בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3122/20
לפני: כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המערער: פוזי ג'מיל עתאמנה
נ ג ד
המשיבים: 1. שאהין עמארנה
2. פתחייה עמארנה
3. שירין עמארנה
4. אמין עמארנה
5. נסרין יונס
6. יאסמין עתאמנה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' דגן) מיום 3.2.2020 בה"פ 66112-11-18
תאריך הישיבה: י"א בכסלו התשפ"ב (15.11.2021)
בשם המערער: עו"ד נילי כהן
בשם המשיבים: עו"ד מאהר יחיא
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' דגן) מיום 3.2.2020 בה"פ 66112-11-18, בו נדחתה עתירת המערער להצהיר בהתאם לסעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצל"פ או החוק), כי בית המגורים בשטח 230 מ"ר שמורכב משתי קומות על מגרש 7/9, הידוע כחלק מחלקה 7 בגוש 8708 בכפר מייסר (להלן: הנכס), הינו בבעלות משיב 1 (להלן: המשיב) שלטובתו רשומה הערת אזהרה משנת 2001 מכוח הסכם מכר (להלן: ההסכם) שערך עמו אביו המנוח מר אחמד יוסף עמארנה שנפטר בשנת 2011 (להלן: המנוח).
הרקע לערעור
1. המערער הוא נושה של המשיב בהליך הוצאה לפועל (תיק מס' 517101-08-15, להלן: תיק ההוצל"פ) שנפתח על בסיס פסק דין שניתן נגד המשיב בבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 28659-03-13) מיום 29.7.2015, בו חויב המשיב לשלם למערער סך של 625,000 ש"ח. במסגרת תיק ההוצל"פ, נרשם לבקשת המערער עיקול על זכויות המשיב בנכס לפי סעיף 34(א) לחוק ההוצל"פ. המערער ביקש לממש את העיקול ולשם כך ביום 13.3.2016 הגיש בקשה למינוי כונס נכסים על הנכס. או אז, העלה המשיב טענה לפיה דין הערת האזהרה שנרשמה לטובתו להימחק מפני שאין לו זכויות בנכס הואיל ולא שילם בפועל למנוח את התמורה המוסכמת או כל חלק ממנה כפי שהתחייב בהסכם עימו. המערער טען מנגד כי המשיב העלה את טענתו בדבר היעדר זכות בנכס לראשונה כאשר הוגשה הבקשה למינוי כונס הנכסים, והיא מהווה טענה כבושה ולא מתיישבת עם העובדה לפיה המשיב ומשפחתו גרים בנכס ונוהגים בו מנהג בעלים מבלי לשלם למאן-דהוא שכר דירה במשך שנים. אדרבה, משיבים 6-2 שהם אמו ואחיו של המשיב (להלן: המשיבים), היורשים יחד עמו בנכסי המנוח, לא פעלו במשך 17 שנה בדרך כלשהי למחיקת הערת האזהרה לטובת המשיב ולמינוי כונס נכסים מטעמם, וכן מעת פטירת המנוח לא פעל המשיב או מי מהמשיבים להוצאת צו ירושה.
2. נוכח האמור, המערער פעל כדי למנוע מצב של הברחת הנכס. לשם כך פנה המערער לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה וביקש למנות מנהל עיזבון זמני מטעמו על הנכס (ת"ע 48076-01-17). בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המערער לא הוכיח שהמשיבים נמנעים בכוונה מהוצאת צו ירושה כדי להימנע ממימוש הנכס ודחה את בקשתו. ערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי בחיפה על ההחלטה האמורה נדחה ביום 15.5.2018 לאחר שהמערער חזר בו ממנו בהמלצת בית המשפט (עמ"ש 9085-09-17). על כן, משלא נותרה לו ברירה, הגיש את התובענה מושא הערעור שלפנינו לבית המשפט המחוזי, זאת מכוח סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ, לפיו "בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם".