שנית, עדותו של מר חרלפ, משגיח הכשרות, מהווה חיזוק לגרסת נתן בדבר המצוקה הכלכלית בה היה מצוי בזמן אמת. מר חרלפ הובא מטעם התובעת במסגרת תפקידו כמשגיח כשרות שנכח בחלק נכבד מן התקופה המושכרת בבית המלון בסלובקיה. במסגרת חקירתו הנגדית עלה כי הוא הלווה לתובעת, באמצעות נתן, סך של 5,000 יורו. הוא הסביר כי נתן היה במצוקה מול בית המלון, שדרש לקבל תשלום. בית המלון סירב לדחות את קבלת התשלום במספר ימים, שאז הלווה מר חרלפ את הסכום לטובת תשלום לבית המלון: "הוא אמר למלון תן לי להתארגן ביום ראשון אני אביא את כל הכסף, זה עושק קלאסי, והגיע למצב שאם לא היה משלם את הכסף היינו נזרקים, אין הגדרה אחרת" (עמ' 11 לפרוט', ש' 31-33). אכן, אין בעדותו של מר חרלפ כדי ללמד על התנהלות התובעת, באמצעות נתן, מול הנתבע, אולם בהחלט יש בנתון זה שהועלה בחקירתו הנגדית כדי לחזק את גרסת נתן בדבר הקושי הכלכלי שהיה מצוי בו לאור ביטול מועדי הטיול שלא יצאו לפועל.
36. נוכח האמור לעיל, ולאור העובדה שהנתבע ביטל שני מועדים שנקבעו על בסיס ההסכם, אני סבורה כי עליו להשיב לידי התובעת את הסכום כפי שנקבע בהסכם. דהיינו: עבור כל אחד מן המועדים על הנתבע להשיב סך של 11,200 יורו, בשער יציג מיום חתימת ההסכם (4.35 ₪). אינני מקבלת את טענת הנתבע ביחס לשער היורו, באשר עולה מן התכתובות בינו לבין נתן כי הוא-הוא שביקש לציין את השער היציג הנכון ליום החתימה. התוצאה היא אפוא שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 97,440 ₪.
37. ביחס לסכומים הנוספים להם עתרה התובעת, לא מצאתי לקבלם. כך, בכל הנוגע למוצרי המזון שעל התובעת היה לספק מראש עבור הקבוצות שבוטלו, הרי שלא הובהר די הצורך מה נרכש ביחס למועד יוני וביחס למועד אוגוסט 1. עדותו של מר חרלפ, משגיח הכשרות, ביחס למוצרים פגי תוקף שהבחין בהם בבית המלון איננה מספקת לשם כך. למעלה מכך, ודומני כי כאן העיקר, הרי שהתשלום שהיה אמור להשתלם לה על ידי הנתבע (80 יורו לאדם ללילה) כולל הן לינה והן הסעדה בבית המלון (סעיף 5 להסכם). בהיעדר הוכחת תשלומים נוספים, אין מקום לפיצוי נוסף.
38. הדברים נכונים גם ביחס לסך הנתבע של 250,000 ₪ בגין נזקים תדמיתיים שנגרמו לתובעת בעקבות הפרת ההסכם. אכן, אין לכחד כי הפרת ההסכם הובילה את התובעת, יש להניח, לגרעון או קושי תזרימי. עם זאת, לא הוכח כלל ועיקר נזק תדמיתי באמצעות ראיות אובייקטיביות המלמדות על נזק כאמור.
39. באשר לטענת הקיזוז שהעלה הנתבע; זו פורטה על ידו במסגרת תצהירו (ס' 55 לתצהיר הנתבע), ולפיה השירות שקיבל הנתבע וקבוצותיו במועדים שיצאו אל הפועל היה מתחת לכל ביקורת, באופן שהוביל לפגיעה קשה במוניטין הנתבע. פגיעה זו הוערכה בשווי של 300,000 ₪. אין בידי לקבל את הטענה.
כידוע, טענת קיזוז יש להעלות בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה (ראו למשל: ע"א 579/85 משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 768 (8.6.1986)). בנסיבות המקרה דנן, הנתבע לא הוכיח כדבעי טענת קיזוז כאמור, אשר נשענת כולה על תכתובות בין הצדדים, קרי: אמירותיו של הנתבע עצמו. הנתבע לא מצא לבסס טענה זו בראיות אובייקטיביות, דוגמת אורחים שנטלו חלק במועדים האמורים, ואין בהודעות ששלח לנתן כדי לעמוד בנטל הראייתי הדרוש. מעבר לכך, וזה אף העיקר, ההסכם שנחתם בין התובעת לבין הנתבע קובע מפורשות כי לתובעת אין שליטה על התנהלות בתי המלון, ולא תהיה אחראית לכל תביעה ו/או דרישה בהקשר זה (סעיף 6 להסכם); וכן כי התובעת אינה אחראית לטיב השירותים הניתנים על ידי צדי ג' וכי היא אינה יכולה להבטיח לנתבע רמה כזו או אחרת של שירותים (סעיף 21 להסכם). אשר על כן, טענת הקיזוז נדחית בזאת.
סוף דבר
40. התביעה מתקבלת באופן חלקי. הנתבע ישלם לתובעת סך של 97,440 ₪, כמפורט בפסקה 36, וכן הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 10,000 כולל מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן ישא ריבית והצמדה כחוק.
41. זכות ערעור כחוק.
מזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ט"ו אייר תשפ"א, 27 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.
שרון לארי בבלי