בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 713-04-18 בירן נ' טק-סיין מערכות שילוט מתקדמות בע"מ ואח'
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופטת איריס רבינוביץ ברון
תובע
אייל בירן
ע"י ב"כ עוה"ד רובן בן טובים
נגד
נתבעים
1. טק-סיין מערכות שילוט מתקדמות בע"מ
2. ארז הלבני
ע"י ב"כ עוה"ד דן בן-נר
פסק – דין
בפניי תובענה לצו עשה, המורה לנתבעים לכנס אסיפה כללית של בעלי המניות בנתבעת 1 (להלן: "החברה") ולמנות את התובע כדירקטור בחברה. עוד מבוקש לחייב את הנתבעים למסור לידי התובע את המסמכים והנתונים הבאים:
"1. דוחות כספיים של החברה וחוות דעת רואה החשבון המבקר של החברה בגין 7 השנים האחרונות.
2. כלל חומר הנהלת החשבונות של החברה בגין 7 השנים האחרונות.
3. תיעוד מלא של כלל העסקאות שנעשו בין החברה ובעלי עניין, מיום היווסדה של החברה.
4. העתקי מסמכי הלוואות ואשראי שנטלה החברה מיום היווסדה.
5. העתקי מסמכי עסקאות ופעולות חריגות שבוצעו בכספי החברה או בנכסיה".
הנתבעים הגישו כתב הגנה.
מטעם התובע הוגש תצהירו. מטעם הנתבעים 1 – 2 הוגש תצהירו של הלבני, הנתבע 2 וחוות דעת מומחה של רו"ח יניב בוכניק. במהלך הדיון העידו בפניי התובע, הנתבע 2 ומומחה הנתבעים, רו"ח יניב בוכניק.
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
רקע
1. התובע (להלן – "התובע", או "בירן") הינו בעל 10% ממניות הנתבעת 1 ושימש עד לשנת 2007 כסמנכ"ל כספים וכיועץ עסקי בה.
2. הנתבעת 1 (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית, העוסקת, בין היתר, בייצור מערכות שילוט.
3. הנתבע 2 (להלן – "הנתבע 2" או "הלבני") הינו מנכ"ל החברה, דירקטור יחיד בה ובעל 40% ממניות החברה.
4. יתרת מניות החברה מוחזקות על ידה (בשיעור 40%) ועל-ידי מר ארנון קורץ (בשיעור 10%).
5. החברה הוקמה בשנת 1995 על ידי הלבני ועל ידי מר יצחק שניידר. במועד התאגדותה אימצה החברה את הוראות התוספת השנייה לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ד – 1983 (להלן: "פקודת החברות") "תקנון לניהול חברה מוגבלת במניות", למעט הוראות תקנות 5, 34 – 39, 51, 70, 73, 79 ו - 80 לתוספת (יוער, כי למעט תקנה 51, יתר התקנות הנקובות בוטלו עם חקיקת חוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").
6. החברה בחרה שלא לשנות את תזכיר ותקנון ההתאגדות שלה עם כניסתו של חוק החברות לתוקף בשנת 1999.
7. בשנת 1998 מינתה החברה את בירן כיועץ עסקי. בירן שימש בתפקיד זה במשך כארבע שנים. בשלב מסוים מונה בירן כסמנכ"ל הכספים של החברה וכבעל זכויות חתימה בה.
8. בשנת 2002 התחייב בירן לרכוש 10% ממניות החברה תמורת 100,000 $ (דולר ארה"ב) - סכום השווה לכ – 473,000 ₪ לפי שער יציג ממוצע לשנת 2002 (נספח "6" לתצהיר הלבני).
9. ביום 18.12.06 נחתם בין החברה ובעלי מניותיה (לרבות בירן) הסכם אופציה עם מר שלמה דניאל. (נספח "7" לתצהיר הלבני) (להלן: "הסכם האופציה"). במסגרת ההסכם ניתנה למר דניאל האופציה לרכוש מניות של החברה תוך שלוש שנים ממועד חתימת ההסכם. האופציה הועמדה לטובת מר דניאל כנגד העמדת הלוואה על ידו לטובת החברה. הצדדים אינם חלוקים על העובדה, כי עד תום התקופה הנקובה מר דניאל לא מימש את האופציה, שניתנה לו בהסכם האמור.
10. במסגרת הסכם האופציה התחייבו הצדדים לחתום על הסכם בעלי מניות - "Shareholders Agreement" (נספח "8" לתצהיר הלבני; נספח "ב" לכתב התביעה) (להלן: "הסכם בעלי המניות"). הסכם בעלי המניות נחתם רק בידי החברה ובעלי המניות בה ולא בידי מר דניאל, וצורף כנספח להסכם האופציה, כאשר אינו נושא תאריך ובכותרתו צוין כדלקמן:
"Effective as of the __ day of __ 200_"
11. ראוי לציין כבר בשלב זה, כי הצדדים חלוקים ביחס לתוקפו של הסכם בעלי המניות. לגישת התובע, ההסכם נכנס לתוקף ומחייב בכל הנוגע ליחסיו עם החברה ובעלי מניותיה, בעוד שלגישת הנתבעים ההסכם כלל לא נכנס לתוקף, וממילא אינו מחייב. לדידם של הנתבעים כניסתו של הסכם בעלי המניות לתוקף הותנתה במימוש הסכם האופציה בידי מר דניאל – דבר אשר אין חולק שלא קרה.
12. בחודש ינואר 2007 הופסקה עבודתו של התובע בחברה. לטענת התובע, מאז הפסקת עבודתו בחברה אינו מיודע על המתרחש בה ואף נושל מזכויותיו על-פי דין, כבעל מניות בה.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובע:
13. התובע טוען כי הוא בעל מניות בחברה ועל פי הסכם בעלי המניות הוא זכאי להתמנות כדירקטור בחברה. לגישתו, הסכם בעלי המניות נכנס לתוקף מיד במועד חתימתו בידי החברה ובעלי המניות בה, והוא מחייב במערכת היחסים שבין בעלי המניות והחברה.
14. בסיכומיו, תמך התובע טענתו זו בהוראות סעיף 16.6 להסכם בעלי המניות, הקובעת כי בכל הנוגע לבעלי המניות הקיימים, ההסכם תקף עם חתימתו. להלן תובא לשון הסעיף:
16.6. " As between the Existing Shareholders, this Agreement will be in immediate force and effect upon its signature by the Existing Shareholders and it will enter into effect vis-à-vis the Investor after the Investor becomes a Shareholder."
15. לטענת התובע, בהתאם להסכם בעלי המניות, הוא זכאי להתמנות כדירקטור בחברה, כמי שמחזיק במניות החברה בשיעור של למעלה מ – 7.5% ממניותיה (התובע מחזיק ב – 10% ממניות החברה). משכך טוען התובע, כי הוא זכאי לצו עשה, אשר יורה לנתבעים לכנס אסיפה כללית של בעלי המניות של החברה ולכנס ישיבת דירקטוריון, אשר במסגרתה ימונה התובע כדירקטור בחברה.
16. התובע נטל בעבר חלק פעיל בישיבות הדירקטוריון של החברה והועסק בה. עבודתו בחברה הופסקה על-ידה בשנת 2007, ומאז, חרף עשרות פניות בכתב ובעל פה מנושל התובע מכל המתרחש בחברה "וזכויותיו על פי דין ועל פי הסכם המייסדים נשללות ממנו".
17. עוד טוען התובע כי בכדי להצדיק זאת, הנתבעים מנסים באופן פסול לייחס לו התנהלות כספית לא תקינה במהלך שנות עבודתו בחברה, בעיקר באמצעות חוו"ד המומחה מטעמם.
18. לטענתו, חוות-הדעת של מומחה הנתבעים בלתי מבוססת, שגויה ופסולה, בין היתר, מאחר ואין היא לוקחת בחשבון הסכמות בעלי האחזקות בחברה בדבר שכר זהה בלא התייחסות לשיעור אחזקות מי מבעלי האחזקות, וכן אין היא מתייחסת להסכמות והנחיות שניתנו על ידי בעלי האחזקות בחברה לגבי איחוד סכומי משיכות של התובע עם חלק מיתרות סכומי ההלוואות שניטלו על ידי בעלי אחזקות אחרים בחברה. בהקשר זה, צירף פרוטוקול ישיבת דירקטוריון החברה מיום 22.1.2007.
התובע מוסיף וטוען, כי חוות הדעת אינה מבוססת חשבונאית, בהיעדר אסמכתאות ומידע השוואתי מבוסס בדבר משיכות כספים על-ידי הנתבעת ובעלי מניות אחרים בחברה ובדבר עסקאות בעלי עניין דוגמת רכישת מניות שבוצעה על ידי החברה מאת בעל מניות מיעוט בה, באופן שהציב את הלבני כבעל שליטה יחיד בחברה וזאת במנוגד להוראות הסכם בעלי המניות המתווה את נוהל מכירת מניות הצדדים להסכם.
לטענת התובע, מטרתה העיקרית של חוו"ד רו"ח בוכניק הינה ניסיון לא ראוי להימנע מתשלום מיסים על הכנסות אישיות של בעלי מניות בחברה, כאלו נוכחיים ואלו שקדמו להם, בדרך של שימוש בכרטיס חובה וזכות של התובע בחברה (כרטיס "חו"ז") כמו היה מסלקת כספים באמצעותה הועברו כספים לחשבונותיהם ולכיסם של בעלי המניות האחרים תוך ייחוס הכספים לחשבון חובה של התובע ובדרך המעמידה אותו היום בפני שוקת שבורה עד כדי הוא נדרש על ידי רשויות המס לשלם מיסים בגין הכנסות לכאורה בגין סכומי עתק שזרמו לכיסם של בעלי המנות ונושאי המשרה האחרים בחברה.
19. נטען, כי פועל יוצא נוסף של אותם זיופים ורישומים כוזבים בספרי הנהלת חשבונות של החברה - שומות מס על פי מיטב השפיטה גם נגד החברה ובעלי מניותיה האחרים ופעולות גבייה הננקטות כנגד החברה על ידי רשות המיסים על סכומי עתק המסכנים את עצם קיומה של החברה עד כדי חדלות פירעון.
20. עוד טוען התובע, כי אין בידיו יכולת להתגונן בפני שומות המס המופקעות אשר הושתו עליו בידי רשויות המס, בהיותן שומות, אשר הונפקו בהסתמך על רישומים כוזבים, שבוצעו על-ידי הנתבע 2 או מטעמו בספרי הנהלת החשבונות בחברה.
21. לטענת התובע, הוא זכאי לסעד של צו למתן חשבונות מכוח "מערכת חוזית בין הצדדים ונוכח התקיימות יחסים עסקיים מיוחדים בין הצדדים ובמקום בו נדרשים הנתבעים, נוכח מיעוט אחזקות התובע בחברה, בהקפדה על זכויותיו" (ס' 8 לכתב התביעה).
טענות החברה והלבני:
22. הנתבעים מקדימים וטוענים כי יש לסלק את התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף. לשיטתם, הנתבע 2 הינו בעל מניות ומנהל בחברה והתביעה אינה מראה עילה או יריבות בין התובע לבינו באופן אישי והיא הוגשה נגדו בחוסר תום לב, מכאן שיש לסלקה על הסף מכוח תקנות 100 – 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").
23. עוד טוענים הנתבעים, כי התביעה התיישנה היות ועילת התביעה של התובע התגבשה בשנת 2007, עת הופסקה עבודתו בחברה. במצב דברים זה עילת התביעה התיישנה כבר בשנת 2014 או, לכל המאוחר, בשנת 2017 (זאת ככל שיש לראות בהליך המרצת הפתיחה, שהוגש על ידי התובע נגד החברה ונמחק לאחר שלוש שנים, כעוצר את מרוץ ההתיישנות), דהיינו כשנה עובר להגשת התובענה דנן.
לחילופין, טוענים הנתבעים, כי גם אם יימצא כי התובענה לא התיישנה, הרי שזו הוגשה בשיהוי ניכר, המצביע על זניחת התביעה בידי התובע ומצדיק דחייתה. לטענת הנתבעים שלושת התנאים, המבססים קיומו של שיהוי, מתקיימים בעניין זה כדלקמן: זניחת זכות התביעה בידי התובע, אשר כבר בעבר הגיש תובענה נגד הנתבעים במסגרת הליך של המרצת פתיחה, תובענה אשר נמחקה על ידי התובע עצמו כחמש שנים עובר להגשת התובענה שבפני; הנתבעים שינו מצבם לרעה בהסתמכם על מצגי התובע כאילו אין לו כל טענה בקשר עם מניותיו בחברה ו/או טענה כספית אחרת כלפי החברה ו/או מי מטעמה. נוסף לכך לנתבעים נגרם נזק ראייתי בשל השיהוי הרב בהגשת התביעה וכי התובע פעל בחוסר תום לב בעצם הגשת התובענה דנן וכן בהגשת בקשת פירוק נטולת עילה נגד החברה בתיק פר"ק 56152-05-18 בפני בית משפט זה. נוסף לאמור, התובע הודה במסגרת השגתו לרשויות המס (נספח "ג" לכתב התביעה), כי משנת 2007 לא הייתה לו כל "דריסת רגל וכל קשר" לחברה. מדובר בהודאת בעל דין אשר אינה משתמעת לשתי פנים ומעידה אודות השיהוי בו נקט התובע.
24. לגופן של טענות התובע, מציינים הנתבעים כי התובע כיהן כיועץ עסקי של החברה ולאחר מכן כסמנכ"ל הכספים שלה, כך שניתנה לו גישה חופשית לכספי החברה והחל משנת 2002 אף הייתה לו זכות חתימה יחידה בחשבונות הבנק של החברה. בשנת 2002 רכש התובע 10% ממניות החברה תמורת התחייבות לשלם סך של 100,000 דולר ארה"ב, השווה ל-473,000 ₪ לפי שער הדולר הממוצע לשנת 2002.
בשנת 2007 שונו זכויות החתימה בחברה כך שהיה צורך בחתימה של שניים על מנת לחייב את החברה לכל דבר ועניין.
25. הנתבעים הגישו, כאמור, חוות דעת מומחה מטעמם, מאת רואה החשבון מר יניב בוכניק (המכונה על ידי הנתבעים "דו"ח ברלב"), ועל בסיסה טענו הנתבעים, כי בין השנים 2007-2003 ביצע התובע שורה של מעשי מרמה וגזל כלפי החברה, תוך שהוא מושך מכספי החברה לכיסו באופן פסול סך של 2,450,727 ₪, ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה נכון למועד כתב ההגנה, עומד חובו של התובע כלפי החברה על סך של 3,869,849 ₪.
עוד טענו הנתבעים, בהסתמך על חוות הדעת מטעמם, כי התובע לא שילם את מלוא התמורה לה התחייב בגין מניותיו בחברה – התובע שילם 400,000 ₪ במקום 473,000 ₪ בגין המניות. לא זו אף זו, במסגרת פעולותיו בחברה, התובע משך בחזרה שלא כדין את מלוא השקעותיו בחברה, כך שהלכה למעשה הוא לא שילם את התמורה עבור מניותיו בחברה כלל ולמעשה, לגישת הנתבעים, אין לתובע כל מניות בחברה.
הנתבעים מציינים כי החברה לא הגישה תביעה בעניין נגד התובע משיקולים שונים, בין היתר חוסר רצון ליצור פרסום שלילי לחברה (ר' ס' 10 – 12 לתצהיר הנתבע 2).
26. בהתייחס להסכם בעלי המניות, טוענים הנתבעים, כי הסכם זה לא נכנס לתוקף מעולם, היות והוא מותנה בתנאי מתלה, הנעוץ במימוש אופציית רכישת מניות בידי המשקיע, מר שלמה דניאל, מכוח הסכם האופציה מיום 18.12.06. זאת, בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"). משלא התקיים התנאי - הסכם בעלי המניות לא נכנס לתוקף ולכן התובע אינו זכאי לסעד מכוחו.
הנתבעים מפנים בעניין זה לסעיפי הסכם האופציה: סעיף 2.3 להסכם האופציה קבע, כי האופציה תהיה בתוקף למשך שלוש שנים ממועד חתימת הסכם האופציה, דהיינו עד ליום 18.12.09; סעיף 2.7.2. להסכם האופציה מתווה את התנאים לחתימת הסכם בעלי המניות וקובע, כי הצדדים להסכם האופציה יחתמו על הסכם בעלי המניות רק לאחר מימוש האופציה בידי מר דניאל; סעיף 2.7.1.5. להסכם האופציה, הקובע כי במועד מימוש האופציה בידי מר דניאל תקנון החברה יתוקן, כך שישקף את הוראות הסכם האופציה ואת הוראות הסכם בעלי המניות; הסכם בעלי המניות אינו מתוארך ואין הוא נושא את חתימתו של מר דניאל, היות ולא היה לו תוקף חוקי מחייב ללא מימוש האופציה.
בהינתן טענת הנתבעים לפיה הסכם בעלי המניות חסר כל תוקף מחייב, גורסים הנתבעים שהתובע אינו זכאי להתמנות כדירקטור מכוחו.
27. ביחס לבקשה למסירת מסמכים, טוענים הנתבעים כי התובע אינו זכאי לסעד של צו למתן חשבונות בהיעדר מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים. עוד נטען, כי התובע כבעל מניות בחברה אינו זכאי על-פי דין לזכות עיון במסמכים המבוקשים על ידו (הנתבעים מפנים בעניין זה להוראות סעיפים 184 ו – 185 לחוק החברות – זכות בעל מניות לעיון במסמכים שונים של החברה).
דיון והכרעה
מעמד התובע כבעל מניות בחברה:
28. טרם דיון בהסכם בעלי המניות, אקדים ואתייחס לטענת הנתבעים, לפיה אין לראות בתובע בעל מניות בחברה, היות ולטענתם לא שילם את מלוא התמורה המוסכמת בסך 100,000 דולר ארה"ב בגין מניות החברה שבחזקתו, ואף את הסכום בסך 400,000 ₪ אשר שולם על-ידו, התובע משך מהחברה שלא כדין.
בסיכומיהם, אישרו הנתבעים כי אכן התובע רשום במרשם בעלי המניות של החברה אך לגישתם יש לבטל רישום זה מחמת אי תשלום מלוא התמורה עבור המניות בידי התובע (ר' ס' 5.26 לסיכומי הנתבעים). עוד טענו הנתבעים, כי אף אם התובע רשום כבעל מניות במרשם בעלי המניות של החברה, מדובר בטעות "וברישום שנעשה לפני ההשקעה בפועל, או מתוך יחסי אמון לפיהם בירן אמנם יעמוד בהתחייבויותיו" וכי "יש לבטל לאלתר רישום שגוי ומוטעה זה של בירן כ"בעל מניות" בשיעור של 10% בחברה" (ר' סעיף 5.26 בסיכומי הנתבעים). בכך מבקשים הנתבעים, למעשה, לחלט את מניותיו של בירן היות ולא שילם, לכאורה, את התמורה אשר התחייב לשלם עבורן.
29. אין בידי לקבל טענות אלו. סעיף 176 לחוק החברות מגדיר מיהו בעל מניה בחברה פרטית:
"בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות".