5. נוכח כל האמור לעיל, עתר המבקש לסעד של הכרה בהליך חדלות הפירעון המתנהל ברוסיה כ"הליך זר עיקרי", כאמור בחוק, ולמתן סעדים שונים בעקבות כך, לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ. בהקשר זה הדגיש המבקש כי המשיב הינו חייב מתוחכם אשר הבריח את נכסיו למדינות שונות (כך לטענתו), וקיים חשש כבד לכך שהמשיב ינקוט את כל האמצעים על מנת למחוק מההליך המשפטי, לרבות הימלטות מישראל, באופן שימנע התחקות אחר נכסיו.
6. הבקשה להכרה בהליך הזר ולמתן סעדים כתוצאה מכך הוגשה ביום 20.4.2021, ובית המשפט התבקש להכריע בה במעמד צד אחד. ביום 21.4.2021 קבעתי כי אין מקום להכריע בבקשה מבלי לאפשר למשיב לשטוח את טענותיו בפני בית המשפט, והוריתי על הגשת תגובה מטעם המשיב ועל קיום דיון במעמד הצדדים. עם זאת, נעתרתי לבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ במעמד צד אחד, וזאת בכפוף להפקדת ערובה מסוימת.
7. המשיב הגיש תגובה במסגרתה הביע התנגדות נחרצת לבקשה. בין היתר הדגיש כי במסגרת הליך חדלות הפירעון האנגלי ניתן לו, ביום 21.10.2020, הפטר מלא מחובותיו על פי הדין האנגלי. זאת, לאחר שהנאמנים שמונו במסגרת ההליך האנגלי ביצעו חקירה ביחס לנכסיו בכל הטריטוריות הרלוונטיות, לרבות ישראל; ולאחר ששיתף פעולה עם ההליך, ובין היתר העביר את כל נכסיו לידי הנאמנים ואף שילם לקופת הנשייה סכום של 250,000 יורו (סכום אותו נטל כהלוואה, ואשר בא חלף החובה לשלם תשלומים עיתיים לקופה למשך שלוש שנים). המשיב ציין כי ההליך באנגליה הסדיר את יחסיו עם כלל הנושים אשר הגישו תביעת חוב בהליך חדלות הפירעון ברוסיה; וכי המבקש היה מודע להליך באנגליה ואף הגיש הודעה במסגרתו.
8. לגישת המשיב, יש לקבוע כי הליך חדלות הפירעון האנגלי וההפטר שניתן במסגרתו, יוצרים השתק עילה, אשר כתוצאה ממנו אין תוקף משפטי להליך הרוסי ולפעולותיו של המבקש במסגרתו; וממילא אין מקום להכיר בהליך הרוסי כ"הליך זר". המשיב הוסיף וציין כי המבקש נהג בחוסר ניקיון כפיים מאחר שלא ציין בפני בית המשפט, במסגרת הבקשה, את העובדה שההליך האנגלי הסתיים בהפטר. עוד ציין המשיב כי המשך ניהול ההליך הרוסי (ובכלל זה הכרה בו בישראל), לאחר שניתן לו הפטר במסגרת ההליך האנגלי - לא יהיה הוגן ויגרום לו עיוות דין חמור. לחלופין טען המשיב כי אין מקום להכיר בהליך חדלות הפירעון הרוסי כ"הליך זר עיקרי", ולעניין זה ציין כי בית המשפט האנגלי עצמו קבע כי מרכז ענייניו הוא באנגליה.
9. המשיב הוסיף והתנגד לצו עיכוב היציאה מן הארץ. הוא ציין כי למבקש לא ייגרם נזק מאי מתן הצו (וליתר דיוק, מביטול הצו הארעי), שהרי כל נכסי המשיב כבר הועברו לרשות הנאמנים בדין האנגלי. זאת ועוד, המשיב נדרש לטוס לאירופה לעיתים תכופות, וזאת מתוקף עבודתו הנוכחית כאחראי על השוק הישראלי והאירופי בחברת MSE International Healthcare Systems GMBH. הותרת הצו על כנו תפגע, כך על פי הנטען, בחופש העיסוק שלו ותוביל לפיטוריו. המשיב הוסיף וציין כי הבקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ הוגשה בשיהוי, שהרי המבקש מונה כבעל תפקיד במסגרת ההליך הרוסי עוד ביום 18.2.2019 (והרי המשיב עלה לישראל עוד בשנת 2018). זאת ועוד: המשיב מתגורר בישראל יחד עם בת זוגו ובנם המשותף; גם הוריו ובנו הבגיר עלו לישראל; והבן הבגיר אף עומד להתגייס לצה"ל בקרוב. מאז עלייתו ארצה יצא המשיב מן הארץ מעל 70 פעמים, ובכל פעם חזר ארצה. ממילא אין כל חשש כי המשיב לא יחזור ארצה, היה ויבוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן במעמד צד אחד.