23. הנתבע שב וטען כי ההסכמות בין הצדדים כללו התחייבות שלו לארבעים חדרים לאורך כל תקופת הקיץ, מבלי שהתחייב להזמנת חדרים בחמש פעימות. ברם, דומה כי טענה זו נעדרת כל ביסוס בהסכם או בנסיבות חיצוניות שהובאו לבחינה לעיוני. הפכתי והפכתי בתכתובות בין הצדדים, כמו גם בעדויותיהם, ולא מצאתי משענת לפרשנות זו של הנתבע, מלבד טענותיו שלו לנתן במהלך התכתובות ביניהם. בתוך כך, נטען על ידי הנתבע כי על פי הסכמות הצדדים, תשלום בגין כל קבוצה יעבור לתובעת כחמישה עשר ימים עובר למועד הקבוצה, וכי ככל שלא מועבר תשלום בגין הקבוצה, הרי שלא קמה התחייבות מצדו של הנתבע. טענה זו דינה להידחות;
ראשית, דומה כי במספר הזדמנויות התריע נתן בפני הנתבע כי עליו להעביר למלון מספר חדרים מדויק שברצונו לשריין, אולם הנתבע לא עשה כן, תוך שציין כי ההרשמה לחודש יוני הינה נמוכה. טענה זו של הנתבע נחלשת עוד יותר בשים לב כי בשום שלב לא הודיע לנתן על ביטול מועד יוני. בחקירתו הנגדית בבית המשפט, מסר הנתבע הסברים משוללי יסוד שלא מצאתי בהם ממש. כך למשל, מסר כי לא ביטל את מועד יוני מפורשות, אולם "זה היה ברור ושקוף וצריך להיות ממש נוכל כדי להבין אחרת" (עמ' 41 לפרוט', ש' 16). בנוסף, אף מסר כי "אם הייתה לי קבוצה ולא היה לנתן מקום לא הייתי בא אליו בטענה" (שם, ש' 12). הסברים אלה של הנתבע הם משוללי היגיון.
בהקשר זה, אינני מקבלת את טענת הנתבע, לפיה יש בהודעתו לנתן מיום 30.5.18, כי ייתכן שלא תהיה לו קבוצה ביוני, משום הודעת ביטול. הנתבע בעצמו מציין מיד לאחר מכן שעדיף לחכות זמן מסוים ולראות האם ישנן הזמנות נוספות. מעבר לכך, מדובר ב-21 ימים עובר למועד יוני, ועל פי ההסכם חלף הזמן להודעת ביטול המועד. למעלה מכך, נתן הבהיר לנתבע כי לא ניתן לבטל את המועד בשלב מאוחר זה, לאחר שהוא עצמו כבר הזמין את החדרים בבית המלון בסלובקיה, והוא (נתן) מחויב לשלם עבורם.
שנית, טענת הנתבע לעניין זה, לפיה כל עוד לא העביר תשלום 15 ימים לפני מועד יציאת הקבוצה לא השתכללה התחייבות, הינה טענה שתלויה על בלימה ובעלת קושי מובנה, שהרי כיצד יכולה התובעת לשריין תאריכים מול בית המלון בסלובקיה, בהתראה קצרה של 15 ימים, בחודשי הקיץ, מחד; ומדוע שתיטול על עצמה התובעת את כל הסיכון הכלכלי, ככל שיחליט הנתבע לא להוציא קבוצה, מאידך. נדמה לי כי טענותיו אלה של הנתבע אינן יכול לדור בכפיפה אחת, והן נעדרות כל היגיון כלכלי. פרשנותו המוטעית של הנתבע להסכמות הצדדים, מציבה את התובעת במצב של סיכון כלכלי תמידי, ומבלי שעומדת לה איזושהי ערובה לכיסוי התחייבויותיה מול בית המלון בסלובקיה.
24. הנתבע אמנם אישר בחקירתו הנגדית את פרטי ההסכם, לרבות שהעביר לנתן חמישה מועדי טיול שונים (עמ' 37 לפרוט', ש' 1-10). ברם, הוא סייג וציין כי "5 מועדים שנשלחו בווצאפ לנתן בתחום שלנו כל מי שעוסק בתיירות חוץ ואני עוסק בזה למעלה מ20 שנה, בלמעלה מ10 חברות, זה קריאת כיוון, הצגת כיוון מה אני מקבל ומה אני שואף, אין זה התחייבות לתאריך ספציפי. כל מי שמכיר את עולם התיירות לחו"ל לא מתחייב, ואני לא קונה כרטיסי טיסה כי הכל תלוי במצב השוק, בעירנות" (עמ' 37 לפרוט', ש' 12-15). דברים אלה של הנתבע, אשר שב והדגיש כי אין התחייבות לתאריך ספציפי אינם מקובלים עליי, באשר הם סותרים חזיתית את הסכמות הצדדים בהסכם, וכן מתעלמים לחלוטין מן ההתחייבות של התובעת מול בית המלון בסלובקיה. יש ממש בטענת ב"כ התובעת בחקירתה הנגדית, לפיה הנתבע מבקש לאחוז במוט משני קצותיו- גם לאפשר לו להחליט האם להוציא קבוצה, ולשלם 15 ימים לפני יציאתה; גם לאפשר לו לבטל את הקבוצות כרצונו באין תשלום בגינן. התנהלות זו מתעלמת לחלוטין מן האינטרס הכלכלי של התובעת, אשר לה התחייבות מול צד ג'- בית המלון בסלובקיה.
25. בנוסף, הנתבע בעצמו שלח לנתן בקשת הבהרה ביחס לסעיפים מתוך ההסכם. כך, כבר בהודעה מיום 9.4.18 ביקש הנתבע להבהיר כי תשלום מראש יועבר בגין כל קבוצה בנפרד, ולא עבור סך כל המועדים יחד. הבהרה זו הייתה חשובה לנתבע, שהרי לא יוכל לעמוד בתשלום כספי של כל המועדים מראש- ובכך יש צדק רב. בעדותו של הנתבע ביקש להדגיש כי החלוקה לקבוצה לא חייבה אותו- הלכה למעשה- להוצאת הקבוצות, והדבר היה תלוי במספר הנרשמים שנרשמו לקבוצותיו. גרסה זו, לשיטתי וכמצוין לעיל, לא הוכחה, אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם, והיא נעדרת היגיון. על מנת לסבר את האוזן, אף היה הנתבע מזמין 40 פעימות של חדר אחד בכל פעם, לא היה בכך משום רווח כלכלי לתובעת שהייתה נדרשת להוציא משגיח כשרות וטבחים לכל אחד מן הנוסעים.
26. כמו כן, הנתבע טען בתצהירו כי ככל שלא הועבר טופס הרשמה על ידי הנתבע לתובעת, כמצוין בהסכם, שאז לא השתכלל ההסכם בין הצדדים. טענה זו דינה להידחות. הנתבע מסר בעדותו כי עניין מילוי טופס הרשמה הוא עניין שולי, וכי לא חיכה לטופס הרשמה (עמ' 39 לפרוט', ש' 1-9). תחת זאת, שב והדגיש כי לשיטתו ההסכם משתכלל אך עם העברת תשלום- טענה שמצאתי לדחות.
27. מנגד, הסבריו של נתן, מנהל התובעת, בעדותו בבית המשפט היו הגיוניים ואמינים. כך למשל, הוא הסביר כי הסכים לתת הצעה לנתבע של 40 חדרים זוגיים במחיר של 80 יורו לילה, בכפוף לחלוקתם לארבע פעימות. בעדותו הסביר את ההיגיון מאחורי חלוקה זו, בכך שבכל אחד מן השבועות הקבועים יש מינימום של 10 חדרים זוגיים תפוסים במלון, תחת מצב בו המלון עומד ריק בשבועות מסוימים בעוד בשבוע אחד הוא מלא. ובלשונו של נתן:
"אני מבחינתי בתחום של התיירות הכשרה בחו"ל המטרה שלי היא במיוחד בתור עסק חדש שאני צמא ללקוחות ובא לי לקוח כזה אני מביא לו מחיר שנמוך בשליש מהמחיר הרגיל שלי כי הוא הולך למלא לי חצי מהחדרים שלי במשך 4 שבועות. מזה נותן לי? בסיס ושקט יחסית לזה שאני יודע שמשך 4 שבועות שונים בקיץ יש לי מחצית מהמלון מלא" (עמ' 29 לפרוט', ש' 7-11).
28. הסבר זה של נתן מקובל עליי, ובמרכזו השאיפה שלו בתור מנהל התובעת ליצור מוניטין חיובי, ומאגר לקוחות רחב. ככל שבאחד השבועות תהיה תפוסת החדרים במלון נמוכה, שאז אורחים פרטיים שיתארחו במלון עלולים לסבור שישנה תקלה במלון או ששמו אינו הולך לפניו: "המטרה שלי הייתה שיהיה לי כמות של אנשים פרוסה לאורך זמן ככה בונים את השם שלך" (עמ' 29 לפרוט', ש' 25-26).
29. לאורך עדותו של הנתבע, הוא שב והדגיש כי התחייב להזמין רק 40 חדרים לאורך כל חודשי קיץ, ללא תלות במועדים שנקבעו. אני מוצאת להבהיר, כי העבודה שלבסוף הזמין 37 חדרים (בשלושת המועדים שיצאו לפועל) אין בה כדי לסייע לו בטענתו. כאמור לעיל, על פי ההסכם עמדה לנתבע האפשרות להרחיב את הזמנתו מעבר לעשרה חדרים בכל מועד אותו הזמין. העובדה כי במועד מסוים הזמין יותר מעשרה חדרים, אין בה כדי לשנות את העובדה כי התובעת שריינה 10 חדרים עבור כל אחד מן המועדים שנקבעו בין הצדדים.
30. אשר על כן, אני קובעת כי על פי ההסכם הזמין הנתבע מהתובעת 40 חדרים בארבע פעימות (מועדים). לאחר חתימת החוזה, ובהתאם להסכמות, ביקש הנתבע לשריין חמישה מועדי טיול, אשר לכל אחד מהם שריינה התובעת 10 חדרים בבית המלון, וזאת בהתאם להודעת הנתבע לנתן מיום 26.4.18. משביטל הנתבע את מועד יוני ואת מועד אוגוסט 1, שלא על פי הדרך המוסכמת בהסכם, הרי שהפר את ההסכם.
נפקות ההפרה
31. כזכור, התובעת פועלת כחברה המתווכת בין המזמין לבין צדדי ג' בסלובקיה. בענייננו, המדובר בבית מלון/בית דירות בסלובקיה. במסגרת תצהירו של נתן, הוגש חוזה בו התקשרו בית המלון (Apartmany Lomnica) והתובעת, שכותרתו "AGREEMENT ABOUT LONG-TERM LEASE OF APARTMENTS" (נספח ח' לתצהיר). עם זאת, ביום 23.11.20, לאחר קיומו של דיון קדם המשפט, התברר לתובעת כי לתצהירו של נתן צורף חוזה ראשוני ולא החוזה הסופי בו התקשרו הצדדים. משכך, ביקשה התובעת לצרף את החוזה הרלבנטי, בצירוף תרגום נוטריוני (להלן- החוזה הסופי). עיון בתרגומו של החוזה הסופי מלמד כי אף הוא נכרת בין התובעת לבין בית המלון בסלובקיה, ובגדרו מתחייבת התובעת לשכור את דירות המלון לתקופה שבין 19.6.18-11.7.18 בסך מינימלי של 20,000 יורו; ולתקופה שבין 23.7.18-27.8.18 בסך מינימלי של 24,000 יורו (סה"כ של 44,000 יורו עבור שתי התקופות). סעיף 5.2 לחוזה הסופי מציין את לוח התשלומים שעל התובעת לשלם לבית המלון, תוך שצוין כי סך של 5,000 שהיה צריך להיות משולם עד ליום 31.5.18- שולם; וכן שולם סך של 10,000 יורו שהיה צריך להיות משולם עד ליום 5.6.18.
32. בחקירתו הנגדית של נתן, הוא נשאל לגבי הפערים בסכומים המופיעים בחוזה הראשוני, שהוגש במסגרת תצהירו, לבין החוזה הסופי, שהוגש לאחר דיון קדם המשפט. הסבריו של נתן לעניין זה ברורים, ולפיהם הפער בסכומים נובע מכך שבראשית הדרך ביקש לשכור חדרים בבית המלון לאורך כל תקופת הקיץ, אולם לאחר מחשבה ובירור החליט לשכור לתקופה קצרה יותר, שאינה כוללת את תקופת בין המצרים "הטעות בחוזה פשוט מאוד כי אני בהתחלה סגרתי איתם על כל תקופת הקיץ והורדתי את תקופת בין המצרים" (עמ' 14 לפרוט', ש' 28-29); "וזה ההבדל במספרים, הם טעו במספרים, עדכנתי אותם ושם זה נגמר" (שם, ש' 31). הוא ציין כי בחוזה הראשוני שקיבל לחתימה לא שונו הסכומים, בהתאם לקיצוץ בתאריכים, שאז הפנה את תשומת לב בית המלון וקיבל לידיו את החוזה הסופי, בגדרו עודכנו המחירים בגין התקופה המושכרת: "המלון טעה במספרים כי קיצצנו את הימים, הם השאירו בחוזה הראשון את המספרים על כל התקופה והסבתי את תשומת ליבם והם תיקנו את המספרים" (עמ' 17 לפרוט', ש' 26-27).
33. ב"כ הנתבע עימת את נתן עם העובדה כי החוזה הסופי נחתם ביום 5.6.18, וכי ישנם תשלומים שהעביר נתן לבית המלון, לאחר שכבר הובהר לו על ידי הנתבע כי אין מספיק נרשמים למועד יוני. לשיטת הנתבע, התובעת לא היה מחויבת לבית המלון בשלב זה, ומשכך לא היה עליה להעביר לבית המלון תשלום כאמור. בטענה זו אין ממש.
גם לעניין זה דומה כי הסבריו של נתן אמינים והגיוניים. הוא הסביר כי החוזה נחתם, מסיבות טכניות, ביום 5.6.18, והעובדה כי בוצעה העברה כספית על ידו כבר ביום 30.5.18 (בהתאם ללוח התשלומים בחוזה הסופי) מעידה על הסכמות שרירות בינו לבין בית המלון עוד לפני כן. בנוסף, וכאן העיקר, החוזה הסופי בין התובעת לבין בית המלון הוא תוצר של משא ומתן מאומץ שהתקיים בין הצדדים, ובמילותיו של נתן: "זה לא שב5.6 הגעתי למלון, עשינו משא ומתן וחתמתי איתם על החוזה, זה משהו שנבנה במשך חודשים, חיים [הנתבע- ש.ל.ב] היה בסלובקיה לראות את המלון ולבדוק שהכל מתאים" (עמ' 15 לפרוט', ש' 29-31). דבריו אלה של נתן בחקירתו הנגדית עולים בקנה אחד עם התכתובות שקיים עם הנתבע, בגדרן תיאר את בית המלון, תנאיו ואת המחירים המבוקשים. ברי כי כבר בחודשים בהם קיים נתן משא ומתן עם הנתבע, הרי שהוא נשען במידה רבה על ההסכמות שלו מול בית המלון בסלובקיה.
34. טענה נוספת עמה עומת נתן בחקירתו הנגדית נוגעת לכספים שקיבל מן הנתבע ביום 18.6.18, שיועדו עבור קבוצת מועד יולי 1. לשיטת ההגנה, העובדה כי נתן ייחס תשלום זה עבור מועד יולי 1 ולא עבור מועד יוני (קבוצה שעתידה הייתה להגיע ביום 20.6.18) מלמדת על ידיעתו של נתן בדבר ביטול מועד יוני. גם לעניין זה מצאתי לקבל את הסבריו של נתן, מנהל התובעת, שנתמכים בתכתובות בין הצדדים. כך, ביום 17.6.18 פנה נתן אל הנתבע, וביקש ממנו להסדיר התשלום בגין מועד יולי 1, כמתחייב על פי ההסכם, והנתבע פעל כאמור והעביר תשלום של 26,000 ₪ לחשבון התובעת. בחקירתו הנגדית הבהיר נתן כי בשלב זה, לאחר שלא הועבר התשלום של יוני כנדרש, פעל למזעור נזקים, על מנת להוציא לפועל את יתר המועדים, ומתוך כוונה ברורה לערוך חשבון כספי לאחר מכן, וכלשונו:
"באותו זמן אני עסק חדש, חיים הוא הלקוח הכי גדול שלי, אני עושה בעצם את המאזניים של מזעור נזקים, אם אני עכשיו ואבוא ואגיד לחיים 'אה העברת כסף זה על חשבון הקבוצה של הבאת ותעביר לי עוד כסף על הקבוצה שצריכה להגיע' מה יקרה? כנראה שחיים יגיד לי ' אני לא בא, אין יותר עסק ואני לא משלם לך יותר', אז עשיתי מזעור נזקים שלי. הייתי הוגן כלפי הלקוח שלי. אם הלקוח שלי אומר ' אני משלם עבור הקבוצה הבאה', אני מקבל את הכסף עבור הקבוצה הבאה וכשיגיע היום כמו היום נתחשבן על כך" (עמ' 25 לפרוט', ש' 4-9).
35. ההגנה טענה עוד בסיכומיה כי אף אם בית המשפט יקבע כי הנתבע הפר את ההסכם, שאז אין מקום לחייבו בחיוב כספי, שהרי התובעת לא הוציאה מכיסה תשלום עבור חדרים במסגרת מועד יוני ומועד אוגוסט 1 שבוטלו. אינני מקבלת טענה זו. אני סבורה כי התובעת הוכיחה כי נגרם לה נזק:
ראשית, החוזה הסופי שנחתם בין התובעת לבין בית המלון בסלובקיה מלמד על התחייבות של התובעת כלפי בית המלון. התובעת שכרה מספר חדרים לאורך שתי תקופות משמעותיות בחודשי הקיץ, והחוזה הסופי האמור לעיל אף מפרט את לוח התשלומים שעל התובעת היה להעביר לידי בית המלון. אף הוכח כי כבר ביום 5.6.18 הועבר לבית המלון סך של 15,000 יורו. למותר לציין, כי ככל שלא הייתה מעבירה התובעת תשלומים לידי בית המלון, בוודאי שלא היו נשמרים לה חדרים במלון עבור מועדי יולי וכן עבור מועד אוגוסט 2. ניסיון ההגנה לטעון כאילו לא בוצע תשלום עבור חדרים בלתי מאוישים- אין בו דבר. החוזה הסופי בין התובעת לבין בית המלון בסלובקיה אינו קובע דבר ביחס לחדרים ספציפיים המיועדים עבור קבוצותיו של הנתבע. התחייבות התובעת לבית המלון היא התחייבות עצמאית, בגדרה שוכרת התובעת מספר חדרים בבית המלון על פי תקופות שנקבעו בחוזה הסופי. על סמך התחייבות זו של התובעת מול בית המלון, פנה נתן, בכובעו כמנהל התובעת, לשכור את אותם חדרים עבור קבוצות מטיילים שומרי כשרות. התנהלות הנתבע וביטול מועד יוני (או היעדר ביטול) וכן ביטול מועד אוגוסט 1 מספר ימים לפני יציאתו, אין בה כדי לשנות מן ההתחייבות הקיימת של התובעת כלפי בית המלון.