א. סיכויי התביעה
59. מבלי לקבוע מסמרות ביחס להליך העיקרי אשר יידון בפניי, ועל אף שלא נראה בשלב זה כי מדובר בתביעה טורדנית, הרי שבשלב זה ועל יסוד הראיות אשר הוצגו בפניי, לא ניתן לקבוע נכון לעת זו כי סיכויי התביעה גבוהים במיוחד. אפרט מדוע.
הרובד הפרוצדוראלי - האם הזימון לישיבה נעשה כדין?
60. אין מחלוקת בין הצדדים על כך ששליחת הזימון לישיבת הדירקטוריון בהתראה של 48 שעות, אינה סותרת את הוראות התקנון. על כן, השאלה העומדת על הפרק בעניין זה היא האם למרות שהתקנון מאפשר התראה כאמור, היא הייתה לא סבירה בנסיבות המקרה בהתאם לטענות המבקש שפורטו לעיל.
61. בחינת חומר הראיות שהוצג בפניי עד כה מעלה, כי על פניו המבקש מכיר כבר מזה מספר חודשים את הנושאים שנדונו בישיבה, ובפרט בכל הקשור לפעילות ועדת האיתור לאיתור מנכ"ל קבוע שיחליפו. בנוסף, אי שביעות רצונו של הדירקטוריון מהתנהלותו של המבקש, ובפרט מסירובו ליישם המלצות כאלו ואחרות של הדירקטוריון, כמו גם העבודה על מבנה ארגוני חדש לחברה, הוצגו בפני המבקש עוד בחודשים מאי-יולי 20' – כך שגם עניין זה, כבר היה ידוע לו.
62. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעניין זה, לרבות במסגרת העדויות שניתנו בפניי, איני מוצא מקום לקבל, לפחות בשלב זה, את טענות המבקש כי לא שיתפו אותו בפעילות ועדת האיתור, וכי לא היה מודע למתרחש בעניינה. ודוק, המבקש מונה להיות חבר בוועדה, וכפי שניתן ללמוד מהתכתבויות הצדדים והעדויות בפניי במסגרת הדיון בבקשה, נראה כי הייתה לו גישה לאורך כל הזמן לחומרים הרלוונטיים לרבות גישה לתיקייה משותפת שבה עודכנו חומרי הוועדה בזמן אמת. יתרה מזו, המבקש אף עודכן בטרם התחילו ראיונות המועמדים לתפקיד המנכ"ל [נספח 18 לתשובת המשיבה 1 לבקשה]. לעומת זאת, נראה כי היה זה דווקא המבקש אשר הבהיר למשיבים בזמן אמת את השגותיו לעניין פעילות הועדה, ובחר שלא לשתף פעולה עמה. כמו כן נראה, כי המבקש הוא שבחר באותה העת שלא לפנות להליך משפטי על מנת לעצור או לעכב את פעילותה למרות ההשגות שהציג. לפיכך מצאתי, כי קיים קושי רב להתיר למי שבחר ביודעין שלא לשתף פעולה עם החלטת דירקטוריון ולנתק מגע –לבוא בטענות בשלב מאוחר יותר ולעכב את פעילות החברה, לאחר שכבר הושקעו מצידה משאבים ומאמצים.
63. לעניין הטענות של המבקש באשר למידת הפירוט בזימון, ובפרט ביחס לפרוטוקול הישיבה וההחלטות שהתקבלו בפועל - מבחינת הראיות שהונחו בפניי עד כה, ובפרט פרוטוקול הישיבה והזימון אליה, לא מצאתי כי הפירוט בזימון הישיבה היה בלתי סביר. כאמור, נראה על פניו כי המבקש הכיר את הנושאים שפורטו בזימון והיה חשוף לחומרי הרקע הרלוונטיים, וכן כי הנושאים שנדונו בישיבה צוינו בזימון ברמה המאפשרת למי שמודע אליהם, להבין באופן סביר את הנקודות המרכזיות שיועלו בהקשרם.
64. אשר לטענת המבקש לעניין ההחלטה על ביטול הסכם השירותים מולו - ההתייחסות לנושא זה במסגרת הבקשה ובמסגרת הדיון לפניי הייתה ממילא בשולי הדברים [פ/18-9/110]. כמו כן, המבקש לא פירט מדוע הוא סבור שלא היה נכון מצד חברי הדירקטוריון להכריז על בטלותו של ההסכם, או מדוע מדובר בסוגיה הדורשת ממנו היערכות מיוחדת, שבגינה זימון הישיבה בהתאם להתראה המינימלית לפי התקנון הוא לא סביר באופן שמחייב את התערבות בית המשפט.
65. כמו כן, אשר לטענת המבקש בנוגע להחלטה שהתקבלה בחברת האם, שמאפשרת לשני דירקטורים לזמן ישיבת דירקטוריון, בנוסף לסמכות הקיימת ליו"ר הדירקטוריון - גם טענה זו הועלתה בשולי טענותיו של המבקש בלבד, ולא הונחה תשתית לכאורית מספקת על ידיו שתתמוך בטענה זו. זאת ועוד, על פניו, נראה כי הליך קבלת ההחלטה האמורה בחברת האם לווה בייעוץ משפטי, וכך גם לעניין תוכן ההחלטה גופא - על פניו נראה כי אין מקום לפסול את התיקון שמאפשר לשני דירקטורים לזמן ישיבת דירקטוריון. אדרבא, התעקשותו של המבקש כי יש להותיר את הסמכות לכנס ישיבות דירקטוריון כסמכות בלעדית בידיו כיו"ר הדירקטוריון, עושה על פניו רושם של התנהלות שאינה תמה.
66. לאור הדברים האלו, וכאמור מבלי לקבוע מסמרות לעניין ההליך העיקרי, לא מצאתי בשלב זה כי המבקש הניח תשתית מספקת להוכחת טענתו בדבר זימון הישיבה שלא כדין, ונראה כי בפני המבקש עומדת משוכה משמעותית להוכחתה של טענה זו.
67. עם זאת, מצאתי לנכון להעיר, כי לא נעלם מעיני שזימון הישיבה נשלח למבקש 48 שעות ודקה אחת בלבד, עובר למועד כינוסה. הגם שלא מצאתי לקבוע בשלב זה כי זימון הישיבה היה שלא כדין, לפחות לא באופן שמצדיק את התערבות בית המשפט נכון לשלב זה, הרי שיש בהתנהלות זו טעם לפגם ביחס להתנהלותם של המשיבים כלפי המבקש. מעבר לכך, לא מצאתי בשלב זה הסבר מניח את הדעת מדוע סרבו המשיבים להיענות לדרישת המבקש לדחות את הישיבה בשבוע, שכן לא נראה כי דחייה לפרק זמן של שבוע הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין, ובפרט לאור העובדה כי ההחלטות שהתקבלו בישיבה אכן נושאות עמן השלכות משמעותיות ביחס למבקש. הדעת נותנת כי היענות המשיבים לבקשת הדחייה של המבקש לא הייתה מסבה נזק לחברה, והייתה למצער מכבדת את מעמדו של המבקש כמייסד החברה, שלפחות בימיה הראשונים הוביל אותה להישגים לא מבוטלים – ובכך, לכבד גם את המשיבים עצמם. גם מן הטעם המהותי, זימון המבקש לישיבה כאמור, היה נותן בידו הזדמנות אחרונה להציג את גרסתו ערב החלפתו כמנכ"ל החברה – ואולי אף, היה בו כדי לייתר הזדקקותו לנקיטת ההליך המשפטי דנן.
הרובד המהותי – זכות הווטו של המבקש לעניין מינוי מנכ"ל
68. מחלוקות הצדדים לעניין זכות הווטו של המבקש ביחס למינוי מנכ"ל, המהוות הלכה למעשה את ליבת המחלוקת בין הצדדים בהליך העיקרי, נוגעות הן לתחולת זכות הווטו על המינוי של המבקש עצמו כמנכ"ל, הן בשאלה האם זכות הווטו עומדת למבקש בנסיבות המקרה גם לעניין מינויו של מנכ"ל אחר.
69. לאחר שעניינתי בטענות הצדדים ובחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפניי בשלב זה, הרי שלא מצאתי כי הונחה בפניי תשתית עובדתית ומשפטית מספקת להוכחת טענת המבקש, לפיה זכות הווטו אכן נועדה לחול גם על העברתו של המבקש עצמו מתפקיד המנכ"ל. אבאר.
70. כידוע, פרשנות חוזה נעשית מנקודת המוצא של לשון החוזה. עם זאת, באותן נסיבות שבהן לשון החוזה אינה מובילה למסקנה ברורה, על הבית המשפט להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, ובתוך כך עליו להביא במכלול השיקולים את התנהגותם של הצדדים במסגרת המשא ומתן שקדם לכריתת החוזה, כמו גם את התנהגותם במהלך הוצאתו לפועל [ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, פסקה 46 וההפניות שם (פורסם בנבו, 08.02.2018)].
טענתו המרכזית של המבקש לעניין זה, היא כי לשון סעיף 8.2.1 לתקנון היא ברורה. לשיטתו, מאחר שלשון הסעיף אינה מסייגת את זכות הווטו לעניין תפקידו של המבקש כמנכ"ל – הרי שיש להעניק לה בכורה בשלב הזה של ההליך, ולהותיר את חלקו הנוסף של הדיון לגדרי ההליך העיקרי. אולם, אין בידי לקבל טענה זו.
לשון הסעיף אינה נוקטת במפורש כי הזכות חלה גם על כהונתו של המבקש בתפקיד מנכ"ל. אדרבא, לכאורה, מלכתחילה המבקש לא רצה בתפקיד המנכ"ל, שנכפה עליו לאחר דרישה של שותפיו כי יכהן כמנכ"ל, והוא התנה את הדרישה בהגבלה של שנתיים. מכאן, הרי שבבחינת שכל ישר, נראה על פניו כי הצדדים לא ביקשו להעניק בגדרי הוראות סעיף זה זכות כלשהי למבקש – ומכאן גם, שעל פניו, לא נראה כי מדובר בזכות המוקנית למבקש. כך גם, נראה כי לא בכדי, המבקש לא הציג בפניי עד כה כל ראייה, ממנה ניתן ללמוד כי כוונת הצדדים המפורשת אכן הייתה שזכות הווטו תחול גם עליו, כנטען על ידו.
זאת ועוד, ביחס לסוגיה זו מצאתי את עדותו של אלכסנדר כאמינה, ואת פרטיה כמתיישבים באופן סדור יותר עם התמונה שהוצגה בפניי. בתוך כך, טען אלכסנדר כי זכות הווטו ניתנה למבקש בשל היותו מייסד החברה, ומתוך אמון בו, אך מעולם לא הייתה כוונה כי הזכות תחול גם לגביו – שהרי לו היה כך, לכאורה הזכות לכהן כמנכ"ל הייתה שמורה למבקש לנצח, ובמקרה כזה אלכסנדר מעולם לא היה משקיע בחברה [פ/19-12/148].
71. בנוסף לאמור, זכות הווטו בהסכמי ההשקעה מותנית בכל מקרה בהיוועצות בתום לב עם שאר חברי הדירקטוריון. כמו כן, מצאתי להזכיר לעניין זה גם מושכלות יסוד בדבר חובתו של בעל מניות להפעיל את זכויותיו בהגינות, בתום לב ולטובת החברה – ומושכלות אלו יפות גם לעניין הפעלת זכות וטו, כגון זו נשוא המחלוקת [ראו דבריי בה"פ (ת"א) 17782-12-15 מירון מן נ' אלקון מרכז מחזור (2003) בע"מ, בפסקה 33 (06.06.2017); ראו גם ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' מולר, פסקאות 27-26 (25.09.2019); ע"א 9636/06 בוגנר נ' SofaWare Technologies Ltd, פסקאות ל"ז ו-מ"ג (18.11.2009) (להלן: "עניין בוגנר")]. בראי האמור, הרי שקיים ספק רב האם דבריו של המבקש במסגרת עדותו בפניי, עולים בקנה אחד עם חובותיו. כך, כאשר ניסה בית המשפט לברר האם המבקש יקבל את הכרעת ועדת האיתור לאחר שתינתן לו הזכות להביא את מלוא טענותיו והשגותיו, ולאחר שייווכח שהליך האיתור במסגרת הוועדה נעשה על פי דין ובלב פתוח ונפש חפצה – השיב המבקש כי הוא עשוי עדיין לא לקבלה [פ/3/70 – פ/15/73].
72. על יסוד האמור, משמצאתי כי בהתאם לתשתית שהונחה בפניי עד כה, נראה על פניו כי זכות הווטו אינה חלה ביחס למבקש עצמו, הרי שאיני נדרש לדון בטענתם החלופית של המשיבים ביחס להקניית זכות הווטו במשותף ("both"). יתרה מכך, אף אם הייתי נדרש לסוגיה זו עתה, הרי שממילא בהתאם לתשתית הראייתית שהוצגה בפניי בשלב זה – אין בידי להכריע בסוגיה, כפי שאפרט בקצרה, למעלה מן הצורך, להלן.
כך, הכרעה בשאלת זכות הווטו – שעה שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים אשר לפרשנותו הראויה בראי אומד דעתם של הצדדים, מחייבת מניה וביה עמידה על כוונת הצדדים על מנת להכריע בדבר מהות הזכות הקבועה בו. לעניין זה, הפנו המשיבים בסיכומיהם לדברי כב' השופט א' רובינשטיין בעניין בוגנר, שתכליותיו אכן יפות לענייננו, כדלהלן (שם, פסקה מ"ו):
"משבאנו לכלל מסקנה, כי זכות הוטו מוקנית לבעלי מניות המיעוט, ללא קשר לשאלת חברותם בדירקטוריון, נפנה עתה לבחינת מהותה של הזכות. לשון הסעיף "acting as a group" מהוה אינדיקציה ברורה לכך שאין מדובר במתן זכות וטו לכל אחד מחברי הקבוצה, אלא לשלושה כקבוצה. פרשנות ההיגד, באופן שמשמעו מתן זכות וטו לכל אחד מהמייסדים בנפרד, עלולה להוביל ל"עריצות המיעוט", אשר יוכל על ידי הצבעת וטו של כל אחד מהשלושה, לסכל כל החלטה המתקבלת על ידי דירקטוריון החברה, ולהביא לשיתוקה. בכך לא תוכל החברה להגשים את תכליתה ולהתנהל באופן יעיל ודינמי. דבר זה אינו עולה בקנה אחד לא עם הלשון "acting as a group" ולא עם השכל הישר. שותף אני גם לדעת בית המשפט המחוזי, כי אין זה סביר שחברה, ובעניינו צ'ק פוינט, היתה משקיעה סכומי כסף רבים כל כך, מתוך ידיעה שבאפשרות כל אחד מן המייסדים כשלעצמו לחסום כל הצעה שתועלה על ידיה." [הדגשות שלי –ח.כ].
בעניינו, המבקש מחזיק כיום בכ-20% בלבד ממניות חברת האם, בעלת המניות היחידה בחברה. בעלי המניות בחברה, לרבות קרנות ההשקעה שמטעמן מכהנים משיבים 4-3 כדירקטורים בחברה, השקיעו סכומי כסף גבוהים בחברה והדעת נותנת שלא היה בכוונתם לכבול עצמם לשיקול דעתו הבלעדי של המבקש, בכל הנוגע לשאלת כהונתו כמנכ"ל בחברה.
אולם אציין גם, כי יש ממש גם בטענת המבקש לעניין זה, לפיה לעומת עניין בוגנר, שם נקבע כי זכות הוטו נתונה למייסדים ""acting as a group, לשון ההוראה בהסכמי ההשקעה בענייננו ("HaB and YoH both") היא פחות נחרצת.
לאור זאת, הרי שלצורך הכרעה בסוגיה זו, נדרשת תשתית עובדתית וראייתית נוספת, ממנה ניתן יהיה לעמוד על כוונת הצדדים הניצבת מאחורי לשון זכות הווטו בתקנון ובהסכמי ההשקעה.
אשר לתחולת זכות הווטו על מינוי אדם אחר כמנכ"ל, אין מחלוקת בין הצדדים כי ככלל זכות הווטו חלה (בכפוף למחלוקת ביחס לאופן הפעלתה). עם זאת, הצדדים חלוקים בשאלה האם זכות הווטו עדיין עומדת למבקש מקום בו בחר המבקש, מרצונו המלא, שלא לקחת חלק בוועדת האיתור. בפרט נכונים הדברים, ביחס לכך שזכות הווטו בהסכמי ההשקעה, מותנית בהתייעצות בתום לב עם הדירקטוריון. בשלב הנוכחי, הרי שלא הוצגה על-ידי המבקש כל ראיה לפיה בוצע על ידו ניסיון כלשהו לקיום התייעצות עם הדירקטוריון. אדרבא, טענותיו של המבקש עד כה מתמקדות בהשגותיו לעניין חוקיות פעילותה של ועדת האיתור, ובכך שהמשיבים לא שיתפו אותו בפעילותה – וגם לגבי כך כאמור לעיל, הרי שנכון לעת זו הוצגה בפני בית המשפט תמונה דווקא אחרת, לפיה המבקש עודכן בפעילות הוועדה והיו בידיו האמצעים הנדרשים לקחת בה חלק ולהיוועץ עם חבריה ביחס לזהות המנכ"ל החדש לחברה.
אשר על כן, הרי שגם ביחס לטענות המבקש באשר להסכמות וכוונות הצדדים ביחס לזכות הווטו כאמור, ניצבת בפניו משוכה לא קטנה.
ב. מאזן הנוחות
73. אשר למאזן הנוחות, מצאתי בנסיבות המקרה שלפניי כי זה נוטה לטובת המשיבים. ודוק, כפי שטענו הצדדים לפניי, מזה חודשים רבים ניצבת החברה בפניי קשיים ואתגרים לא מועטים, וללא מנכ"ל מתפקד, המנהל את החברה תוך קיומם של יחסי אמון וקשר שוטף עם הדירקטוריון; כמו גם, בהמשך עיכוב ביישום ההחלטות שהתקבלו בישיבה על ידי כלל חברי הדירקטוריון מלבד המבקש – עשויים להיגרם לחברה נזקים משמעותיים.
74. אציין לעניין זה, כי מהתרשמותי עד כה פעולותיהם של המשיבים, מצאתי כי נראה על פניו שאלו נובעות ממניעים עניינים ומקצועיים, ומתוך דאגה כנה לטובת החברה – להבדיל ממניעים אישיים ביחס למבקש. בתוך כך, מצאתי את עדותו של אלכסנדר כאמינה, וכי הוא אכן רואה במבקש איש מוכשר וחשוב בחברה, והוא אף מחבב אותו ברמה האישית; אולם לצד זאת, התחוור לאלכסנדר וליתר המשיבים בחודשים האחרונים כי המבקש אינו מנכ"ל מקצועי והמשך כהונתו הוא אינו לטובת החברה – ובשל כך התקבלה ההחלטה להחליפו ולמנות מנכ"ל קבוע תחתיו. עוד במסגרת עדותו, לא חסך אלכסנדר גם שבחים ביחס לפועלו של המבקש – ובתוך כך ציין, כי בתחילת דרכם המשותפת המבקש תרם רבות לחברה, ואף הביאה להישגים שונים, לרבות בהיבטי גיוס משקיעים ולקוחות. ברם, לא כך היה במעלה הדרך.
לעניין זה, הרי שבשלב זה אין בידי לדחות גרסת המשיבים, לפיה החלטתם כאמור נובעת מטעמים ענייניים, ואף אקוטיים לצורך המשך תפעולה השוטף של החברה – ובתוך כך, מכך שהמבקש לא מילא את חובות הדיווח שלו לדירקטוריון, והציג תמונה אופטימית שאינה משקפת את המציאות בחברה; לא עמד ביעדי החברה; לא הכין תכנית עבודה מסודרת כנדרש; וכן, לא יישם בקשות חוזרות ונשנות של הדירקטוריון, בין היתר, לעניין הצבת סוכני מכירות של החברה בגרמניה באופן שעשוי היה להטיב עם החברה, בייחוד לאור נסיבות וירוס הקורונה והסגר בגרמניה – כל אלו, הם שהביאו לאיבוד האמון של הדירקטוריון במבקש כמנכ"ל וליכולת של חברי הדירקטוריון לשתף עמו פעולה.
בנוסף לכך נטען, כי ועדת האיתור השקיעה זמן ומאמצים בחיפוש אחר המועמד הטוב ביותר לנווט את החברה בתקופה זו, ועיכוב ביישום החלטה זו עשוי להסב נזק ממשי לחברה בימים קריטיים אלו לתפקודה – וגם טענה זו, אין בידי לדחות על הסף, ועל פניו נראה כי היא משתקפת ותואמת את התמונה הכללית הנצבת בפני בית המשפט בשלב זה.
לכל אלו, משקל רב לעניין ההכרעה בשאלת מאזן הנוחות במקרה דנן – שכן, בשל החשש לכל אלו, וכפועל יוצא מן החשש וההשלכות של אי החלפת מנכ"ל החברה על אתר, ובפרט – הפגיעה האפשרית בהמשך תפעולה וניהולה התקין של החברה, מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה בשלב זה לטובת המשיבים. דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שממילא נזקיו של המבקש, ככל שיוכחו במסגרת ההליך דנן, ניתנים לפיצוי כספי – ועל כך הסכימו (וזאת ציינו) המשיבים עצמם. כן מצאתי לציין, כי לגבי דידי, ממילא נראה כי המשך כהונתו של המבקש כמנכ"ל אף אם לא תזיק, בוודאי לא יהא בה כדי להביא לפתרון המחלוקות בין הצדדים, ומשכך הרי שאין בה תועלת אמיתית.
ג. שיקול צדק ויושר
75. כפי שציינתי בפתח הדברים, במקרה דנן משקל רב ניתן בהכרעתי להתנהלותו של המבקש במסגרת ההליך למתן סעדים זמניים דנן. ודוק, הלכה ידועה היא, כי בקשה למתן סעד זמני – שהוא סעד מן היושר, מחייבת התנהלות הגונה ובתום לב מצד הצדדים להליך. בענייננו, לאחר הגשת הבקשה במעמד צד אחד ומתן הסעד החלופי (לחלופי) שהתבקש בבקשה, התברר כי התובע לא גילה לבית המשפט את המסכת העובדתית המלאה.
בתוך כך, עם הגשת תשובת המשיבים התברר, כי התובע לא גילה בבקשה כי הסכם המייסדים, אליו התייחס המבקש בבקשה, קובע בסעיף 6.1.1 שהוא יהיה מנכ"ל לשנה בלבד – ובכך, מצאתי בהחלט טעם לפגם. אציין גם כי לא מצאתי לקבל טענותיו של המבקש לעניין זה, לפיהן לא סבר שעובדה זו עשויה להיות רלוונטית, שכן היה ידוע היטב למבקש ולבאי כוח שמדובר בסוגיה שלפחות בתחילת ההליך, הייתה בליבת המחלוקת בין הצדדים.
וכך גם, התברר כי במסגרת הבקשה, נמנע המבקש מלדייק בהגדרת תפקידו בהתאם להסכם המייסדים, כמנכ"ל בפועל ולא כמנכ"ל. גם במקרה זה, מדובר בעובדה שנוגעת ללב המחלוקות בין הצדדים. אציין גם, כי אף לו ניתן היה לקבל טענה לפיה הדבר נעשה בתום לב, הרי שבנסיבות דנן, בהן המבקש כן הואיל לדייק בהגדרת התפקיד במסגרת כתב הטענות שלו בהליך העיקרי כפי שהוגש – בפסקה כמעט זהה, הרי שמצאתי גם בכך טעם לפגם.
76. לא למותר לציין, כי מי שמבקש סעד מן היושר, וביתר שאת משמדובר בסעד זמני שטומן בחובו סיכונים לא מבוטלים לצד השני, מחויב לספק לבית המשפט את כל המידע ולהביא בפניו את כלל העובדות הנדרשות לו להכרעה – גם אלו שאינן נוחות לו. משכך, שומה היה על המבקש להניח את מלוא התשתית הנוגעת לעניין, והתרשמתי כי לא כך נהג המבקש בענייננו.
77. בנוסף, מצאתי גם כי בקשתו של המבקש הוגשה בשיהוי באופן יחסי. כאמור, במרכז ישיבת הדירקטוריון נשוא הבקשה, ובמוקד טענותיו של המבקש, עומד מינוי המנכ"ל החדש בחברה, שנבחר בהליך מסודר וממושך שבוצע על ידי ועדת האיתור. משוועדת האיתור החלה את פעילותה מספר חודשים בטרם הגשת הבקשה, העובדה כי הזימון לישיבה בעניין סיכום פעילות הוועדה היה בסוף חודש ספטמבר, אינה משנה לעניין זה – ויוזכר שוב, כי היה זה המבקש שבחר שלא להשתתף בפעילותה של ועדת האיתור ולא לפנות לבית המשפט עת סבר כי פעילותה של הוועדה לוקה באי-חוקיות.
78. לצד דברים האלו, בשוליהם אך לא בשולי חשיבותם, מצאתי לנכון להדגיש כי במהלך הדיון בבקשה לפניי, הוצעו הצעות שיכלו להביא להסכמות הדדיות של הצדדים ולייתר את ההכרעה בבקשה. זאת, באופן שהיה שומר על זכויות המבקש הן בהיבט המעורבות בבחירת המנכ"ל המוקנית לו מכוח ההסכמים בין הצדדים והן בהיבט פיצוי כספי עבורו. המבקש דחה את כל הצעות הפשרה שהוצעו לו ושהיו מוכוונות למטרה עיקרית אחת – כיצד כל בעלי המניות ירתמו יחד כדי להקדיש את מלוא מרצם לטובת החברה, ולהביא אותה לידי הצלחה.
הנכונות של המשיבים במסגרת הדיון לפשרות שהוצעו, היה בה גם כדי להעיד על כוונתם הכנה והמטרה שעמדה לנגד עיניהם בקבלת החלטותיהם מושא הסכסוך דנן. בוא בעת, היה בכך גם כדי להעיד על הכרתם של המשיבים בזכויותיו של המבקש. אולם, סירובו העיקש של התובע להגיע לכדי הסכמה כאמור, היה בה כדי להעיד על כך שבראש מעייניו ניצב רצונו האישי להמשיך ולכהן כמנכ"ל החברה – וזו עמדה לו לרועץ במיצוי זכויותיו, כבר בעת זו.
סוף דבר
79. סיכומם של דברים, לאחר בחינת כלל העילות שעל יסודן עתר המבקש בבקשה זו, מצאתי כי המבקש לא עמד בנטל הנדרש לקבלת הסעד המבוקש על ידו, ולאור זאת אני דוחה את בקשתו להשאיר על כנו את הצו הארעי שניתן ביום 01.10.2020 עד להכרעה בתיק.
80. כמו כן, על רקע האמור בשולי הכרעתי לעיל, טוב יעשו הצדדים אם יעשו ניסיון נוסף לקדם ביניהם הסכמות בכלל המחלוקות ביניהם, באופן שייתר את ההליכים בגדרי ההליך העיקרי שלפניי. מהתרשמותי בעת הדיון שנערך בפניי, אני סבור כי התדיינות פתוחה וכנה בין הצדדים, שבראשה טובת החברה, תוכל להביא לסיום המחלוקות בין הצדדים, באופן שמכיר ומכבד גם את זכויותיו של המבקש.
81. אני מחייב את המבקש לשלם למשיבים שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של 30,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.