טענות הנתבעים
29. הנתבעים הכחישו את כל טענות התביעה, וטענו כי אין כל עילת תביעה נגד לייק קאר. כן נטען כי הנתבע לא ייסד את לייק קאר, אשר הוקמה על-ידי ניר.
30. לשיטת הנתבעים, אין מחלוקת כי הצדדים הם שותפים שווי זכויות וערבים לכל חובות החברה, ובמהלך השנים התנהלו כשותפים שווי זכויות. כן נטען, כי בין הצדדים נוצר משבר אמון עצום, אשר אינו מאפשר להם להמשיך ולנהל במשותף את החברה, וכי מאז שנת 2016 ביקש הנתבע להיפרד מהתובע ולפרק את השותפות ביניהם, ללא הצלחה. הנתבע הציע לתובע לבחור כל דרך אפשרית להיפרדות – החל ממכירת החברה לצד שלישי, עבור דרך רכישת הזכויות של הצד האחר על-פי עקרון "במבי", וכלה בחלוקה בעין של נכסי החברה ופירעון חובות החברה וסגירתה. התובע סירב לכל ההצעות.
31. לטענת הנתבעים, התובע הגיש את התביעה רק לאחר שבדצמבר 2017 משך התובע למעלה מ – 800,000 ש"ח מכספי החברה לכיסו האישי. בפועל, סילק התובע את הנתבע מהחברה, ואחר כך רוקן את החברה מנכסיה, תוך שהוא עושה בה כבשלו, והעביר את רווחיה לעסקיו האחרים.
32. כן נטען, כי למעט עדותו של התובע, אשר נמנע מהבאת עדים להוכחת טענותיו, התובעים לא הוכיחו את טענותיהם. לשיטתם, עדותו היא עדות יחידה לפי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ולפיכך יש להיזהר מלקבל את גרסתו כעד [הנתבעים מפנים לע"א 216/73 חיים סולומונוב נ' עזרא אברהם פ"ד כח(1) 184, 194-195].
33. באשר לחלוקת האחזקות בחברה, נטען כי בהסכם המייסדים נקבע כי לאחר שהחברה תסיים לפרוע הלוואה בסך 700,000 ש"ח שתקבל מהבנק בערבותו של התובע לבדו, יעביר התובע לנתבע 1% ממניותיו, כך שלאחר העברה זו יחזיקו כל אחד 50% ממניות החברה. לשיטת הנתבעים, אין מחלוקת כי הלוואה זו נפרעה, ולמרות זאת התובע נמנע מביצוע העברת המניה ובכך הפר את חובתו החוזית להעברת המניה לנתבע. זאת, למרות שהנתבע ביקש ממנו את העברת המניה. לפיכך, לשיטת הנתבעים, הנתבע הוא בעל 50% ממניות החברה.
34. ביחס לראיות לכאורה אותן הציג התובע למעורבותו של הנתבע בלייק קאר נטענו טענות שונות, וביניהן כי באחד המקרים המכירה התבצעה מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, כאשר התובע בעצמו קיבל את טענת הנתבעים כי לא ניתן היה לדרוש מהנתבע להמשיך ולהתנהל בחברה התובעת כאשר מתנהלת נגדו תביעה. במקרים אחרים, נטען כי הנתבע סייע במכירת מוצרים שאינם מעולם הרכב ואינם מתחרים בתובעת, ובסכומים קטנים.
עוד נטען כי הנתבעת לא התחרתה בתובעת, וכי כל פעילות שנעשתה הייתה פעילות שהתובעים לא רצו לעשות בעצמם, על דעתו של התובע, וזאת לאחר שאפשר לנתבע לעשות את הפעילות בעצמו בכל דרך אחרת שיבחר.
לשיטת הנתבעים, התובע הוא היה זה שהפר את הסכם המייסדים, בכך שמכר מוצרי רכב וערכות לרכב בקניונים באמצעות חברת אמין תקשורת שבבעלותו. כן נטען כי כל המסמכים אותם הציג התובע נגנבו מתיקו של הנתבע והושגו אגב ביצוע עבירה ותוך פגיעה בפרטיותו, ולפיכך הם פסולים לראיה לפי הוראות סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.
35. כן נטען כי התניות בהסכם המייסדים ובהסכם הנוסף, לפיהן נאסר על הנתבע לעסוק בעסק אחר, מנוגדות לחוק יסוד: חופש העיסוק, ונוגדות את תקנת הציבור לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים), ולפיכך הן בטלות. לשיטתם, הנתבע אינו יכול לעבוד עם התובע עקב משבר האמון ביניהם, ולפיכך הגבלתו שלא לעבור מחוץ לחברה אינה אפשרית, זאת לאחר שהציע הצעות שונות לתובע לפירוק החברה שהתובע סירב להן. לגרסתם, הסיבה לסירוב התובע היא רצונו לסלק את הנתבע מהחברה וליטול לעצמו את המלאי שנותר בחברה. כך נטען, כי גם סירוב התובע למכירת המניות למר חיים חרוש נעשה בחוסר תום לב, לאחר שזה לא ביצע כל בדיקה מקדימה לגבי העסקה.
36. נוסף על כך נטען, כי הנתבע המשיך לפעול לטובת האינטרסים של החברה והמשיך לייצר הכנסה לחברה, ואף מנע מלקוחות גדולים, כגון חברת סונול, לנתק את קשריהם עם החברה.
37. באשר להסכם הנוסף, נטען כי סעיף 9 משמעו שהתובע מאשר שהנתבע יהיה זכאי ל – 50% מהחברה. לפיכך, הנתבע היה זכאי לקבל לעצמו נכס כלכלי בשווי של כמעט 2 מיליון ש"ח בדמות לקוחות החברה, נכס שנמנע ממנו לאחר שהתובע נטל לעצמו ו/או למקס קאר את כל נכסי החברה.
38. כמו כן, נטען כי התובע התנהל בחוסר תום לב, במטרה לסלק את הנתבע מהחברה ולהעביר את רכושה לעצמו. בין היתר נטען כלפי התובע, כי אישר את הגשת התביעה בשם החברה שלא כדין וללא ייפוי כח; רוקן את נכסי החברה והעביר אותם למקס קאר; העביר אל מקס קאר מלאי של אקסטרים קאר בשווי עלות וללא רווח; גנב סחורה מאקסטרים קאר ומכר אותה ב"שחור" וללא אסמכתא, ונטל המזומנים לעצמו; עקב אחר הנתבע וחדר לפרטיותו; קשר קונספירציה לרמות את הנתבע עם העד איתן סבן, ועוד.
39. ביחס לחוות הדעת מטעם התובעים, הציגו הנתבעים את חוות הדעת מטעמם, לפיה דינה של חוות דעת התובעים להידחות, עקב הפגמים החשבונאיים שנפלו בה. כך נטען, כי תומר לא עשה כל חקירה ואף לא בדיקה עצמאית על-מנת לוודא נכונות הנתונים ששימשו בסיס לחוות דעתיו, אלא הסתמך רק על חומרים שקיבל מהתובע.
40. עוד נטען, כי תומר התעלם מפגמים ואזהרות רואה החשבון של החברה שנכתבו בדו"ח הכספי של החברה לשנת 2018, עליו התבסס תומר בחוות דעתו. בין היתר, הודגש ביאור 6 לדו"ח, לפיו לא בוצעה ספירת מלאי בחברה בהתאם לנהלי ביקורת מקובלים; וכן הנתבע הפנה לסכומים גדולים אותם התובע הוציא מהחשבון לאחר המועד הקובע לדו"ח – 31.01.2019. כך נטען, כי העברות שונות אותן ביצע התובע לחברת מקס קאר הותירו אותה חייבת לאקסטרים קאר סך של כ – 2 מיליון ש"ח. לפיכך, טוענים הנתבעים כי אין בחוות דעת התובעים כדי להוכיח את גובה החובות הנטענים של אקסטרים קאר, ולפיכך דין התובענה להידחות.
דיון והכרעה
41. תחילה, יש להדגיש כי במהלך ההליך נטענו טענות רבות שאינן דרושות להכרעה במחלוקת מושא ענייננו. לפיכך, אדרש לסוגיות הרלוונטיות לצורך זה בלבד.
42. לצורך הכרעה בשאלת הסעד הרלוונטי בנסיבות ההליך דנן, אדרש תחילה לשאלה האם אלעד הפר את חובות האמונים שלו כנושא משרה באקסטרים קאר באמצעות לייק קאר.
43. לאחר מכן, וככל שיימצא כי התשובה לשאלה זו היא חיובית, אבחן האם בתחרות זו יש גם משום הפרת חוזה בין הצדדים.
44. לבסוף, וככל שמי משאלות אלה תיענה בחיוב, אדרש לסעדים הרלוונטיים בנסיבות העניין.
האם אלעד הפר את חובות האמון כלפי החברה?
המסגרת הנורמטיבית
45. סעיף 254(א) לחוק החברות קובע את חובת האמונים של נושא המשרה כלפי החברה:
"254. (א) נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה –
(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים;
(2) יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה;
(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר;
(4) יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לעניניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה."
דהיינו, מחובת האמונים החלה על נושא המשרה בחברה נגזרים איסורים שונים החלים עליו, וכוללים – בין היתר – איסור על ניגוד עניינים; איסור על תחרות עם עסקי החברה; איסור ניצול הזדמנות עסקית של החברה; ואיסורים נוספים [תנ"ג (ת"א) 20136-09-12 ביטון נ' פאנגאיה נדל"ן בע"מ (פורסם בנבו, 21.10.2013) (להלן – עניין פאנגאיה); תנ"ג (ת"א) 51021-02-13 כסיף יועצים לשירות מעליות בע"מ נ' איל אפרתי (פורסם בנבו, 16.03.2016) (להלן – עניין כסיף)].
לשיטת המלומד לחובסקי, החובה המוטלת בסעיף 254(א)(1) לחוק החברות היא למעשה הבסיס ממנו נגזרות שתי החובות שלאחריו: החובה שלא להתחרות עם עסקי החברה (סעיף 254(א)(2) לחוק החברות), והחובה שלא לנצל הזדמנות עסקית של החברה (סעיף 254(א)(3) לחוק החברות) [עדו לחובסקי דיני חברות: חברה יחידה ואשכול חברות 183-184 (2016)]. יש לציין כי אף ברבים מהמקרים, הדיון בשתי עילות אלה נעשה במשולב ובמאוחד [עניין דהן]. אסקור כעת, בקצרה, את שני איסורים אלה.
איסור תחרות עם החברה –
46. הפסיקה והספרות בנושא אינה ענפה. ניתן לקבוע שנושא משרה עשוי להפר את חובת האמונים אף כאשר ישנו רק סיכוי לניגוד עניינים, גם כאשר לא הוכחו נזק או תחרות ישירה – למשל, אם נושא המשרה עסק בתחום פעילות דומה לתחום פעילותה של החברה [יוסף גרוס חוק החברות 604 (2016)]. נראה כי בחינת שאלת תחום הפעילות של החברה דומה לבחינה שנעשתה בפסיקה עד כה ביחס לאיסור ניצול הזדמנות עסקית של החברה, ושתוצג בהמשך [עניין דהן].
47. ככלל, יש לבצע הבחנה בין מצבים בהם תחום העיסוק הוא ייחודי ואופייני לחברה – מה שמגדיל את האפשרות לאכוף איסור זה, לעומת מצבים בהם תחום העיסוק מזוהה עם נושא המשרה עצמו – מצבים שבהם ייתכן שלא ניתן יהיה לאכוף את האיסור, שכן לא ניתן יהיה לצפות ממנו שלא ינצל את כשירותו המיוחדת בחברות שונות, אך ורק בשל העובדה שעבד בתקופת זמן קודמת יותר בחברות אחרות [אירית חביב-סגל דיני חברות 499 (2007)]. כאמור, דיון נרחב בעניין זה מתבצע דווקא בעת בחינת איסור ניצול הזדמנות עסקית, כפי שיפורט להלן.
איסור ניצול הזדמנות עסקית של החברה –
48. לאחרונה, התפרסמה פסיקה רבה הנוגעת לאיסור על ניצול הזדמנות עסקית של החברה. בפסיקה זו קיימת הבחנה בין בחינת הפרת איסור זה בחברות פרטיות, ובפרט בחברות מעטים, לבין בחינת ההפרה בחברות ציבוריות – בהן הציפיות של בעלי-המניות ביחס לתחומי הפעילות של החברה עשויות להיות שונות, ולפיכך מיושמים מבחנים מורכבים יותר מאלה של חברה פרטית [תנ"ג (ת"א) 61475-07-14 דהן נ' דהן (פורסם בנבו, 16.5.2019) (להלן – עניין דהן), בפסקאות 20, 17; תנ"ג 57806-05-19 חזקי נ' חג'ג' ואח' (16.12.2021) (להלן – עניין חג'ג'); לעניין חברות ציבוריות ר' גם: תנ"ג 31523-06-20 לירון שאלתיאל נ' חברת רני צים מרכזי קניות בע"מ (פורסם בנבו, 14.10.2021)]. בענייננו, מדובר בחברה פרטית קטנה, בעלת שני בעלי מניות בלבד, ולפיכך הדיון מכאן והלאה יתמקד באופן בחינת הפרת האיסור בחברות פרטיות בלבד.
49. כדי לענות על השאלה מהי הזדמנות עסקית "של החברה", יש לפרש תחילה מהו תחום הפעילות של החברה, ולקבוע אילו הזדמנויות הוא כולל. הזדמנויות אשר אינן נכללות בתחום פעילות זה הן כאלה שהאיסור אינו חל עליהן, ושנושא המשרה רשאי לפעול בהן באופן פרטי [עניין דהן, בפסקאות 17-18; עניין חג'ג', בפסקה 24].
50. כאמור, ישנם הבדלים מסוימים בבחינת האיסור בין חברות ציבוריות לפרטיות. עם זאת, נראה כי במרבית פסקי הדין ישנה הסכמה כי בחברות פרטיות, ככל שניתן לאתר הסכמה של הצדדים על תחום הפעילות של החברה – יש להתבסס על הסכמה זו, ואין צורך להידרש לבחינות נוספות, הנשענות על נסיבות המקרה הספציפי [עניין דהן, בפסקאות 17-18; עניין חג'ג', בפסקה 27]. זאת, מתוך הנחה כי ככל שיש הסכמה כזאת, משמעה שהצדדים התכוונו – בתחומים אלה בלבד – לפעול רק במשותף במסגרת החברה [עניין דהן, בפסקה 17].
כאשר מועלית טענה בדבר הסכמת הצדדים על תחום הפעילות של החברה, יש לבחון אותה בכלים של פרשנות חוזים – דהיינו, דרך בירור אומד דעת הצדדים כפי שהוא עולה מההסכמות ביניהם (בכתב או בעל פה) ומנסיבות העניין [סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; עניין חג'ג', בפסקה 29].
51. לאחר שהוכרעה שאלת תחום הפעילות של החברה, וככל שנמצא כי ההזמדנות העסקית היא אכן בתחום פעילותה של החברה, על-מנת להכריע האם אכן הזדמנות עסקית זו היא "של החברה", יש לבצע מספר מבחנים נוספים, וביניהם: האם לחברה משאבים מספיקים לצורך ניצול הזדמנות עסקית זו; כיצד הגיעה ההזדמנות העסקית לידי נושא המשרה; ומבחנים נוספים שלא תורחב היריעה עליהם בהליך דנן [להרחבה על מבחנים אלה ר' עניין פאנגאיה, עניין דהן, עניין חג'ג' ועניין צים; וכן חאלד כבוב, רעות אברהם-גדליה ואלון לוקסנבורג "נטילת הזדמנות עסקית" (טרם פורסם)].
מן הכלל אל הפרט
52. פנינו לבחינה דו שלבית, כאשר בראשיתה אבחן האם אלעד הוא נושא משרה באקסטרים קאר, וזאת לאור הכחשותיו של אלעד כי היה מנכ"ל החברה [סעיף 256 לכתב ההגנה]. לאחר מכן, וככל שיימצא כי אלעד אכן שימש כנושא משרה בחברה, אבחן האם הפר במעשיו את האיסורים הקבועים בסעיף 254(א) לחוק החברות.
תפקידו של אלעד בחברה
53. תחילה, מצאתי לקבל את טענות התובעים לפיהן אלעד היה נושא משרה בחברה. זאת, משום שאת טענת התובעים ניתן לבסס במסמכים החיצוניים אותם צירפו להליך, ושבהם אלעד מציג את עצמו או מקבל פניות בתור מנכ"ל החברה או נושא משרה בכיר בה. כך, למשל, בהסכם שנחתם עם חברת Hardstone וחברת INPRIS מיום 25.05.2017, שם חותם אלעד באופן הבא:
"Name: Elad Tabtchnik
Title: C.E.O"
(הדגשות לא במקור – מ.א.) [נספח כ"ט לכתב התביעה]
מעל חתימתו זו מצויה גם חותמת של החברה. דהיינו, אפילו בהסכמים רשמיים עליהם חתומה אקסטרים קאר, אלעד מצהיר על עצמו כמנכ"ל החברה. לפיכך, מצאתי כי אלעד שימש כנושא משרה בחברה, כמשמעו בחוק החברות.
54. באשר לשאלה מהי התקופה הרלוונטית בה שימש אלעד נושא המשרה בחברה – מצאתי שלא לקבוע מסמרות בעניין, זאת משום שהצדדים לא הביאו ראיות מספיקות לקביעת תקופה זו. עם זאת, ולאור הסכמת הצדדים בעניין זה, מצאתי כי ניתן לקבוע כי אלעד שימש כנושא משרה לכל הפחות עד ליום הגשת התביעה, דהיינו יום 20.02.2018.
פעולות של אלעד המהוות תחרות לחברה
55. ביחס לתקופה בה אלעד שימש כנושא משרה בחברה, התובע הביא שורת ראיות פוזיטיביות המוכיחות כי הנתבע פעל בחברת לייק קאר במקביל להיותו נושא משרה באקסטרים קאר [נספח י' לכתב התביעה]:
א. מסמך אישור בדבר רישום הודעה על מינוי דירקטורים 15.06.2016, המעיד על מינויו אלעד כדירקטור בלייק קאר, ושאלעד חתום עליו.
ב. אגרת חוב (שעבוד שוטף) של לייק קאר לבנק הבינלאומי הראשון מיום 21.09.2016, עליה חתום אלעד כ"יו"ר" לייק קאר.
ג. הודעה על העברת מניות בלייק קאר לרשם התאגידים מיום 17.01.2017, עליה אלעד חתום ובה הוא מציין את תפקידו כ"מנהל" בלייק קאר.
56. אמנם, אלעד אכן העביר את רישום המניות בלייק קאר על שמו של ניר, אך לפי ראיות שהציג בפניי התובע, הוא המשיך לקחת חלק פעיל בה. ניתן לראות זאת באמצעות שורה של חשבוניות הממוענות אל התובע [נספח י"ד, ט"ו, י"ז, י"ח לכתב התביעה], בחתימתו על מסמכים שונים של לייק קאר, כולל מסמכים הממוענים לרשות המיסים [נספח ט"ז לכתב התביעה] ולמכון התקנים [נספח כ' לכתב התביעה], וכן באיסוף פנקסי שיקים השייכים ללייק קאר [נספח י"ט לכתב התביעה]. מכל אלה ניתן ללמוד כי הנתבע המשיך להוות חלק משמעותי מפעילות לייק קאר, גם לאחר שחתם על ההסכם הנוסף.
57. צירוף קביעתי זו, לעצם העובדה כי מטרתה המוצהרת של לייק קאר, כפי שהיא מופיעה במסמכי החברה ברשם החברות, היא "יבוא ושיווק אביזרים לרכב" [נספח ב' לכתב התביעה] – עיסוק זהה לזה של אקסטרים קאר, יש בו כדי להפחית את משקל הנטל המוטל על התובעים להוכחת טענתם כי הנתבע התחרה בחברה.
58. יתר על כן, התובעים הציגו מספר ראיות פוזיטיביות המוכיחות כי אלעד המשיך לבצע פעילות המתחרה בחברה – כלומר, לבצע רכישות של אביזרים לרכב מהסוג אותו מוכרת גם אקסטרים קאר – באמצעות לייק קאר ובאמצעות חברות אחרות. להלן מבחר מראיות אלה:
א. חשבונית מיום 23.08.2017 על משלוח "ציוד אודיו לרכב", שבה אלעד מופיע כאיש קשר של לייק קאר [נספח ט"ו לכתב התביעה]. זאת, כאשר הנתבע אישר בחקירתו כי אקסטרים קאר מוכרת ציוד דומה (ר' דיון בהמשך).
ב. חשבונית מיום 11.12.2017 של חברת "AUDLY CAR ACCESSORIES" (הדגשות לא במקור – מ.א.) ללייק קאר, שבה מצוין אלעד כאיש הקשר של לייק קאר [נספח י"ח לכתב התביעה].
ג. חשבונית של לייק קאר מיום 30.08.2017, סמוך לתקופה בה אלעד הצהיר על עצמו במסמכים אחרים כנושא משרה בלייק קאר, בדבר מכירת מוצרים לרכב לחברת ספרינט מוטורס בע"מ – שהיא לקוחה גם של אקסטרים קאר [נספחים 13-14 לתצהיר התובע].
ד. חשבונית של JANGMEN ENPEU ELECTRONICS CO., LTD שהוצאה עבור לייק קאר ביום 25.09.2017, שבה אלעד מופיע כאיש הקשר, ולפיה לייק קאר ביצעה רכישה של "USB CAR PLAYER" בכמות של 1,000 יחידות [נספח 23 לתצהיר התובע] (להלן – חשבונית רכישת הרדיו). מעבר לעובדה שמדובר במוצר המתחרה בפעילות אקסטרים קאר – יש לשים לב שהוא נרכש בכמויות גדולות, היכולות "לחטוף" נתח שוק מאקסטרים קאר.
ה. חשבונית של לייק קאר מיום 01.11.2017, סמוך לתקופה בה אלעד הצהיר על עצמו במסמכים אחרים כנושא משרה בלייק קאר, בדבר מכירת "רדיו USB" למר זיו עמיצור (להלן – זיו) – שהוא לקוח גם של אקסטרים קאר [נספחים 17-18 לתצהיר התובע].
בחקירתו, קישר הנתבע את חשבונית זו לחשבונית רכישת הרדיו, וטען כי הרכישה שהתבצעה שם נועדה על-מנת למכור לזיו את רדיו ה – USB דרך אקסטרים קאר, זאת למרות שהמכירה התבצעה דרך לייק קאר [פ/14.12.2020 עמ' 244 ש' 3-20, עמ' 245 ש' 1-23].
הנתבע טען בהמשך חקירתו לפניי, כי רישום המכירה על-שם לייק קאר נועד כדי לאפשר לאקסטרים קאר למכור את המוצרים לזיו במחירי עלות, מבלי לרשום מכירות ללא רווח ברישומי אקסטרים קאר – דבר שלטענתו הוא ואמין הסכימו שאינו רצוי לאקסטרים קאר. עם זאת, הנתבע לא הביא ראיות פוזיטיביות להוכחת הסבריו אלה, וגם התקשה להסביר בחקירתו מדוע היה בכך צורך מלכתחילה, וזאת למרות שניתנו לו מספר הזדמנויות להסביר זאת, ולאחר שביקשתי ממנו מספר פעמים הבהרות לדבריו בנושא [פ/14.12.2020, עמ' 248-253].
טענותיו אלה של הנתבע מעוררות תמיהה במיוחד לאור העובדה שבסעיף 133 לתצהיר הנתבע, הוא טען כי הוא כלל לא חתום על חשבונית רכישת הרדיו. זאת ועוד – למרות טענות הנתבע לפיהן המוצר נמכר לזיו ללא רווח, התברר בהמשך חקירתו לפניי כי המחיר שבו נמכר המוצר גבוה ממחיר עלותו כפי שהוא מופיע בהזמנה מהספק [פ/14.12.2020, עמ' 255 ש' 5-21, עמ' 256 ש' 1-8, עמ' 257 ש' 22-23]. הנתבע לא הציג ראיה או חישוב כלשהו המסבירים פער זה, המעמיד בסימן שאלה גדול את טענתו למכירת המוצר ללא רווח.
ו. מכירת מוצרים לרכב של המותג "הלו קיטי", אותם שיווקה גם התובעת [נספח 42 לתצהיר התובע]. בנוגע לסעיף זה, טוען הנתבע טענה של "הודאה והדחה" – בה הוא אמנם הודה כי עסקה על מוצרים אלה שהייתה מיועדת בתחילה לאקסטרים קאר עברה ללייק קאר, אך טוען בטענת ה"הדחה" כי התובע הוא זה שויתר על העסקה, ולפיכך היא עברה ללייק קאר [סעיף 41 לסיכומי הנתבע]. אולם, הנתבע לא הציג ראיות פוזיטיביות מספיקות להוכחת טענת ה"הדחה" שלו, אלא רק ראיות נגד תשלום בלעדיות על המותג שביצעה אקסטרים קאר לכאורה, ולפיכך דין טענת ה"הדחה" להידחות.
ז. הסכם מיום 30.10.2016 בין אלעד לניר, בו נכתב כך:
"אנו הח"מ אלעד טבצ'ניק [...] וניר פולג [...] מתחייבים בזאת הדדית, האחד כלפי משנהו, כי החל מיום 1.3.17 נעבוד שנינו בחברת לייק קאר בע"מ [...] במשרה מלאה ולא נעבוד במקביל בחברות או בגופים אחרים."
[נספח 21 לתצהיר התובע] (להלן – ההתחייבות ההדדית)
תחילה, מכחיש הנתבע כי חתם על ההתחייבות ההדדית [סעיף 136 לתצהיר הנתבע], אך לאחר מכן בחקירתו הציג גרסה שונה, לפיה לא זכר את המסמך ולא זיהה את חתימתו [פ/14.12.2020, עמ' 266 ש' 19-23, עמ' 268 ש' 11-18]. עם זאת, נראה כי מסמך זה לבדו מדבר בעד עצמו, שכן בעת שאלעד שימש כנושא משרה באקסטרים קאר, הוא חתם על מסמך שבו הוא מתחייב לעבוד בחברה שביצעה פעילויות מתחרות לאקסטרים קאר, כפי שעולה מהראיות מעלה. זאת, תוך שהוא מותיר "תקופת ביניים" שבה הוא אמנם ממשיך לעבוד באקסטרים קאר, אך ברור כי פניו לחברה המתחרה – וזאת, מבלי ליידע על כך את התובע.
59. ראוי להדגיש כי רבות מהראיות שהובאו (למעט שתי הראיות האחרונות) נוצרו זמן רב לאחר החתימה על ההסכם הנוסף, שבו לכאורה היה אמור אלעד להפסיק את פעילותו בלייק קאר, וזמן רב לפני מועד הגשת התביעה – המועד שעליו הסכימו הצדדים כמועד המוקדם ביותר להפסקת העסקתו של אלעד בחברה. ביחס לראיות אלה, טוען אלעד בכתבי טענותיו ובחקירותיו כי הן נעשו בהסכמתו של אמין – וזאת למרות שלא הוצגו בפניי ראיות כלשהן להוכחת טענות אלה. לפיכך, אין בידי לקבל את הסבריו אלה של אלעד. למעלה מזאת – אף אם הדברים היו בידיעת אמין, אין משמעות הדבר כי באופן אוטומטי פעילות זו אינה מהווה תחרות לחברה – זאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין, שכן בהעדר ראיות כאמור, לא נדרשתי לדון בכך.
60. רצף הראיות אותו הציגו התובעים בכתבי טענותיהם, מוביל למסקנה כי בסבירות גבוהה מאוד, ולפחות במסגרת חלק מסוים מפעילותה של לייק קאר, אלעד התחרה בחברה בזמן שהיה נושא משרה בה, ובכך הפר את איסור התחרות המופיע בסעיף 254(א)(2) לחוק החברות. הדברים מקבלים משנה תוקף במיוחד לאור התקשותו של אלעד לתת הסבר מניח את הדעת לראיות אלה. יודגש, כי אפשר בהחלט שבמקרים מסוימים, בחינת הפרת איסור התחרות תהיה מורכבת בהרבה. עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, שבהן הובאו ראיות המציגות פעילות בלייק קאר הדומה מאוד ואף זהה לפעילות שנעשתה באקסטרים קאר, לא נדרשתי לבחינה מורכבת כזאת על-מנת לקבוע כי לשתי החברות ישנה חפיפה מספקת של תחומי פעילותן, כך שפעילות הנתבע עולה לכדי הפרת אמונים ביחס לאקסטרים קאר.
61. ראוי להידרש כאן לטענות הנתבע, לפיהן הציע לתובע להיפרד עוד בשנת 2016, ושהציע לו לאחר מכן עוד עשר הצעות היפרדות שונות לפחות [סעיפים 284-285 לכתב ההגנה], ולפיכך אין לצפות ממנו כי ימשיך לעבוד לטובת אקסטרים קאר. ראשית, טענות אלה לא אומתו בראיות פוזיטיביות כלשהן, והן מעלות תמיהה, נוכח העובדה שהנתבע חתם על הסכם הפצה משמעותי בשם החברה במאי 2017 – זמן רב לאחר הצעת ההיפרדות הראשונה לכאורה.
שנית, וגם אילו היו מתקבלות טענותיו אלה, וככל שהנתבע סבר כי היפרדות היא המנגנון הרלוונטי היחיד בנסיבות העניין, יכל הנתבע לפנות בבקשה לקבלת סעד לפירוק החברה לפי סעיף 191 לחוק החברות. כל עוד הנתבע בחר שלא לעשות כן, ובמקביל פעל בניגוד לאינטרסים של החברה בהיותו נושא משרה בה, ובניגוד להסכמים עליהם חתם עם המבקש, אין טענות אלה יכולות להצדיק את פעולותיו אלה, כל עוד זה משמש כנושא משרה בחברה [ר' לעניין זה עניין כסיף, בפסקה 95].
האם פעולותיו של אלעד עולות כדי ניצול הזדמוניות עסקיות של החברה?
62. ביחס לעילה זו, מצאתי כי בשלב זה, התובעים לא הציגו צבר מספיק של ראיות המאפשר לבצע דיון מלא בשאלת ניצול ההזדמנות העסקית של החברה. עם זאת, מכיוון שהדיון כאן מתבצע רק ברמה הלכאורית לצורך סעד של מתן חשבונות, כפי שיבואר בהמשך, ולאחר שכבר הוכח יסוד אחר בהפרת חובת האמונים – יסוד של תחרות עם החברה – לא אדרש במסגרת הדיון כאן לעניין זה.
יודגש, כי בהחלט ייתכן שלאחר קבלת החשבונות, יוכלו התובעים להוכיח כי הופר גם איסור זה, ואף איסורים אחרים המופיעים בסעיף 254 לחוק החברות, ובהתאם לדרוש את הסעד המתאים לכך במסגרת הליך אחר, אם כך יבחרו לעשות. זאת, בהתחשב בעובדה כי על פניו, נראה כי לתובעים ישנן ראיות מספיקות להוכחת לפחות אחד מהמבחנים הרלוונטיים לעילה זו – מבחן התחרות, לפיו יש לבחון האם ניצול ההזדמנות על-ידי נושא המשרה תביא אותו להפרת האיסור על תחרות בחברה [ר' עניין דהן, בפסקה 32; עניין חג'ג', בפסקה 51]. בשלב זה, כאמור, אין בקביעותי כאן כדי לקבוע מסמרות בעניין זה.
האם פעולותיו של אלעד עולות כדי הפרת חוזה?
63. לצורך מענה על שאלה זו, יש לבחון את הסכם המייסדים וההסכם הנוסף, ואת הנסיבות הנלוות להם. עיון בהסכמים מראה כי הצדדים הסכימו לפעול באופן כזה שיאסור תחרות שלהם עם החברה. עדות לכך ניתן למצוא גם בהסכם המייסדים, וגם בהסכם הנוסף.
בהסכם המייסדים – בסעיף "יחסים בין בעלי המניות" ישנה הסכמה מפורשת שהצדדים לא יתחרו בחברה: "מוסכם בזאת, כי בעלי המניות בחברה אינם רשאים באופן ישיר או עקיף לתפעל, לנהל, לייעץ ולעבוד בחברות אחרות (להלן: "חברות פרטיות") אם הן מתחרות עם החברה עסקינן".
אמנם, הצדדים חלוקים על נוסחו המלא של הסעיף, אך בשתי הגרסאות אותם הציגו הצדדים, הסכמה זו מופיעה באופן ובלשון זהים, ולפיכך יש להסיק שהצדדים אינם חלוקים עליה.
בהסכם הנוסף – בהסכמתו של אלעד לסגור את לייק קאר, המתחרה כאמור באקסטרים קאר, ולהשקיע את מאמציו בלגרום לאקסטרים להצליח. בהקשר זה יוער, כי אלעד טען בשלב מסוים כי חתם על ההסכם הנוסף בעקבות לחץ של התובע [סעיף 161 לכתב ההגנה], אך לא הובאו ראיות פוזיטיביות להוכחת טענות אלה, וממילא לא עתר הנתבע לביטול ההסכם מחמת כפייה, לפי סעיף 17 לחוק החוזים.
64. משהוכרע כי הנתבע התחרה באקסטרים קאר בהיותו נושא משרה בה – ממילא יש לקבוע כי הוא הפר גם את התחייבויותיו על-פי הסכם המייסדים וההסכם הנוסף. זאת, במיוחד בדגש על כך שחלק ניכר מפעולותיו בוצע לאחר החתימה על ההסכם הנוסף, ולאחר שהתחייב שלא לקחת חלק בפעילות לייק קאר.
65. במסגרת זאת, ראוי לציין כי הצדדים הקדישו מקום רב לשאלה האם על הנתבע הייתה מוטלת החובה, מכח ההסכמים, שלא להיות פעיל באף חברה אחרת, או שמא החובה הייתה מצומצמת יותר שלא להתחרות בחברה. מצאתי כי אין צורך להכריע בשאלה זו, שכן הצדדים עצמם מסכימים כי לכל הפחות, עולה מהמסמכים התחייבות של אלעד שלא להתחרות בחברה.
סעדים
66. משהכרעתי כי הנתבע היה מעורב בפעילות המתחרה באקסטרים קאר באמצעות לייק קאר, נותר כעת לקבוע האם התובעים זכאים לסעדים שהתבקשו בכתב התביעה, ובראשם סעד מתן החשבונות – שהוא הסעד המרכזי שהתבקש בו. לאחר מכן, אבחן גם מהו הסעד המתאים להפרת חוזה המייסדים והחוזה הנוסף על-ידי הנתבע.
המסגרת הנורמטיבית
67. ביחס לסעד של מתן חשבונות, הפסיקה והספרות הציבו שלושה תנאים מצטברים שעל התובע סעד של מתן חשבונות לעמוד בהם כדי לזכות בסעד זה:
"כדי שהתובע למתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות. שנית, עליו להוכיח – ואפילו לכאורה – כי קמה לו הזכות לתבוע את הכספים שלגביהם הוא מבקש לקבל חשבונות. אם התקיימו תנאים אלה, ובהיעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות – כגון חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי – ייתן בית המשפט צו למתן חשבונות" (הדגשות לא במקור – מ.א.) [אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי – כרך א' 580 (2020)]
יש להדגיש – די בכך שהתובע יוכיח, ולו לכאורה, כי הוא זכאי לתבוע סעד של השבת רווחים מהנתבע (בהיקף כזה או אחר), כדי לזכות בסעד זה [עניין כסיף].
68. ביחס לסעד של הפרת חוזה, נקבע בפסיקה כי ככל שישנם פיצויים כלשהם המוסכמים על הצדדים, הם ממשיכים לחול גם כאשר הופר החוזה בין הצדדים [ע"א 156/82 הדסה אידה ליפקין נ' דור הזהב בע"מ פ"ד לט(3) 085; ע"א 4162/02 רנדור בע"מ נ' דרור מהנדסים 1990 בע"מ (פורסם בנבו, 29.03.2004)]
מן הכלל אל הפרט
סעד מתן החשבונות
69. מצאתי כי בנסיבות המקרה, ובהתאם לקבוע בעניין כסיף, נראה כי התובעים עמדו בנטל לקבלת סעד של מתן חשבונות. זאת, שכן הוכח ברמה גבוהה של סבירות כי לפחות חלקה של הפעילות בלייק קאר התחרה בפעילות אקסטרים קאר, באופן כזה היכול לזכות את אקסטרים קאר בהשבת רווחיה של פעילות זו מלייק קאר, ככל שזו נעשתה במסגרת הפרת אמונים של אלעד כלפי החברה, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט [עניין כסיף, בפסקה 100].
70. לפיכך, הוכח כי בנסיבות העניין, קיימת לחברה זכות לכאורה לתבוע לפחות חלק מהכספים שבגינם נדרש מתן החשבונות [ר' והשוו לדיון שנערך בעניין כסיף בעניין זה]. לכן, נכון יהיה להעניק לתובעים סעד זה, כדי שיוכלו לבחון מהו היקף ההשבה אותו הם יוכלו לתבוע מהנתבעים, ולהגיש תביעה נפרדת להשבת סעד זה, וכן לסעדים נוספים העשויים לצמוח ממנו, בהתאם לממצאיהם, וככל שיימצא כי התחרות אכן בוצעה בהיקף משמעותי.
71. נוסף על הסעד של מתן החשבונות, התבקשתי להורות לנתבעים לשלם לאקסטרים קאר את מלוא הכנסותיהם, בניכוי עלות הסחורה שנרכשה, לרבות כל העסקאות שנחתמו או התגבשו בעת היות הנתבע שותף באקסטרים קאר. מצאתי כי בשלב זה, וכפועל יוצא מקבלת בקשת התובעים למתן חשבונות, עדיין לא בשלה העת לקביעה כי התובעים זכאים לכל רווחי לייק קאר.
72. על-מנת לקבוע כי התובעים זכאים לכלל רווחי לייק קאר, היה על התובעים להראות כי כלל רווחי לייק קאר נבעו כתוצאה מהפעילויות העסקיות של אקסטרים קאר; וכן, שניתן היה לקשר את כלל פעילויות לייק קאר לאקסטרים קאר באמצעות "ציר זמנים" לכל פעילות, שראשיתו היא בפעילות שהחלה באקסטרים קאר ואחריתו היא בפעילות הממשיכה, באופן דומה, בלייק קאר.
73. בשלב זה של התביעה, ולפני שנחשפו החשבונות הרלוונטיים בפני התובעים, נראה כי אין בידי התובעים לעמוד בנטל זה. בראיות שהציגו לפניי התובעים ניתן למצוא מספר פעילויות בלייק קאר, השונות באופן משמעותי מתחום העיסוק של אקסטרים קאר – שהוא, כאמור, יבוא ושיווק אביזרים לרכב [סעיף 4 לכתב התביעה]. כך, למשל, הציגו התובעים חשבוניות שבהן לייק קאר מכרה או קנתה חולצות עבודה [נספח 15 לתצהיר התובע]; מוצרי גריל [נספח 27 לתצהיר התובע]; מוצרי קריוקי [נספח 26 לתצהיר התובע] ועוד. ראיות אלה עשויות להראות כי חלק מפעילותה של לייק קאר, המניב לה הכנסות, מקורו בפעילות שאינה מתחרה באקסטרים קאר, ולפיכך הוא אינו נכלל בגדרי האיסור המצוי בהפרת חובת האמונים של אלעד כלפי החברה.
74. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, אין משמעה של קביעה זו כי התובעים אינם זכאים לחלקם של הרווחים מפעילות לייק קאר המהווה תחרות של לייק קאר עם החברה, כפי שכבר הוכח ונפסק מתן החשבונות בגינם, אלא רק כי קביעה כי כל רווחי לייק יועברו לתובעים, היא קביעה שאין בידי לקבל. לפיכך, וככל שימצאו לכך את ההוכחות המתאימות לאחר עיון בחשבונות, דרכם של התובעים פתוחה להגיש תביעת המשך לחלקם של הרווחים אותו הם זכאים לקבל [ר' לעניין זה ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם בנבו, 21.02.2007)].
75. כעת, יש לבחון האם מעבר לסעד מתן החשבונות, זכאים התובעים לסעדים נוספים מכח הפרת הסכם המייסדים וההסכם הנוסף.
סעדים מכח הפרת הסכם המייסדים וההסכם הנוסף
76. תחילה, וככל שיש פיצויים מוסכמים רלוונטיים באחד ההסכמים, יש לפנות אליהם. נראה כי במקרה זה, הסעד הרלוונטי להפרת ההסכמים בין הצדדים הוא הקבוע בסעיף 9 להסכם הנוסף, המסדיר את הסנקציה שתוטל על אלעד אם לא יעמוד בהתחייבויותיו בהסכם הנוסף.
אחת מנקודות המחלוקת בין הצדדים לעניין זה היא מחלוקת של פרשנות גרפולוגית, הנסובה סביב הקריאה הנכונה של סעיף זה. אמנם, לא הובאה בפניי בידי מי מהצדדים חוות דעת של גרפולוג מומחה המבארת מהו פירוש המשפט הנכון. עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת להחליט האם חיוני לשמוע עדות מומחה בנסיבות המקרה המסוים, ואין חובה גורפת להיזקק לעדות כזו, גם במקרים בהם המומחה הנדרש הוא גרפולוג. זאת בפרט, כאשר בית המשפט סבור כי המחלוקת אינה מורכבת, וניתן לבחון אותה בצורה עצמאית באמצעות מבחנים של היגיון ושכל ישר [ר' לעניין זה ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח פ"ד נ(1) 499, 508 (1996); ע"א 2032/06 אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (פורסם בנבו, 01.02.2009), בעמ' 11-12].
77. בנסיבות המקרה דנן, ובשים לב שההסכם נחתם "לאור גילוי קיום חברה בין אלעד וניר", וכאשר סעיף 9 הוא סנקציה על חריגה מהסכם זה, ובכלל זאת גם אי קיום התחייבויות של אלעד לביטול ההתקשרות עם ניר ולא "להפעיל עסק" מלבד אקסטרים קאר, נראה כי הפרשנות הרלוונטית היחידה היא כי במקרה של הפרת ההסכם, אלעד התחייב "לקחת על עצמו 50% מחבות אקסטרים מול הבנקים ורשויות ולקוחות מהונו האישי". זאת הן בבחינה ויזואלית של המילה, והן מנסיבות ההסכם, שלפיהן אין זה סביר כי כסנקציה על חריגה מההסכם, תוקצה לנתבע מניה אחת נוספת ממניות החברה.
78. לפיכך, מצאתי לקבל בחלקה גם את בקשת התובעים לחייב את הנתבע במחצית חובותיה של אקסטרים קאר. יודגש, כי ניתן להגיע למסקנה זו גם ללא שימוש בסעיף 9 להסכם הנוסף. זאת, מכיוון שלמעשה גם הנתבע לא חלק כי כבעל מניות באקסטרים קאר, הוא שותף למחצית מחובותיה של החברה [סעיף 9 לכתב ההגנה; סעיפים 26, 28 לסיכומי הנתבעים]. לעניין קביעת שיעור חובותיה של החברה, מצאתי שיש לקבל את חוות הדעת שהגישו התובעים, וזאת לאחר שהנתבעים לא עמדו בנטל להפריכה באמצעות ראיות פוזיטיביות כלשהן התומכות בטענותיהם להוצאת נכסים מהחברה בדרכים שונות. עם זאת, מצאתי לקבוע כי הנתבע יעביר סכום זה לחברה – שכן מחויבותו הן בסעיף 9 להסכם הנוסף, והן כבעל מניות וכערב לחובות החברה, היא אל החברה, ולכן אין הצדקה להעברת הסכום ישירות לתובע.
סעדים נוספים
79. לבסוף, מצאתי כי יש לדחות את שאר סעדי המשנה שנדרשו בכתב התביעה –
א. הסעד של פיצוי כספי בגין פגיעה במוניטין אקסטרים קאר מול לקוחות וספקים – מהראיות שהוצגו בפניי, לא הוכחה הפגיעה הנטענת במוניטין הנטענת ברמה מספקת, ולפיכך דין סעד זה להידחות.
ב. הסעד ההצהרתי, לפיו הנתבע הוא בעל המניות האמיתי של לייק קאר, וכי אחזקתו של ניר במניות החברה נועדה אך ורק על-מנת להסוות את הבעלות האמיתית בחברה – אמנם התובעים הוכיחו כי לנתבע הייתה פעילות בלייק קאר, אך לא הוכח היקף פעילותו של אלעד באופן כזה המאפשר להצהיר את המבוקש. זאת, בדגש על כך שרישום המניות מצביע כיום על ניר כבעלים של כלל מניות לייק קאר [נספח ב' לכתב התביעה], וכאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי הוא גורם פעיל בלייק קאר. לפיכך, אין בידי לסלק את ידיו של ניר מאחזקותיו בלייק קאר, כאשר הוא אינו צד לתביעה, ולא עמדה לו זכות הטיעון הנדרשת לעניין זה. בשל כך, ממילא גם אין בידי לקבל את הסעד שהתבקש למתן צו עשה לנתבע לחיסולה של לייק קאר.
סוף דבר
80. בהתאם לקביעותיי לעיל, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהורות על הסעדים הבאים:
א. אני מורה לנתבעים להעביר את החשבונות המבוקשים בסעיף 10 לפסק דין זה לידי החברה, באמצעות בא כוחה של החברה, תוך 45 יום מהיום, בכפוף לכך שהחברה ואמין יתחייבו שלא לעשות שימוש בחומר שיקבלו אלא לטובת החברה ולא לטובת עסקי אמין האישיים. החשבונות יתייחסו לתחומים בהם עוסקת אקסטרים קאר בלבד – דהיינו, אביזרים לרכב, וזאת במהלך התקופה מיום 20.04.2016 ועד היום. החשבונות יעוגנו בתצהיר מטעמו של רואה החשבון של לייק קאר. החשבונות לא יכללו מוצרים שמכרה לייק קאר בתחומים אחרים שהחברה אינה עוסקת בהם.
ב. אני מורה לנתבע לשלם לאקסטרים קאר סך של 1,994,837 ש"ח, המהווים מחצית מחובותיה של החברה נכון ליום 31.01.2019.
81. הנתבעים יישאו בהוצאות ושכר טרחת עורך דין התובעים בסך כולל של 46,500 ש"ח. כן יישאו הנתבעים בסכום האגרה שחבים התובעים בהתאם לגובה הסכום שנפסק בפיסקה 80(ב) לפסק הדין.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.