המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 44890-02-18 אלנקיב ואח' נ' טבצ'ניק
לפני כבוד השופט מגן אלטוביה
תובעים
1.אמין אלנקיב
2.אקסטריים קאר יבוא ושיווק בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אהוד פורת ושי מליץ
נגד
נתבעים
1.אלעד טבצ'ניק
2. לייק קאר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אבי הורביץ
פסק דין
1. ענייננו בתביעה למתן חשבונות, לתשלום סכומים כספיים שונים ולמתן צו הצהרתי וצו עשה, כל זאת בעקבות טענות להפרת חובות אמונים של נושא משרה כלפי התובעת 2, לפי סעיפים 254 ו – 256 בחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות), ובעילות נוספות.
ראשיתו של העניין היא ביום 18.10.2009, בו הצדדים חתמו על הסכם שמטרתו הקמה של חברת אקסטריים קאר יבוא ושיווק בע"מ (להלן – אקסטרים קאר או החברה), העוסקת ביבוא ושיווק אביזרים לרכב. בהסכם נקבע כי התובע 1 יחזיק, בשלב הראשון, 51% ממניות החברה, והנתבע 1 יחזיק ב – 49% ממניות החברה. בשלב השני, היה אמור מאזן ההחזקה בחברה להשתנות כך ששני הצדדים יחזיקו, כל אחד, ב – 50% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה (להלן – הסכם המייסדים). שלב זה לא התממש.
לטענת התובע 1, הנתבע 1, ששימש נושא משרה באקסטרים קאר, הקים את חברת לייק קאר בע"מ (להלן – לייק קאר), המתחרה באופן ישיר עם אקסטרים קאר והסבה לה נזקים כספיים רבים, שאותם הוא תובע להשיב לו ולחברה. זאת, עקב הפרת חובת האמונים של הנתבע בהיותו נושא משרה בחברה, בהתאם לאיסורים המצויים בסעיף 254 לחוק החברות. מנגד, טוען הנתבע 1 כי לא הקים את לייק קאר, וכי כל פעילות שעשה עמה במהלך היותו נושא משרה באקסטרים קאר הייתה בידיעתו ובאישורו של התובע 1.
עובר להליך דנא, ניהלו הצדדים משא ומתן ממושך למכירת מניות החברה זה אל משנהו, תוך החלפת הצעות כספיות שונות. משא ומתן זה לא עלה יפה.
הצדדים להליך
2. התובע 1, מר אמין אלנקיב (להלן – התובע או אמין), הוא איש עסקים. מלבד מניותיו באקסטרים קאר, התובע מחזיק בחברה נוספת בשם מקס קאר בע"מ (להלן – מקס קאר).
3. התובעת 2, אקסטרים קאר, היא חברה פרטית, המוחזקת כאמור על-ידי התובע 1 והנתבע 1, בשיעורים של 51% ו – 49% בהתאמה.
4. הנתבע 1, מר אלעד טבצ'ניק (להלן – הנתבע או אלעד), הוא שותפו העסקי של התובע.
5. הנתבעת 2, לייק קאר, היא חברה פרטית, הנמצאת בשליטה מלאה של מר ניר פולג אתגר (להלן – ניר), שהוא עובד לשעבר באקסטרים קאר.
רקע והשתלשלות האירועים בתובענה דנא
6. התביעה שבנדון הוגשה לבית המשפט ביום 20.02.2018, כתב ההגנה הוגש ביום 02.05.2018 וכתב התשובה הוגש ביום 21.05.2018. עקב החלטתי מיום 03.02.2019 להתיר לתובעים לתקן את כתב התביעה, הוגשו כתבי טענות מתוקנים על-ידי הצדדים.
7. כחודש לאחר הגשת התביעה, ביום 18.03.2018, ולבקשת התובעים – בה נטען כי הוגש דיווח לרשם החברות לפיו כלל מניות החברה עברו אל הנתבע 1 (להלן – הדיווח) – הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על כל דיספוזיציה במניות החברה תוך הקפאת המצב הקיים בה. בדיון מיום 25.03.2018 שהתקיים לבקשת התובעים, הסכימו הצדדים כי הצו בטל, ובמקומו תימסר הודעה לרשם החברות בדבר השבת המצב לקדמותו עובר לדיווח. כן הודיעו הצדדים כי יפנו לגישור. הליך הגישור לא צלח בסופו של יום.
8. ביום 08.10.2018, לאחר בקשה שהגיש המבקש לצווי מניעה זמניים שונים, ובהיעדר תגובה מצד הנתבעים, הוריתי על מתן צווי מניעה ארעיים נגד הנתבע 1, האוסרים עליו לקיים כל פעילות עסקית, באמצעותו או באמצעות אחר, זאת מלבד עסקאות שהמבקשת 2 צד להן. ביום 22.10.2018 נערך דיון בנושא לפניי, והצדדים הגישו סיכומים על-ידי בסוגיה זו. לבסוף, בהחלטתי מיום 12.11.2018 דחיתי את הבקשה לסעד הזמני.
9. ביום 05.11.2018 דחיתי בקשה של הנתבע 1 למתן צו מניעה זמני המורה לתובעים להימנע מלעשות שימוש כלשהו במכתבי אישור זכויות חתימה, ובהחלטות של ישיבות דירקטוריון ובעלי המניות, שבהן נקבע לכאורה כי חתימתו היחידה של התובע 1, בצירוף חותמת של החברה ו/או שמה המודפס, תחייב את החברה. זאת, בין היתר, משום שהנתבע 1 לא הגיש תביעה נגד המשיב, ובמקרים כאלה, יינתן סעד זמני רק במקרים קיצוניים, שהמקרה כאן אינו נמנה עליהם.
10. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 11.02.2019, במסגרתו ביקש התובע מבית המשפט ליתן לתובעים את החשבונות המפורטים להלן:
א. כל מסמכי הנהלת החשבונות של לייק קאר החל מיום הקמת לייק קאר (20.04.2016) ועד למועד המצאתם לתובעים, ולפחות עד ליום 01.06.2018, לרבות כל מועד מאוחר יותר, שבו חברת לייק קאר תהיה פעילה, כפי שיוחלט על-ידי בית המשפט, לרבות כרטסות מלאות של הנהלת חשבונות, דו"ח רווח והפסד, מאזנים סופיים, מאזני בוחן, דיווחי לייק קאר לרשות המיסים – מס הכנסה, ניכויים, מס ערך מוסף וביטוח לאומי, וכל מסמך חשבונאי אחר המצוי ברשות לייק קאר ביחס לתקופה האמורה.
ב. כל דפי חשבונות הבנק של לייק קאר מיום פתיחתו של כל חשבון, ועד ליום המצאתם לתובעים.
ג. כל החשבוניות שהפיקה לייק קאר החל מיום הקמתה ועד ליום המצאתם לתובעים.
ד. כל הקבלות שהפיקה לייק קאר החל מיום הקמתה ועד ליום המצאתם לתובעים.
ה. כל ההסכמים שנחתמו בין לייק קאר לבין לקוחות לייק קאר עד ליום המצאתם לתובעים.
ו. כל ההסכמים שנחתמו בין לייק קאר לבין ספקים עד ליום המצאתם לתובעים, וכל חשבוניות המס שהתקבלו מהספקים.
ז. כל מסמך אחר שיסבור בית המשפט שיש בו צורך כדי לשום את שווי הסכום הכספי שחייבים הנתבעים לאקסטרים קאר.
ח. כל ההסכמים שנחתמו בין הנתבע 1 ו/או ניר פולג לבין לייק קאר, לרבות הסכמי העסקה.
ט. כל הסכם ו/או חשבונית ו/או קבלה הנוגעים לכל פעילות עסקית של הנתבע 1 ובכלל זה לחברות הרשומות על-שם הנתבע 1 בסין.
י. אסמכתאות וחשבוניות בקשר לתשלום שקיבל הנתבע בעקבות פעילותו העסקית המתחרה, כדוגמת תיווך עסקת CARTECH כפי שיפורט בהמשך.
יא. אסמכתאות ו/או חשבוניות ו/או תלושי שכר בקשר לפעילותו העסקית של התובע בחברת IMPRIS.
11. כן עתר התובע לסעדים הבאים:
א. להורות לנתבעים לשלם לתובעת 2, לאחר שירימו את הנטל הרובץ לפתחם ויוכיחו כי מדובר בחשבונות אמינים ומהימנים, את מלוא הכנסותיהם, בניכוי עלות הסחורה שנרכשה, לרבות כל העסקאות שנחתמו או התגבשו בעת היות הנתבע 1 שותף באקסטרים קאר.
"התגבשו" – לרבות עסקאות בעניין חברת אימפריס ובעניין לייזר.
ב. לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 2 סך נוסף של 1,500,00 ש"ח בגין פגיעה במוניטין אקסטרים קאר, מול לקוחות וספקים.
ג. לחייב את הנתבע לשלם לתובע 2,000,000 בגין חובות אקסטרים, וזאת לאור הפסקת פעילותה.
ד. להצהיר כי הנתבע 1 הוא בעל המניות האמיתי של לייק קאר וכי אחזקתו של העובד ניר פולג במניות החברה כיום, נועדה אך ורק על-מנת להסוות את הבעלות האמיתית בחברה לאור גילוי התובע 1 בדבר קיום החברה.
ה. ליתן צו עשה המורה לנתבע 1 לפעול לחיסולה של לייק קאר בהתאם להתחייבות הנתבע 1 שבסעיף 1 להסכם מיום 20.11.2016.
12. ביום 02.05.2019 הגישו הנתבעים כתב הגנה מתוקן, ובו, מעבר לטענות המהותיות שיפורטו בהמשך, נטען כי הנתבעת 2 היא אישיות ו/או ישות משפטית נפרדת ועצמאית. כן נטען כי הנתבעת 2 יוסדה על-ידי ניר שאיננו קשור ו/או צד לתובענה, והוא היה בזמנים הרלוונטיים בעל המניות ומנהל החברה היחידי. כן נטען כי בזמנים הרלוונטיים עסקיה של הנתבעת 2 לא היו קשורים לעולם הרכב, וכי גם אם הנתבעת 2 מכרה בין שלל מוצריה גם מוצרים לרכבים, הרי בכך אין כדי להפוך אותה לחברה המתחרה בעסקיה של התובעת אשר לנתבע 1 אסור להתקשר עמה. נטען כי כך או כך, אין הדבר מקנה לתובעים יריבות כלפי הנתבעת 2, וזכות ו/או עילה לקבל ממנה את הסעדים הנתבעים נגדה בתובענה.
13. ביום 13.03.2020 הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע (להלן – תצהיר התובע), וכן חוות דעת מומחה מטעם התובעים – רו"ח תומר הרמתי (להלן – חוות דעת התובעים ותומר בהתאמה). כמו כן, ביום 16.11.2020 הוגשו תצהיר עדות ראשית של הנתבע (להלן – תצהיר הנתבע), וכן חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים – רו"ח יוסף נחשוני (להלן – חוות דעת הנתבעים).
14. ביום 21.05.2019 הוגש כתב התשובה המתוקן מטעם התובעים, ובו נטען ברמה המקדמית כי טענותיהם המקדמיות של הנתבעים נסתרות עם מסת הראיות אותה הציגו התובעים בכתב התביעה, הסותר לטענתם לחלוטין את המסד העובדתי לו טוענים הנתבעים בכתב ההגנה.
15. דיוני ההוכחות בהליך זה התקיימו בימים 13.12.2020, 14.12.2020 ו – 15.12.2020. סיכומים מטעם התובעים הוגשו ביום 17.02.2021, סיכומים מטעם הנתבעים הוגשו ביום 18.04.2021 וסיכומי תשובה מטעם התובעים הוגשו ביום 11.05.2021.
16. עד כאן השתלשלות העניינים בהליך שלפניי.
טענות הצדדים
טענות התובעים
17. התובעים מבססים את טענותיהם למתן סעד מתן החשבונות על שלושה מקורות – חוזיים ונורמטיביים – המחייבים לכאורה את הנתבע שלא להתחרות בחברה: הסכם המייסדים; הסכם נוסף שנחתם בין התובע לנתבע מיום 20.11.2016 (להלן – ההסכם הנוסף); וחובת האמונים לחברה, אותה חב לה הנתבע 1 מכח היותו נושא משרה ובעל מניות בה (להלן – חובת האמונים). לטענת התובעים, הנתבעים הפרו את החיובים שנבעו מכל אחד ממקורות אלה.
18. ביחס להסכם המייסדים, נטען כי לפי הקבוע בו, התובע אינו רשאי לפתוח חברות המתחרות באקסטרים קאר, אך יכול לפתוח עסק אשר אינו מתחרה בחברה; ואילו הנתבע אינו רשאי לקיים כל פעילות עסקית נפרדת באשר היא, בין אם היא מתחרה באקסטרים קאר ובין אם לאו. לשיטת התובעים, הוראה זו נכתבה בהסכם המייסדים מאחר והתובע הביא את ההון הדרוש לפתיחת העסק. כן נטען כי סוכם שהנתבע ינהל את העסק בפועל, וישקיע את כל זמנו ומרצו בהצלחת העסק בלבד.
19. לטענת התובעים, במהלך חודש נובמבר 2016, הגיע לידי התובע מסמך הנושא את הכותרת "התחייבות הדדית" מיום 30.10.2016 [נספח 9 לתצהיר התובע] (להלן – ההתחייבות ההדדית), אשר חתומים עליו הנתבע וניר, ובו התחייבות הדדית שלהם לעזוב את אקסטרים קאר ולעבוד בלייק קאר בלבד החל מיום 01.03.2017. במועד זה, כך לטענת התובע, התגלה לו קיומה של הנתבעת 2.
לשיטת התובעים, לייק קאר הוקמה במטרה להתחרות באקסטרים קאר, והיא עוסקת באותם תחומי העיסוק של אקסטרים קאר, דבר המשתקף גם בסעיף מטרות התאגיד ברישום לייק קאר ברשם החברות [נספח 2 לתצהיר התובע].
20. כך נטען, כי לאור הגילויים אודות הפרות הנתבע ואודות הקמתה של לייק קאר על-ידו, וכן גילוי ההתחייבות ההדדית, התובע התעמת עם הנתבע והטיח בו כי הוא מפר את הסכם המייסדים, פועל כנגד אקסטרים קאר ופועל להריסתה מבפנים. משכך, נחתם ההסכם הנוסף, בו התחייב הנתבע לסגור את לייק קאר באופן מיידי; לא לפתוח ולא להפעיל עסק נוסף מלבד אקסטרים קאר; לעבוד באקסטרים קאר בלבד, ולהשקיע את מלוא מאמציו וזמנו לגרום לאקסטרים קאר להצליח; ולהעביר את כל הסחורה של לייק קאר לאקסטרים קאר תמורת תשלום מהתובע, וזאת לגרסתם על-מנת לסייע לנתבע לחסל את לייק קאר. לשיטת התובעים, הסכם זה מלמד כי הנתבע הוא הבעלים האמיתי של החברה, שכן בכך אישר הנתבע כי הוא השולט בלייק קאר, ויש ביכולתו להחליט על סגירת החברה על דעת עצמו, כאשר במועד זה היה הנתבע הבעלים הרשום רק של 50% ממניות לייק קאר.
21. נוסף על התחייבותיות מעלה, נטען כי בהסכם הנוסף התחייב הנתבע כי במקרה של הפרתו, הוא יקח על עצמו במיידית 50% מחבות אקסטרים קאר.
22. התובעים הציגו שורת ראיות שלטענתם מראות כי גם לאחר החתימה על ההסכם הנוסף, הנתבע הפר כל סעיף וסעיף בהתחייבויותיו כלפי התובע וכלפי אקסטרים קאר. כך, לטענתם, הנתבע לא חיסל את חברת לייק קאר (אף שהעביר את מניותיו בלייק קאר לניר לאחר חתימת ההסכם הנוסף); המשיך לפעול בלייק קאר ולהתחרות באקסטרים קאר בעוד שהוא משמש כמנכ"ל וכדירקטור באקסטרים קאר; והתנהל בחוסר שקיפות והסתיר את דבר פעילותו בלייק קאר מהתובע. ראיות אלה כללו, בין היתר, צילומי מוצרים שונים שהכילו את שמה של לייק קאר; חשבוניות; מסמכי שחרור ממכס; תכתובות מייל ועוד. לשיטת התובעים, ראיות אלה מוכיחות כי הנתבע הוא הבעלים האמיתי בחברה וכי העברת המניות לידי העובד לשעבר נועדה אך ורק כדי להסתיר ולהסוות את בעלותו בלייק קאר.
23. על כל אלה, מוסיפים לטעון הנתבעים כי האירועים שתוארו מעלה מהווים גם הפרה של חובת האמונים, המעוגנת בסעיף 254(א) לחוק החברות, ולכן מזכה בהשבה של רווחי לייק קאר, וזאת לפי סעיף 256 לחוק החברות. זאת, בשל היות הנתבע מנהל ודירקטור באקסטרים קאר.
24. כל אלה מובילים, לשיטת התובעים, למסקנה כי יש להורות על הנתבעים את הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה.
25. כן נטען, וזאת ביחס לטענות הנתבעים לפיהן חלוקת המניות לא שונתה בהתאם להוראות הסכם המייסדים, כי במסגרת הסכם המייסדים נקבע כי אקסטרים קאר תיטול מהבנק הלוואה בסך 700,000 ש"ח אשר לה ערב התובע לבדו. עוד נקבע בהסכם כי כל השקעה או התחייבות נוספת בחברה תתחלק בין התובע לבין הנתבע לפי שיעור אחזקותיהם. לשיטת התובע, הלוואת החברה כאמור מעולם לא הוחזרה לתובע, אלא הוגדלה לסך כ – 5 מיליון ש"ח, באמצעות פירעון הלוואות קודמות ונטילת הלוואה גדולה יותר. כך נטען, כי לאקסטרים קאר ניתן אשראי אך ורק בהסתמך על ערבותו האישית של התובע, ולאור העובדה שהבנק יוכל להיפרע מפקדונות שקליים הקיימים בחשבונותיו הפרטיים של התובע במקרה של קריסה כלכלית של אקסטרים קאר. לפיכך, נטען כי הצדדים הסכימו כי לא תבוצע העברת מנייה מהתובע לנתבע בשל סיבה זו, וכי לאורך השנים הנתבע מעולם לא ביקש להעביר לידיו 1% ממניות החברה.
26. בנוסף נטען כי לאחר הגשת התביעה, הנתבע ניתק את עצמו מאקסטרים קאר, בכך שהפסיק להגיע למקום העבודה, והפסיק לחתום על שיקים והעברות כספים לספקים ועובדים. כן נטען כי ניסיון המכירה של מניות הנתבע למר חיים חרוש לא אושר בישיבת הדירקטוריון משום שמר חרוש הוא אדם ללא כושר פירעון, ומשמעות אישור המכירה הייתה כי במקרה של סגירת החברה או קריסתה, התובע ישא לבדו בכל חובות החברה.
27. בחוות הדעת מטעם התובעים, נטען כי חובות החברה עומדים על סך של 3,989,674 ש"ח, וכי הנתבע חייב בכמחצית מהם, הן בשל הסכמיו עם התובע והן בשל היותו בעל 49% ממניות החברה כאמור.
28. לטענת הנתבעים, ביום 17.12.2018 שלח הנתבע מכתב לבנק הבינלאומי הראשון (להלן – הבנק), בו מנהלת אקסטרים קאר את חשבונה ופעילותה העסקית, ובו טען בפני הבנק כי מכר את מניותיו למר חיים חרוש וכן הודיע על ביטול ערבותו לחיובי אקסטרים קאר. לגרסתם, מכתב התובע גרם להקפאת החשבון ולשיתוק החברה, דבר אשר חייב את הפסקת פעילותה. כן נטען כי הנתבע מסרב לשלם את חלקו בחובות החברה, בטענות שווא לפיהן לקח התובע שלא כדין כספים מהחברה. זאת, למרות שהכספים שעליהם הצביע התובע הם החזר הלוואת בעלים שהעמיד התובע לחברה, כאשר הנתבע חתם בעצמו על ההוראה לבנק להעביר אל התובע כספים אלה.
לאור סגירת פעילות החברה, כדי למנוע מהבנק לממש את פקדונות התובע, וכן על-מנת שהבנק יאפשר ביצוע פעולות בחשבון אקסטרים קאר, התובע העביר לחשבון החברה מכיסו הפרטי סך של 4 מיליון ש"ח. עם זאת, פעילות החברה הופסקה.