27. מכאן, שבעת הזו, הגם שלא הונח לפני הסכם חתום (ואין בכך כדי להביע דיעה כלשהי להמשך ההליכים ולקשיים הראייתיים שמן הסתם יתעוררו בהמשך למי שמבקש להתבסס על קיומו), אני מקבלת את טענות התובעים שהובאו בכתב התביעה בדבר קיומו של הסכם בעל פה בינם לבין מסטרמן, שפרטיו הם כפי שפורטו בכתב התביעה. יתרה מכך, אני מקבלת בשלב זה ובהעדר גירסה סותרת, כי הטיוטות להסכם שלא נחתמו מסכמות את פרטי השותפות, את ההתחייבויות לרבות תניית שיפוט המופיעה בהן וקובעת כי המחלוקות יתבררו בבית משפט בישראל בהתאם לדין הישראלי. אמנם קיומה של חתימה מהווה ראיה ברורה וחזקה לגמירות דעת של הצדדים לחוזה, אך היעדר חתימה אינו מעיד בהכרח על העדר גמירות דעת או על כוונת הצדדים שלא להתחייב בחוזה כששאר נסיבות העניין תומכות במסקנה הפוכה (רע"א 1094/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן [פורסם בנבו] (1997); ע"א 1514/04 שיכון השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ [פורסם בנבו] (2006) וכן ראו פרידמן וכהן, עמ' 448).
28. לנוכח האמור בעת הזאת ובהעדר תשתית אחרת, ומאומד דעת הצדדים כפי שהוצג לי בעת הזאת, לא השתכנעתי כי הצדדים התכוונו שמחלוקת הנוגעת לערבות תידון בבולגריה. ההפך הוא הנכון, השתכנעתי כי ניתן להסיק דווקא מהפרטים שהוצגו בפניי כי הצדדים התכוונו לקיים את ההליכים ביניהם ככל שידרשו בבית משפט ישראלי בהתאם לדין הישראלי. כך גם אומר אשר לפורום הנאות שבהעדר גרסה אחרת, נראה כי ציפיית הצדדים הישראליים, שכרתו הסכם בישראל במשרד עו"ד בתל אביב, וערכו אצלו פגישות הנוגעות למערכת היחסים ביניהם היא כי הדיון יתקיים בישראל ועל כן כי הפורום הזה הוא הפורום הנאות.
משכך, איני מקבלת את הבקשה לדחות את התביעה על הסף ודין הבקשה להידחות.
אומד דעת הצדדים לעניין תניית השיפוט המפנה לדין הבולגרי
29. הגם שנכון היה לדחות כבר עתה את הבקשה לאור התשתית העובדתית שנפרשה בכתב התביעה, ולאור העדר גרסה עובדתית התומכת בבקשה, ראיתי להתייחס לנקודה נוספת השופכת אור, לכאורה, על אומד דעת הצדדים בעת כריתת הסכם הערבות וממנה ניתן להסיק כי כוונת הצדדים הייתה שלא להכפיף את הערבות לתניות השיפוט שבהסכמי ההלוואה המפנות את בירור חילוקי הדעות לבית המשפט הבולגרי ולדין הבולגרי.
30. נקודת המוצא בעניין זה היא חוות הדעת של המומחה לדין הבולגרי שהגיש מסטרמן, שקבע שלל קביעות עובדתיות על הדין הבולגרי עליהן הסתמך מסטרמן בהצגת גרסתו וטענותיו.