36. ממכלול הראיות עולה, שהנתבע היה הרוח החיה והעובד היחיד של החברה עד לינואר 2016 אז לקה באירוע מוחי. לנוכח מרכזיות הנתבע בחברה, נאלצה לעצור ולבטל את ההפקות שעל פיתוחן שקדה באותה עת ולא הוצגו ראיות לחידוש פעילותה בתחום ההפקות מאז. מספר חודשים לאחר האירוע המוחי בו לקה הנתבע, נמחק המאגר החשבונאי של החברה לשנים עובר לשנת 2016. דבר שהביא, בין השאר, לכך שאינה מחזיקה עוד באישור ניהול ספרים ואישור ניכוי מס במקור. המאגר לא שוחזר במלואו עד היום והחברה לא הציגה מידע על ניהול מאגר חלופי משנה זו ואילך לפעילותה. כן לא הציג הנתבע ראיות לפרויקטים או נכסים וחשבונות שהיו או ישנם לחברה משנת 2016. בהעדר ראיות הנתבע לסתירת ההנחה לאי פעילות החברה משנת 2016 ואילך מתקבלת טענת התובעת ונטל סתירת חזקת ההברחה עבר לנתבע, שהצהיר שלחברה היו נכסים ומזומנים בשנת 2013 ומכרה מניות חברת גלובס מקס בהן החזיקה (סע' 42 לתצהירו).
37. מחדל הנתבע מלהעיד את רואה החשבון ועדים אחרים ומלצרף ראיות ממשיות אחרות שמתבקשות בנסיבות העניין כפי שהובהר לעיל, מוביל להחלת הכלל הידוע לפיו בעל דין שנמנע מלהביא ראיה ללא טעם של ממש, מוחזק כמי שפעל כך כדי למנוע הבאת הראיה שתפעל לרעתו. הנתבע לא סתר את חזקת ההברחה, בטענה שהוכיח את פעילות החברה ולכן דין טענות התובעת להתקבל במלואן.
סוף דבר
התביעה מתקבלת במלואה. הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 תשלום בסך 238,869.69 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"מ-1980, מיום 26.2.2017 וכן שכר טרחה בסך 18,000 ש"ח והוצאות המשפט.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, א' אלול תשפ"א, 09 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.
מירית פורר