בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
לפני כבוד השופטת עמיתה שרה דותן
מערערים 1.דורון אפיק
2.יעל אפיק
3.דוד אפיק
המערערים 3-1 ע"י ב"כ עו"ד אפיק ושות', עורכי דין
ונוטריון
נגד
משיבים בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עינת רויטמן ורועי לביא-גמלינג
פסק דין
1. כללי
לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום תל-אביב יפו (כב' השופט אילן רונן) מיום 25.3.2020, במסגרתו נדחתה במלואה תביעת המערערים לפיצוי כספי בגין פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע (ת"א 73051-12-18).
2. הרקע לערעור -
א. נגד המערער 1 נפתחו הליכי הוצאה לפועל שבגדרם הוטל על ידי רשמת ההוצאה לפועל צו
עיקול על חשבונותיו. בתמצית צו העיקול הורה כי:
"העיקול מאושר ברישום בלבד בגובה סכום החוב בתיק ובכפוף להוראות כל דין לעניין נכס שאינו ניתן לעיקול. העיקול לא יחול על חשבון עו״ש, משכורת וחשבון משותף עם אחרים. יובהר כי באחריות בא כוח הזוכה לוודא כי גובה העיקולים לא יעלה על יתרת ת החוב בתיק."
[ההדגשות אינן במקור ש.ד].
הודעה על צו העיקול נמסרה למשיב שבתגובה העביר הודעה אודות פרטי חשבונם המשותף של המערער 1 והוריו המערערים 2 ו-3 (להלן: "החשבון המשותף") ללשכת ההוצאה לפועל ולזוכה. העברת פרטי החשבון המשותף כאמור, הינה עילת התביעה בהליך בבית המשפט קמא.
ב. ביום 23/10/2017 פנה המערער 1 במכתב למשיב בדרישה לבטל מידית את רישום צו העיקול ואף לפצות את המערערים בגין התנהלותו הפוגענית. המערער 1 טען במכתבו האמור כי המשיב פעל בניגוד לצו העיקול שבו נקבע כי העיקול לא יחול על חשבון משותף של המערער 1 עם אחרים. במכתב תגובה מטעם המשיב נטען שעקב חוסר שימת לב העיקול נרשם על חשבון משותף של המערער 1 עם המערער 2 ו-3 תוך שהובהר כי טעות זו תוקנה משעה שהעיקול הוסר בתוך פרק זמן קצר.
ג. במקביל למכתבו של המערער 1 למשיב, הגיש המערער 1 בקשה ללשכת הוצאה לפועל לביטול צו העיקול. בתאריך 1/1/2018 החליטה רשמת ההוצאה לפועל לדחות את בקשת המערער 1 ולהותיר על כנו את העיקול על החשבון המשותף הגם שבמועד החלטתה בוטל העיקול על ידי המשיב כאמור לעיל. הרשמת הדגישה בהחלטתה שיש להותיר את העיקול על החשבון המשותף למרות שצו העיקול החריג את החשבון המשותף לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ועד לקבלת מסמכים והבהרות כפי שדרשה הרשמת והכל מהטעם שתתכן הכבדה על ביצוע פסק דין מושא הליכי הוצאה לפועל (להלן: "החלטת הרשמת מיום 18/1/2018").
ד. לשם השלמת התמונה בינואר 2018 הגישו המערערים 2 ו-3 תביעה לסעד הצהרתי שלפיו התבקש בית המשפט לקבוע כי המערערים 2 ו-3 הם הבעלים היחידים של החשבון המשותף.
במסגרת זו, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין לפיו שמו של המערער נמחק מהחשבון המשותף. במקביל נוהלה תביעה נוספת לפיצויים שהגישו המערערים 2 ו- 3 נגד המשיב בגין פירעון שיקים שנגנבו מהם. גם תביעה זו הסתיימה בהסדר פשרה שאושר על ידי בית המשפט.
3. תמצית פסק דינו של בית משפט קמא
א. בית משפט קמא הכריע במחלוקת על בסיס הסדר דיוני לפיו טענות הצדדים סוכמו על יסוד כתבי הטענות. הצדדים הגיעו להסדר דיוני זה בהעדר מחלוקת ביחס להשתלשלות האירועים הרלוונטית.
ב. תחילה דחה בית משפט קמא את טענתם המקדמית של המשיבים לסילוק התביעה על הסף. לגופן של טענות המערערים, קבע בית משפט קמא כי המשיב פגע בפרטיות המערערים שעה שהעביר את פרטי החשבון המשותף ובכך הפר את חובת הסודיות כלפיהם.
ג. אולם, נקבע כי עומדות למשיב טענות הגנה שעל בסיסן נדחו כלל עילות התביעה. בית משפט קמא קבע שעצם רישום העיקול על החשבון המשותף היה שגוי. עם זאת המערערים התמקדו בטענותיהם בגילוי החשבון המשותף להוצאה לפועל ולזוכה ולא בעצם הרישום השגוי; משכך, קבע בית משפט קמא שטיעונם מעורר קושי שמקים למשיב הגנות לפי סעיף 18(2)(2) לחוק הגנת הפרטיות ומסיבות אלו דחה את טענת התובעים לפגיעה בזכות לפרטיות.
ראשית, קבע בית משפט קמא שנוסח צו העיקול עורר ספק אצל המשיב. לפיכך, אין לבוא בטרוניה למשיב שפעל בתום לב ולשם הזהירות מסר מידע בהיקף סביר גם אם מידע זה כולל חשבונות שצו העיקול אינו חל עליהם.
שנית, קבע בית משפט קמא שהמשיב חייב במסירת המידע ללשכת הוצאה לפועל ולזוכה שכן הזוכה נכנס בנעליו של החייב בעניין זה ולכן המשיב אינו פטור ממסירת מידע בטענה שמבקש לשמור על פרטיות החייב. יתרה מכך, קבע בית משפט קמא כי ספק אם בכלל עומדת למערער 1 הזכות לפרטיות כלפי הזוכה, אשר לטובתה ניתן צו העיקול.
שלישית, קבע בית משפט קמא כי במתח בין זכותו של לקוח לפרטיות וסודיות לבין זכותו של נושה למידע שיאפשר לו להיפרע על החוב, גובר אינטרס של הנושה ולכן פעל המשיב על בסיס האינטרס הציבורי. בנוסף, ציין בית משפט קמא את החלטת רשמת הוצאה לפועל מיום 18/1/2018 שממנה למד כי המשיב פעל כראוי במסירת ההודעה על החשבון.