125. אנו סבורות כי התנהלות זו של הנתבעת, הינה בעלת משמעות בכל הנוגע למהימנות הנתבעת במסגרת הליך זה. החלטתו של כב' הש' סילוורה היתה על רקע טענות הנתבעת באשר להיותו של הדו"ח חסוי, בהיותו תרשומת פנימית, כמו גם העובדה שלא אותר. משאותר הדו"ח והנתבעת שינתה את עמדתה באשר להיותו מסמך חסוי לאור היותו תרשומת פנימית (כפי שעולה מנכונתה להגישו במהלך חקירתו של מר ערוסי), ראוי ורצוי היה להביא מידע זה בפני התובע כמו גם בפני בית הדין, לפחות בשלב הגשת התצהירים.
126. חומרת הדברים באה לידי ביטוי ביתר שאת, לאור דבריה של ב"כ הנתבעת כי היא לא סברה שהצגת הדו"ח הינה רלוונטית. נזכיר כי התובע טען כלפי הנתבעת כי מעלות החום היוו מפגע תברואתי, כאשר מר ערוסי, הגיע למטבח על מנת לבדוק טענות אלו ולטענת הנתבעת, מסקנתו היתה כי החום הכבד לא היווה מפגע תברואתי. יתרה מזאת, מדובר מדובר בדו"ח שהתובע ביקש את גילויו במהלך גילוי המסמכים, והנתבעת לא טענה לאי רלווטיות, כאמור, אלא לכך שמדובר בתרשומת פנימית חסויה (עמדה שאינה עומדת בקנה אחד עם נכונתה להציגו באופן מפתיע במהלך חקירתו של מר ערוסי). הרלוונטיות של הדו"ח להליך זה, אם כן, אינה יכולה להיות שנוייה במחלוקת.
127. עוד נוסיף כי ככל שהנתבעת שינתה מעמדתה, ראוי היה לציין עובדה זו בפני בית הדין, בטרם החל דיון ההוכחות ולא במהלך התנגדות לחקירת התובע את מר ערוסי בנוגע למהות הדו"ח. ככל שהנתבעת היתה עושה כן, ניתן היה לאפשר לתובע כמו גם לבית הדין, עיון בדו"ח בטרם תחילת הליך ההוכחות. לעמדת הנתבעת, לכאורה, לא היתה מניעה לעשות זאת, שעה שלעמדה הדו"ח תומך בטענות הנתבעת.
128. יחד עם זאת, במסגרת עדותו, מר ערוסי, העיד באופן אמין ובאופן ברור, כי הגם שהיה מאוד חם במטבח והוא אף ציין זאת בדו"ח, לא היתה כל סכנה תבראותית בטמפרטורה במטבח. מר ערוסי אף הכחיש כי אמר לתובע בטרם עריכת הדו"ח כי קיימת סכנה כזו.
דרישת תום הלב (סעיף 4(1) לחוק)
129. בענייננו, שוכנענו, כי בהתייחס לאמיתות האמור בתלונה, התובע ממלא אחר דרישת תום הלב וכי הוא אכן האמין כי קיימת סכנה תברואתית עקב מעלות החום במטבח, כפי שאף עולה מתגובתו במסגרת הודעת הוואטס- אפ מיום 30.7.18, אשר הובילה לאירועי אותו בוקר, כמתואר בהרחבה לעיל.
130. למרות זאת, בנסיבות המקרה דנן, אנו סבורות כי העובדות כפי שהוכחו בפנינו, תומכות דווקא בעמדתה של הנתבעת.
131. אין אנו משוכנעות כי תלונותיו של התובע הינן בבחינת "תלונה" כפי תכלית החוק. התובע אמנם פנה הן לממונים עליו והן לאגד בתלונה באשר לחום השורר במטבח. לדבריו, בתחילה הוא פנה בקשר למידות החום בחדרו . לדבריו, הפניות היו באמצעות הוואטס- אפ ובע"פ. ואולם, התובע לא הציג בפנינו ולו תלונה אחת בכתב.
132. למעשה התלונה היחידה שהוצגה בפנינו, היתה ההתכתבות בוואטס-אפ מיום 30.7.2018, כאשר דבריו נכתבו במסגרת ויכוח עם מר קדוש, כאשר לא הוצגה בפנינו מלוא התכתובת. מלבד דברים אלו לא הוצגה כל פנייה כאמור, לנתבעת או לאגד. גם באשר למידות החום במטבח, למרות טענת התובע כי קיים תיעוד לכך –התיעוד לא הומצא לתיק בית הדין.
133. כך גם, ככל שהתובע סבר שיש ממש בתלונתיו, גם לאחר ביקורו של מר ערוסי, ולאור עמדתו כי מר ערוסי הסכים איתו כי קיימת בעייה תברואתית, הרי שהתובע, גם לשיטתו, לא פעל ולא הגיש כל תלונה לרשות המוסמכת, כאשר בעת זו, ברור כי הנתבעת סבורה כי שאין מדובר בסכנה תברואתית, וגם לשיטת התובע, הנתבעת פעלה לשיפור תנאי החום במטבח.
134. לעניין זה, דעתנו היא, כי תלונת התובע לא הופנתה ל"רשות המוסמכת" לקבל את התלונה, לבדוק אותה או לחקור בעניינה. התובע לא הביא כל ראייה לכך כי הוא ניסה לפנות לכל גורם פנימי אחר בנתבעת לצורך הפסקת העבירה הנטענת לשיטתו ואף לא פנה לגורם החיצוני המוסמך לטפל בתלונה, זאת, על אף, שלעמדתו מדובר בעבירה שכרוכה בסכנה מיידית לשלום הציבור (כפי שיפורט להלן בפרק שעניינו דרישת הפנייה ל"רשות מוסמכת"). בסופו של יום, גם אם התובע סבר, בתום לב, כי אכן תלונתו באשר לסכנה התברואתית היא מוצדקת, הרי שלאחר ביקורו של מר ערוסי, לאור טענות התובע כי מר ערוסי אכן תמך בעמדתו, צריך היה התובע, לכאורה, לפעול להביא לידיעת הגורמים המסמכים לטפל בעבירה ולהפסיקה. התובע לא פעל כן, אף לשיטתו ולא המציא כל ראייה התומכת בפעולה כזו.
הפרת חיקוק (סעיף 4(2) לחוק)
135. בנסיבות העניין לא שוכנענו, כי תלונת התובע הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה. התובע לא הציג בפנינו כל תלונה במסגרתה התובע הלין על ליקויים חמורים העולים כדי הפרת חוק, למעט דבריו בוואטס-אפ מיום 30.7.2018, כמתואר בהרחבה לעיל. תלונות אלו עלו רק במסגרת ישיבת השימוע ובפני בית הדין במסגרת הליך זה. יחד עם זאת, כפי שמפורט לעיל ולהלן, התובע לא הניח כל תשתית עובדתית התומכת בטענה זו.
הגשת התלונה לרשות המוסמכת (סעיף 4(3) לחוק)
136. כפי שפורט לעיל, חוק הגנה על עובדים אינו מפרט מי היא ה"רשות המוסמכת" לקבל את התלונה, או המוסמכת לבדוק או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה. חוק הגנה על עובדים אף אינו מסמיך רשות מסוימת לקבל את התלונות של חושפי השחיתויות/ העבירות. עם זאת, ההלכה הפסוקה פירשה את הדרישה להפנות את התלונה ל"רשות מוסמכת" ככזו המקימה לעובד חובה לנסות ולפתור את הבעיה עליה הוא מצביע בתלונה בתוך הארגון, טרם הפנייה לגורמים חיצוניים, אם בכלל. כפי שצויין בפרק המסגרת הנורמטיבית לעיל, בפרשת אברג'ל, בית הדין הארצי ציין, כי יש מקום לשקול הרחבה של היקף המקרים שבהם עובד יוכל לפנות לגורם חיצוני, גם ללא שפנה תחילה לגורם פנימי לצורך בירור התלונה.
137. בפרשת אברג'ל מביא בית הדין הארצי בפסק דינו את הדברים שנכתבו במאמרם של המלומדים פלדמן ולובל לעניין הנסיבות שבהן עשוי האינטרס הציבורי להצריך פניה לגורם חיצוני לצורך בירור התלונה, חלף פניה לגורם פנימי, כדלקמן:
"The connection between internal and external reporting – indicating that the encouragement of internal reporting decreased external reporting – has important normative implications. Internal reporting encourages organizational problem-solving and trust (Lobel 2008). Yet, in some contexts, where illegality serves the global interests of the firm, the introduction of internal systems should be a matter of concern. Organizations have an interest to create internal reporting mechanisms and reduce employee reports to government. There may however be contexts in which the state will want to prevent employers from encouraging reliance on internal reporting, in particular when the misconduct benefits the organization at the expense of the public interest and when the illegal behavior strongly implicates corporate management. At the same time, the findings show that the misconduct least likely to receive any social enforcement, whether internal or external, is managerial financial fraud. Still, external enforcement was possible when misconduct was prevalent and despite countervailing social and organizational costs".
Behavioral versus Institutional Antecedents of Decentralized Enforcement in Organizations: An Experimental Approach.
138. גם החוקר ד"ר אליעד שרגא, מתייחס בספרו לקשיים הטמונים בעמדה שלפיה הארגון הוא שיעמוד בחזית הטיפול במעשי השחיתות:
"ראשית, קרוב לוודאי שארגון שם בראש מעייניו את האינטרסים הארגוניים והכלכליים שלו, ואין לו אינטרס להגן על זכויותיו של עובד המערער את תפקוד הארגון או המאיים על שמו הטוב. מסיבה זו, לא ניתן לראות בהנהלת הארגון מנגנון האמון על השמירה על טוהר המידות. שנית, מעשי שחיתות מתרחשים בסביבה המאפשרת אותם. לכן, קיימת הסתברות גבוהה לכך שמנהלי הארגון מעורבים או, לפחות מודעים למתרחש. השכל הישר אינו יכול לקבל כי הנוטל חלק במעשה שחיתות, אף אם בשתיקה בלבד, ישמש גם כמי שממונה על מניעתו או על תיקונו של אותו מעשה. על כן, הדרישה, כי עובד יפנה תחילה לארגונו פנימה בחשיפת השחיתות, גורמת במקרה הטוב לסחבת, ובמקרה הרע- להמשך ביצוע המעשה ללא התערבות מצד גורם חיצוני "מפריע", ולהפעלת לחץ רב על המתריע"
139. בענייננו, בשים לב לכל האמור לעיל, שוכנענו, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, על אף שהנתבעת אינה חולקת כי התובע התלונן על מידות החום מספר רב של פעמים, בפני גב' קדוש ואף פנה לנציג אגד, אין לראות בתלונות אלו כתלונה ל"רשות מוסמכת". דעתנו היא, כי בשים לב לכך שטענת התובע היתה כי קיימת סכנה תברואתית כלפי הסועדים במטבח כמו גם עובדי המטבח וכי מדובר בעבירה המסכנת באופן מיידי את שלום ובריאות הציבור, הרי שהימנעות התובע מפניה לגורם פנימי אחר בנתבעת, כגון מנהלת משאבי אנוש ו/או כל גורם, אשר יכול לטפל בתלונה ולהפסיק את העבירה (ככל שקיים גורם כאמור); או לחילופין בהעדר גורם פנימי אחר שיכול להפסיק את העבירה, הימנעותו מפניה לגורם חיצוני לצורך הפסקת העבירה הנטענת לאלתר, אינה יכולה להיחשב כפניה ל"רשות המוסמכת".
140. לאור דברים אלו, בעניין זה, יש בידנו כדי לקבל את גרסת הנתבעת כי תלונות התובע היו בבחינת בעייה ידועה בנתבעת, כי הנתבעת פעלה בדרכים שונות כדי להפחית את מידות החום במטבח, לרבות לאגד, כאשר מאחר שנושא זה לא תוקצב לשנת התקציב 2018, נמצאו פתרונות זמניים, ובשנת 2019 הותקן מזגן במטבח.
141. בנסיבות העניין, משהתובע נמנע מלהגיש את התלונה לרשות מוסמכת כאמור, הרי שהתובע אינו מקיים את התנאי הנדרש בסעיף 4(3) לעניין פנייה לרשות מוסמכת.
142. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי אין להכיר בתלונות התובע באשר לחום השורר במטבח כתלונות על פי הוראות חוק ההגנה על עובדים. התובע לא המציא כל תיעוד לתלונות שהיגש ו/או למעלות החום ששררו במטבח, כפי טענתו, וכלל שאכן אותן תלונות באשר לחום הכבד השורר במטבח, כללו טענה באשר לסכנה התברואתית, הרי שהתובע, לא הגיש תלונה ל"רשות מוסמכת", גם לאחר ביקורו של מר ערוסי. לאור כל אלה, התובע אינו חוסה תחת הוראות חוק הגנה על עובדים.
143. בנסיבות העניין, התביעה לתשלום פיצוי מכח חוק הגנה על עובדים- נדחית.
ד. פיצוי אי מסירת תלושי שכר כדין
ד.1. טענות התובע
144. התובע טוען כי קיימת הודאה מפורשת וברורה מצד הנתבעת, הן במכתבה מיום 3.9.2018 והן במסגרת עדותו של גב' מרדכי כי תלושי השכר של התובע לא הומצאו במועד המתחייב מהוראות חוק הגנת השכר התשי"ח -1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"),. בנסיבות אלו טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי לדוג' מכוח סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, בסך של 43,688 ₪ בגין איחור במסירת 8 תלושי השכר בגין חודשים ינואר –יולי .
ד.2. טענות הנתבעת
145. הנתבעת טוענת בעניין זה כי הנתבעת הנפיקה את תלושי השכר של התובע במועד וכי אין מחלוקת שהתובע קיבל תלושי שכר מסודרים ועורכים כדין. עוד לדבריה הנתבעת עושה מאמצים על מנת להמציא לכל העובדים את תלושי השכר במועד, בגדש על כך כי מטרתה שהתלושים יהיו ברורים לעובדים, כאשר קיים קושי אובייקטיבי ברור בהמצאת פיזית של תלושי השכר במועד. בענין זה הפנתה הנתבעת להנחיות המחלקה לאכיפת חוקי העבודה, אשר הכירה באפשרות למסירה פיזית של התלושים בתוך שבועיים מהמועד הקובע, כמו גם לפסיקת בית הדין הארצי בע"ע 29744-11-18 חברת מוסדות חינוך ותרבות בהרצליה – דורית לוי. בנסיבות אלו לעמדתה, אין מקום לפסוק לתובע, אשר קיבל את מלוא התלושים פיצוי בגין רכיב זה, בוודאי לא בסכום שנתבע.
ד.3. המסגרת הנורמטיבית
146. הוראות חוק הגנת השכר הרלוונטיות לעניינינו קובעות כדלהלן:
הוראות סעיף 26א.(ב) (1) – (3) לחוק הגנת השכר קובעות:
26א. ...
(ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;
(2) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת;
(3) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר; הסכום הנקוב בפסקה זו יעודכן ב-1 בינואר בכל שנה (בפסקה זו – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לעניין זה –
"מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
"המדד החדש" – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון;
"המדד הבסיסי" – המדד שפורסם בחודש יולי 2009".
סעיף 24(ג) לחוק הגנת השכר קובע כי :
"הרישום בפנקס השכר ומסירת תלוש השכר לעובד ייעשו לא יאוחר מהיום הקובע"
"היום הקובע" מוגדר כ: "... היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקצבה לפי סעיפים 9, 10, 11, 13, 14 ו-16(ב), לפי הענין...".
147. סעיפים 6 ו- 7 להנחיות לאכיפה פלילית של חוק הגנת השכר- תיקון 24, מיום 10.5.2009, כפי שפורסמו על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן: "הנחיות האכיפה"), קובעות כדלהלן:
"6. מסירה אלקטרונית או דיגיטאלית של התלוש במקרים חריגים בהם קיבל העובד את תלוש השכר בכתב באמצעים אלטרנטיביים (מייל או פקסימיליה), ולא במסירה פיזית – וקיימות ראיות לכך שיש בעיה אמיתית להעביר את התלוש לעובדים בפריסה ארצית והתלוש נמסר פיזית עד שבועיים לאחר המועד הקבוע בחוק – לא תתבצע בשלב זה אכיפה של העבירה לפי סעיף 25ב(א)(1) לחוק ; אין בכך כדי לגרוע אכיפה במקרה של חשד לאמיתות תוכן התלוש.
7. איחור במסירת התלוש שאינו חורג מחמישה ימי עבודה ושאינו שיטתי או חוזר על עצמו – ייחשב "זוטי דברים" ולא ייאכף, אלא בנסיבות חריגות מנימוקים שיירשמו".
ד.4. הכרעה