקן יעבירו סך של 75,000 ₪ עם חתימת ההסכם. לגבי יתרת סכום ההלוואה נקבע כך:
"יתרת סכום הלוואת הבעלים מצד אברהם ואליהו (-לקן) בסך של 225,000 ₪... נוספים, תועמד על ידיהם לטובת החברה בשיעורים ובמועדים על פי צרכי החברה והסכמתם המשותפת של בעלי המניות..."
60. אין מחלוקת שלקן העבירו למעלה מ-118,000 ₪. אין כל הוראה בהסכם הכופה על לקן להעביר את הכסף (מעבר ל-75,000 ₪ הראשונים) במועד מסוים והוסכם מראש שהזרמת כספי ההלוואה מצד לקן תיעשה לשיעורים בהתאם לצרכי החברה ולהחלטה המשותפת של לקן ושל מיכל.
בנסיבות אלה אין לומר שבעובדה שלקן לא העבירו סכומי כסף על-פי דרישתה של מיכל יש משום הפרת ההסכם. לכל היותר אני רואה בכך משום חוסר הסכמה על המשך העברת כספי ההלוואה וחילוקי דעות בנוגע לצרכי החברה.
חוסר הסכמה זה אף הוביל את שני הצדדים להסכים בסופו של דבר על סיום ההתקשרות ביניהם. מבחינת מיכל הגיעו מים עד נפש, היא לא מצאה שפה משותפת עם לקן והרגישה שהיא לא יכולה לנהל כך את העסק כשהיא זקוקה לכספם של לקן אך לא מצליחה להגיע איתם להסכמה בנוגע לצרכים הכלכליים של החברה. בנסיבות אלה בחרה מיכל לסיים את השותפות עם לקן. זו כמובן זכותה. אך כאמור, אין בכך משום הפרת ההסכם מצד לקן.
61. לכן ממילא מיכל לא זכאית לתבוע ביטול והשבה או פיצויים כלשהם, משום שלא הוכחה הפרה של החוזה מצד לקן.
62. בנסיבות אלה התביעה שכנגד נדחית.
63. אציין שמעבר לעובדה שלא הוכחה הפרה, ישנה בעייתיות מובנית בתביעה שכנגד גם לו הוכחה הפרה משום שהיא כוללת רכיבים המהווים פיצוי כפול וכן כלולים בה רכיבים שעל מיכל לתבוע מהחברה ולא מלקן. מיכל עתרה לחייב את לקן הן בהשלמת הלוואת הבעלים, והן בפיצוי על ציוד שנאלצה לטענתה להשיב בשל התנהלותם של לקן (טענה שנטענה בעלמא, לא הוכח הקשר הסיבתי וכאמור טענה זו מתעלמת מכך שמיכל עצמה חפצה לסיים את ההתקשרות עם לקן כך שהיא אחראית לתוצאות סיום ההסכם לפחות כפי שלקן אחראים להן). מדובר בפיצוי כפול שהרי הלוואת הבעלים נועדה בין היתר לממן מימון ביניים את רכישת המכונות ולכן אין אפשרות לתבוע גם את כספי ההלוואה וגם את עלות המכונות.
כמו-כן מיכל מתעלמת מכך שכספי ההלוואה נועדו למימון החברה ואינם שייכים לה. בכך מתעלמת מיכל מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן חסר תום לב בהתחשב בעובדה שבכל הקשור לתביעה העיקרית ביקשה מיכל להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת.
עוד יש לציין שבתביעה שכנגד מתעלמת מיכל מהעובדה שמדובר בהלוואה שיש להחזיר בסופו של יום ולכן ככל שיש מקום לחייב את לקן בהעמדת ההלוואה כך גם יש מקום לחייב את מיכל או את החברות מאחוריהן היא עומדת בהחזר ההלוואה.
אשר לשכר שמיכל טוענת שלא שולם לה – זו טענה שעל מיכל להפנות לחברה ולא ללקן. אמת, החברה נעדרת רווחים משום שלא נעשתה בה פעילות עסקית אך בעניין זה אין למיכל להלין אלא על עצמה. כמו-כן אני סבורה שעל מיכל להוכיח שלא דאגה לקבל את שכרה מחברת קסומשום.
64. סוף דבר – התביעה שכנגד נדחית.
65. נוכח התוצאה אליה הגעתי תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בסך 5,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוחם בסך 22,000 ₪ כולל מע"מ.
ניתן היום, ח' אדר תש"פ, 04 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
דורית פיינשטיין