22. בעדותו בבית המשפט נחקר הנתבע בנוגע לניהול המשא ומתן עם חברת גוגל. הוא העיד (עמ' 35 ואלך) כי נציגי החברה במשא ומתן עם חברת גוגל היו אחיינו ריאן גסביאן, שהיה אז כבן 25 (פרוטוקול עמ' 35), וכן אבי אנביאן, אחד מבעלי המניות בחברה, שאינו בעל תפקיד ניהולי בחברה אך עבד 30 שנה בחברת איי. בי. אם. הנתבע הוסיף כי "לא רציתי שריאן יסע לבד, אלא שיהיה עד נוסף וזה עזר לנו מאד" (שם, שורה 16).הנתבע הוסיף עוד כי השעון שעליו הותקנה הטכנולוגיה נמסר לנציגי גוגל, נשאר בידיהם ולא הוחזר גם כשהתבקשה החזרתו. הדבר תואר על ידי העד במונחים של גניבה, ואף הוגשה תביעה נגד גוגל בגין כך (עמ' 35 שורה 35-עמ' 36 שורה 4).
23. הנתבע נשאל אם בעקבות מצב חמור זה של גניבת הטכנולוגיה זומנה ישיבת דירקטוריון, והשיב בחיוב. לדבריו התקיימה ישיבה מיד לאחר מכן, אולם אין פרוטוקול של אותה ישיבת דירקטוריון ואין גם תיעוד לזימון הישיבה, שכן הזימונים נעשים רק בטלפון (עמ' 36 שורות 5-14). ההחלטה לנקוט פעולות נגד גוגל התקבלה על ידי הנתבע בלבד (עמ' 36 שורה 21).
לדברי הנתבע הוא שוחח בעניין עם מר אדרעי, שהיה מודע לנעשה, ואף שלח הודעת דוא"ל המעידה שהוא מודע לנעשה (עמ' 37 שורות 1-6). הנתבע העיד כי הוגשו חמש תביעות נגד גוגל, תיאר את השלבים בהם מצויות התביעות, והוסיף כי התביעות הוגשו בשם חברת סנפקיז שכן היא בעלת הטכנולוגיה (עמ' 37 שורות 8-14). בנוגע למשא ומתן עם חברת סוני העיד הנתבע כי סוני התעניינה במוצר ואף רצתה לקחת על עצמה את כל השיווק. לדבריו המשא ומתן התנהל מרחוק, טלפונית, ולא היה צורך בפגישה פיזית (עמ' 38 שורות 6-13).
הטענות בסיכומים וטענת הרחבת החזית
24. הטענות בסיכומים היו מצומצמות וממוקדות יותר.
התובעים חזרו על טענותיהם בנוגע לפטנטים וטענו כי הם בבעלות החברה ויש להעביר את הרישום בהתאם. באשר לטענות בנוגע להתנהלות החברה התובעים זנחו למעשה את הטענות על דילול, העדר אישורים להתקשרות מעל 40,000 ₪, דילול ועוד. טענתם העיקרית של התובעים כוונה כלפי דרך ניהול החברה על ידי הנתבע, אשר לטענת התובעים אינו סביר, ונעשה ללא יידוע ושיתוף הדירקטוריון, כשהנתבע עושה בחברה כבשלו. גם השקיפות שהיתה כלפי דרעי בעבר אינה קיימת בשנים האחרונות, כך שדרעי לא ידע על האירוע המשמעותי ביותר בחיי החברה – גניבת הקניין הרוחני על ידי גוגל.
התובעים פירטו את טענותיהם בנוגע לאופן ניהול המשא ומתן עם חברת גוגל, אשר הסתיים בעברת המידע לגוגל ללא הסכמת הנתבעת, והמשא ומתן עם סוני, שהגיע לשלב מתקדם אך לא התממש בשל חששו של הנתבע להתחייב לדרישותיה של סוני.
25. מבחינה משפטית טענו התובעים כי על הנתבע חובות מוגברות כבעל השליטה בחברה, וביתר שאית כשהוא גם משמש גם כמנכ"ל שלה. הם טענו לאבדן האמון בין הצדדים ופגיעה בציפיות הלגיטימיות שלהם. התובעים הפנו לפסיקה בה הוכרה הפגיעה בציפיה הלגיטימית בין הצדדים לשותפות בניהול כקיפוח המיעוט כשמדובר בחברה שהיא מעין שותפות, וטענו כי עקרון זה חל גם בענייננו, וכי הנתבעת עונה על הגדרת מעין שותפות על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה: יחס אישי בין בעלי המניות, אמון הדדי, הבנה בין בעלי המניות על ניהול משותף של עסקי החברה, ומבחני עזר נוספים.
26. הנתבעים טענו כי התובעים לא הוכיחו רבות מהטענות שבכתב התביעה. בנגוע לפטנטים טענו כי לא הוגשה חוות דעת מומחה, לא הוכח שכל הפטנטים הם רכישה של החברה והוכח בתצהירו של הנתבע כי רבים מהם אינם אמורים להירשם על שם החברה. לגופו של ענין טענו הנתבעים כי אין מדובר בקיפוח אלא בניסיון לשנות את "כללי המשחק", וכי דרישת התובעים להשתתף בניהול החברה אינה ציפיה לגיטימית, מה גם שההגנה על אותה ציפיה לגיטימית הוכרה בפסיקה רק לגבי חברות מעין - שותפות, והנתבעת אינה כזו. לטענת הנתבעים אין מדובר בהתעשרות בלתי הוגנת של הרוב או חלוקה בלתי צודקת של משאבי החברה, שכן לחברה אין כלל הכנסות, בשכר, דיבידנדים, תנאים נלווים או בכל דרך, וממילא אין חלוקה בלתי צודקת שלהן.
27. הנתבעים טענו שהטענות באשר לציפיה הלגיטימית לשותפות בניהול מהווה הרחבת חזית, שכן היא לא נזכרה כלל בכתב התביעה. אני דוחה את הטענה. אכן, חל שינוי במיקוד בין כתב התביעה לבין הסיכומים, אולם הטענה שהנתבע אינו מתאים לניהול החברה ועקב כך פוגע בפעילותה של החברה נטענה כבר בכתב התביעה. המקרים של גוגל וסוני מהווים המחשה והדגמה של טענות התובעים, ואינם עומדים בפני עצמם. מה גם שאף הם נזכרו בכתב התביעה ובתצהירו של אדרעי, אם כי לא יוחס להם המשקל המרכזי שניתן בהמשך. אכן, הטענה המשפטית המדוייקת של הגנה על הציפיה הלגיטימית של בעלי מניות המיעוט לא הועלתה כפי שהיא, אולם העובדות שבבסיסה נטענו מלכתחילה. לפיכך הטענה להרחבת חזית נדחית.
קיפוח המיעוט – הפן המשפטי
28. סעיף 191 (א) לחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) מורה:
"התנהל עניין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה".
סעיף זה מעגן את הזכות לקבלת סעד בגין מה שכונה בעבר עושק המיעוט או קיפוח המיעוט.
29. החוק נוקט בלשון קיפוח, אולם אינו מבהיר מה ייחשב כקיפוח, ולמעשה מותיר את הפרשנות ועיצוב משמעותו של מונח זה בידיהם של בתי המשפט.
הפסיקה נקטה גישה גמישה והותירה מרחב תמרון רחב בפרשנות שנוצקה למונח קיפוח, תוך הדגשה פעם אחר פעם שיש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.
כבר לפני שנים שררה התפיסה לפיה
"ניתן לומר, כללית ומבלי לקבוע תחומיה של ההלכה, כי כוחו של הרוב מן הראוי שיופעל בתום-לב לטובת החברה, בדרך המותווית בדיני החברות, תוך הימנעות מכל חריגה מן הסמכות...., אך ביטוי כללי וערטילאי זה של חובות ודרכי פעולה אינו נותן ביטוי מדויק ומלא לצורה, אותה לובש עושק המיעוט, כעילה מוכרת לפסילתה של פעולה בחברה, וגם נקיטת הביטוי הכללי קיפוח בסעיף 118א לפקודת החברות אינה תורמת להבהרת משמעותו של המושג".
(ע"א 594/79 פאקא תעשיות בע"מ נ' כרמלה רוטנברג פ"ד לו(3) 309, 323)
30. בע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים בע"מ פ"ד נ(1) 238, 244 – 246, נקבע:
.9 הביטוי "קיפוח", שהחליף את הביטוי "עושק המיעוט", הביא עמו פרשנות ליברלית המקלה על המיעוט שקופח לזכות בסעד כנגד הרוב המקפח. הקיפוח פנים רבות לו, לעתים מתוחכמות ולעתים גבוליות ועל סף הראציונאל העסקי.... נגישותם של בעלי רוב המניות לעמדות כוח, העולה על זו של המיעוט, והרצון למנוע שכוח זה יופעל בצורה פוגענית הביאו לטוויית רשת של הוראות "אתיות" בחוק ובפסיקה על-מנת לרסן כוח זה....
.10פרופ' צ' כהן, בספרה בעלי מניות בחברה זכויות חברה ותרופות (לשכת עורכי הדין, תשנ"א) 307, גורסת כי: 'יש לבדוק את התוצאות הנובעות מקבלת ההחלטה ויש מקום להכיר בקיפוח גם כאשר המניעים היו כשרים'. כזו היא גם גישתו של י' כהן, בספרו דיני חברות (איריסים, כרך ב, 1991) 454: 'עותר המבקש את סעד הקיפוח אינו חייב להוכיח כי המקפחים פעלו תוך ידיעה שהם פוגעים בזכויותיו, או כי הם ידעו שהם פועלים בחוסר תום-לב. בית המשפט יבדוק האם אדם סביר היה מסיק מהנסיבות ומהתנהגות המקפחים, כי הם אכן נהגו בדרך מקפחת' (ראה גם שם, ה"ש 37א)....
.11 במקרה של קיפוח, מסור לבית המשפט שיקול-דעת נרחב, לעניין קביעת העקרונות הנורמאטיביים בסוגיה זו, והסעדים ההולמים. ההכרעה נעשית בכל מקרה לגופו, וכך נוצק תוכן למסגרת הכללית שנקבעה בחוק....
איתור הקיפוח במשפט האמריקני נעשה על-ידי בחינת ציפיותיהם הסבירות של בעלי המניות ובחינת מקדם האכזבה של ציפיות אלה .... הפסיקה האנגלית קבעה אף היא, שבתביעה בגין קיפוח אין צורך בהוכחת תרמית והמבחן הוא מבחן של יחסיות, סבירות ואחריות כלפי החברה...."
31. גם בע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' מאיר עטר (14.12.06) ניכרת תפיסה דומה. הגם שהשופטים נחלקו ביניהם בשאלות אחרות וגם בתוצאת פסק הדין, לא היתה מחלוקת בנוגע לגמישות הקיימת בקביעת קיומו של קיפוח, כאשר השופטת (כתוארה אז) נאור קיבלה את העמדה לפיה עילת הקיפוח מהווה "כלי להשגת סטנדרט התנהגות, הנועד לשמור על 'ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים' מפני פגיעה. בקביעת קיומו של הקיפוח יש להתחשב גם באופיה של החברה ובמכלול נסיבות העניין" (פסקה 21 לפסק הדין). כך עולה גם מחוות דעתו של כב' הנשיא א' ברק, אשר הגדיר את המונח "קיפוח" כמונח שסתום שאליו בית המשפט יוצק תוכן ממקרה למקרה, לאור מכלול הנסיבות ותוך פיתוח מבחני עזר, כגון מבחן הפגיעה בציפיה הלגיטימית של בעלי המניות (פסקה 1 לחוות הדעת).
32. תיארתי לעיל את המגמה של פרשנות גמישה העולה מהפסיקה הדנה בקיפוח בכלל. בענייננו מדובר בטענה לקיפוח הבא לביטוי במניעת שיתוף בעלי המניות בניהול החברה, בניגוד לציפייתם.
בפסיקה הוכרה ציפיה לגיטימית של בעלי מניות בחברה להיות שותפים בניהולה בנסיבות מסויימות, כאשר מדובר בחברה שהיא מעין שותפות. במצבים כאלה נקבע כי מניעת התגשמות אותה ציפיה עשויה להיחשב כקיפוח המיעוט.
כך, בע"א 275/89 אליעזר דוידזון נ' אליעזר אורנשטיין פ"מ מו(1) 125, 131 אומצה הגישה לפיה "בחברה שהיא מעין שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. לכן, התנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח". ברע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ (12.01.2005) נקבע כי "בית משפט קמא צדק כאשר אפיין את החברה כ'מעין שותפות'. בחברה כזו קיימת 'ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה'" (פסקה 4 להחלטה).
33. בע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28.5.12) פסקה 27 ניכרת גישה מרחיבה מעט יותר, והיותה של החברה מעין שותפות מהווה דוגמא ולאו דוקא דרישה חד משמעית לקיומה של אותה ציפיה לגיטימית. נקבע כי "אופייה של החברה עשוי להשפיע על ציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי מניותיה, ובהתאם על שאלת קיומו של קיפוח. כך, למשל, נקבע בעבר כי בחברה פרטית קטנה, המהווה 'מעין שותפות', קיימת ציפייה לגיטימית מצד בעלי המניות לשותפות בניהול אשר, ככלל, אינה קיימת בחברה ציבורית או גדולה". עמדה דומה הובעה גם בע"א 3432/17 שי טופז (יוכט) נ' חיים יוכט (16.04.2020), בו נדונה שאלת קיומו של קיפוח בהתאם לאופי החברה ולנסיבות העניין, ובית המשפט ראה בהיותה של החברה מעין שותפות דוגמא, אך לא דרישה מהותית, להתקיימותו של קיפוח בשל פגיעה בציפיה לגיטימית של בעלי המניות לניהול משותף של החברה. כך נאמר בפסקה 25:
"מבחן הקיפוח בודק האם נפגעו ציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי המניות הטוענים לקיפוח. ציפיות אלו נבחנות בהתחשב, בין היתר, באופי החברה. כך, למשל, נקבע כי בחברה שהיא 'מעין שותפות', יש ציפייה לגיטימית מצד בעלי המניות לניהול משותף של החברה ולהשפעה על קבלת ההחלטות...."
34. גם בע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת (1.9.15), פסקה 66 לפסק הדין) מובעת עמדה המחילה את עקרון ההגנה על ציפיה לשיתוף בניהול לאו דוקא על חברות מעין שותפות. תחולת העיקרון בחברות מסוג זה בלבד נזכרת בפסק הדין כחלק מסקירת ההשתלשלות ההיסטורית של קליטת העיקרון, אך לא כתנאי לקיומו: "דומה כי בפסיקתו של בית משפט זה השתרש זה מכבר העיקרון לפיו 'קיפוח יתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות המוקנית לבעל מניות במסמכי היסוד של החברה'..."
35. מהפסיקה עולים עקרונות נוספים באשר לאפשרות לתבוע לפי סעיף 191 לחוק החברות: בפסק הדין בעניין שי טופז (לעיל), פסקה 24 לפסק הדין, טענה בדבר ניהול בלתי מקצועי של החברה נדחתה לגופו של עניין, אך לא נשללה האפשרות לראותה בטענה זו בסיס לקיפוח המיעוט. בפסקה 25 לאותו פסק דין נקבע כי "קביעת קיומו של קיפוח תלויה בשאלה האם התוצאה היא מקפחת ואינה מתמקדת במניעיו של המקפח". בדומה לכך נקבע, כאמור, גם בעניין ניסים בכר לעיל, כי ניתן להכיר בקיפוח גם כאשר המניעים היו כשרים. בפסק הדין בעניין חסקי אלון נקבע כי ניתן לתבוע לפי סעיף 191 לחוק החברות גם כאשר הקיפוח הנטען הוא של כלל בעלי המניות (עמ' 384). בע"א 4179/17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נ' ערן רובין (4179/17) פסקה 50, נקבע כי "גם במקום שבו כל אירוע בפני עצמו לא היה עולה כדי 'קיפוח', התמונה הכוללת של מגוון האירועים בכללותה עשויה להוביל למסקנה כי החברה נוהלה בדרך שיש בה משום קיפוח".
36. באשר לעובדה שהתובעים היו מודעים מלכתחילה למערך הכוחות והתפקידים בחברה, בעניין ניסים בכר הנ"ל, עמ' 250, נקבע כי
"יכול שרוכש מניות בחברה יהיה ער לקיומם של הסכמים כאלה או אחרים של החברה עם גורמים אחרים, ואף-על-פי-כן, ולאחר הרכישה, יעמוד הוא על כך שחוזה מסוים מהווה קיפוח המיעוט ויתקוף את תוקפו. ויתורו של בעל מניות על טענת קיפוח צריך שייעשה מפורשות, ובעצם הרכישה של מניות בחברה אין כדי ליצור ויתור, השתק או מניעות מלטעון לקיפוח. משנוכח רוכש המניות לדעת - בעצמו או עקב ייעוץ שקיבל - כי החברה קשורה בחוזה היוצר קיפוח המיעוט, ראויה להיטען טענה זו ולהישמע גם לאחר שהפך אדם בעל מניות בחברה שהחוזה היה חלק מ'נכסיה'".
דיון והכרעה
37. חברה מעין שותפות, כשמה כן היא, והיא כוללת, בצד מעמדה כחברה, מאפיינים של שותפות. בפסיקה נקבעו מבחני עזר לסיווגה של חברה כמעין שותפות:
"האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות, הכרוך באמון הדדי; האם יש הבנה בין בעלי המניות אודות ניהול משותף של עסקי החברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת המניות בחברה; מהו מספר בעלי המניות; ומהו יחס אחזקותיהם"
(ה"פ (ת"א) 66750-06-169 שי בן ארי נ' רם שכטר (20.7.17) פסקה 28; וראו גם פסק הדין הנ"ל בעניין אדלר).
38. בענייננו, לא ניתן לראות את הנתבעת כחברה מעין שותפות. לא הוכחה היכרות כלשהי בין בעלי המניות שלה, מלבד דרעי, לבין הנתבעים, וממילא לא הוכחו יחס אישי ויחסי אמון. אלה אף אינם יכולים להתקיים כיוון שחלק מבעלי המניות הם תאגידים. בעלי המניות אינם מעטים, בכתב התביעה מנויים 11 תובעים וככל הנראה קיימים בעלי מניות נוספים. בנוסף, מלכתחילה לא הוסכם בין הצדדים על מעורבות בעלי המניות בניהול החברה, והדרישה עלתה רק בעקבות הכשלים הנטענים בתפקודו של הנתבע.
מכאן שהנתבעת אינה חברה מעין שותפות.
39. אלא שכאמור עילות התביעה בגין קיפוח המיעוט אינן סגורות. ההכרה בציפיה לגיטימית למעורבות בניהול הוחלה, אמנם, בדרך כלל על חברות מעין שותפות, אולם לא נקבעו מסמרות בעניין זה ואין מניעה להחילה גם על חברות שאינן מעין שותפויות. אבהיר כבר עתה כי אני סבורה שבנסיבות שתוארו במקרה זה קיימת ציפיה לגיטימית של בעלי המניות לשותפות בניהול החברה, כפי שאפרט להלן. במקרה זה הציפיה לא קמה מלכתחילה, אולם היא נוצרה במהלך השנים בתקופת פעילותה של החברה.
40. התובעים טוענים כי החברה לא הגיעה לכדי מימוש הקניין הרוחני שלה בשל כשלים בניהולה על ידי הנתבע. הנתבעים טענו כי מדובר בחברת הזנק (סטארט אפ), ורבות מבין החברות הללו אינן מגיעות לשלב היישום ומימוש המוצר.
אכן, חברות סטארט אפ רבות אינן מגיעות למימוש ולפיתוח של מוצריהם ואף לא לכדי החזר השקעה ורווחים. גם קיום משא ומתן מול חברות מובילות אינו ערובה להמשך התפתחות של החברה, ורבים מהליכי המשא ומתן אינם מגיעים להבשלה ולהתקשרות סופית. אולם לא כך המצב במקרה זה. מהראיות שבפני עולה כי החברה קיימה משא ומתן עם חברות רבות, מהמובילות בעולם בתחומים שונים של טכנולוגיה ומוצרים טכנולוגיים. הנתבע עצמו, בסעיף 20 לתצהירו, הצהיר כי בשלב ה"שיא" "עשרות חברות גדולות ומובילות בתחום התעניינו בטכנולוגיה המרכזית של החברה והתנהלו מו"מ עם חברות ידיעות ובעלות שם כמו "אמאזון", "מוטורולה", "גוגל", "מיקרוסופט", "נוקיה", "אינטל", "ורייזן" וכו'". הנתבע הוסיף בסעיף 21 לתצהיר כי המוצר עורר התעניינות רבה גם בערוצים שונים של תקשורת, הוא זכה בפרס בתערוכת הייטק חשובה והטכנולוגיה אף אומצה ונלמדת בכמה בתי ספר הארצות הברית. הנתבע הוסיף והפליג בשבחו של המוצר וביכולת להתאימו למוצרים האלקטרוניים שבשוק ולשעונים ה"חכמים" שפרצו לשוק באותו זמן.
41. יתר על כן, עם שתיים מבין החברות המובילות – סוני וגוגל – הגיעו השיחות לשלב מתקדם ביותר.
המגעים מול גוגל הגיעו לשלב בו הופיעה המקלדת שפיתח הנתבע בחנויות האפליקציות (גוגל פליי ואפ סטור), אך היא הוסרה בעקבות דרישת הנתבע מאחר שהצדדים לא הגיעו להסכם באשר לזכויות. כך שהמקלדת התקבלה על ידי חברת גוגל היתה כבר בשימוש בפועל, והדבר מצביע על פוטנציאל ברור למימוש וליצירת רווחים משימוש בטכנולוגיה.
המשא ומתן עם חברת גוגל התבצע באופן מעורר תהיה. העדים תיארו, כפי שפירטתי לעיל, כי בפגישות עם נציגי חברת גוגל לא נכחו הנתבע עצמו או בכיר אחר בחברה, אלא אחיינו הצעיר של הנתבע המתגורר בארצות הברית ואינו עובד החברה, וכן אדם נוסף שאינו בעל תפקיד בחברה. נטען כי לאחיין נסיון מקצועי רלוונטי (פרוטוקול עמ' 39), אולם הדבר לא הוכח. זאת ועוד, במהלך המשא ומתן מסרו נציגי החברה לנציגי גוגל שעון הכולל את הטכנולוגיה, ועל אף דרישתם לא קיבלו אותו בחזרה. הנתבעים טענו כי נחתם הסכם סודיות על ידי גוגל, אולם הסכם כזה לא הוצג, והתוצאות מדברות בעד עצמן – גוגל עשתה שימוש בטכנולוגיה ללא רשות הנתבעת. הדבר הצריך נקיטת הליכים משפטיים יקרים בארצות הברית, ולא ברור האם וכיצד הגיעו הליכים אלה לסיומם.
42. ניתן היה לצפות שלמשא ומתן מתקדם מול חברה כגוגל יגיע המנכ"ל עצמו או נציג אחר בעל עמדה בכירה מאד בחברה. הגעתם של נציגים חסרי מעמד וניסיון פוגעת בחברה הן ב"נראות" והן בהליך עצמו. יתכן שהיה מקום לייעוץ של גורמי מקצוע בתחום ניהול משא ומתן וההתנהלות מול חברות גדולות. ודאי שהיה מקום לייעוץ משפטי באשר להגנה על הטכנולוגיה מפני שימוש שלא כדין.
בסופו של דבר, על אף שגוגל היתה מעוניינת בטכנולוגיה ואף שילבה אותה בפועל בחנויות האפליקציות, הצדדים לא הגיעו לכדי הסכם וקניינה הרוחני של החברה לא השיא תשואה כספית. כל אלה מצביעים על כשל מהותי בניהול החברה.
43. משא ומתן נוסף שהגיע לשלבים מתקדמים היה מול חברת סוני. על פי האמור בסעיף 124 לתצהיר הנתבע ובעמ' 39, 40 לפרוטוקול, החברה ניהלה מול סוני משא ומתן לגבי אפליקציית הודעות במשך כשנה. בסופו הכינה סוני גירסה סופית של החוזה בהתאם להסכמות בין הצדדים. על פי החוזה היתה סוני אחראית לשיווק ולהפצה של הטכנולוגיה. החברה נדרשה לשלם לסוני 50,000 דולר, וכן נדרש סכום נוסף לתשלום למהנדס להשלמת האפליקציה ולתמיכה. לטענת הנתבע אדרעי הסכים לשלם סכום של 100,000 דולר למטרות אלו, אך בפועל לא שילם את הסכום. הנתבע העיד בבית המשפט כי נמנע מלחתום על החוזה כיון שלא רצה להתחייב מול סוני על תשלום סכום של 50,000 דולר. הוא נשאל והשיב כי אין מדובר בערבות אישית שלו אלא בהתחייבות בשם החברה (פרוטוקול עמ' 40 שורות 16-22). לטענת התובעים הנתבע נמנע מחתימה על ההסכם עם סוני בשל חשש אשר הגיע לטענתם לכדי פרנויה מפני ההתקשרות בחוזים משמעותיים.
44. הנתבעת היא חברה שהושקעו בה מיליוני דולרים, החולשת על קניין רוחני בעל ערך רב. עצם ההתקשרות בחוזה לפעילות עתידית עם חברה בינלאומית מובילה כגון סוני צפוי ללא ספק להגדיל את שווי החברה ולהקל מאד על גיוס השקעות נוספות. כאמור, אין חולק שדרעי הודיע על הסכמתו להעמיד לרשות החברה סכום של 100,000 דולר, שיש בו כדי לכסות את הסכומים שנדרשו באופן מיידי. לא נדרשה מהנתבע התחייבות או ערבות אישית, אלא התחייבות של חברה בע"מ שהוא משמש כמנהלה. למעשה, כל שנדרש מהנתבעים היה להתחייב לסכום שבנסיבות העניין אינו משמעותי, כאשר ההתקשרות בהסכם משקפת את ההסכמות שהושגו בין הצדדים, והיתה צפויה לשנות מהותית את מצבה של החברה ושל כל בעלי המניות ולהצמיח להם הכנסה כספית ניכרת. העובדה שהתקשרות זו לא יצאה לפועל, כאשר כל שנדרש הוא חתימה על החוזה ואותה התחייבות כספית כמעט בטלה בשישים, מצביעה על ניהול בלתי סביר של החברה.
45. הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה עד כמה היה יואל אדרעי מודע לנעשה בעניין המשא ומתם עם גוגל, והנתבעים אף ביקשו להביא ראיות נוספות בעניין, ככל שיהיה צורך בכך. לא מצאתי לנכון להרחיב בנושא זה. לשם ניהול תקין של החברה אין די בידיעה של בעל מניות בין משום ששהה במשרדי החברה ובין משום שקיבל הודעות דוא"ל ספורדיות. נדרש תהליך סדור של יידוע בעלי המניות על נושאים מהותיים וקיום דיון שבעקבותיו יתקבלו החלטות. הדבר לא נעשה, והמסמכים שהוגשו (נספח יח' לתצהיר אדרעי) מצביעים על קיום ישיבות דירקטוריון סדירות מסוף 2011 ובמהלך 2012, אולם מאוחר יותר, ככל שעולה מהמסמכים שבפני, לא כונסו כלל ישיבות דירקטוריון מלבד ישיבה אחת ביום 27.5.15 (נספח יח' לתצהיר אדרעי, צורף עמוד אחד בלבד), וישיבה נוספת מיום 28.8.17 (נספח יג' לתצהיר אדרעי). בישיבה מיום 28.8.17 ניתן דיווח בדיעבד על השימוש בטכנולוגיה על ידיד גוגל, וכן דיווח על המשא ומתן המתנהל עם חברת סוני.
באשר למעורבותו של אדרעי בעסקת סוני, בהודעות דוא"ל מיום 5.7.17 (נספח טז' לתצהיר אדרעי) הביע אדרעי את נכונותו לסייע בגיוס משקיעים עד סכום של 100,000 דולר במהירות, כאשר "המטרה היא להגיע עם חוזה חתום למשקיעים החדשים". בד בבד אדרעי ביקש וחזר וביקש לקבל לידיו פרטים על הפטנטים ונתונים שונים על החברה.
46. לסיכום נושא זה, אמנם נסיבות מקרה זה אינן נסיבות אופייניות ומובהקות של קיפוח המיעוט, שכן כלל בעלי המניות אינם נהנים מפירות ההשקעה בחברה. עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שמדובר במונח שסתום שהפרשנות לו תינתן בהתאם לנסיבות כל מקרה. כמו כן הוכר בפסיקה העיקרון לפיו פגיעה בציפיה לגיטימית של בעלי מניות עשויה להגיע לכדי קיפוח המיעוט; עקרון שיושם בדרך כלל בחברות מעין שותפות. במקרה זה, מדובר במקרה קיצוני של כשל בניהול ואי הבאת הפוטנציאל לכדי מימוש. ברקע גם העובדה שלא התקיימו ישיבות מסודרות של דירקטוריון החברה וההחלטות התקבלו בפועל על ידי הנתבע בלבד, ללא מעורבות ודיווח מסודר לדירקטוריון או לבעלי המניות. בנסיבות אלו אני סבורה שיש מקום להכיר בקיומו של קיפוח המיעוט כלפי בעלי המניות התובעים.
התביעה בעניין הפטנטים
47. בפתח הדיון בפטנטים יש להבהיר כי אין בפני נתונים המאפשרים מתן צו אופרטיבי בעניין זה. התובעים מנו רשימה של פטנטים שהם מבקשים להעביר לבעלות החברה, אולם הובהר כי הרשימה אינה מבטאת באופן שיטתי ומסודר את הפטנטים שיש לרשום על שם החברה, כפי שאפרט להלן.
48. אדרעי הצהיר (סעיף 18 לתצהירו) כי להסכם הקניין הרוחני צורפה רשימת פטנטים שהיו בעת חתימת ההסכם בשלבי רישום טרם ייסוד החברה, אשר היו אמורים להיות מועברים על שם החברה ולהיכלל בקניין הרוחני שלה. הוא הוסיף (סעיף 19 לתצהיר) כי הוסכם שכל פיתוח או פטנט עתידי שיפותח ויוגש לרישום לאחר הקמת החברה יירשם על שם החברה ויהיה חלק מקניינה הרוחני. אולם לטענת אדרעי התובע רשם חלק מהפטנטים על שמו שלו או על שמות בני משפחתו ולא על שם החברה. בפרק ג' לתצהירו פירט אדרעי רשימת פטנטים שלא נרשמו על שם החברה, והבהיר כי הרשימה אינה ממצה ולאחר שיקבל את רשימת הפטנטים המלאה יתכן שיתברר שקיימים פטנטים נוספים, אשר אמורים להירשם על שם החברה.
התובעים טענו כי בהתאם להסכם הקניין הרוחני היה על הנתבע להעביר את הפטנטים והקניין הרוחני על שם החברה. הם הוסיפו כי גם הסכם ההשקעה משנת 2010 (נספח ז' לתצהיר אדרעי) קובע כי זכויות הקניין הועברו ונמסרו לידי החברה, ועולה ממנו כי התמורה עבור רכישת המניות כוללת גם את רכישת הפטנטים המופיעים ברשימה שצורפה להסכם הקניין הרוחני, אולם בפועל הפטנטים לא הועברו, חלקם רשומים על שם הנתבע וחלקם על שם קרובי משפחתו.
49. הנתבע פירט בסעיף 106 לתצהירו דוגמאות לפטנטים אליהם התייחס התובע אשר אין מקום לרשמם על שם החברה. בחלק מהמקרים מדובר בבקשות ישנות שהוגשו שנים לפני הקמת החברה, אשר אינן בתוקף ואין להם ערך מסחרי. אחרים "הוחיו" על ידי הנתבע על חשבונו. במקרים נוספים בקשה שהוגשה הוחלפה מאוחר יותר בבקשה אחרת הזהה בתוכנה, ולכן לא היה צורך בהעברת הבקשה מקורית על שם החברה. חלק מהבקשות הוגשו על ידי בנו של הנתבע שהוא ממציא עצמאי ובעל פטנטים, ועוד.
הנתבעים טענו כי בפועל, הנתבע הוא שדאג לשימור ו"החיאה" של הפטנטים ולחידוש רישומם, ואף שילם על כך מכיסו (תצהיר הנתבע סעיפים 106, 107; פרוטוקול עמ' 43).
50. הפרטים המופיעים במסמכים שהוגשו בנוגע לפטנטים כוללים נתונים טכניים וכן תקציר תוכן (אבסטרקט) שאינו מאפשר למי שאינו מומחה להסיק אינפורמציה מורכבת באשר לתוכן הפטנט. הנתבע נתן הסברים שונים לכך שחלק מהפטנטים אינם רשומים על שם החברה, והסבריו היו משכנעים ולא נסתרו על ידי התובעים. אין בפני חוות דעת מומחה או נתונים בנוגע לתוכנם ומצב רישומם של הפטנטים המאפשר לקבוע כי אכן נדרש לרשמם על שם החברה והם לא נרשמו על שמה.
אני דוחה, איפוא, את הבקשה למתן סעד אופרטיבי בנוגע לפטנטים הספציפיים במפורטים בכתב התביעה. עם זאת, ניתן להתייחס לעניין הפטנטים במישור העקרוני.
51. במישור העקרוני טענו הנתבעים כי הסכם הקניין הרוחני אינו כולל את כלל הטכנולוגיות שהומצאו על ידי הנתבע, אלא את הטכנולוגיה המסויימת שבה השקיעו התובעים, שהיא טכנולוגיה ספציפית להזנת טקסט ונתונים לתוך מכשירי סלולר ואלקטרוניקה, ובפרט הטכנולוגיה של מקלדת 4 מקשים (סעיף 98 לתצהיר הנתבע). שני הצדדים הפנו להוראות סעיף 2 להסכם הקניין הרוחני ולהגדרות המופיעות בראש הסכם זה. אעבור, איפוא, לבחון את הוראותיו של הסכם זה.
52. בפתח הסכם הקניין הרוחני כלולות הצהרות כוונות של הצדדים, ובהן גם הגדרת המונח "הטכנולוגיה" שבחוזה:
"Whereas the Assignor is the sole investor of certain innovative and proprietary technology for the entry of text and data into communications and computing devices (the "Tecnology") …"
בפסקאות הבאות במבוא לחוזה מוגדרים מונחים נוספים לצורך החוזה, ביניהם זכויות הקניין הרוחני והפטנטים (הכלולים בנספח להסכם המפרט את רשימת בקשות הפטנטים שהוגשו). אולם הגדרתם של אלה אף היא כוללת זיקה ל"טכנולוגיה". כך שהסכם הקניין הרוחני כולל אמנם התחייבות להמחות לחברה את הטכנולוגיה, זכויות הקניין הרוחני והפטנטים, אולם זכויות הקניין הרוחני והפטנטים כהגדרתם בחוזה חלים רק על מה שכלול בהגדרת "הטכנולוגיה".
בסעיף 2 להסכם מוסדרת חובת הנתבע להמחות לחברה את הזכויות הללו. בסעיף 2.2 נקבע כי זכויות הקניין של הנתבעת כוללות גם כל שיפור שיבוצע והנתבע יידרש לפעול לרישומו על שם החברה.
53. נראה, איפוא, שבמישור העקרוני יש לקבל את טענת הנתבע לפיה ההתחייבות להעביר את נכסי הקניין הרוחני של הנתבע ושל סנפקיז לחברה הנתבעת חלה על הטכנולוגיה הספציפית שהוגדרה בהסכם. כמו כן, מתוקף הסכמתו של הנתבע, החברה נהנית גם מזכויות הקשורות לטכנולוגיה של העברה מיידית של מסרים (סעיף 26 לתצהיר הנתבע, שם הצהיר כי החליט להשתמש בטכנולוגיה זו "כאופציה נוספת לייצר לחברה הכנסות").
עם זאת, הראיות מצביעות על כך שהטכנולוגיה, כהגדרתה בהסכם הקניין הרוחני, היתה הפעילות העיקרית ואולי אף הבלעדית של החברה. כך עולה, לדוגמא, מסעיף 16 לתצהיר גסביאן, המתאר את תוכן המיזם המשותף שבמסגרתו הוקמה החברה – "לפתור בעיות מהותיות בתחום המקלדות האלקטרוניות במכשירים טכנולוגיים בכלל ובתחום המובייל בפרט, וכן לפתח ולשווק מקלדות אלקטרוניות הפועלות בטכנולוגיות מתקדמות....". תמונה דומה עולה גם מהמשך תצהירו של הנתבע ומכלל הראיות בתיק.
54. הנתבעים טוענים שגסביאן עסק בפיתוח טכנולוגיות נוספות, ושבמהלך חייה של החברה פותחה מקלדת חדשה שהתאימה למכשירים סלולריים. בנוגע לפיתוחים אלה שנעשו על ידי הנתבע בעודו עובד כמנכ"ל החברה, ומקבל שכר ממנה, אני סבורה שיש לראותם כפיתוחים שנעשו במהלך ובמסגרת עבודתו של הנתבע בחברה, ולפיכך, כל עוד לא הוסכם במפורש אחרת, הם שייכים לחברה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בפיתוחים בתחומים שהם בליבת עיסוקה של החברה, ואשר עשויים להוות תחרות לטכנולוגיות שבבעלות החברה. אמנם לדברי הנתבע הוא לא משך משכורות מהחברה במשך תקופות ארוכות, אך עם זאת הוא טען כי מדובר בחובות שהחברה חבה לו בגין תקופות שבהן לא השתכר. דהיינו, הנתבע עצמו רואה עצמו כמי שעובד עבור החברה גם בתקופות שבהן לא קיבל שכר, כך שגם פיתוח הטכנולוגיות והקניין הרוחני נעשו במסגרת החברה.
55. אוסיף לעניין הפטנטים כי בפרוטוקול ישיבת דירקטוריון מיום 28.8.17 (נספח יג' לתצהיר אדרעי) בעמ' 2 נרשמה הבהרה מפי יועמ"ש החברה עו"ד מרק צל לפיה "כל הפטנטים הקשורים לטכנולוגיה של החברה שייכים לחברת קילס". על אף שמדובר בישיבה סוערת ביותר, לא התקיים דיון בשאלה זו, בתגובה לדברי עו"ד צל או בכלל. על פי הכתוב בפרוטוקול הישיבה הנתבע סירב להעביר לאדרעי את רשימת כל הפטנטים הרשומים על שם קילס בשל היותן "חסויות ותלויות ועומדות". אך לא נאמר דבר באשר לעצם זכויותיה של החברה בפטנטים או חלקם. איש מהנוכחים, כולל הנתבע, לא מצא לנכון להתייחס לשאלה אם קיימים פטנטים שאינם רכושה של קילס, או לחדד את העובדה שקיימים פטנטים השייכים לנתבע אישית. גם בהתכתבויות בין הצדדים, שמעטות מהן הוגשו (נספחים יא', יב', טז',, יז' לתצהיר אדרעי) לא הועלתה כל הבחנה בין הפטנטים בהקשר של זכויות הקניין בהם.
56. לפיכך, במישור העקרוני על הנתבעים לקיים את הסכם הקניין הרוחני ולהעביר על שם החברה את כל הפטנטים הנוגעים לטכנולוגיה כהגדרתה בהסכם, ולטכנולוגיות שפותחו או הושבחו במסגרת עבודתו של הנתבע או של אחרים בחברה. עם זאת מובהר כי אין בקביעה זו כדי להטיל חיובים כספיים נוספים על הנתבע, וככל שהדבר כרוך בהוצאות הן יחולו על החברה.
כאמור, רשימת הפטנטים שהציג אדרעי אינה משקפת בהכרח פטנטים שיש לרשום על שם החברה, כך שלא ניתן לקבוע אלו פטנטים יש לשנות בפועל. לפיכך אין צו אופרטיבי בעניין זה.
הסעדים האופרטיביים
57. התובעים ביקשו להעניק להם מגוון רחב של סעדים, ובהם החלפת נתבעת 3 ומינוי דירקטור חיצוני במקומה, החלפת הנתבע במנכ"ל מקצועי, וסעדים נוספים הנוגעים לעבודה השוטפת של החברה, לרישום הפטנטים ולחשיפת נתונים בפני הדירקטור יואל אדרעי, כמפורט לעיל.
58. סעיף 191(א) לחוק החברות קובע כי בית המשפט רשאי "לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו", כך ששיקול הדעת הניתן לבית המשפט רחב וכולל מגוון סעדים אפשריים. במקרה זה, כאמור, אין מדובר במצב קיפוח מובהק בו הרוב נהנה והמיעוט אינו שותף להנאותיו, אלא שכלל בעלי המניות אינן מפיקים טובות הנאה מהחברה. יתר על כן, הנתבע עצמו הקדיש שנים רבות מחייו, ואת מיטב כשרונותיו ויכולתיו לחברה ולקניינה הרוחני, עבד שנים רבות ללא תמורה, ואף הוא אינו זוכה לראות שכר מעמלו. בנסיבות אלו בהן "רף הקיפוח" נמוך, הסעד שיינתן לתובעים צריך להיות מדוד.
יתר על כן, יחסי הכוחות בחברה נקבעו מלכתחילה, בהסכמתם של כל המעורבים, באופן שלנתבע סמכויות רבות, מתוקף היותו מנכ"ל ובעל רוב בדירקטוריון (יחד עם אשתו הנתבעת 3). מצב זה אינו תוצאה של קיפוח אלא נקבע מראש, ועל בית המשפט לתת משקל משמעותי לרצון הצדדים המשתקף בקביעות החוזיות ולנקוט משנה זהירות בטרם שינויין.
זאת ועוד, מצב החברה נגרם במידה רבה בשל העדר משאבים כספיים והעדר השקעות בחברה. הנתבע עובד כבר שנים ללא שכר. מבחינה כלכלית קיים חוסר שוויון ברור בין הצדדים, והצד החלש הוא דוקא הנתבע. כל פתרון שיכונה התמחרות, במב"י, או כל שם אחר יהווה למעשה רכישה כפויה על ידי התובעים.
59. בנסיבות אלו לא ראיתי מקום למתן סעדים של מכירה בדרך כלשהי, התמחרות וכדומה, מטעמים אחדים. ראשית, מדובר בסעד קיצוני שאינו עולה בקנה אחד עם הצורך בהתערבות מוגבלת כאמור לעיל. שנית, הנכס העיקרי של החברה הוא כשרונותיו של הנתבע עצמו. גם אם קיימים פטנטים וקניין רוחני השייכים לחברה, ברור שהנתבע הוא הכח המניע מאחוריהם וספק אם החברה תוכל להמשיך בפיתוח וביישום הטכנולוגיות ללא שיתוף פעולה מצד הנתבע. כך שמכירת החברה לתובעים או לצד ג' תגרום לאבדן הנכס העיקרי שלה.
בשל מעמדו הדומיננטי של הנתבע בכל הנוגע למהות עיסוקה של החברה, אני סבורה שהאיזון הנכון במקרה זה יימצא לא בהחלפת המנכ"ל או שינוי יחסי הכוחות בדירקטוריון, אלא בהגברת אפשרות המעורבות והפיקוח של בעלי המניות – התובעים, באמצעות הדירקטוריון, על הנעשה בחברה.
60. לאור כל האמור אני מורה דלקמן:
לעניין הפטנטים והקניין הרוחני – באופן עקרוני על הנתבע להעביר את הפטנטים והקניין הרוחני הקשורים לטכנולוגיה לבעלות החברה.
לעניין הבקשה לחשוף בפני דירקטוריון החברה מסמכים הנוגעים להנהלת החשבונות ולמצבה הכספי של החברה - הנתבעים לא חלקו למעשה על זכותו של אדרעי לקבל נתונים הנוגעים להנהלת חשבונות ומצבה הכספי של החברה, ואף טענו שמסמכים אלה חשופים בפניו, ולפיכך אין מניעה מקבלת הבקשה בעניין זה. לפיכך, על הנתבעים לאפשר למר יואל אדרעי לעיין במסמכי הנהלת החשבונות של החברה.
לעניין קיפוח המיעוט, על הנתבעים לקיים שגרה של ישיבות דירקטוריון סדירות, שיכללו דיווחים קבועים על כל הנושאים וההחלטות העומדים על הפרק. דירקטוריון החברה יכונס כל 3 חודשים לכל הפחות. מועדי הישיבות יימסרו למשתתפים לפחות חודש מראש. ההודעות והזימונים לישיבות יתועדו בכתב. בכל ישיבת דירקטוריון יערך פרוטוקול שיישלח למשתתפים ולכל חברי הדירקטוריון תוך שבוע ממועד קיום הישיבה.
על הנתבע לדווח מראש לדירקטוריון על כל החלטה מהותית שיש לקבל בחברה, באופן שיאפשר שמיעת דעות חברי הדירקטוריון. באופן ספציפי ומבלי לגרוע מחובת הדיווח הכללית, יש לדווח לדירקטוריון על כל משא ומתן המתקיים בנוגע לכל שימוש, רכישה, הפצה וכיוצא באלה של כל טכנולוגיה. כמו כן יש לדווח על כל פניה מהותית לעורך דין, עורך פטנטים, רואה חשבון וכדומה. חובות הדיווח כאמור יחולו גם לגבי חברת סנאפקיז.
70. באשר להוצאות המשפט, מאחר שהתביעה התקבלה בחלקה אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד בהוצאות התובעים בסך 20,000 ₪.