148. בסעיף 31 לתצהירה מבהירה גב' מרדכי בעניין תלושי השכר כך:
"...ככל וחל עיכוב במסירת מי מבין תלושי השכר הרי שהיה מדובר בעיכוב של ימים בודדים במסירת תלוש השכר, עיכוב אשר ככל שהיה נעשה בשגגה וממלא לא גרם, ואף לא נטען שגרם לתובע כל נזק...".
149. לעומת זאת, במסגרת עדותה, אמרה גב' מרדכי את הדברים הבאים:
"ש. סעיף 33 לתצהירך , 2 שורות ראשונות למה לא כתבת שחיים קיבל את 8 תלושי השכר בסה"כ , ולמה לא כתוב שהוא קיבל את הזה ב 9 לכל חודש?
ת. הוא לא יכול לקבל את זה ב 9 כי ב 7-8 חשבת השכר מבצעת הפקדה.
ש. למה לא כתבת?
ת. איך אפשר להפיק תלושים לפני.
ש. חוזרת על השאלה ?
ת. יכול להיות שהיו חודשים מבין 8 התלושים הוא קיבל כמה ימים אחרי".
150. קיימת סתירה אם כן, בין האמור בתצהירה של גב' מרדכי בעניין זה לבין דבריה במהלך עדותה, לפיהן לא ניתן להפיק את תלושי השכר בטרם חשבת השכר מבצעת את הפקדת הכספים ב- 7-8 לכל חודש, וכי נסיבות אלו, גם לדידה של הנתבעת, יתכן כי התובע, בנסיבות אלו, אכן קיבל את תלושי השכר באיחור.
151. סעיף 6 להנחיות האכיפה, דן במעסיק המעביר לעובדיו תלושי שכר באמצעים אלקטרוניים וקובע כי במקרה של מסירת התלושים באמצעים אלקטרוניים, כאשר מוכח כי קיימת למעסיק בעייה אמיתית במסירת התלושים ואלו נמסרו בתוך שבועיים ימים, לא תתבצע אכיפה. סעיף 7, לעומת זאת, דן באיחור של ימים ספורים, שאינו שיטתי. כל זאת בשונה מטענות הנתבעת בעניין זה.
152. לאור האמור, אין בידינו לקבל את עמדת הנתבעת בעניין זה. הנתבעת, גם בעניין תלושי השכר, מביאה בפנינו גרסאות שונות, כאשר מחד טוענת כי ככל שהיה איחור כלשהו במסירת התלושים, הדבר היה עקב שגגה ומאידך, אותה מנהלת משאבי אנוש מסבירה כי למעשה לא ניתן להעביר את התלושים במועד, שכן התשלום מתבצע רק בימים ה- 7-8 לכל חודש.
153. הנתבעת לא העבירה לתובע תלושי שכר באמצעים אלקטרוניים, לא הוכיחה כי קיימת לה בעייה אמיתית במסירת התלושים במועד ולא הכחישה, בסופו של יום, כי היו חודשים (בשונה ממקרה חד פעמי), שבהם התובע לא קיבל את התלושים במועדץ
154. בנסיבות אלו, לאור הגרסאות הסותרות שמסרה הנתבעת כמו גם אדישותה לעובדה כי תלושי השכר אינם נמסרים במועד הקובע על פי חוק הגנת השכר, ולנוכח העובדה כי אי מסירת התלושים במועד, היתה ביודעין, כפי דרישת הוראות חוק הגנת השכר, אנו סבורות כי יש לקבל בעניין זה את עמדתו של התובע. הסכום שיש לפסוק לטובת התובע, לעמדתנו בעניין זה הוא בסך של 5,460 ₪.
סוף דבר
155. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן:
הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים:
א. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסכום של 25,000 ₪;
ב. פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר במועד, בהתאם להוראות סעיף 26א. לחוק הגנת השכר בסך של 5,461 ₪.
הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
158. תביעת התובע לתשלום פיצוי מכח חוק הגנה על עובדים – נדחית.
159. הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.
160. זכות ערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, (31 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
נציגת ציבור עובדים
גב' שוש ברוך
שרון שביט כפתורי
שופטת נציגת ציבור מעסיקים
גב' גילי לזר