תמצית טענות הצדדים
4. התובעים עתרו לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם בסך 100,000 ₪ כפי שנקבע לשיטתם בטיוטת ההסכם, בגין נזקים נטענים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלות הנתבעים והתנערותם מהסכם המכר, ובשים לב לפגיעה באינטרס ההסתמכות של התובעים. בסעיף הסעדים וסיכומיהם העמידו התובעים את סכום התביעה על 100,000 ₪ על בסיס הפיצוי המוסכם הקבוע בטיוטה.
התובעים טוענים כי יש לראות בטיוטה משום הסכם מכר מחייב שהפרתו מזכה אותם בפיצוי המוסכם בשים לב לנסיבות והנימוקים הבאים:
הטיוטה מבטאת את המסוימות וגמירת הדעת הנדרשת לרבות זהות הצדדים, זיהוי הנכס, פרטי באי כוח, מהות העסקה, שווי התמורה המגיעה בגין הדירה, מועד ביצוע תשלומים, אופן העברת הכספים, ותנאים שיחולו על הצדדים במקרה של הפרת ההסכם. נטען כי כל שנותר היה רישום זכויותיהם של הנתבעים בלשכת הרישום וחתימת הצדדים על הסכם המכר וכי מדובר במסמך מחייב על אף שלא נחתם על ידם;
נטען כי הנתבעים הם אלה שהציעו לתובעים לשכור את הבית כדי להבטיח קיום עסקת המכר וכי התובעים הסכימו לכך נוכח השלב המתקדם בו היה מצוי המו"מ לקראת החתימה על הסכם המכר;
התובעים טענו כי לא נדרשו לעמוד בפני ועדת קבלה כלשהיא ועל כן אין בסיס לקיומם של תנאים מתלים אלה;
לקראת המעבר והעתקת מקום מגוריהם לנכס, נקטו התובעים בפעולות הכנה שונות ונשאו בעלויות הנובעות מכך באופן שמצביע על אומד דעתם ביחס לעסקת המכר;
התנהגותם חסרת תום הלב של הנתבעים מנעה את שכלול החוזה ללא הצדקה או הסבר.
5. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים:
מדובר בתביעה חסרת יסוד שכן בין הצדדים מעולם לא נכרת חוזה. הנתבעים מצביעים על חוסר קוהרנטיות בטענות התובעים אשר מצד אחד טוענים להפרת חובת תום הלב בשלב המו"מ ומנגד טוענים להפרת הסכם שכבר השתכלל;
אין בחלופת הטיוטות בין באי כוחם הקודמים של הצדדים כדי ללמד על קיומה של התחייבות כלשהי כלפי התובעים, לא כל שכן על קיומו של חוזה מחייב. עוד נטען כי הנתבעים לא היו מודעים לפרטים שונים שהוצגו בטיוטות על ידי ב"כ והדברים הובאו לידיעתם רק במסגרת הליך זה.
נטען שהתובעים היו מעוניינים שבתם תלמד במוסד חינוכי השייך לקיבוץ, ועל כן פנו לנתבעים וביקשו לשכור את הדירה נשוא התביעה דנן. נטען כי הנתבעים מעולם לא ביקשו מהתובעים לשכור את הנכס, וזאת בשים לב לכך שהנכס הושכר לאחרים עד ליום 28.2.18. עוד נטען כי התוספת בתחתית הסכם השכירות אין בה כדי ללמד על גמירת דעת לקיום עסקת מכר;
אין בעובדה כי הנתבעים פנו לתובעים בדרישה לתשלום הארנונה, במסגרת הליך רישום הזכויות על שמם בלשכת רישום המקרקעין, כדי ללמד דבר על מעמדם המשפטי. כמחזיקים בפועל בעת הרלבנטית חבו התובעים בתשלום הארנונה, בין יתר החיובים השוטפים;
החלטתם של הנתבעים לסיים את המשא ומתן עם התובעים נעשתה בתום לב ובסבירות. הנתבעים החליטו בסופו של יום למכור את הנכס לבתו של הנתבע עקב סיבות אישיות ומשפחתיות על פי הסכם מכר מיום 15.2.19. עוד נטען כי הנתבע לא קיבל כל תמורה בגין עסקת המכר הנ"ל, כך שהחלטתו להפסיק את המשא ומתן לא נעשתה משיקולי בצע כסף;
הנתבעים טוענים כי גם אם התובעים מבססים את דרישתם לפיצוי על טיוטת ההסכם האחרונה מחודש 12/17, הרי שזו כוללת תנאי מתלה שלפיו באם לא יסתיים הליך רישום הנכס על שמם של הנתבעים בתוך ארבעה חודשים, יבוטל החוזה. משכך, גם אם הייתה מתקבלת טענת התובעים הרי שממילא היה ההסכם מבוטל בשל אי קיום התנאי הנ"ל.
לא התקיימה דרישת הכתב בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין, לצורך התקשרות מחייבת בהסכם למכירת הנכס. נטען כי הייתה הסכמה רק לגבי מחיר הבית, וביחס לשאר הפרטים המהותיים הוסכם כי הם יבואו בדברים ביניהם לאחר סיום הליך רישום הזכויות על שם הנתבעים. הטיוטות האמורות לא נחתמו בפועל ע"י מי מהצדדים.
אין מקום לחיוב הנתבעים בפיצויים מוסכמים מאחר ומדובר במשא ומתן שלא השתכלל לכדי חוזה מחייב. לחילופין נטען כי במידה ותתקבל טענת התובעים לקיומו של חוזה תקף, הרי שלא התקיימו בענייננו תנאים מתלים הקבועים בו ולכן אין המדובר בחוזה מחייב.