בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 51290-09-20
04 מרץ 2022
לפני:
כב' השופט דורון יפת
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אידה שפירא
התובעת מור יצחק
ע"י ב"כ עוה"ד ליאת פייגל ואבי דנון
–
הנתבעת צינורות המזרח התיכון – תעשיות 2001 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד הלית שמחוני וניצן מנדל
פסק דין
האם התובעת הופלתה מאחר שהנתבעת לא אפשרה לה עם פרוץ משבר הקורונה לעבוד מהבית? האם שעות עבודתה של התובעת צומצמו ושכרה הופחת שלא כדין? אלו שתי השאלות המונחות לפתחנו הדורשות הכרעה.
רקע עובדתי ועיקרי ההליך
1. ביום 4.8.2019 החלה התובעת את עבודתה כחשבת אצל הנתבעת, כמחליפה של גב' שני אדרי - חשבת השכר במחלקת כספים (להלן- שני) אשר יצאה לחופשת לידה (ע' 6 ש' 23-24; ע' 7 ש' 9-12).
2. ביום 5.8.2019 נחתם הסכם העסקה בין התובעת לבין הנתבעת אליו צורפו שני נספחים (להלן- הסכם העסקה).
3. סעיף 1 לנספח א' להסכם העסקה שעניינו "מועד תחילה, תפקיד וממונה" קובע לאמור:
"העסקה של העובדת תחל ביום 4.8.2019 ותסתיים ביום 31.3.2020 (מחליפה לחופשת לידה), במשרה מלאה בתפקיד של חשבת או כל תפקיד דומה אחר יהא תוארו אשר יהא. העובדת תדווח ישירות למנהל הכספים של קבוצת גאון."
סעיף 2 לנספח א' שעניינו "שעות עבודה" מוסיף וקובע לאמור:
"העסקת העובדת תהיה על בסיס שבוע עבודה בן 5 ימים. שעות העבודה יהיו בהתאם לנהלי החברה מפעם לפעם. כל עוד לא הוסכם אחרת, ומבלי לפגוע בחובתה של העובדת לעבוד בשעות נוספות כפי שיידרש ממנה, שעות העבודה הרגילות של העובדת תהיינה בין 08:00- 17:00, למעט בימי העבודה השבוע הקצר כפי שייקבע על ידי החברה (נכון למועד חתימת הסכם זה, היום השבועי הקצר הוא יום חמישי). על העובדת יחולו הוראות הדין בנוגע להפסקות בעבודה. יום המנוחה השבועי של העובדת יהיה יום שבת."
סעיף 3 לנספח א' להסכם שעניינו "הודעה מוקדמת" קובע לאמור:
"הודעה מוקדמת בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א- 2001..."
סעיף 4 לנספח א' להסכם שעניינו "משכורת" קובע כדלקמן:
"בגין עבודתה תהא העובדת זכאית למשכורת של 14,000 ₪ (ברוטו), לפי החלוקה שלהלן: משכורת חודשית ברוטו של 9,520 ₪ ("שכר הבסיס"). בנוסף, העובדת תהיה זכאית לתשלום חודשי גלובלי של 2,604 ₪ בגין עד 40 שעות נוספות לפי תעריף של 125% וכן 1,876 ₪ בגין עד 24 שעות נוספות לפי תעריף של 150% ("גמול גלובאלי") – סה"כ עד 64 שעות נוספות ("מכסת השעות הנוספות"). העובדת תהיה זכאית לתשלום מלוא הגמול הגלובאלי אף אם לא עבדה את מלוא מכסת השעות הנוספות..."
סעיף 8 לנספח א' להסכם שעניינו "דמי מחלה" קובע כלהלן:
"העובדת תהיה זכאית לתשלום דמי מחלה בהתאם להוראות חוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976. במקרה של היעדרות העובדת מעבודה עקב מחלה, העובדת תיידע את החברה על המחלה ביום ההיעדרות הראשון, למעט אם העובדת אינה מסוגלת למסור הודעה כאמור בשל מצבה הרפואי, ובמצב זה ההודעה תימסר בהקדם האפשרי. הודעה כאמור, תתייחס בין היתר לתקופה המשוערת שבה העובדת לא תהיה מסוגלת לעבוד."
4. ביום 19.1.2020 בשעה 14:50 עברה התובעת תאונת דרכים (ע' 8 ש' 24-30), בחזרה ממקום העבודה, אשר בעטיה שהתה בחופשת מחלה בת ארבעה ימים (ת/ב; ע' 1 לכתב התביעה; ת/סע' 10 לתצהיר).
5. ביום 9.2.2020 וביום 18.3.2020 נערכו שיחות בין התובעת לבין ירון לוי - מנהל כספים בכיר אצל הנתבעת (להלן- ירון).
6. ביום 31.3.2020 – בהתאם להסכם העסקה- נסתיימה העסקתה של התובעת אצל הנתבעת (ע' 7 ש' 5-8; ע' 15 ש' 30-33).
7. ביום 23.9.2020 וביום 1.12.2020, הוגשו, בהתאמה, כתב התביעה וכתב ההגנה שבפנינו.
8. ביום 20.5.2021 התקיים דיון קדם משפט.
9. ביום 18.7.2021 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה וביום 21.11.2021 הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית מטעמה- תצהירו של ירון.
10. ביום 17.2.2022 הגישה הנתבעת בקשה "להשבת סכומים ששולמו לתובעת ביתר; ולחילופין לקיזוזם", על רקע העובדה כי תביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי נדחתה. משכך ומאחר שהנתבעת שילמה לתובעת בחודשים ינואר, פברואר ומרץ 2020, בהתאמה, סך של 1,932 ₪, 2,855 ₪ ו-5,828 ₪, הרי שעל התובעת להשיב לידי הנתבעת סך של 8,701 ₪. לתימוכין בעמדתה צרפה הנתבעת שניים:
(1) מכתב מיום 3.1.2022 אשר נשלח מהמוסד לביטוח לאומי לתובעת, במסגרתו נכתב בין היתר כי "...הכרנו בתאונה שארעה לך ב- 19.1.2020 כתאונת עבודה. את בקשתך לתשלום דמי פגיעה לתקופות 9.2.2020-20.1.2020, 12.2.2020 – 22.2.2020, 12.3.2020- 25.3.2020 אנו נאלצים לדחות על פי הוראות סעיף 104 לחוק הביטוח לאומי מהנימוק הבא: סעיף 104(א) לחוק הביטוח לאומי קובע, כי משנסתיימה תקופות דמי הפגיעה והמבוטח נמצא נכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק. מאחר שהועדה רפואית קבעה לך ב- 4.9.2020 דרגת נכות בשיעור של 25%, שתחולתה 20.1.2020, הרי שנסתיימה לגביך תקופת דמי הפגיעה, ואינך זכאית עוד לתשלום דמי פגיעה..." (ע' 11 ש' 31-32).
(2) תכתובות בין הצדדים עובר להגשת התביעה שבכותרת, במסגרתה ציינה הנתבעת כי "במידה והביטוח לאומי לא יכיר בתאונה כתאונת עבודה, מכל סיבה שהיא, מרשתי שומרת לעצמה את הזכות לדרוש ממרשתכם החזר עבור השכר ששולם לה כמקדמה".
11. ביום 21.2.2022 התקיים דיון הוכחות.
במהלך דיון ההוכחות סרבה ב"כ התובעת להגשת המכתב מיום 3.1.2022 (אשר כבר הוגש כאמור לתיק) ואף לכך שב"כ הנתבעת תשאל את התובעת שאלות בעניין (ע' 11 ש' 20-30). ברם, לאחר מכן ב"כ התובעת ביכרה בעצמה לשאול את ירון שאלות בעניין (ע' 16 ש' 7-21), כאשר בהמשך צוין על ידה כי "לשאלת ביה"ד האם הטענה בדבר הרחבת חזית של נושא הביטוח הלאומי עדיין בתוקף אני משיבה שלא. אני מדברת על הנושא של החדירה לפרטיות לאחר תום תקופת העסקתה. לאחר שכבר לא הייתה להם שום רשות לקבל מידע רפואי עליה ובמעמד ששילמו את הכספים האלה זאת לא היתה הבקשה של התובעת. הם אמרו שכך זה מתנהל אצלם, היא לא אחראית לזה" (ע' 16 ש' 22-26).
בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. מכאן הכרעתנו.