במקרה דנן, הוכח גם הוכח אחרת, כי ברור שכל הזיקות הכלכליות שבגינן ניתן צו ניהול בפשיטת רגל נגד עזבון המנוח, מוליכות לאוסטרליה דווקא. המנוח לא יצר חובות בישראל או במדינה אחרת כלשהי. את כל חובותיו הידועים הוא יצר אך ורק באוסטרליה. על כן, יש לקבוע כי במקרה דנן מדובר במי שמרכז ענייניו היה באוסטרליה וממילא ההליך המתנהל נגד עזבון המנוח באוסטרליה הוא הליך זר עיקרי, ולא רק הליך זר משני כפי שסבור הכונס הרשמי. כך גם ברור כי הפורום הטבעי והמתאים ביותר לנהל את הליך חדלות הפירעון נגד העזבון הוא בית המשפט באוסטרליה, מקום יצירת החובות של המנוח, מה שתומך שוב במסקנה כי ההליך המתנהל באוסטרליה הוא אכן הליך זר עיקרי, ולא רק הליך זר משני"
(חדלת (ת"א) 35269-10-20 IAN LOCK ו- JOHN SHEAHAN נ' בינטר, פיסקה 16 (18.1.2021) (להלן: פרשת IAN LOCK)).
הדברים מדברים בעד עצמם, והם מתאימים מאד גם לענייננו. אדגיש, כי לא נעלמה מעיניי טענת המשיב שלפיה בית המשפט האנגלי קבע כי מרכז ענייניו מצוי דווקא באנגליה (וראו בהקשר זה נספח 2 לתגובת המשיב), אולם סבורני כי אין בכך כדי לשנות. ברי, כי החלטת בית המשפט האנגלי אינה מחייבת את בית המשפט של חדלות פירעון בישראל. יתרה מכך: ההכרעה בשאלה האם הליך המתנהל במדינה זרה הינו בבחינת "הליך זר" ו"הליך זר עיקרי", כמובנם בחוק, מחייבת בחינה עצמאית של בית המשפט של חדלות פירעון בישראל, ללא קשר לקביעה כזאת או אחרת של בית משפט זר כלשהו. לגופם של דברים, המשיב לא הביא תימוכין של ממש אשר יש בהם כדי לבסס את הטענה לפיה מרכז ענייניו הינו באנגליה.
17. הגעתי אפוא לכלל מסקנה, כי הליך חדלות הפירעון המתנהל ברוסיה הוא "הליך זר עיקרי". בכך מתקיים התנאי הראשון מבין שני התנאים להכרה, הקבועים בסעיף 301(א) לחוק. ומה בדבר התקיימותו של תנאי ההכרה השני, שלפיו מגיש בקשת ההכרה הוא "בעל תפקיד זר", כמשמעות מונח זה בחוק? מעיון במכלול המסמכים, לרבות תצהיר המבקש ותרגום החלטות בית המשפט הרוסי, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שגם תנאי זה מתקיים, ושהמבקש הוא אכן בעל תפקיד בהליך חדלות הפירעון המתנהל ברוסיה (ועל פני הדברים גם המשיב אינו חולק על כך, למצער במפורש).
18. כאמור לעיל, טענתו העיקרית של המשיב הינה כי ההליך הרוסי נעדר תוקף, או נגוע בפגם, וזאת לאור העובדה שניתן לו הפטר מאותם חובות ממש במסגרת הליך חדלות פירעון אחר אשר התנהל באנגליה. האם טענה זו צריכה להוביל למסקנה כי אין להכיר בהליך הרוסי, וזאת חרף קביעתי ששני תנאי ההכרה הקבועים בסעיף 301(א) לחוק - מתקיימים?
התשובה לשאלה שהועלתה זה עתה היא בשלילה. לעניין זה אין לי אלא להפנות לדברים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה בפרשת IAN LOCK שנזכרה לעיל:
"[...] בית המשפט יכיר בהליך זר אם שוכנע שההליך הזר הוא הליך שיפוטי (או מינהלי) המתנהל במדינה זרה לפי דין שעניינו חדלות פירעון, ואם שוכנע כי מגיש בקשת ההכרה הוא מי שהוסמך במסגרת הליך זר לנהל את הליכי חדלות הפירעון של החייב. לא לחינם הסתפק המחוקק בשתי דרישות בעלות אופי טכני גרידא, כתנאי להכרה בהליך הזר (בכפוף לאי התקיימות הסייג של תקנת הציבור לפי סעיף 316 לחוק, אשר בהתקיימו אין מקום להפעלת סמכות ההכרה בהליך הזר). הרי מטרת העל של הסדר ההכרה בהליכי חדלות פירעון בין-לאומיים, היא להגן על היעילות ועל שיתוף הפעולה עם רשויות חדלות הפירעון הזרות. מכאן נגזר שיש לכבד את האופי הטכני של הדרישות הללו ואין לכרסם בהן. לפיכך, אל לה לרשות המוסמכת הישראלית להיכנס לנעליה של הרשות המוסמכת הזרה ולהרהר או לערער אחר קביעותיה. על הרשות בישראל לדבוק בתנאי החוק ולבחון האם מתקיים הליך חדלות פירעון זר, לפי ההגדרה הקבועה בחוק, והאם מי שהגיש את בקשת ההכרה הוא אכן בעל תפקיד זר. במסגרת בחינה זו, אין לערוך מעין 'הרמת מסך' המתבוננת מבעד להליך חדלות הפירעון הזר כדי לנסות ולהתחקות אחר זהותם ומיהותם של הנושים שייזמו אותו, ואחר צדקתו של ההליך המתנהל בפורום הזר. בחינה שכזו תפגע הן בתכלית היעילות העומדת בבסיס הסדר ההכרה בהליכים זרים, והן בתכלית של שיתוף הפעולה המלא עם רשויות חדלות הפירעון הזרות"
(שם, פיסקה 14 [ההדגשות שלי - ג'ל'ז']. ראו גם, חדלת (ת"א) 5936-10-19 בינטר נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, פיסקה 26 (20.5.2020). לדיון כללי בהוראות חלק ט' לחוק ראו, רע"א 9071/20 OO BE ASH BEHA מפרק החברה מר פינצ'וק סרגיי נ' תדביק-פק בע"מ, פיסקאות 18-16 (12.4.2021)).
המסקנה הנובעת מהדברים האמורים היא, כי הערכאה המתאימה והמוסמכת לברר את טענת המשיב באשר להשלכותיו של ההפטר אשר ניתן לו במסגרת ההליך באנגליה, הינה בית המשפט הרוסי המנהל את הליך חדלות הפירעון. ודוק: העובדה שהמשיב עצמו פנה - בהסכמה, ומבלי שהדבר נכפה עליו - בבקשה בעניין זה לבית המשפט הרוסי, מהווה תימוכין לכך שגם הוא מקבל על עצמו, ולו מבחינה מעשית, את סמכותו של בית המשפט ברוסיה להכריע בסוגיה (שכן אחרת, מדוע הגיש את הבקשה?). יודגש עוד, כי המשיב לא העלה, בוודאי לא באופן מפורש וברור, טענה לקיומו של החריג הקבוע בסעיף 316 לחוק.
אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף אחד מהצדדים לא הגיש חוות דעת מומחה באשר לדינים הזרים – הן הדין האנגלי והן הדין הרוסי. ממילא ברור שאף אין כל אפשרות מעשית כי בית משפט זה יכריע מה משמעות ההפטר אשר ניתן על פי הדין האנגלי, על הליך חדלות פירעון המתנהל בהתאם לדין הרוסי (ולמען שלמות התמונה יצוין כי התצהיר אשר צורף כנספח 5 לתגובת המשיב לבקשה, וכן חוות הדעת אשר הוגשה לבית המשפט האנגלי ואשר צורפה כנספח 14 לתגובת המשיב לבקשה, אינם מהווים חוות דעת תקפה במסגרת ההליך שלפניי).
19. אכן, אני סבור כי יש צדק בטענת המשיב שלפיה אופן ניסוחה של בקשת ההכרה מעורר קושי. הכוונה לכך, שהיה על המבקש לכלול במסגרת בקשת ההכרה פרטים מלאים ומדויקים לגבי הליך חדלות הפירעון האנגלי, ובראש ובראשונה היה עליו לציין כי אותו הליך הסתיים במתן הפטר למשיב. החובה לפרוס בפני בית המשפט את מלוא הנתונים הרלוונטיים לעניין חלה בכל הליך וביחס לכל כתב טענות (וראו בין היתר תקנות 3(ב), 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה על ענייננו מכוח תקנה 2(ב) לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019); ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה המוגשת במעמד צד אחד, כפי שהוגשה בקשת ההכרה. חרף האמור, איני סבור כי הקושי באופן ניסוח הבקשה מצדיק, כשלעצמו, דחיית הבקשה מטעם זה בלבד. תוצאה כזאת תהיה בלתי מידתית בעיניי; מה גם שלא ניתן להתעלם מן העובדה שבסופו של יום קבעתי כי מתן ההפטר במסגרת ההליך האנגלי, אינו מעלה ואינו מוריד בכל הנוגע לסוגית ההכרה בהליך הרוסי.
20. הגעתי אפוא למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהכיר בהליך חדלות הפירעון המתנהל ברוסיה כ"הליך זר עיקרי". כתוצאה מכך, יש מקום למתן הסעדים המפורטים בסעיף 302(א)(1) לחוק - השהית פירעון חובות העבר של המשיב והקפאת הליכים נגדו; והשהית כל העברה של זכות בנכס של המשיב או שיעבודו. יצוין כי סעדים אלה התבקשו על ידי המבקש ודומה כי הם, כשלעצמם, אינם מעוררים מחלוקת של ממש, בין היתר נוכח טענת המשיב כי לאחר סיום הליך חדלות הפירעון האנגלי, לא נותרו נכסים בבעלותו (ואוסיף, במאמר מוסגר, כי ככל הנראה אף לשיטת המבקש עצמו, רובם ככולם של הנכסים שהוברחו לכאורה על ידי המשיב אינם מצויים בישראל). מאותה סיבה נראה כי אין קושי ליתן למשיב סעד נוסף אשר התבקש על ידו, והמפורט בסעיף 302(ב)(2) לחוק - הסמכת המבקש לנהל את נכסי המשיב בישראל, ככל שיאותרו כאלה (ולא מצאתי טעם של ממש בעמדת הממונה שלפיה יש לדחות מתן סעד זה להמשך הדרך). מובהר, כי המבקש לא יהיה רשאי לבצע פעולות מהותיות בנכסים כאמור, ולצורך כך יהיה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה למתן הוראות. עוד אני מורה למשיב להתייצב על פי דרישה לחקירה על ידי המבקש, באמצעות באי כוחו; ולמסור למבקש, באמצעות באי כוחו, כל מידע וכל מסמך הרלוונטיים לעניין, ואשר יידרשו ממנו (ראו סעיף 302(ב)(1), (4) בצירוף סעיף 282 לחוק).
21. ומה לגבי הסעד הנוסף שהתבקש על ידי המבקש, הוא הסעד של צו עיכוב יציאה מן הארץ (אשר ניתן באופן ארעי ביום 21.4.2021)? דומה כי מלבד סוגית עצם ההכרה בהליך התלוי ועומד ברוסיה כ"הליך זר עיקרי", זהו סלע המחלוקת המרכזי בין הצדדים. למען הסדר הטוב אציין תחילה, כי אין חולק על עצם סמכותו של בית המשפט ליתן סעד של צו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת הכרה בהליך זר לפי החוק (וראו לעניין זה, סעיף 302(ב)(1), (4) בצירוף סעיף 284 לחוק).
22. אכן, דומה כי נסיבות המקרה שלפניי אינן שגרתיות כלל ועיקר, וזאת בין היתר בשים לב להיקף הסכומים עליהם מדובר. נזכיר בהקשר זה, כי היקף חובותיו של המשיב במסגרת הליך חדלות הפירעון ברוסיה, עומד על סכום עצום של כ-115 מיליון דולר ארה"ב. בסכום זה יש משום אינדיקציה לאינטרסים העומדים על הכף, לרבות בכל הנוגע לטענות המבקש בדבר הברחת נכסים לכאורה בהיקף ממשי ביותר, ותוך ביצוע פעולות חובקות עולם. ככל שאכן יש צדק, ולו חלקי, בטענות אלה של המבקש - ואיני מביע כל דעה בשאלה זו, הצפויה להתברר ולהיחקר ככל שההליך ברוסיה ימשיך להתנהל - הרי שבהחלט ניתן להבין את החשש המועלה על ידי המבקש מכך שהמשיב יבחר שלא לחזור לישראל (השוו לעניין זה, רע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי, פיסקה 20 (30.4.2017)). על רקע האמור, דומני כי בהחלט יש לומר שמתקיימים התנאים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, כמפורט בסעיף 284 לחוק (למען שלמות התמונה אציין שהמשיב לא טען כי הוא "תושב חוץ", וכי מטעם זה חלים התנאים המחמירים יותר למתן צו עיכוב יציאה מהארץ, כמפורט בסיפא של סעיף 284(א) לחוק).
מן העבר השני, קיימים שיקולים ה"מושכים" לעבר מתן אפשרות למשיב לצאת מן הארץ, ולו באופן מבוקר לצרוך עבודתו, ותוך מתן ערבויות הולמות לחזרתו ארצה. בהקשר זה אזכיר את טענת המשיב, כי עבודתו מחייבת אותו לנסיעות תכופות לאירופה, וככל שהדבר לא יתאפשר הוא צפוי להיות מפוטר (ואולם יוער כי המבקש העלה תהיות שונות בכל הנוגע להעסקתו של המשיב). כן אציין כי מן החומר שלפניי עולה כי בת זוגו, שניים מילדיו וכן הוריו - כולם מתגוררים בארץ. אכן, המשיב עלה רק בשנת 2018, וגם מאז בילה את רוב זמנו מחוץ לישראל; מה גם שפרודתו של המשיב ובן נוסף שלו, מתגוררים בקפריסין. ואולם בכל זאת, עובדה היא כי המשיב יצא מישראל וחזר אליה עשרות רבות של פעמים, ואף שהדבר היה לפני שהוגש ההליך דנן, הרי שגם לכך יש ליתן משקל מסוים. זאת ועוד: לצורך בחינת מאזן הנזקים ומאזן האינטרסים, לא ניתן להתעלם מן העובדה שבמסגרת הדין האנגלי, ניתן למשיב הפטר לאחר ביצוע חקירות על ידי שני בעלי תפקיד, שלטענת המשיב נחשבים מובילים בתחומם. מובן כי קיימת אפשרות שהחקירות בהליך האנגלי לא חשפו נכסים כאלה ואחרים של המשיב, או פעולות להברחתם. ואולם בכל זאת, העובדה שגורם מקצועי אחר בחן את הדברים, היא בעלת משקל כאשר מבקשים אנו להעריך את הסיכוי שהמבקש יצליח לאתר נכסים או הברחת נכסים על ידי המשיב.
23. משאיזנתי בין השיקולים השונים, אני סבור כי מחד, יש מקום למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב; ומאידך, אין לחסום לחלוטין את דרכו של המשיב לצאת מן הארץ, אלא יש מקום לאפשר לו לצאת מן הארץ באופן מבוקר, ולצרכי עבודה, בכפוף להעמדת ערבויות הולמות וממשיות אשר יבטיחו את חזרתו לישראל.
24. בהתאם להחלטתי, המשיב התייחס באופן מפורש לערבויות שאותם הוא מציע להעמיד, והציע ערבות אישית של בת זוגו ושל בנו הבגיר המתגורר בישראל, בגובה של עד 100,000 ₪. ואולם אני סבור כי ערבויות אלה רחוקות במידה ניכרת מן הערבויות הראויות, בשים לב למכלול נסיבות העניין ובכלל זה היקף הסכומים העומדים על הכף. משכך, בשלב זה אין מקום להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר ניתן במעמד צו אחד. ככל שהמשיב חפץ להביא לביטולו (החלקי) של הצו ולצאת מן הארץ לצרכי עבודה, עליו להגיש בקשה מתאימה למתן הוראות ולהציע במסגרתה ערבויות הולמות וראויות. לעניין זה נדרש המשיב לבחון אפשרויות שונות, ובכלל זה מתן ערבות בנקאית אוטונומית בסכום ממשי על ידי צד שלישי כזה או אחר; ערבות אישית של הוריו, בת זוגו ובנו הבגיר ביחס לחובותיו; וכן הסכמה מצדם למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ ביחס אליהם, עד לחזרתו של המשיב לארץ. הבקשה למתן הוראות (ככל שתוגש) תיתמך בתצהיר ואף תכלול התייחסות למאמצים אשר נעשו על ידי המשיב לשם גיוס הערבויות.
25. נוכח כלל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:
א. אני מכיר בהליך חדלות הפירעון אשר מתנהל ביחס למשיב ברוסיה, כ"הליך זר עיקרי" כמשמעותו בחוק;
ב. אני מורה על מתן הסעדים הנזכרים בסעיף 302(א)(1) לחוק: השהיית פירעון חובות העבר של המשיב והקפאת ההליכים נגדו; וכן השהיית כל העברה של זכות בנכס של המשיב או שיעבודו;
ג. אני מורה על מתן הסעד הנזכר בסעיף 302(ב)(2) לחוק, היינו - אני מסמיך את המבקש לנהל את נכסי המשיב בישראל, ככל שקיימים. המבקש לא יהיה רשאי לבצע פעולות מהותיות בנכסים כאמור, ולצורך כך יהיה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה למתן הוראות;
ד. אני מורה למשיב להתייצב לחקירה על ידי המבקש (באמצעות באי כוחו); ולמסור להם כל מסמך ומידע הרלוונטיים לעניין - והכל לפי דרישה;
ה. צו עיכוב היציאה מן הארץ ביחס למשיב, אשר ניתן במעמד צד אחד, יעמוד על כנו עד למתן החלטה אחרת, אך לא מעבר ליום 14.8.2021 (ראו סעיף ו' להלן). ככל שהמשיב חפץ להביא לביטולו (החלקי) של הצו ולצאת מן הארץ לצרכי עבודה, עליו לפעול כמפורט בסעיף 24 לעיל.
ו. נוכח טענת המבקש לפיה נכון להיום, תוקפו של ההליך ברוסיה הינו עד ליום 14.8.2021 - הרי שכל הסעדים והקביעות המפורטות בסעיפי משנה א'-ה' לעיל, לרבות צו עיכוב היציאה מן הארץ, יעמדו בתוקפם עד ליום 14.8.2021. המבקש יגיש לבית המשפט, עד ליום 1.8.2021, כל הודעה או בקשה שימצא לנכון בקשר עם המשך ניהול ההליך.
ת.פ. ליום 2.8.2021.