21. התובע חזר בסיכומי התשובה על טענותיו בסיכומיו, והוסיף את הטענות הבאות:
א. הנתבעת מתעלמת בסיכומיה מטענות התובע ומהפסיקה שהביא לתמיכה בהן. טענות הנתבעת על כך שטענותיה, כמו גם מסמכים שהציגה, לא זכו להתייחסות בסיכומי התובע – מופרכות. הנתבעת לא ציינה בסיכומיה כי יש לקבל את התביעה שכנגד; מה שמלמד על כך שהתביעה שכנגד אינה מבוססת והוגשה על מנת להוות משקל-נגד לתביעה העיקרית.
ב. השימוש בפועל בשתי תתי החלקות כדירה אחת, וחזרת הנתבעת בסיכומיה על כך שמדובר בדירה אחת, חזרה שנועדה להטעות את בית המשפט, אינם יכולים לשנות את העובדה שבנסח הרישום רשומות שתי חנויות ומחסן – שאינם יכולים להוות דירה. הנתבעת הפרה את הוראת סעיף 11 לחוק המכר העוסק באי התאמה.
ג. אין משמעות להיתרי הבניה שאישרו להפוך את שתי היחידות למגורים. אומנם, מדובר בהיתרים שהוצגו על ידי הנתבעת. אולם, ההיתרים ניתנו ע"ש היורשים שמכרו למוכר שמכר את זכויותיו לנתבעת, וההיתרים לא בוצעו עת היו בתוקף. ממילא, פג תוקפם של ההיתרים, כאשר תוקפו של היתר הבניה הראשון פג לפני שהנתבעת רכשה את שתי היחידות. הנתבעת לא חידשה את שני ההיתרים שפג תוקפם ולא ביקשה להפיק היתר חדש על שמה בניגוד לתקנה 60(ג) לתקנות התכנון והבניה (רישוי בניה), התשע"ו-2016.
ד. הנתבעת הודתה שידעה שבא-כוחה הקודם לא רשם את שתי היחידות כדירה, ובכל זאת בחרה להטעות את התובע בזיכרון הדברים, והיא ממשיכה לעשות זאת גם בסיכומיה. הנתבעת הסתירה מהתובע את הרישום, והציגה במעמד חתימת זיכרון הדברים, נסח רישום מרוכז שבו לא רשום טיב הנכס, כדי "למסמר" את התובע, תוך שיתוף פעולה עם המתווך. ניסיון הנתבעת בסיכומיה לשנות את דברי המתווך או לתת פרשנות שונה למילה "למסמר" – פתטי; כך גם באשר לניסיון לסלף את האמת על הקשר ההדוק בין הנתבעת למתווך.
ה. הסכום שהוצע בגין שתי היחידות, עולה ב- 100,000 ₪ על מחירן של שתי דירות, ולכן הנתבעת פעלה לזירוז הליך החתימה על זיכרון הדברים שניסח המתווך, תוך שהיא מנצלת לרעה את האמון שנטעה בתובע.
ו. בזיכרון הדברים נרשמו שתי תתי חלקות כדי להמחיש שעסקינן בשתי יחידות נפרדות ועצמאיות המיועדות למגורים.
ז. לנתבעת אין דירה אחת, אלא שתי דירות, וכך חתמה תמיד בישיבות ועד הבניין. גם בת/5 חתמה הנתבעת כבעלת שתי דירות. ככל שביקשה הנתבעת לאחדן לדירה אחת, היא לא רשמה זאת במפורש בזיכרון הדברים כי לא התכוונה כלל לאחד כפי שאמרה לתובע במפורש, ואף הצהירה כך בחקירתה.
ח. לא ברור פשר העלאת הטענות בדבר יכולתו הכספית של התובע, שהרי התובע הפקיד את מלוא כספי התמורה שנתבקש בקופת בית המשפט על מנת לקבל צו מניעה.
ט. התע"צ מטעם העירייה שהגיש התובע, קבעה במפורש שניתן עקרונית לשנות את ייעוד המקרקעין כך שייעוד כל אחת מתתי החלקות יהיה למגורים, בכפוף להיתר בניה כדין, שלא ניתן לקבוע מראש אם יינתן אם לאו. הנתבעת כלל לא ניסתה לפעול לקבלת היתר לפיצול הדירה, ותחת זאת פעלה מאחורי גבו של התובע לחידוש ההיתר הישן. בתע"צ דובר על פתרון מיגון, אך הנתבעת מתעלמת מהאפשרות של שיפור מיגון שהיא זולה יותר, על מנת לחמוק מאפשרות לפתרון.
י. לא ברור כיצד הנתבעת בסיכומיה מגיעה להנחה כי התובע מבקש להשתלט על הבניין. לא הובא לכך כל בדל ראיה ומדובר בהכפשה. לאור הנטען בסיכומי התובע, לא ברור כיצד טוענת הנתבעת כי נטל הראיות להוכחת מצג רשלני מצידה - לא הוכח. הנתבעת לא יכולה לבטל עקרון "ייזהר המוכר" ללא כל בסיס.