87. אין בכוונתי להרחיב את היריעה, לפרש את הלכות פסקי הדין המצוינים לעיל ולאבחנם לעניינינו, שכן לדעתי צודקים הנתבעים כי בהעלאת טענה זו, מרחיבים התובעים את חזית תביעתם באופן חריג ושאינו ניתן לקבלה.
88. כתב התביעה, הגודר את יריעת המחלוקת של התובעים כנגד הנתבעים, מבוסס באופן מובהק על הסכם הלוויין, ובפרט על פסק הבוררות שהתנהל לגבי הסכם הלוויין, הפרתו של הסכם הלוויין ביחס לפרויקטים שבוצעו עם גופים וחברות שונות כגון AGT ו-Logic, ואינה מבוססת על טיעונים עובדתיים ומשפטיים הקשורים לניצול הזדמנויות עסקיות של החברה.
89. פרק ה"א לכתב התביעה הנושא כותרת "עילות ונזקים", מתבסס באופן חד משמעי על הסכם הלוויין, ואינו נושא מילה ואף חצי מילה על "ניצול הזדמנויות עסקיות של החברה" ע"י התובעים, כדלקמן:
"ה. עילות ונזקים: 75. התובעים יטענו כי במעשיהם ובמחדליהם הנזכרים לעיל, הפרו הנתבעים את חיוביהם לפי הסכם הלוויין. 76. התובעים יטענו כי במעשיהם ובמחדליהם הנזכרים לעיל, הפרו הנתבעים את חובתם לקיים את הוראות הסכם הלוויין בדרך מקובלת ובתום לב... 78. התובעים יטענו כי במעשיהם ובמחדליהם הנזכרים לעיל, התעשרו הנתבעים שלא במשפט על חשבון התובעים. הנתבעים הרוויחו כספים רבים מבלי שחלקו בהם עם התובעים בהתאם להוראות הסכם הלוויין...".
90. כלל יסוד בדיון האזרחי הוא הכלל האוסר על הרחבת חזית, אשר על פיו: "לעולם לא יתן בית המשפט לתובע פסק דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, אלא אם גילה הנתבע בפירוש או מכללו של דבר את הסכמתו לכך" [י' זוסמן סדרי הדין האזרחי סעיף 120 (מהדורה שביעית, 1995)] (עיינו: רע"א 4712/08 מחמד עקילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ-סניף כפר קאסם (פורסם בנבו, 05.11.2008); (ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145; ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שרותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 20.08.2009).
לעניינינו, עילת התביעה הייתה ונותרה ברורה, הסתמכה במישרין ובעקיפין על הסכם הלוויין, והנתבעים לא הסכימו לדיון משפטי בגין עילות אחרות או נוספות, בפירוש או מכללא. מעבר להרחבת חזית אסורה, ברור כי מדובר גם בחריגה מן המתווה הדיוני שהוסכם על הצדדים.
91. עילת התביעה סבה סביב טענת הפרת הסכם הלוויין מצד הנתבעים. עניין זה נכתב באופן מפורש. כמו כן, חברת NAT המצויה כתובעת בתיק, וכן חברת אקסון טק המצויה כנתבעת, אינן קשורות לחברה עצמה, וכל קשר בינן לבין עצמן, לחלופין היריבות המשפטית ביניהם, הינו אך בשל היותן חתומות על הסכם הלוויין, אותו הסכם עליו חתמו כל הצדדים, באופן אישי ומטעם החברות שבבעלותם. האם הנתבעים הפרו את חובת אי התחרות מתוקף הסכם הלוויין?
לתת שאלה זו אפנה כעת.
92. הסכם הלוויין נחתם בשנת 2004, הואיל ומסיבות עסקיות ואחרות, החליטו הצדדים כי יכול ועדיף יהיה שעסקאות מסוימות ייחתמו ויבוצעו באמצעות החברות שבשליטת אחד הצדדים להסכם, ולא ע"י החברה המשותפת. עסקאות חוץ שכאלה, אשר הוצאו החוצה מן החברה, יכונו לעניינינו "עסקאות לוויין".
93. על הסכם הלוויין חתומים התובע נוה באופן אישי ובשם חברת NAT שבבעלותו, דוד הרפזי ומורן הרפזי באופן אישי ובשם חברת אקסון טק שבבעלות מורן הרפזי, ד"ר שלף באופן אישי ובשם חברת שלף גרופ בע"מ שבבעלותו. יש לציין כי החברה המשותפת, כאישיות משפטית נפרדת, כלל אינה חתומה על הסכם הלוויין.
94. הסכם הלוויין היווה כר מחלוקת להליך הבוררות שהתנהל מול הבורר המוסכם, שבמהותה סבה סביב עסקת הנציגות והייעוץ שנחתמה עם חברת "קולמורגן", על ידי חברת NAT שבבעלות נוה.
95. בעוד שהתובעים בבוררות (הנתבעים בתיק דנן) טענו שההסכמים עם חברת קולמורגן לאחר חתימתו של הסכם הלוויין בשנת 2004, חסו תחת צלו של הסכם הלוויין ומשכך חייבו את הצדדים, גרסו הנתבעים בבוררות (התובעים בתיק דנן) כי בהסכם הלוויין כלולים רק העסקאות הקיימות והמפורטות בנספח א' המצוין לעיל, אשר נחתמו ונוהלו על ידי NAT.
96. סוף דבר לעניינינו, נקבע כי הסכם הלוויין צופה פני העתיד, וכל תכליתו ומטרתו הייתה כי גם הסכמים ועסקאות שייעשו ע"י אחד מהשותפים לאחר חתימתו, יחשבו בבחינת שייכים לחברה כולה. התובעים דאז נמצאו זכאים לחלקם בעמלות בהם זכתה חברת NAT מהסכם הנציגות והסכם הייעוץ.
97. נוה טוען כי בהתאם לפסק הבוררות, הסכם הלוויין חל הן על עסקאות קיימות והן על עסקאות עתידיות שייערכו וייחתמו על ידי מי מבין השותפים, והסכמים אלה ייחשבו כעסקאות החברה לכל דבר ועניין. הסכם הלוויין חולש גם על עסקאות עתידיות, ואי הכנסתם של הסכמים לנספח א' אינו פוגם כהוא זה בהסכם הלוויין, אינו פוגם בתוקפו המשפטי המחייב של העסקה ואת החלתו של ההסכם עליה (עיינו פסקאות 14,15,17 לפסק הבוררות). משכך, טוען נוה כי הנתבעים הפרו את הסכם הלוויין בכך שלא העבירו תשלומים נדרשים על פי הסכם הלוויין בגין עסקאות שביצעו, בעצמם או באמצעות צדדים שלישיים קשורים, בתחום פעילותה של החברה, ואף הסתירו עסקאות לוויין שהסכם הלוויין חל עליהם. התובעים זכאים לקבל כספים בגין כל הפרויקטים שביצעו הנתבעים בתחומי פעילותה של החברה ושהזכאות לגביהם נוצרה עד לתום תקופת הסכם הלוויין ושל כל הכספים שהתקבלו בגין פרויקטים אלה עד ליום 09.05.2019.
98. דומני כי פרשנותו של נוה את פסק הבוררות ואת יישומו לתביעה דנן, שגויה ואינה עולה בקנה אחד עם מהות הסכם הלוויין, אומד דעת הצדדים, ואף עם פסק הבוררות עצמו, ואסביר דבריי.
99. פסקה 14 לפסק הבוררות שצוטטה בסיכומי התובעים, צוטטה בחלקה ויש להביאה במלואה:
"לפיכך סבורני, כי הסכם הלוויין חל הן על עסקאות קיימות והן על עסקאות עתידיות, כאמור שייערכו וייחתמו ע"י מי מבין השותפים, ואשר יראו אותם כעסקאות של חברת ADS, לכל דבר ועניין. נוסחו של סעיף 2 לנספח א' המחיל את ההסכם על "הסכם נציגות וייעוץ עם חברת קולמורגן..." (ללא תאריך), מהווה בעיניי, הסכמה מפורשת של הצדדים להסכם להחילו הן על הסכמי ייעוץ והן על הסכמי נציגות, בין אלה שקיימים בעת החתימה על הסכם הלוויין ובין שאלה ייחתמו לאחר מכן, שכן הסכם הלוויין צפה, כאמור פני עתיד..."
יוצא מן האמור לעיל, כי אותו הסכם הלוויין שלכאורה חל הן בעבר, בהווה ובעתיד על הצדדים, מתייחס להסכם הנציגות והייעוץ עם חברת קולמורגן, ולא מתייחס לכל עסקה שנערכה עם מי מהחתומים על הסכם הלוויין, עם כל חברה, בעבר בהווה ובעתיד.
100. טען נוה כי הכוונה ואומד דעתם המקורית הייתה שכל העסקים החיצוניים, הפעילויות העסקיות, העסקאות וההסכמים השונים של הצדדים, יוכנסו לחברה המשותפת, כדלקמן:
ש: אז אני שואל אותך... כל אחד מהשותפים האחרים, מורן וד"ר שלף, לשיטתך גם דודו, היה צריך לעשות, לעצור את הביזנס שלו, ולהקדיש את עצמו במשרה מלאה ל-ADS. נכון?
ת: היה צריך להכניס את הביזנס שלו לתוך ADS.
ש: ואיפה זה כתוב?
ת: לא כתוב.
(עמ' 71-72, ש' 1-21 לפרוט')
101. אין טענה זו הגיונית ואין היא מתקבלת על הדעת. הצדדים אשר במועד התאגדותם לכדי חברה, היו אנשי עסקים פעילים, חלקם יותר וחלקם פחות, לא כיוונו לכך שכל עסקה אשר יבצעו באופן פרטי, לחלופין באמצעות החברה שבבעלותם, תיהפך באופן אוטומטי להסכם של החברה המשותפת. נוה לא הוכיח כי הצדדים תכננו והסכימו להפסיק כל פעילות עסקית באופן עצמאי, ולא הוכיח כי הצדדים תכננו והסכימו כי כל עסקה שתחתם או תבוצע ע"י חברה שבשליטת אחד הצדדים תיחשב כעסקת לוויין. ההיפך הוא הנכון. על מנת שעסקה תיחשב כעסקת לוויין, קרי עסקה של החברה המשותפת שנחתמה באמצעות אחת החברות שבשליטת אחד הצדדים להסכם, נדרשה הסכמה הדדית, "פה אחד" מטעם הצדדים. רק לאחר הסכמה הדדית של הצדדים, תחשב עסקת חוץ כעסקת לוויין הנמנית עם עסקאות החברה. נוסח הסכמי עסקת לוויין, צריך היה להיות מוסכם ומאושר מראש לפני חתימה, על ידי הצדדים להסכם. שינוי להסכמה זו תעשה בכתב ובחתימת הצדדים (עיינו סעיפים 1, 2, 8, 14 להסכם הלוויין).
102. יוצא אפוא, שכל עסקה שנחתמה ו/או בוצעה מטעם ו/או ע"י חברה שבשליטת אחד הצדדים, אינה עסקה של החברה המשותפת, אלא אם כן התקבלה הסכמה הדדית, "פה אחד" על ידי הצדדים, כי העסקה תיחשב לעסקתה של החברה המשותפת. על מנת שעסקת חוץ תהיה עסקה של החברה המשותפת, היא צריכה להיות מוכנסת פנימה לחברה, בבחינת מנגנון של "Opt-in". הסכמה זו אינה ניתנת לשינוי בהתנהגות, אלא ניתן לשנותה אך ורק בכתב, ובחתימת הצדדים. כך, ימנע מצב של "זליגת עסקה" מפה לשם ומשם לכאן, ימנע מצב של עמימות וחוסר וודאות לעניין ייחוס ושיוך עסקאות וכיו"ב. הסכם הלוויין לעניין זה, ברור ונהיר.
103. הסכמי הלוויין היו רשומים בנספח א' להסכם. כל עסקה נוספת, שאינה קשורה או לחלופין אינה עסקת המשך, הייתה חייבת לקבל את הסכמת כל הצדדים על מנת שתיחשב כעסקת לוויין.
104. הצדדים בחרו באופן מודע כי עסקת חוץ תיחשב לעסקת לוויין, רק אם זו תצורף פנימה, בהסכמה משותפת "פה אחד" על ידי הצדדים, קרי בחרו במנגנון הגיוני של "Opt-in" וזאת בניגוד למנגנון של "Opt-out". בהיעדר הסכמה של כלל הצדדים, אין עסקינן בעסקת לוויין של החברה, אלא עסקה של חברת חוץ בבעלות מי מהצדדים. דברים אלה אושרו ע"י התובע, ואף נאמרו במפורש בחקירתו הנגדית כי: "אם לא הוספת אותו [עסקת חוץ - א.א], הוא לא בהסכם לוויין" (עיינו עמ' 31 ש' 19 לפרוט').
105. מנגנון זה של אישור עסקה חיצונית כעסקת לוויין על דרך מנגנון של "Opt-in", נושאת היגיון רב, שכן כידוע, כל עסקה מסחרית נושאת עמה לא רק את האפשרות להנאה מתקבולים וזכויות עתידיות, אלא עלולה להטיל חובות וחשיפות משפטיות על החברה המשותפת, ובמקרים מסוימים גם על הצדדים, בעלי המניות ונושאי המשרה בכבודם ובעצמם. משכך, אך הגיוני כי בטרם יסכימו הצדדים על נשיאת חובות עתידיות ו/או חשיפה משפטית כזו או אחרת, הן מטעם החברה והן מצד עצמם באופן אישי, יאשרו הם באופן פוזיטיבי עסקאות אלה, לאחר בחינתן המקיפה ולאחר הסכמה פוזיטיבית ומפורשת, בכתב (עיינו סעיפים 4, 6, 14 להסכם הלוויין).
106. מקריאת הסכם הלוויין, אשר הינו קצר, בן 2 עמודים בלבד, ושנערך על ידי הצדדים עצמם ללא עזרתו של עורך דין, לא מצאתי תניה כזו או אחרת המגבילה את התחרות בין הצדדים. יתרה מזו, באף אחד מן המסמכים שהוצגו בפניי, לרבות מעל אלף הנספחים שהוגשו מטעם התביעה, לא מצאתי תניה ו/או סעיף, כזה או אחר, הנוגע להגבלת תחרות (אי תחרות). זה המקום להדגיש פעם נוספת, כי נקודת הבסיס היא שחופש העיסוק וחופש התחרות הם ברירת המחדל, נקודת המוצא, וזאת להבדיל ובניגוד להגבלת העיסוק והגבלת התחרות.
107. בנוסף, ומבלי להיכנס לגבולות גזרה שלא נדרשתי להן, הסכמה בדבר אי תחרות בין צדדים, לפיו אחד מהצדדים, באופן אישי לחלופין באמצעות החברה שבבעלותו, היה מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים, יכולה להתפרש כהסדר כובל לפי חוק התחרות הכלכלית, תשמ"ח-1988. הסכמה שעלולה להתפרש כהסכמה אסורה, העלולה לשאת בחובה עונשים פליליים, וזאת למעט אם קיבלה מבית הדין לתחרות אישור, היתר זמני, פטור או פטור סוג. חזקה על הצדדים כי אלה לא הסכימו ו/או פעלו על דרך של הסכמות אסורות ובלתי חוקיות כגון תניית אי תחרות והסדר כובל, ומשתניה כזו לא נוסחה ולא נכתבה בהסכם הלוויין, יש לפרש את הסכם הלוויין כהסכם חוקי, אשר הצדדים לא היו כפופים מכוחו לחובת אי תחרות כזו או אחרת.
108. נספח א' מונה את עסקאות הלוויין שהיו שייכות לחברה המשותפת, וזאת על אף שנחתמו ו/או בוצעו באמצעות חברה אחרת שבשליטת הצדדים. עסקאות אלה, לחלופין נגזרות עתידיות של עסקאות אלה, הן עסקאות החוץ היחידות שניתן לטעון לגביהן טענה כזו או אחרת בכל הקשור למניעת מידע ותקבולים על ידי מי מהצדדים כלפי יתר החתומים על ההסכם. הסכמים עסקיים או מסחריים שהחברה המשותפת הייתה חתומה עליהם באופן ישיר, הינה עסקה השייכת לחברה המשותפת, ומשכך אין כל קשר לשאלת תחרות או אי תחרות.
109. הערה לפני סיום. אולי היה די בהכרעתי בדבר תחום פעילותה של החברה, שקיבל את גרסת הנתבעים ודחה את גרסת התובעים, שכן אך ברור הוא וכפועל יוצא, שהנתבעים לא היו כפופים לחובת אי תחרות ביחס לתחום פעילות, שאינו תחום פעילות החברה המשותפת.
110. סוף דבר, הריני לקבוע כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי תחום פעילות החברה המשותפת כלל את כל התחום הביטחוני, צבאי ואזרחי, ימי ויבשתי. כמו כן, התובעים לא הצליחו להוכיח כי הנתבעים כפופים היו לחובת אי תחרות ביחס לתחום הפעילות הנטען על ידם.
111. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.
אני מחייבת את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעים ביחד ולחוד שכ"ט בשיעור 58,500 ₪ וכן מחייבת אותם בהוצאות משפט - מלוא עלות התמלול.
112. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"א, 11 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
אספרנצה אלון