טענות החברה והלבני:
22. הנתבעים מקדימים וטוענים כי יש לסלק את התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף. לשיטתם, הנתבע 2 הינו בעל מניות ומנהל בחברה והתביעה אינה מראה עילה או יריבות בין התובע לבינו באופן אישי והיא הוגשה נגדו בחוסר תום לב, מכאן שיש לסלקה על הסף מכוח תקנות 100 – 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").
23. עוד טוענים הנתבעים, כי התביעה התיישנה היות ועילת התביעה של התובע התגבשה בשנת 2007, עת הופסקה עבודתו בחברה. במצב דברים זה עילת התביעה התיישנה כבר בשנת 2014 או, לכל המאוחר, בשנת 2017 (זאת ככל שיש לראות בהליך המרצת הפתיחה, שהוגש על ידי התובע נגד החברה ונמחק לאחר שלוש שנים, כעוצר את מרוץ ההתיישנות), דהיינו כשנה עובר להגשת התובענה דנן.
לחילופין, טוענים הנתבעים, כי גם אם יימצא כי התובענה לא התיישנה, הרי שזו הוגשה בשיהוי ניכר, המצביע על זניחת התביעה בידי התובע ומצדיק דחייתה. לטענת הנתבעים שלושת התנאים, המבססים קיומו של שיהוי, מתקיימים בעניין זה כדלקמן: זניחת זכות התביעה בידי התובע, אשר כבר בעבר הגיש תובענה נגד הנתבעים במסגרת הליך של המרצת פתיחה, תובענה אשר נמחקה על ידי התובע עצמו כחמש שנים עובר להגשת התובענה שבפני; הנתבעים שינו מצבם לרעה בהסתמכם על מצגי התובע כאילו אין לו כל טענה בקשר עם מניותיו בחברה ו/או טענה כספית אחרת כלפי החברה ו/או מי מטעמה. נוסף לכך לנתבעים נגרם נזק ראייתי בשל השיהוי הרב בהגשת התביעה וכי התובע פעל בחוסר תום לב בעצם הגשת התובענה דנן וכן בהגשת בקשת פירוק נטולת עילה נגד החברה בתיק פר"ק 56152-05-18 בפני בית משפט זה. נוסף לאמור, התובע הודה במסגרת השגתו לרשויות המס (נספח "ג" לכתב התביעה), כי משנת 2007 לא הייתה לו כל "דריסת רגל וכל קשר" לחברה. מדובר בהודאת בעל דין אשר אינה משתמעת לשתי פנים ומעידה אודות השיהוי בו נקט התובע.
24. לגופן של טענות התובע, מציינים הנתבעים כי התובע כיהן כיועץ עסקי של החברה ולאחר מכן כסמנכ"ל הכספים שלה, כך שניתנה לו גישה חופשית לכספי החברה והחל משנת 2002 אף הייתה לו זכות חתימה יחידה בחשבונות הבנק של החברה. בשנת 2002 רכש התובע 10% ממניות החברה תמורת התחייבות לשלם סך של 100,000 דולר ארה"ב, השווה ל-473,000 ₪ לפי שער הדולר הממוצע לשנת 2002.
בשנת 2007 שונו זכויות החתימה בחברה כך שהיה צורך בחתימה של שניים על מנת לחייב את החברה לכל דבר ועניין.
25. הנתבעים הגישו, כאמור, חוות דעת מומחה מטעמם, מאת רואה החשבון מר יניב בוכניק (המכונה על ידי הנתבעים "דו"ח ברלב"), ועל בסיסה טענו הנתבעים, כי בין השנים 2007-2003 ביצע התובע שורה של מעשי מרמה וגזל כלפי החברה, תוך שהוא מושך מכספי החברה לכיסו באופן פסול סך של 2,450,727 ₪, ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה נכון למועד כתב ההגנה, עומד חובו של התובע כלפי החברה על סך של 3,869,849 ₪.
עוד טענו הנתבעים, בהסתמך על חוות הדעת מטעמם, כי התובע לא שילם את מלוא התמורה לה התחייב בגין מניותיו בחברה – התובע שילם 400,000 ₪ במקום 473,000 ₪ בגין המניות. לא זו אף זו, במסגרת פעולותיו בחברה, התובע משך בחזרה שלא כדין את מלוא השקעותיו בחברה, כך שהלכה למעשה הוא לא שילם את התמורה עבור מניותיו בחברה כלל ולמעשה, לגישת הנתבעים, אין לתובע כל מניות בחברה.
הנתבעים מציינים כי החברה לא הגישה תביעה בעניין נגד התובע משיקולים שונים, בין היתר חוסר רצון ליצור פרסום שלילי לחברה (ר' ס' 10 – 12 לתצהיר הנתבע 2).
26. בהתייחס להסכם בעלי המניות, טוענים הנתבעים, כי הסכם זה לא נכנס לתוקף מעולם, היות והוא מותנה בתנאי מתלה, הנעוץ במימוש אופציית רכישת מניות בידי המשקיע, מר שלמה דניאל, מכוח הסכם האופציה מיום 18.12.06. זאת, בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"). משלא התקיים התנאי - הסכם בעלי המניות לא נכנס לתוקף ולכן התובע אינו זכאי לסעד מכוחו.
הנתבעים מפנים בעניין זה לסעיפי הסכם האופציה: סעיף 2.3 להסכם האופציה קבע, כי האופציה תהיה בתוקף למשך שלוש שנים ממועד חתימת הסכם האופציה, דהיינו עד ליום 18.12.09; סעיף 2.7.2. להסכם האופציה מתווה את התנאים לחתימת הסכם בעלי המניות וקובע, כי הצדדים להסכם האופציה יחתמו על הסכם בעלי המניות רק לאחר מימוש האופציה בידי מר דניאל; סעיף 2.7.1.5. להסכם האופציה, הקובע כי במועד מימוש האופציה בידי מר דניאל תקנון החברה יתוקן, כך שישקף את הוראות הסכם האופציה ואת הוראות הסכם בעלי המניות; הסכם בעלי המניות אינו מתוארך ואין הוא נושא את חתימתו של מר דניאל, היות ולא היה לו תוקף חוקי מחייב ללא מימוש האופציה.
בהינתן טענת הנתבעים לפיה הסכם בעלי המניות חסר כל תוקף מחייב, גורסים הנתבעים שהתובע אינו זכאי להתמנות כדירקטור מכוחו.
27. ביחס לבקשה למסירת מסמכים, טוענים הנתבעים כי התובע אינו זכאי לסעד של צו למתן חשבונות בהיעדר מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים. עוד נטען, כי התובע כבעל מניות בחברה אינו זכאי על-פי דין לזכות עיון במסמכים המבוקשים על ידו (הנתבעים מפנים בעניין זה להוראות סעיפים 184 ו – 185 לחוק החברות – זכות בעל מניות לעיון במסמכים שונים של החברה).
דיון והכרעה
מעמד התובע כבעל מניות בחברה:
28. טרם דיון בהסכם בעלי המניות, אקדים ואתייחס לטענת הנתבעים, לפיה אין לראות בתובע בעל מניות בחברה, היות ולטענתם לא שילם את מלוא התמורה המוסכמת בסך 100,000 דולר ארה"ב בגין מניות החברה שבחזקתו, ואף את הסכום בסך 400,000 ₪ אשר שולם על-ידו, התובע משך מהחברה שלא כדין.
בסיכומיהם, אישרו הנתבעים כי אכן התובע רשום במרשם בעלי המניות של החברה אך לגישתם יש לבטל רישום זה מחמת אי תשלום מלוא התמורה עבור המניות בידי התובע (ר' ס' 5.26 לסיכומי הנתבעים). עוד טענו הנתבעים, כי אף אם התובע רשום כבעל מניות במרשם בעלי המניות של החברה, מדובר בטעות "וברישום שנעשה לפני ההשקעה בפועל, או מתוך יחסי אמון לפיהם בירן אמנם יעמוד בהתחייבויותיו" וכי "יש לבטל לאלתר רישום שגוי ומוטעה זה של בירן כ"בעל מניות" בשיעור של 10% בחברה" (ר' סעיף 5.26 בסיכומי הנתבעים). בכך מבקשים הנתבעים, למעשה, לחלט את מניותיו של בירן היות ולא שילם, לכאורה, את התמורה אשר התחייב לשלם עבורן.
29. אין בידי לקבל טענות אלו. סעיף 176 לחוק החברות מגדיר מיהו בעל מניה בחברה פרטית:
"בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות".