מהפסיקה עולה כי לכל צד במשא ומתן זכות לפרוש ממנו בכל עת, כל עוד לא הביע את גמירות דעתו המלאה להתחייב בחוזה. לא כל פרישה ממו"מ, גם אם נימוקיה ייראו כלא אובייקטיבים לצופה מן הצד או לבית המשפט, תזכה בפיצוי מסוג זה. הפיצוי האמור יוחד לאותם מקרים בהם הנסיבות מגלמות "סטייה מנורמה מוסרית", "הסתרה פסולה" וכיו"ב נסיבות אשר מהוות חריג להתנהלות מקובלת ומצופה בין שני צדדים תמי לב. ברי לכל כי לא כל פרישה ממו"מ שנראית לצד המבקש לפרוש כפרישה מסיבה עניינית או מוצדקת, תצטייר באותו אופן גם לצד שכנגד המעוניין בקידום העסקה. ואולם, כל עוד לא נחתם חוזה מחייב הרי שחופש החוזים וחופש הבחירה - כל עוד אינו מונע משיקולים שבית המשפט יגדירם כפסולים או חסרי תום לב - עומד לאותו צד המבקש לפרוש מהמו"מ.
במקרה דנן, לא מצאתי לקבוע שהתנהלות הנתבעים או מי מהם (בשים לב לכך שהטענה כוונה בעיקרה כלפי הנתבע 1) עולה כדי ההפרה הגלומה בסעיף 12 לחוק החוזים והקביעה החמורה הנגזרת מכך.
הנתבע הסביר כי הפסקת המו"מ הייתה על רקע טעמים אישיים הקשורים בו ובמשפחתו. הנתבע הסביר כי במהלך התקופה ולקראת חודש יוני הסתבר כי בתו (שענייניה האישיים ומצבה הרפואי הובררו במסגרת ההליך ומחמת צנעת הפרט לא אפרטן במסגרת זו) חפצה לעבור ולהתגורר בקיבוץ, בסמוך להוריה, נוכח נסיבות חייה המורכבות. בנסיבות שנוצרו ביקשה הבת לרכוש את בית סבתה, שהוא הנכס המדובר, והמשפחה נעתרה לבקשתה. דומה כי גם התובעים אינם חולקים על כך שבפועל הנכס נמכר ביום 15.2.19 לבתו של הנתבע 1, המתגוררת בו.
הנתבע העיד בפניי ביחס לנסיבות שהובילו לכך ועדותו גם בעניין זה הותירה עלי רושם מהימן. כפי שציינתי עדותו הייתה עניינית וחדה גם ביחס לנושאים שלכאורה לא היו נוחים לעמדתו והדבר הגביר את אמינותו. הנתבע הסביר בבירור כי היה ברור לו ולאחיותיו כי צרכיה של בתו בנסיבות המתוארות והידועות לבני המשפחה צריכים לקבל עדיפות על פני התובעים, שהמו"מ עמם לא הבשיל לכדי הסכם באותה עת.
לא עלה בידי התובעים להוכיח כי המשא ומתן, שנוהל במועדים בהם נוהל, נוהל במטרה פסולה כלשהי ו/או התגלה כל מניע נסתר בניהול המשא ומתן. לא הוכח כי הנתבע ניהל מו"מ מקביל עם קונים אחרים ו/או החליט שלא להתקשר בעסקה משיקולים צרים של רווחיות. שוכנעתי כי החלטתו של הנתבע נבעה משינוי נסיבות אישי ומטעמים משפחתיים גרידא, שגם אם הם למורת רוחם של התובעים הרי שעדיין אין לראות בהם משום שיקולים המערבים בתוכם " הערמה" או "הסתרה" או התנהגות פסולה מוסרית.
למעלה מן הנדרש - הנזק
22. התובעים עתרו לחיוב הנתבעים בפיצוי המוסכם שנקבע בטיוטת הסכם המכר על סך 100,000 ₪ וזאת מאחר ולשיטתם נכרת כבר הסכם מחייב והוא הופר על ידי הנתבעים.
בע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3), 289, נדונו בהרחבה המשמעויות של הפרת החובה לנהוג בתום לב בניהול משא ומתן, וכוננה ההלכה, לפיה הסעד העיקרי לו יהיה זכאי הנפגע מהפרת החובה הוא פיצוי על הנזק שנגרם מעצם הכניסה למשא ומתן, דהיינו: פיצויי הסתמכות.
עוד נפסק שיהיו גם מקרים חריגים שבהם יהיה הנפגע זכאי גם לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו בכך שההסכם שעמדו הצדדים לכרות לא הוגשם, אותם מקובל לכנות פיצויי קיום:
"במצב הדברים הרגיל התרופה בגין הפרת החובה לנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה בתום לב היא בפיצוי על הנזק שנגרם לנפגע מעצם הכניסה למשא ומתן ("פיצויים שליליים"; "פיצויי הסתמכות"). עם זאת ישנם מקרים חריגים שבהם זכאי הנפגע לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו בכך שההסכם שעמדו לכרות לא נכרת ולא הוגשם ("פיצויים חיוביים"; "פיצויי קיום"). המאפיין מצבים מיוחדים אלה הוא שהמשא ומתן הבשיל, למעשה לכדי חוזה, ורק ההתנהגות חסרת תום הלב מנעה את שכלולו. על כן אין לומר כי סעיף 12(ב) לחוק מוגבל אך ל"פיצויים השליליים", כשם שאין לומר שכל הפיצויים הנפסקים על פיו הם אך "פיצויים חיוביים". הכל תלוי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה תוך התחשבות במידת חוסר תום הלב, בציפיות של הצדדים, בשלב שבו מצוי המשא והמתן ובנתונים אחרים העשויים להיות רלוונטיים".
על יסוד הלכות אלו נפסק שבמצבים שבהם המשא ומתן בין הצדדים הגיע לשלב כה מתקדם, עד כי תוכנו של ההסכם שהצדדים התעתדו לכרות ידוע, ורק חוסר תום הלב של צד לחוזה מנע את שכלולו, ניתן לחייב את הצד שפעל בחוסר תום לב לשלם לצד שכנגד פיצויי קיום.
פסיקת פיצויי קיום חיוביים בשל חוסר תום לב בשלב הטרום חוזי מוגבלת לאותם מקרים חריגים, בהם חוסר תום הלב של צד למשא ומתן הוא שמנע את שכלול החוזה (ר' ת"א (מחוזי-מרכז) 51555-05-13 אורגניקה סחר ישראל בע"מ נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ (פורסם בנבו, 2.5.16); ע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 14.6.09)).
בחלק מהמקרים קבעו בתי המשפט כי כסנקציה על התנהלותו חסרת תום הלב של אחד הצדדים שמנע את השתכללות ההסכם, יש לראות את ההסכם כאילו השתכלל, ופועל יוצא מכך פסקו לטובת הצד הנפגע את הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה. (ראה לעניין זה: ע"א (מחוזי-חי') 43993-03-15 שרון נ' הימן (פורסם בנבו, 15.7.15); ת"א (מחוזי-ת"א) 8967-07-18 גרוס נ' גוטליב (פורסם בנבו, 28.7.19). לדוגמא בת"א (מחוזי-ת"א) 3303-12-10 י.ד.מ.ש. בע"מ נ' ניסקו חשמל ואלקטרוניקה (פורסם בנבו, 30.6.16) נקבע כי: "אמנם, עיונית, ניתן לפסוק פיצויים מוסכמים כאילו ההסכם קוים, אבל אזי הם היו נפסקים כחלק מפיצויי הקיום (במקומם או נוסף אליהם")).
בעניין שבפניי לא מצאתי כי עלה בידי התובעים להוכיח כי הנתבעים הפרו את החובה לנהוג בתום לב בניהול המשא ומתן ועל כן המקרה לא נכנס לאותם מקרים חריגים ומצבים מיוחדים שבהם יש לפסוק פיצויים חיוביים.
אין בסיס לקביעה כי המו"מ נמצא בשלב בו הבשיל עד כדי כריתת הסכם מחייב, או סמוך מאד לכך. הצדדים ניהלו משא ומתן מחודש יולי 2017 וגם בחלוף חמישה חודשים לא חתמו על הסכם מחייב בשים לב למועד עריכת הטיוטה האחרונה בחודש דצמבר 2017. ההסכם אף לא הבשיל חודשים לאחר מכן בשים לב לכך שהתובעים חתמו על הסכם שכירות עם הנתבעים בחודש פברואר 2018 שגם בו לא הייתה התייחסות פורמאלית או מפורטת להסכם מכר ספציפי אלא הערה כללית שהוספה בכתב יד ושגם על נפקותה כבר עמדתי לעיל.
בנסיבות אלה ומשלא מצאתי לקבוע כי הנסיבות בכללותן מקימות בסיס לקביעה כי הופרה חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי ו/או כי השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים ובהיעדר כל טענה אחרת לפיצויים או דרך חישובם למעט פיצוי המהווה "פיצוי המוסכם" - דין התביעה גם במישור הנזק להידחות.
סוף דבר
23. התביעה נדחית.
לעניין ההוצאות - לאחר ששקלתי בדבר וחרף התוצאה המשפטית הרי שבשים לב למכלול נסיבות העניין שפורטו בהרחבה לעיל נראה לי כי זה המקרה לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו וכך אני מורה.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ' כסלו תשפ"א, 06 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.
אביגיל זכריה