19. תכלית סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, היא לאפשר לעיריות להיפרע מחובות ארנונה של חברות שפורקו ואינן פעילות, מבעליהן, במקרי הברחת נכסים. פגיעה זו בקניין בעל השליטה מידתית שכן בהעדר הסדר להרמת מסך, משמשת החברה, המהווה כלי ריק, מגן מלאכותי מתשלום חובותיה על-ידי בעליה (ע"א (מחוזי-ת"א) 2139-08 דן הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו, מיום 22.6.2010). התובעת טוענת, שחוב החברה התגבש במועד מכירת הנכס בשנת 2014 ושהחברה הפסיקה את פעילותה בשנים 2016-2017 ועד היום אינה פעילה. לעומתה, לטענת הנתבע, יש לבחון את רמת פעילות החברה במועד היווצרות החוב במבחן צופה עתיד. רק כשלא תיתכן לחלוטין אפשרות לחזרה לפעילות בעתיד החברה, יש לראות בה לא פעילה. בהתאם, אם תיתכן חזרה עתידית לפעילות, יש לראותה פעילה בהווה, גם אם אינה מראה סימני פעילות במצבה הנוכחי. פרשנות זו סותרת את מטרת החוק, לייעל את גביית הארנונה בהרמת המסך (עת"מ (מנהליים-חי') 26026-05-12 יעקב כהן נ. עיריית חיפה מיום 26.7.2012; עת"מ (מנהליים-ת"א) 64737-09-17 ניקראן ג'משיד נ' עיריית בת ים מיום 2.9.2019)). הנתבע קושר בין התיבות חברה מפורקת וחברה לא פעילה בסעיף 119א(א)(3) ומסיק רמת הפעילות הנדרשת להרמת מסך. פרשנות זו מתעלמת מההבדל המהותי ביכולת כל חברה לחזור לפעילות מלאה והשלכותיה על השגת תכלית ההסדר הקבוע בחוק.
20. בניגוד לחברה מפורקת, המהווה חברה "מחוסלת", שחזרתה לפעילות מוגבלת לעניינים מסוימים בלבד ומותנית באישור בית המשפט, חברה לא פעילה תלויה רק בגחמות בעליה ובתנאי השוק לחזרתה לפעילות. יישום פרשנות הנתבע, תאפשר מצבים בהם בעלי שליטה יוכלו להגן על עצמם מפני חובות ארנונה של החברה על-ידי החזקתה כלא פעילה לתקופה בלתי מוגבלת, בטענה, שישנה היתכנות שבעוד שנים או עשורים, תחזור החברה לפעילות מלאה. מצבים אלו חותרים תחת מטרת ההסדר הסטטוטורי ולכן נבחנת פעילות החברה לאחר התגבשות החוב, ולא במועד התגבשותו כטענת הנתבע (רע"א 4049/19 המשביר 365 החזקות בע"מ נ' עיריית כרמיאל מיום 25.1.2021) כשחוסר הפעילות נבחן לפי מאזן ההסתברויות. בהינתן מועד בו חדלה החברה מפעילותה, המשך חוסר פעילות החברה מאותו מועד ועד למועד פתיחת הליך, נבחן בהנחה שמצבה הנוכחי של החברה יימשך גם בעתיד. הנחה זו ניתנת לסתירה על-ידי הבעלים ואולם, הנתבע לא הוכיח את פעילותה הנוכחית ולא סתר את ההנחה שהחברה לא תחזור לפעילות בעתיד.
21. התובעת טענה, שהחברה הפסיקה את פעילותה בין שנת 2016 לבין מועד פתיחת ההליך. בהתאם הציגה התובעת ראיות שכיום החברה אינה מחזיקה בנכסים או חשבונות בנק במדינת ישראל ובאישורי ניהול ספרים וניכוי מס במקור. כתוצאה מהעדר אישורים אלו, עסקאות בכוח מחייבות את המתקשרים עמה לבצע את ניכוי המס במקור. כל אחת מהראיות, אינה מעידה על אי פעילות החברה באופן חד משמעי, אך מכלול הראיות מטה את מאזן ההסתברויות לטובת התובעת. מכאן, שנטל ההוכחה עובר לנתבע, לסתור את טענות התובעת לחוסר פעילות החברה בהווה ובעתיד.
22. הנתבע הצהיר, שמרכז פעילות החברה כיום בארצות הברית (ש' 28-30 בעמ' 7 לפרוטוקול). בנוסף העיד, שהחברה אינה מחזיקה בנכסים בארץ וכשהדבר נדרש במסגרת השקעה בהפקה או פרויקט מקומי, היא פותחת חשבון בנק וסוגרת אותו בסיום הפרויקט (ש' 31-33 בעמ' 7 לפרוטוקול). הנתבע נמנע מלהציג ראיות התומכות בטענות אלו, כנכסי החברה בעולם או תיעוד לחשבונות זמניים שנפתחו לפרויקטים משנת 2016 ובהעדרן דין טענותיו להידחות.
23. עוד טענה התובעת, שהעובדה שהחברה לא הגישה דוחות תקופתיים לרשם החברות בחצי העשור האחרון מהווה עדות לאי פעילותה. מנגד, טען הנתבע שחוסר הדיווח נבע מאובדן המאגר החשבונאי של החברה בשנת 2016. כהוכחה לפעילות החברה הציג הנתבע הסדרי חוב שהושגו מול רשויות המס ודוח שנתי שהוגש בדיעבד לרשויות המס במהלך ההליך, ביום 18.11.19, על פעילות החברה לשנת 2014. יש לקבל את טענת התובעת, שהדוח אינו נוגע לעניין כיון שמתייחס לפעילות החברה לשנים 2013-2014, בעוד שלטענתה, החברה הפסיקה את פעילותה שנים לאחר מכן, בשנים 2016-2017.
24. הנתבע מסתמך על פסיקה, הקובעת שרמת פעילות החברה נבחנת במועד התגבשות החוב (ת"א (שלום-ראשל"צ) 385/08 עיריית חולון נ' ארן מטל בע"מ מיום 27.6.2011 להלן "עניין מטל") שם מכרה חברה אחת נכס בעל חוב ארנונה לחברה שניה, ושתי החברות הפסיקו את פעילותן. כיון שאחד מהבעלים המשותפים של שתי החברות הודה בתצהיר, שחברה אחת הפסיקה את פעילותה והשנייה נמחקה ממרשם החברות, נפסק שהחברות הפסיקו את פעילותן. בית המשפט נדרש לשאלה מהו המועד הקובע שממנו ואילך ניתן להחיל את סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים על בעלי השליטה. באותו עניין, הודה בעל השליטה בסיום פעילות חברתו ואילו הנתבע בענייננו טוען לפעילות החברה. הסוגיה שנפסקה שם, היתה מהו המועד הנכון לבצע הרמת מסך והיקף ייחוס החוב לבעל השליטה, טענה שלא העלה הנתבע ואינה ממין העניין. ייחוס חלק מהחוב לנתבעים בעניין מטל, נקבע משיקולי שיהוי בהליך הגבייה שהגדיל שלא לצורך את החוב ואולם, טענת הגנה זו בהליכי גביה מסוג זה אינה נוגעת לענייננו. עד לשלהי שנת 2014 החברה היתה בהסדר תשלומים ארוך טווח עם התובעת וההסדר כובד עד לחודש 11/14 (נספח 4 לתצהיר גרובר) אז התובעת הגישה את תביעתה נגד החברה תוך 4 חודשים מהתגבשות החוב ופסק הדין ניתן לאחר כחודשיים. לאחר קבלת פסק הדין לטובתה, עמלה התובעת בהליכי ההוצאה לפועל במשך שנתיים לאוכפו (עמ' 17-28 לתצהיר גרובר). התובעת פעלה לביצוע גבייה מהירה ויעילה של החוב תוך שמירה מרבית על קניין הנתבע. רק לאחר שנתיים, בהם מיצתה התובעת כל אפשרות להיפרע מהחברה, הוגשה התביעה דנא. על כן, הנתבע לא הוכיח כי התובעת זנחה את תביעתה (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פד"י נז (5) 433).
25. לפיכך, בניגוד לטענת הנתבע, שהעדר פעילות החברה צריך להיבחן בעת התגבשות החוב, המבחן הפוך, ובעת הפסקת פעילות החברה וביצוע הברחת הנכסים נבחן קיום חוב ארנונה שהתגבש קודם להברחת הנכסים, לאור ההלכה הפסוקה, הקובעת כי פעילות החברה נבחנת לאחר התגבשות החוב, (רע"א 4049/19 המשביר 365 החזקות בע"מ נ' עיריית כרמיאל מיום 25.1.2021).
26. נקבע, כי מקום שבו הנתבע הוא בעל השליטה בכל שנות פעילות החברה, אין כל חשיבות לשאלה מה היה המועד המדויק של הפסקת הפעילות, ודי לצורך ההכרעה בתביעה להתייחס לשנת 2016 כשנה האחרונה שבה החברה היתה פעילה. בנוסף, חברה יכולה לשנות את אופי פעילותה, ואין שינוי העיסוק מהווה הפסקת פעילות. ההלכה הפסוקה קובעת שכדי לעמוד בנטל המוטל על בעל השליטה המבקש לסתור את החזקה אין די בטענות כוללניות. בעל השליטה צריך לשכנע בעדויות ובמסמכים, שמצבת הנכסים של החברה במועד הפסקת הפעילות שימשה כולה לצורך פירעון חובות החברה לנושיה. הוכחה המייחסת לחלק מהנכסים או לחלק מנושים אין בה די. בחינת נכסי החברה ושאלת הברחתם אינה מוגבלת ליום אחרון של הפסקת הפעילות, ויכולה להשתרע שנים לאחור (תא (שלום-י-ם) 41494-08-16 עירית ירושלים נ' לימור הרי 15.3.20; ע"א (מחוזי-ים) 9899-05-20 הרי נ' עיריית ירושלים מיום 6.8.20; רע"א 6967/20 הרי לימור נ' עיריית ירושלים, מיום 12.10.20)
27. גם לו היתה מתקבלת טענת הנתבע ומועד בחינת פעילות החברה היה נבחן במועד התגבשות החוב, היקף ההשמטות בדוח שהוגש היה כה נרחב, עד שלא ניתן היה להסיק דבר על היקף פעילות החברה באותה עת. בהעדר זיקת הדוח לרמת פעילות החברה בשנים הנוגעות לעניין, אין להידרש לשאלה, האם אי הגשתו בנסיבות התביעה יכול לשמש ראיה לפעילות החברה. עם זאת, מצאתי לעמוד על ההבדל בין חוסר דיווח וחוסר פעילות, לנוכח טענות התובעת על דרך הדוגמה.
28. סעיף 172(ז) לחוק החברות קובע, שחובת הדיווח לאסיפה הכללית, חלה גם על חברות לא פעילות והן אינן פטורות מהגשתו מעת הפיכתן ללא פעילות. רק בהחלטה מיוחדת של האסיפה, ניתן לפטור חברות לא פעילות וחברות בהיקף פעילות מצומצם, מהגשת דוחות לאסיפה. החלטה זו, גם לאחר שניתנה, אינה פוטרת את החברה מחובות דיווח אחרות, שכן סיפא הסעיף קובעת שאינה חלה על חובות סטטוטוריות לעריכת והגשת דוחות אחרים, כחובה להגשת דוחות לרשם החברות. חברה שאינה מגישה דוחות אלו מוגדרת לפי החוק כחברה "מפרת חוק". משכך, אי פעילות חברה אינו פוטרת אותה מהגשת דוחות ומנגד, חברה שאינה מגישה דוחות מוגדרת כחברה מפרה ולא כחברה שאינה פעילה. דוגמה זו מחדדת, כי אין הגדרת חברה לא פעילה משליכה על הגדרת חברה מפירה. הגשת הדוח או אי הגשתו יכולה להוות ראיה לרמת פעילות החברה, רק כשהוראת חוק פוטרת את החברה מחובת הדיווח על בסיס רמת פעילותה. גם אז, בהעדר הגדרה יחידה בחוק, לחברה לא פעילה, רק במקרים בהם הגדרת הסעיף לחברה לא פעילה עולה בקנה אחד עם תכלית הסדר הרמת המסך בענייננו, יהא אי הדיווח, ראיה לאי פעילות החברה.
29. לעניין טענות הנתבע בנוגע לאובדן המאגר החשבונאי של החברה, פעילות החברה נבחנת מהמועד בו טענה התובעת שהחברה הפסיקה את פעילותה ועד מועד הגשת התביעה. גם אם תתקבל טענת הנתבע, שהמאגר החשבונאי של החברה נמחק במהלך 2016, אין הסבר להימנעותו מלהציג ראיות לפעילות החברה על בסיס נתונים שתועדו במאגר החשבונאי, לאחר מועד המחיקה ועד להגשת התביעה. אובדן המאגר מסביר העדר דיווח החברה בשנים עובר לאובדנו, אך אינו מסביר את הימנעות הנתבע מהגשת ראיות הנוגעות לתקופה לאחר מחיקתו. בעדותו, לא ידע הנתבע לענות לשאלה, כיצד לטענתו מתפקדת החברה כיום ללא מאגר חשבונאי (ש' 19-23 בעמ' 12 לפרוטוקול). בהימנעותו מהצגת ראיות או עדות רואה חשבון של החברה לפעילותה בשנים לאחר המחיקה, לא סתר הנתבע את ההנחה, שאי פעילות החברה, שהחל לטענת התובעת במהלך 2016 ממשיך עד היום.
30. הנתבע התמקד בטענותיו ביחס לפעילות החברה, בעיקר במועד התגבשות החוב, תוך הצגת שתי ראיות, לפיהן, לטענתו ממשיכה החברה לפעול בשנים האחרונות: מסמך זיכרון דברים להפקה והפצת הסרט "ילדי הסתיו" ומסמך בצרפתית לסרט בשם "נערי הגוגו". ראיות אלו אינן סותרות את טענות התובעת, שכן הן מתייחסות להסכמים מהשנים 2014-2016, אך גם אם היו מתקבלות טענות הנתבע לעניין המועד בו יש לבחון את פעילות החברה, אין בהן בכדי להוכיח את פעילותה.
31. כפי שטענה התובעת, זיכרון הדברים שהגיש הנתבע לסרט "ילדי הסתיו" אמנם מציין את החברה כצד, אך חתמה על המסמך חברת גלובוס הפקות סרטים וטלויזיה בע"מ, חברה אחרת בבעלות הנתבע. הנתבע טען, שזיכרון הדברים שימש כחוזה בין הצדדים ושהשימוש בחותמת השגויה נעשה בטעות ובהעדר ח.פ. על החותמת יש לראות בה כחותמת חליפית לזו של החברה (ש' 6-8, 15, 24-25 בעמ' 10 לפרוטוקול). אף אם תתקבל טענת הנתבע, שהמסמך שימש כחוזה, ליד חותמת חברת גלובוס הפקות בחוזה, שלטענת הנתבע מהווה חותמת חליפית, ההערה "שם החברה" שכותבה הדגישה בשני קווים תחתונים, מעידה, שלפחות אחד מהצדדים בהסכם היה מודע להבדל בחותמות. ההבדל מתחדד, לנוכח השימוש האחיד והקבוע בחותמת אחרת לחלוטין בכל מסמכי החברה ברשם החברות, בתיק מוצגי התובעת. בנוסף, הנתבע נמנע מלהציג ראיות לקיום החוזה על ידי החברה ולא על ידי גלובוס הפקות.
32. הנתבע הציג כראיה נוספת, תדפיס בצרפתית עבור הסרט "נערי הגוגו", והצהיר שהסרט יצא לאקרנים בשנת 2014 והופץ בשנים 2014-2016 (סעיף 13 בעמ' 2 לתצהיר הנתבע). יש לקבל את טענת התובעת לאי קבילות הראיה, עקב הגשתו ללא תרגום נוטריוני וממילא משקלה אפסי עד זניח, בהיותה תדפיס אתר אינטרנט, שזהות ומהות האתר לא ברור, האם מדובר באתר מקצועי-אקדמאי העוסק במחקר קולנועי, אתר פרסומי או אתר של מעריץ נלהב. בהעדר ראיות ועדויות למהות האתר ולנוכח הימנעות הנתבע מהגשת ראיות ממקור ראשון למעורבותו בהפקה, בהפצה ומועדיה לא היה בידי הנתבע להוכיח את פעילות החברה במועדים להם טען לו התקבלה.
33. בנוסף לפרויקטים אלו, מנה הנתבע בתצהירו, פרויקטים נוספים שהחברה שקדה עליהם לפני שנת 2016בה כגון "מלכים ג'", "אחוזת דג'אני" והסרט "אושפיזין ב'" (סעיף 8 בעמ' 1 לתצהיר הנתבע). הנתבע טען, שאלו נזנחו בתחילת 2016 לאחר שלקה באירוע מוחי. התבטאותו "הכל התפנצ'ר" (29-30 בעמ' 9 לפרוטוקול) מעידה על מצב פעילות החברה. הנתבע הוא הבעלים, הדירקטור והעובד היחידי של החברה (עמ' 197 לתיק מוצגי התובעת). זהות כמעט מוחלטת זו בין הנתבע לבין החברה הביאה להשפעה ישירה על היקף פעילותה כשלקה במוחו (סעיף 87 בעמ' 13 לסיכומי הנתבע). למרות מצבו הבריאותי הקשה, הנתבע העיד שהחברה אינה פעילה כיום בארץ ואך ממשיכה בפעילותה בארצות הברית בתחום ה"סטרימינג", הזרמת סרטים דרך האינטרנט (ש' 28-30 בעמ' 7, ש' 14-15 בעמ' 9 לפרוטוקול, סעיף 15 בעמ' 2 לתצהיר הנתבע). אף עדותו, שהעיסוק בהזרמת הסרטים חדש לחברה והוא מתרכז כיום רק בגיוס כספים בנושא (ש' 8-9 בעמ' 9 לפרוטוקול) לא גובתה בראיות.
34. הנתבע נמנע מהבאת ראיות לתמיכת רבות מטענותיו, ובכללן לפתיחת חשבונות בארץ לפרויקטים, לנכסי החברה, לא הציג ראיות ולא העיד את רואה החשבון של החברה בנוגע לפעילות חשבונאית בשנים 2016-2017 והלאה. בנוסף, לא העיד הנתבע את האדם ששכר לשחזור מאגר המידע החשבונאי של החברה, לא הציג ראיות להשתתפות והפקה בסרט "נערי הגוגו" למעט כרזת פרסומת בצרפתית, לא הציג ראיות לקיום החוזה להפקת הסרט "ילדי הסתיו" על ידי החברה ולא הציג ראיות לפרויקט הזרמת הסרטים. הנתבע אף לא הביא לעדות כל גורם שיעיד שהועסק במסגרת הסרטים והסדרות. כן לא הביא לעדות את מר דוד לוי, עוזרו האישי, שלטענתו מטפל בענייני החברה בישראל. הימנעות בעל דין מהגשת ראיה מקימה חזקה, שלו הוגשה היתה פועלת לחובתו (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ מיום 27.7.2008; יעקב קדמי, על הראיות כרך רביעי עמ' 1889-1891 (מהדורת 2009)). בהעדר ראיות לטענת הנתבע לפעילות עכשווית של החברה בתחום הזרמת הסרטים, דין טענתו להידחות.
35. בנוגע לעסקי החברה בהזרמת סרטים, הציג הנתבע רק מסמך אחד שנשא תאריך החל לאחר השנים 2016-2017 כראיה לטענותיו לפעילות החברה כיום, נספח להסכם פשרה בין החברה וחברת ההפקה סרטי נח בע"מ לבין חברת MGM, בתביעה על שימוש בחומרים ארכיוניים של חברת MGM בסרט "נערי הגוגו". המסמך הוגש באנגלית וללא תרגום נוטריוני. למרות שהמסמך נושא תאריך משנת 2019 הוא מהווה נספח להסכם קודם שנכרת ונחתם בשנת 2014. מנוסח הנספח עולה שההסכם המקורי חסוי ונותר להסיק את תמציתו מהפניות בנספח. הנתבע חתום על הנספח כנציג החברה וכנציג סרטי נח בע"מ ושולם לחברת MGM סכום מסוים כתשלום סופי בהסכם הפשרה באותה תביעה. הנספח בוחר להתייחס לשתי חברות ההפקה במאוחד תחת השם "המפיקים" ובהתאם לא ניתן לדעת האם התשלום בוצע על ידי חברת הנתבע או סרטי נח. בהעדר ראיה למקור התשלום ומעצם טיב הנספח כתוספת להסכם משנת 2014 ולא כהסכם חדש משנת 2019, אין לראות בו כעדות לפעילות החברה כיום ודין טענות הנתבע להידחות.