הנתבע 2 [להלן: "זועמוט"] היה מנהל הנכסים של הכנסייה האנגליקנית בישראל עד פב' 09' [ראו עדות זועמוט בעמ' 192 לפרוטוקול מ-10.6.18 שורות 14-15].
זועמוט חתום על הסכם המכר לסעד מ-26.2.07.
הנתבע 4 [להלן: "עו"ד דהוד"] ייצג את זוארץ בעסקת המכר מ-2.1.14.
סעד לא הגיש כתב הגנה, חרף היותו מיוצג ע"י פרקליט בתחילת ההליך. בסעיף 2 להחלטה מ-2.4.15 נקבע, שב-22.6.14 בוצעה מסירה כדין לפרקליטו של סעד ולא הוגש כתב הגנה, אולם לא יינתן נגדו בשלב המקדמי פסק-דין על בטלות העסקה הראשונה - עקב המחלוקת בין הצדדים האחרים בעניין תוקף שתי העסקאות, והפגיעה שעלולה להיגרם לזוארץ- הרוכש בעסקה השנייה, שטענותיו טרם נדונו. בשלב ההוכחות סעד הוזמן כעד מטעם זוארץ. ב"כ זוארץ הצהיר בעמ' 277 לפרוטוקול מ-15.6.20 שורות 10-11: "התצהיר של מוחמד סעד שהוגש הוא תצהיר העדות הראשית מטעמי. העד הוזמן כעד מטעמי". ב-25.9.18, לאחר שנשמעו מרבית העדים בתובענה, הגיש פרקליטו של סעד בקשה להאריך לסעד את המועד להגשת כתב הגנה. בעמ' 250 לפרוטוקול מ-13.11.18 הודיע פרקליט סעד: "אני לא עומד על הבקשה להגיש כתב הגנה...", וזאת לאור העובדה שסעד יעיד [ראו ההחלטה בתחילת עמ' 250 לפרוטוקול]. עוד נוסיף, שלא ניתן היה להיעתר בסיום המשפט, ובחלוף כ-4 שנים ממועד המסירה כדין לפרקליטו של סעד, לבקשה זו. בסופו של יום, תצהיר סעד התקבל כראיה תוך הודעת CMTA כי היא מוותרת על חקירתו הנגדית.
3. ב"כ CMTA הודיע בעמ' 19 לפרוטוקול מ-30.3.15 שורות 25-26: "מוסכם עלינו שבתובענה בית המשפט יכריע בתקפות שתי העסקאות משנת 2007 ומשנת 2014". ב"כ הצדדים הודיעו בעמ' 20 שורה 5: "מוסכם עלינו שאלה המחלוקות שיוכרעו בתובענה".
ב"כ זוארץ טען בעמ' 11 לפרוטוקול מ-11.5.14 שורות 8-9: "אני לא טוען שהמבקשת 1 [CMTA – י.ג.] מכרה את הזכויות באופן ישיר למשיב 1 [לזוארץ – י.ג.]. המשיב 1 [זוארץ – י.ג.] רכש את הזכויות מהמשיב 4 [מסעד – י.ג.]".
עוד הוסיף ב"כ זוארץ בעמ' 17 לפרוטוקול מ-30.3.15 שורות 5-7: "אם יקבע שהעסקה משנת 2007 [מכר לסעד-י.ג.] תקפה – יש לדחות את התביעה. אם יקבע שהעסקה מ-2007 אינה תקפה – אז יש למרשי טענה של רכישה בתמורה ובתום לב".
הטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי זוארץ, שהכנסייה האנגליקנית בישראל הייתה נאמן של CMTA – חברת הנאמנות בבריטניה, לא נטענה בכתב ההגנה של זוארץ, לא הוגדרה כפלוגתא בקדם המשפט, ולא מצינו לה סימוכין בהסכם המכר שנחתם עם זוארץ. בקדם המשפט הבהיר ב"כ זוארץ בעמ' 2 לפרוטוקול מ-11.5.14 שורות 6-10: "אנחנו טוענים שבעניין המקרקעין נשוא הדיון נערכו 2 עסקאות. סעד... רכש את הזכויות מהמבקשת 1 [CMTA –י.ג.] בשנת 2007. המבקשת 1 [CMTA –י.ג.] נתנה ייפוי כוח כללי לבישוף... בשנת 2007, שכללה גם הסמכה למכור את המקרקעין נשוא הדיון. הבישוף... נתן ייפוי כוח כללי למנהל של הנכסים[זועמוט-י.ג.]. המשיב 3 [זועמוט-י.ג.] מכר את הזכויות למשיב 4 [לסעד-י.ג] ב-26.2.07...".
למעלה מן הצורך, הכנסייה בישראל לא הייתה בעניין המקרקעין נאמן בישראל של CMTA - חברת הנאמנות בבריטניה. המקרקעין לא נרשמו בבעלות הכנסייה המקומית, שנטען ששימשה כנאמן. לא נרשמה הערת אזהרה על קיום נאמנות במרשם המקרקעין, מכוח סעיף 4 לחוק הנאמנות תשל"ט-1979. לא נחתם הסכם נאמנות. זועמוט, מנהל הנכסים של הכנסייה האנגליקנית בישראל עד פב' 09, הודה בחקירתו בעמ' 205 לפרוטוקול מ-10.6.18: "החברה האנגלית [CMTA-י.ג.], שיש לה נכסים בארץ, ומתי שהיא מחליטה לעשות עסקים דרך הבישוף או מישהו אחר – היא יכולה לעשות את זה... רק היא [CMTA-י.ג.] החברה מחליטה. היא תחליט. היא תעשה מה שהיא רוצה". מנהל הנכסים ב- CMTA, אדריאן ווייט העיד: "הנכסים האלו נמסרו מזמן לשימוש הכנסייה המקומית... פנו אלינו בבקשות לעשות משהו ספציפי אז נדרשנו לכך" [עמ' 61 לפרוטוקול מ-4.5.17]; "המדיניות הכללית שלנו היא הענקת ייפויי כוח כלליים, שאינם כוללים מכירה, ואנחנו שומרים... את עניין המכירה לאישור ולהכרעה באופן ספיציפי" [עמ' 56 לפרוטוקול מ-4.5.17]; "... המדיניות הכללית שלנו הינה לא לאפשר, לא להעניק סמכות למכור... לכך הייתה נדרשת ישיבת המועצה..." [עמ' 65 לפרוטוקול מ-4.5.17]. להשלמת התמונה נציין, כב' הנשיא שמגר בע"א 3829/91 וואלס נ' גת פ"ד מ"ח[1] 801, 809 הדגיש לעניין ההבחנה בין שליחות לנאמנות: "נאמן לעומת זאת, פועל מתוך נקודת מוצא של סמכות מלאה... נקודת המוצא היא כי נאמן של נכס הוא בעל כוח לעשות בנכס כל דבר אשר הבעלים יכול היה לעשותו", ובענייננו מבחינה עובדתית אין הדבר כך.