בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 1386-09-18 ג. שטיינברג יבוא והפצה בע"מ נ' קסאניקס פתרונות בע"מ ואח'
לפני כבוד השופטת מיכל עמית – אניסמן
התובעת
ג. שטיינברג יבוא והפצה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד צביקה שטוירמן ו/או זוהר לוי
נגד
הנתבעים 1.קסאניקס פתרונות בע"מ
2.יאן רויטמן
3.אדוארד בונפלד
כולם ע"י ב"כ עו"ד מוני עזורה
פסק דין
תובענה כספית על הסך של 2,805,768 ₪.
אין חולק בין הצדדים כי התובעת שילמה לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הסך של 2,396,500 ₪, ואולם בין הצדדים נטועה מחלוקת האם העמדת הכספים היא על דרך של מתן הלוואות או שמא השקעה, הכל כמפורט להלן.
פתח דבר ותמצית טענות הצדדים
טענות התובעת
1. התובעת היא חברה עסקית העוסקת ביבוא, הפצה והשקעות בנדל"ן, המנוהלת על ידי מר ג'ורג' שטיינברג (להלן: "מר שטיינברג"). הנתבעת היא חברה העוסקת בהפעלת מכונות צילום במוסדות חינוך ובמתן פתרונות צילום והדפסה ללקוחותיה, והנתבעים 2-3 הם מנהליה ובעלי המניות בה (הנתבעת והנתבעים 2-3 יחדיו יקראו להלן: "הנתבעים").
2. ההיכרות בין הצדדים החלה בשנת 2014, עת הנתבעת שכרה מאת מר שטיינברג, נכס המצוי באזור התעשייה, ברחוב החורטים בחולון (להלן: "המושכר"), בו מיקמה את משרדיה עד היום.
3. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים 2-3 הציגו את עצמם בפני מר שטיינברג כיזמים צעירים חדורי מוטיבציה אשר טמון פוטנציאל רב בפעילותם ונזקקים לשם כך למימון לצורך פיתוח והרחבת הפעילות.
4. עוד נטען בכתב התביעה, כי לבקשת הנתבעים ניאות מר שטיינברג להעמיד לטובת הנתבעת הלוואות באמצעות התובעת. לנתבעים לא היו בטוחות להעמיד כנגד ההלוואות מלבד ערבויותיהם האישיות. בהתאם, כך על פי הנטען, במהלך שנת 2017 הועמדו הלוואות קצרות מועד לטובת הנתבעת בסך כולל של 2,296,500 ₪ (סכום קרן) בהתאם להסכמי הלוואות (להלן: "הסכמי ההלוואות"), בתנאים המפורטים להלן:
א. הסכם הלוואה מיום 8.2.2017- סכום ההלוואה שהועמד לטובת הנתבעת הוא 500,000 ₪. סוכם כי קרן ההלוואה תתחדש מדי שישה חודשים וכי ההלוואה תישא ריבית שנתית בשיעור של 15% בתוספת מע"מ, כאשר הריבית והמע"מ ישולמו כל 3 חודשים.
ב. הסכם הלוואה מיום 25.4.2017- סכום ההלוואה הוא 150,000 ₪. סוכם כי קרן ההלוואה תתחדש מדי שישה חודשים, וכי ההלוואה תישא ריבית שנתית בשיעור של 15% בתוספת מע"מ, כאשר הריבית והמע"מ ישולמו כל 3 חודשים.
ג. הסכם הלוואה מיום 27.4.2017- סכום ההלוואה הוא 146,500 ₪. סכום ההלוואה הועמד תחילה לחברת כארד און בע"מ (להלן: "כארד און"), אף היא בבעלות הנתבעים 2-3, אך הנתבעת נטלה על עצמה חוב זה ואף נחתם לגביו הסכם הלוואה ישירות בין התובעת לנתבעת.
סוכם כי קרן ההלוואה תתחדש מדי 12 חודשים וכי ההלוואה תישא ריבית שנתית בשיעור של 10% בתוספת מע"מ עד ליום 24.10.2017 והחל מיום 25.10.2017 היא תישא ריבית שנתית בשיעור של 15% בצירוף מע"מ, כאשר הריבית והמע"מ ישולמו כל 6 חודשים.
ד. הסכם הלוואה מיום 11.5.2017- סכום ההלוואה הוא 350,000 ₪. סוכם כי קרן ההלוואה תתחדש מדי שישה חודשים, וכי ההלוואה תישא ריבית שנתית בשיעור של 15% בתוספת מע"מ, כאשר הריבית והמע"מ ישולמו כל 3 חודשים.
ה. הסכם הלוואה מיום 17.7.2017- סכום ההלוואה הוא 500,000 ₪. סוכם כי קרן ההלוואה תתחדש מדי 12 חודשים, וכי ההלוואה תישא ריבית שנתית בשיעור של 15% בתוספת מע"מ, כאשר הריבית והמע"מ ישולמו כל 6 חודשים.
ו. הסכם הלוואה מיום 29.8.2017- סכום ההלוואה הוא 350,000 ₪. סוכם כי קרן ההלוואה תתחדש מדי 12 חודשים, וכי ההלוואה תישא ריבית שנתית בשיעור של 15% בתוספת מע"מ, כאשר הריבית והמע"מ ישולמו כל 6 חודשים.
ז. הסכם הלוואה מיום 19.11.2017- סכום ההלוואה הוא 300,000 ₪. סוכם כי קרן ההלוואה תתחדש מדי 12 חודשים, וכי ההלוואה תישא ריבית שנתית בשיעור של 15% בתוספת מע"מ, כאשר הריבית והמע"מ ישולמו כל 6 חודשים.
5. בסך הכל, על פי הנטען בכתב התביעה, העמידה התובעת לנתבעים, ביחד ולחוד, במהלך שנת 2017, שבע הלוואות לטובת הנתבעת בסך מצטבר של 2,296,500 ₪ שנועדו, על פי מצגי הנתבעים, לפיתוח והרחבת פעילותה העסקית של הנתבעת (להלן: "ההלוואות"). בכל הסכמי ההלוואות חתמו הנתבעים כערבים באופן אישי להתחייבויותיה של הנתבעת.
6. יחד עם זאת, על פי הנטען בכתב התביעה, החלו הנתבעים 2-3 לעשות בכספים שימוש לצרכיהם האישיים, לחיות חיי מותרות, והכל על חשבון התובעת. על פי הנטען הנתבע 2 אף רכש את דירת מגוריו מכספי ההלוואות.
7. התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את הסכמי ההלוואות ולא עמדה במועדי החזרי הריבית והמע"מ. נכון למועד הגשת כתב התביעה הוחזר על ידי הנתבעת לתובעת תשלום חלקי בסך כולל של 37,370 ₪ (ללא מע"מ) בלבד, בגין החזרי הריבית על ההלוואות, אף כי עד למועד זה היה עליה לשלם סך נוסף של 538,636 ₪ בגין חיובי הריבית על ההלוואות.
8. לטענת התובעת, חרף פניות רבות מצדה, הנתבעת לא תיקנה הפרותיה ולא העבירה את מלוא התשלום. יתרה מכך, בחודש יולי 2017 פנו הנתבעים אל התובעת והודיעו לה כי אין באפשרותם לפרוע את סכום החוב בגין הריביות שצברו על ההלוואות, ועל אחת כמה וכמה בגין קרן ההלוואות, וביקשו לפרוס את החזר ההלוואות לתקופה של עשר שנים בשל קשיים תזרימיים של הנתבעת. בנוסף, ביקשו הנתבעים כי התובעת תעמיד לנתבעת הלוואה נוספת בסך של 1,000,000 ₪. בכך גילתה הנתבעת את דעתה, כך נטען, כי אין בכוונתה לעמוד בהתחייבויותיה בהתאם להסכמי ההלוואות.
9. התובעת הסכימה לשקול את בקשת הנתבעת, בכפוף לכך שיועמדו לטובתה בטחונות מתאימים. התובעת אף ניאותה להעמיד לרשות הנתבעת, ביום 26.7.2018, לאור קושי תזרימי של הנתבעת ומתוך ציפייה שהנתבעת תעמיד לרשותה בטחונות שיתבקשו על ידה, הלוואה נוספת בסך של 100,000 ₪ (להלן: "הלוואת 2018").
10. אלא שהנתבעת לא הסכימה להעמיד לרשות התובעת את הבטחונות שנתבקשו על ידה כתנאי למתן הסכמתה לפריסת התשלומים לפירעון ההלוואות ולהעמדת הלוואה נוספת, ואף לא עמדה במועדי תשלום הריבית והמע"מ כפי שנקבעו בהסכמי ההלוואות, ומשכך, על פי הנטען, הפרה הפרה יסודית, ולחילופין הפרה את הסכמי ההלוואה.
11. בד בבד, וכביטוי נוסף למשבר הפיננסי בו הייתה מצויה, הפרה הנתבעת גם את הסכם השכירות שנחתם ביחס למושכר ולא שילמה את דמי השכירות החודשיים, כך נטען. ואולם, מר שטיינברג והנתבעים הגיעו בעניין זה להסדר תשלומים חדש במסגרתו פרסו הנתבעים את תשלום חובם בגין שכירת המושכר ומסרו למר שטיינברג המחאות עתידיות לשם כך.
12. על פי הנטען בכתב התביעה, נכון למועד הגשת התביעה, ההמחאה הראשונה שמועד פירעונה הגיע חוללה בשל קיום עיקול מע"מ על חשבון הבנק של הנתבעת.
13. משכך, ביום 15.8.2018 (נספח 23 לתצהירו של מר שטיינברג) פנתה התובעת אל הנתבעים והודיעה להם כי אף שהיא זכאית להודיע על ביטול לאלתר של כל הסכמי ההלוואות בשל הפרתם היסודית, ניתנת לנתבעת, לפנים משורת הדין, ארכה עד ליום 22.8.2018 לתקן את הפרתה ולפרוע את מלוא חובה בעבור חיובי ריבית בקשר להלוואות, שעמד נכון ליום 15.8.2018 על סך של 325,183 ₪.
14. בנוסף, הודיעה התובעת לנתבעים במכתב האמור, כי בהתאם לזכותה על פי הסכמי ההלוואות והסכם הלוואת 2018 היא מפסיקה את ההתקשרות עם הנתבעת, בכל הסכמי ההלוואות, בהתאם למועדים הבאים:
א. ההסכם מיום 29.8.2017 יסתיים ביום 28.8.2018.
ב. ההסכם מיום 25.4.2017 יסתיים ביום 24.10.2018.
ג. ההסכם מיום 11.5.2017 יסתיים ביום 10.11.2018.
ד. ההסכם מיום 17.7.2017 יסתיים ביום 16.11.2018.
ה. הסכם הלוואת 2018 יסתיים ביום 17.11.2018.
ו. ההסכם מיום 8.2.2017 יסתיים ביום 17.11.2018.
ז. ההסכם מיום 27.4.17 יסתיים ביום 17.11.18.
ח. ההסכם מיום 19.11.17 יסתיים ביום 17.11.18.
15. לטענת התובעת, בפגישה שנערכה בין הנתבעים לבין מר שטיינברג ביום 20.8.2018 ביקשו הנתבעים שוב לפרוס את תשלומי ההלוואות והלוואת 2018, הפעם למשך 7 שנים החל מחודש ינואר 2019, תוך שהם חוזרים ומציינים כי אין באפשרותם לעמוד בהתחייבויותיהם על פי ההסכמים בין הצדדים.
16. ביום 20.8.2018 העביר הנתבע 2 אל התובעת ומר שטיינברג טבלה ובה הפריסה המוצעת על ידי הנתבעים להחזר ההלוואות, קרן וריבית (נספח 18 לתצהירו של מר שטיינברג). התובעת טוענת כי טבלה זו מהווה הודאה של הנתבעים בדבר החוב אותו הם חבים לה ואף הודאה בדבר המשבר הפיננסי אליו נקלעו שעה שהודו כי אינם יכולים לבצע כל תשלום בשנת 2018.
17. התובעת לא קיבלה את הצעת הנתבעים לפריסת חובה של הנתבעת כלפיה. משכך, לטענתה, היה על הנתבעת לפרוע ביום 28.8.2018 גם את קרן ההלוואה מיום 29.8.2017. נכון למועד הגשת התביעה הנתבעת לא פרעה את קרן ההלוואה מיום 29.8.2017 שמועד פירעונה כבר חלף, ואף לא פרעה את חובה בגין ריבית ומע"מ על ההלוואות, על אף שניתן לה זמן סביר לתקן את הפרתה.
18. התובעת טוענת בכתב התביעה כי התנהלותה של הנתבעת מהווה הפרה יסודית, ולחילופין הפרה, של התחייבויותיה החוזיות כלפי התובעת. בעקבות זאת זכאית התובעת, לטענתה, לסעד של אכיפה באופן שהנתבעת תחויב לשלם לה את מלוא חובה בתוספת ריבית עד למועד התשלום. לחילופין, זכאית התובעת לפיצויי קיום בגין הנזקים אותם הסבה לה הנתבעת בשל אי קיום התחייבויותיה מכוח הסכמי ההלוואות ו/או הסכם הלוואת 2018.
19. היות והנתבעת גילתה דעתה שאין בכוונתה וביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה, וכך גם עולה מהנסיבות המתוארות לעיל, והיות ובפועל הנתבעת לא פרעה את החוב שהצטבר לה, אף לאחר ארכות שניתנו לה, טוענת התובעת כי היא זכאית לסעד של אכיפה ו/או פיצוי במסגרתם יחויבו הנתבעים במלוא סכום קרן ההלוואות והלוואת 2018, בצירוף הריבית ההסכמית ובסך כולל של 2,805,768 ₪, אף אם ישנן הלוואות מתוך ההלוואות המפורטות לעיל שמועד פירעונן הוא לאחר הגשת כתב התביעה, זאת בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.
20. התובעת טוענת עוד כי היא זכאית להיפרע מהנתבעים 2-3 מכוח היותם ערבים באופן אישי, כל אחד בנפרד, למלוא התחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובעת בהתאם להסכמים בין הצדדים.
21. לחילופין, טוענת התובעת, כי הנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבונה, וכן עוולה כלפיה בעוולת התרמית והתרשלה כלפיה. עוד נטען, כי התנהלותה של הנתבעת מהווה אף הפרה של חובת תום הלב החלה עליה בקיום חוזה ובמו"מ לקראת כריתתו.
22. בנוסף, לטענת התובעת, הנתבעים 2-3 עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות של הנתבעת ויש להם אחריות אישית כלפי התובעת גם מכוח דיני הרמת המסך.
23. נוכח האמור, התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הסכום של 2,805,768 ₪ לפי הפירוט הבא:
א. סך של 2,296,500 ₪ בעבור קרן ההלוואות.
ב. סך של 100,000 ₪ בעבור קרן הלוואת 2018.
ג. סך של 407,441 ₪ בעבור יתרת החוב של הנתבעת בגין חיובי ריבית (כולל מע"מ) על ההלוואות.
ד. סך של 1,827 ₪ בעבור יתרת החוב של הנתבעת בגין חיובי ריבית (כולל מע"מ) על הלוואת 2018.
24. בהתאם להסכמים בין הצדדים התובעת עותרת לחיובם של הנתבעים בריבית שנתית בשיעור של 15% ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל ולחילופין, לחייבם בריבית שנתית בשיעור של 15% ממועד הגשת התביעה עד לתום תקופת כל הלוואה, ומתום תקופת כל הלוואה ריבית ע"פ חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 עד למועד התשלום בפועל. לחילופי חילופין בלבד, טוענת התובעת, כי יש להורות כי הסכום האמור יישא ריבית והצמדה על פי דין, לרבות ריבית פיגורים ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
טענות הנתבעים
25. אין חולק כי התובעת השכירה לנתבעת את המושכר. הנתבעים חיפשו משקיע שיזרים כסף לנתבעת או ייכנס כשותף בה עקב הצורך בהתפתחות החברה. משכך, הנתבעת באמצעות מנהליה, הנתבעים 2-3, עניינו את מר שטיינברג, בהשקעה בנתבעת. לטענת הנתבעים, התובעת ומר שטיינברג לא שללו אפשרות זו, אולם לא החליטו סופית באיזה אופן ייכנסו הם כשותפים או כמשקיעים בנתבעת, אם בכלל, ועד שיחליטו סופית, החליטו להזרים כספים לנתבעת, הם הכספים מושא התובענה.
26. הנתבעים טוענים כי אין זה המקרה הראשון בו שקלו ויזמו הצדדים מיזם משותף. כך למשל, התובעת והנתבעת הקימו את חברת כארד און כחברה משותפת בה גם התובעת הייתה בעלת מניות ואף השקיעה בה כספים.
27. הנתבעת אינה מכחישה קבלת הסכומים מושא התובענה מהתובעת על ידה או את אופן החישוב של הסכום הנתבע. יחד עם זאת, הנתבעים טוענים כי הסכומים לא ניתנו כהלוואה, וכי לו חפצה הנתבעת בקבלת הלוואות הייתה פונה למקורות שעיסוקם במתן הלוואות ולא הייתה מתקשרת עם התובעת בעסקאות למתן הלוואות.
28. משכך, טוענים הנתבעים, המסמכים אשר נחתמו בין הצדדים, אינם מנוסחים כהסכמי הלוואה, לא באופן מובהק ולא באופן מפורט. כך למשל, לטענתם, במסמכים אלו אין מועד פירעון ואין גם מועדי החזר. היעדרם של שני מרכיבים מהותיים אלו מחזק את טענתם, כך לשיטתם, אשר לאופי ההתקשרות האמיתי שבין הצדדים.
29. עוד טוענים הנתבעים, כי הם לא היו מעלים על דעתם להסכים למצב שבו לתובעת יש אפשרות להעמיד לפירעון מידי סכום כה גדול, בהיעדר יכולת לפרוע סכום זה, אלמלא הידיעה שמדובר במתן סכומים אשר אמורים להיות השקעה אצל הנתבעת. יתר על כן, לא ניתן להכריע בשאלת החזר הסכומים בטרם תוכרע שאלת מעמדם ואופיים של הכספים שניתנו, קרי באם הם מהווים השקעה בנתבעת, אם לאו.
30. הנתבעים 2-3 טוענים כי אמנם חתמו כערבים על גבי כל אחד מהמסמכים, אולם נאמר להם על ידי מר שטיינברג כי זוהי חתימה פורמאלית בלבד, וכי ממילא יש מקום ללבן טיבם של כספים אלו. בנסיבות אלה, טוענים הם, כי ערבותם האישית פגומה ונולדה כתוצאה ממצג כוזב, ואין לראות אותם כערבים להתחייבויות הנתבעת. עוד טוענים הנתבעים 2-3, כי השימוש שמנסה התובעת לעשות בדיני הרמת המסך מחזק את הטענה כי הם אינם ערבים להתחייבויות הנתבעת.
דיון והכרעה
31. במרכזה של תובענה זו ניצבת השאלה העיקרית הדורשת הכרעה והיא שאלת סיווגם של הכספים שהועברו מהתובעת אל הנתבעת במסגרת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים – האם כהלוואות, כטענת התובעת, או כהשקעה, כטענת הנתבעים.
32. אומר כבר עתה, לאחר עיון בכל המסמכים שהוצגו לפניי ושמיעת עדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין לראות בהסכמים מושא התובענה הסכמי השקעה או הסכמי שותפות, אלא הסכמי הלוואה לכל דבר ועניין.
33. כידוע, בבואנו לפרש חוזה, נקודת המוצא היא לשון החוזה, לה משקל כבד ומשמעותי בגיבוש אומד דעת הצדדים [ראו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"); ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, פס' 46 לפסק דינה של השופטת ברון (פורסם בנבו, 8.2.2018); ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' לברינצ'וק, פס' 12 לפסק דינו של השופט מזוז (פורסם בנבו, 8.8.2018); ע"א 5620/16 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' Luxottica Group Spa (פורסם בנבו, 21.1.2020)].