--- סוף עמוד 11 ---
כך למשל, בחַווֹת הדעת שצורפו לבקשה טען המומחה שתניית השיפוט בהסכמי הלוואה היא תניית שיפוט ייחודית המפנה כל סכסוך הנוגע לצדדים לבית המשפט הבולגרי ולדין הבולגרי הפרוצדורלי והמהותי (ראו חוות דעת מיום 1.3.2018); כי על פי דיני בולגריה הסכם הערבות משני ונלווה להסכמי ההלוואה המבססים את קיומו של חוב מובטח (סעיף 4 לחוות דעת מיום 29.11.2017); כי אין תוקף להסכם ערבות שנעשה בעל פה, שכן הדין הבולגרי כולל דרישת כתב כחיוב קוגנטי לקיומו של הסכם ערבות בר תוקף.
31. מבין הטענות הרבות של המומחה ראיתי להתייחס לטענה לעניין הצורני לפיו יצירת הסכם ערבות על פי הדין הבולגרי מחייב היותו בכתב, כך לפי טענת המומחה לדין הבולגרי. לטענת המומחה זו חובה קוגנטית ועל כן אין תוקף להסכם ערבות שאינו עונה על דרישת הכתב, ואלה דבריו (המתורגמים):
"הדין הבולגרי קובע, כי הסכם ערבות "חייב להיות בכתב" (סעיף 138 , פסקה 1, פסוק 2 של החה"ה [חוק החוזים וההתחייבויות – א.נ.ח]). הקפדה על התאמה לחוק בעניין דרישת הכתב הינה התנאי לתוקף של הסכם הערבות.
...
מסקנה: על פי החוק הבולגרי, חובה לערוך הסכם ערבות בכתב, והדרישה לכך הינה תנאי לתוקף מחייב של ההסכם". (סעיף 2 לחוות דעת מ- 29.11.2017).
בהמשך, בהערת שוליים 2, כתב המומחה:
"הידברות על לקיחת ערבות אשר נעשתה בע"פ אינו מביא להשלכות חוקיות של הסכם הערות טיפוסי אבל יכול להיחשב כמו זיכרון דברים על ערבות."
32. כאמור, שתי גרסאות לפרשנות הסכם הערבות הציגו הצדדים. זו של מסטרמן, (ואני יוצאת מהנחה בעת הזאת המתעלמת מהכחשתו את עצם קיום הסכם הערבות) לפיה הסכם הערבות בעל פה קשור קשר ממשי להסכמי ההלוואה לחברת Tiberia ונילווה להם ועל כן חלים על הסכם הערבות העקרונות שבהסכמי ההלוואה, לרבות תניות השיפוט הייחודית המפנות לבית משפט בולגרי ולדין הבולגרי. והשנייה, זו של התובעים, לפיה הערבות היא אחד התנאים להסכם השותפות בעל פה שנכרת בין הצדדים עובר להסכמי ההלוואה לחברת Tiberia. על כן הערבות שבהסכם השותפות אינה נלווית להסכמי ההלוואה שנכרתו לאחריה ואין להסיק כי כוונת הצדדים הייתה שתניית השיפוט שבהסכמי ההלוואה המאוחרים חלה על הסכם הערבות שנחתם בהסכמתם קודם להסכמי ההלוואה.
33. המומחה לדין הבולגרי הדגיש את דרישת הכתב ליצירת הסכמי ערבות בני תוקף לפי הדין הבולגרי, וכך, משחל הדין הבולגרי על הסכם הערבות כטענת מסטרמן, הרי מאחר שהוא הסכם בעל פה התוצאה היא כי הסכם הערבות חסר כל תוקף מחייב מעת כריתתו. המשמעות של טענת מסטרמן המבוססת על חוות דעת המומחה מטעמו כי הצדדים כרתו ביניהם הסכם חסר כל תוקף משפטי מחייב.