5. הנתבעת טענה כי החברה קרסה שלא באשמתה אלא כתוצאה מפינוי כפוי של שלוש החנויות הכי רווחיות שהפעילה. לדבריה, אין מחלוקת שנצבר חוב ארנונה על שמה של החברה, אך אין גם מחלוקת כי בכל שנות פעילותה ועד לחודש מרץ 2016 החברה שילמה את חיוביה. רק בשנת 2016 לאחר ש-3 חנויות מתוך 5 שפעלו תחת החברה נסגרו בניגוד לרצונה של הנתבעת כתוצאה מפרויקט בניה רחב היקף של הקמת מגדלי יוקרה, החלו פרפורי גסיסה של החברה וזו לא יכלה לעמוד בתשלומי הארנונה. היא דחתה את הטענה כי החברה הפסיקה לשלם את דמי הארנונה מתוך רצון להונות את התובעת. היא הסבירה כי בעקבות המצב החברה לא הצליחה להשתקם ולהמשיך בפעילותה. לדבריה, היא פנתה אל התובעת בבקשה להגיע להסדר חוב, אולם התובעת בשרירות לבה לא נאותה לאפשר לחברה להסדיר את החוב ופעלה להטיל עיקולים על חשבון הבנק של החברה. לטענתה, התובעת ערכה "סלט" בין הנכסים והחברות. זאת, כדי לטעון שמדובר במהלך מכוון מצד מי מהנתבעים. אולם לא כך הם פני הדברים. החברה נותרה עם חובות לנושים אחרים בסך של כחצי מיליון ₪, מה שמוכיח כי התובעת לא קופחה ביחס לנושים אחרים ולא בוצעה העדפת נושים. היא דחתה את הטענה כי היא נכנסת בגדר התנאים שמנויים בחוק ההסדרים ובנסיבות החריגות שבסעיף 119 א לפקודת מס הכנסה או סעיף 6 לחוק החברות ועל כן דין התביעה נגדה להידחות על אתר.
6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירה של הגב' עלי שרוק המשמשת כנציגת גבייה אצל התובעת וטיפלה בגביית החוב הנדון ותצהירו של מר אייל שר ישראל ששימש כרכז חיובים במחלקת חיובי ארנונה אצל התובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' אריאלה גאמר, כלתה של הנתבעת, שנטען כי עבדה בחברה בזמנים הרלוונטיים ועמדה בקשר עם התובעת בקשר לחוב דנן. המצהירים נחקרו בחקירה נגדית.
דיון והכרעה
7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות וקראתי את סיכומי הצדדים החלטתי לקבל את התביעה.
הנתבעת חייבת בחוב החברה לאור הוראות סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים
8. החוק מאפשר לרשות מקומית הנתקלת בקשיים לגבות חוב מחברה פרטית שהפסיקה את פעילותה ואשר מחזיקה בנכס שאינו משמש למגורים, לגבות בתנאים מסוימים את החוב מבעל השליטה.
9. סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים קובע כי "על אף הוראות סעיף קטן (א) (המטיל את חובת תשלום הארנונה על המחזיק בנכס - הערת הח"מ) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה".