תא (ת"א) 6949-12-17 עודד ליפשיץ נ' ס.ר.ט וואיז ייעוץ בע"מ

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"א 6949-12-17 ליפשיץ ואח' נ' ס.ר.ט וואיז ייעוץ בע"מ ואח'

לפני כבוד השופטת בכירה חנה קלוגמן

התובע/הנתבע שכנגד:
עודד ליפשיץ

ע"י ב"כ עו"ד אור לוסטגרטן

נגד

הנתבעת/התובעת שכנגד:
ס.ר.ט וואיז ייעוץ בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יונתן שיף

פסק דין

לפני תביעה כספית על סך של 667,822 ₪ , אשר לטענת התובע חייבת לו הנתבעת לאחר סיום הקשר העסקי בגין מיזם פעילות של "בנקאות השקעות" (להלן: "הפעילות/ המיזם") (כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 4.10.18).
הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד מתוקן ביום 28.10.18 על סך 605,915 ₪ בגין הפרת ההסכם בין הנתבעת לתובע, שכן לטענתה הנתבע שכנגד נהג בחוסר תום לב והתרשל במילוי תפקידו ועזב את הפעילות המשותפת שהיה לו ביחד עם הנתבעת. בתוך כך לטענת הנתבעת, גרם הנתבע שכנגד נזקים לתובעת שכנגד וכן פגע במוניטין התובעת שכנגד ובשמה הטוב.
1. מיהות הצדדים ורקע כללי:
התובע והנתבע שכנגד, מר עודד ליפשיץ (להלן: "התובע /עודד" או הנתבע שכנגד") הגיש תביעה כנגד הנתבעת והתובעת שכנגד ס.ר.ט וואיז ייעוץ בע"מ, שהיא חברה פרטית העוסקת בייעוץ פיננסי. בעלי מניותיה ומייסדיה הינם : בועז רם (להלן: "בועז") ויואל סקרה מנכ"ל הנתבעת (להלן: "יואל") (העתק דו"ח רשם החברות צורף כנספח 1 לתצהיר התובע שם צוינו בעלי המניות והדירקטורים – וואיז' סקרה בע"מ ובועז רם ייעוץ בע"מ) (להלן: "הנתבעת" או "התובעת שכנגד").
2.השתלשלות האירועים בתיק:
בתחילת שנת 2016 נוצר קשר בין התובע לנתבעת באמצעות בועז והם הגיעו להבנות לשיתוף פעולה להקמת מיזם משותף, אשר יכלול איתור משקיעים בתמורה לעמלה שאותו זכאי לקבל המיזם כאחוז מתוך סכום ההשקעה (לטענת התובע לרוב 5% מסך ההשקעה).
הצדדים אף העבירו טיוטות של הסכם, אך הסכם לא נחתם, יחד עם זאת בפועל הצדדים החלו לעבוד יחדיו. באוקטובר 2016 הודיע עודד שתוך שלושה שבועות הוא מסיים את עבודתו במיזם המשותף. שוב ערכו הצדדים טיוטת הבנות לסיום הפעילות אך גם זו לא נחתמה. תביעה זו הוגשה עקב מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים לגבי חלוקת הכספים בעקבות עזיבתו של עודד.
תמצית טענות הצדדים:
3. תמצית טענות התובע בתביעה העיקרית:
כאמור עסקינן במסגרת יחסים שכללה הקמת מיזם משותף לתובע ולנתבעת שעניינו "בנקאות השקעות" משמע - איתור משקיעים עבור חברות ומיזמים בתמורה לקבלת עמלת תיווך.
בין הצדדים הוסכם על מתווה לחלוקת רווחי הפעילות ואופן מימון הוצאות הפעילות .
לטענת התובע, סוכם בינו לבין הנתבעת כי לשם ביצוע הפעילות תוקם חברת בת בבעלות משותפת (50%-50%) של התובע ושל הנתבעת.
לאחר כשנה מתחילת המיזם המשותף (חודש נובמבר 2016 ) הודיע עודד לנתבעת שהוא מתכוון לקחת על עצמו תפקיד במגזר הציבורי אשר ימנע ממנו להמשיך את המיזם (סעיף 19 לתצהיר עודד).
לאחר עזיבת התובע, נסגרו שלוש עסקאות השקעה אשר בקידומם טרח התובע. כתוצאה מעסקאות אלו התקבלו אצל הנתבעת מאות אלפי דולרים, אלא שהנתבעת לא פעלה כפי סוכם מראש, ולא העבירה לתובע את המגיע לו.
הכספים אותם נותרה הנתבעת חייבת לתובע:
בסעיף 80 לתצהירו מונה התובע את הסכומים המגיעים לו בגין העסקאות אותם רקם כדלקמן:
בגין עסקת Rootility: 117,000 דולר.
בגין עסקת Spaceek : סך של 14,308 דולר ובנוסף סך של 1,170 ₪.
בגין עסקת Desalitech : סך של 45,894 דולרים.
בגין יעוץ לחברת P0P Mdical: סך של 793 ₪.
בנוסף, ככל הידוע לתובע, במסגרת עסקאות ספייסיק ו-רוטיליטי קיבלה הנתבעת או עתידה לקבל גם תמורה בצורת אופציות, והתובע עומד על קבלת חלקו (50%) בהתאם להסכמות בעניין זה.
כמו כן ביקש התובע לקבל את הכספים המגיעים לו בדולרים.
4. עסקת רוטיליטי Rootility:
בעסקה זו התעניין משקיע דרום אפריקאי, בהשקעת סכום של כחמישה מיליון דולר בחברת רוטיליטי (להלן : "עסקת רוטיליטי ") ממימוש עסקה זו צפויה הייתה הנתבעת לקבל סך של
כ-250,000 דולר וכן אופציות.
מעורבותו של מר סול קרמר:
העסקה הייתה כפופה לתשלום דמי תיווך לצד שלישי - כלומר שמתוך התמורה, היתה צריכה החברה לחלוק כמחצית עם מר סול קרמר, אשר היה אחראי בפועל על איתור המשקיע, ובלעדיו לא הייתה יוצאת העסקה אל הפועל.
מר קרמר עבד כשכיר בחברת סטונהייג'. בסמוך למועד סגירת העסקה, פנה קרמר אל התובע, וביקש כי 30% מסכום דמי התיווך ישולמו לו ישירות ו-20% לידי חברת סטונהיג'. התובע התייעץ עם מר בועז רם, אחד משני שותפים מנהלים בנתבעת, וקיבל את אישורו לעניין, וע"כ הודיעה התובע למר קרמר כי דרישתו מקובלת.
לאחר שנחתמה העסקה התגלע סכסוך בין מנכ"ל חברת סטונהייג', לבין קרמר, שטען כי אין לאשר את דרישת קרמר שכן קרמר היה עובד של החברה, ודמי התיווך מגיעים לחברה. בתגובה הסכים קרמר לוותר על דרישתו.
כתוצאה מכך התמורה שאותה אמורה לשמור הנתבעת מתוך דמי התיווך בעסקה, גדלה בשיעור של 30% מסכום התמורה הכולל. (שכן קרמר ויתר על חלקו). בהמשך לכך, עיגנה הנתבעת בהסכם מיום ה-13.08.2017 עם חברת סטונהייג' את ההסכמה כי שיעור דמי התיווך של חברת סטונהייג' יעמוד על 20% בלבד מסך ההכנסות מהעסקה.
לסיכום, התובע זכאי לחלקו בסך 50% מסכום התמורה בגין ההשקעה בחברת רוטיליטי - 100,000 דולר (בצירוף מע"מ) שהם מחצית מהכנסות מעסקה זו (250,000 דולר) לאחר קיזוז התשלום ששןלם לסטונהייג' העומד על 50,000 דולר.
לטענת התובע במועד הסיכום במאי 2016 לא העלה את ההסכמה על שיעור החלוקה, שכן האפשרות שהעסקה תצא אל הפועל הייתה נראית קלושה, וכן גם לאור ההיכרות החברית שלו עם מר קרמר (סעיף 37 לתצהיר התובע).
בחודש פברואר 2017 נחתמה עסקת ההשקעה ברוטיליטי ושולם לנתבעת הסך של 250,000 דולרים שהוא חלקה בעסקה (5% מסך ההשקעה) (העתק החשבונית שהנפיקה הנתבעת לרוטיליטי נספח 9 לתצהיר התובע, ראה בסעיף 44 לתצהיר התובע).
לטענת התובע העמלה אל מול מר קרמר (50-50%) סוכמה מול בועז ויואל לאורך כל הדרך (ראה התכתובת מיום 18-19.4.17 נספח 10 לתצהיר התובע).
5. עסקת Spaceek ספייסיק :
לטענת התובע בחודש מרץ2017 נכרת בין הנתבעת לבין Spaceek (להלן: "עסקת ספייסיק") הסכם מועדכן במסגרתו עודכנה התמורה המגיעה למיזם המשותף והתשלום לידי הנתבעת (העתק ההסכם נספח 27 לתצהיר התובע ראה סעיף 95 לתצהיר). חברת ספייסיק לא העבירה את התשלום לנתבעת. התובע פנה לחברת ספייסיק במכתב לפני נקיטת הליכים אך מנכ"ל החברה מר אורן אלזם עדכן בחודש יולי 2018 את התובע כי ישנו רוכש פוטנציאלי המוכן לרכוש את נכסיה וחובותיה של חברת ספייסיק, בכפוף לכך שימצא הסדר לתשלום העמלה (סעיף 104 לתצהיר התובע).
לטענת התובע, הנתבעת פעלה ברשלנות אל מול חברת ספייסיק ולא פעלה בשקידה הראויה לשם גביית הכספים המגיעים לפעילות המשותפת. על כן מבקש התובע לפצות אותו בסך של 15,000 דולר בתוספת מע"מ.
6. המוניטין
לטענת התובע הוא השקיע ממיטב מרצו, כישוריו, ואף כספו הפרטי, בהקמת הפעילות והצליח להביא למצב שבתוך כשנה וחצי, קיבלה הנתבעת לידיה הכנסות של למעלה ממיליון ₪.
עוד טוען התובע כי בניגוד להסכמת הצדדים הראשונית, בפועל, בוצעה הפעילות כנדבך בתוך עסקיה של הנתבעת. התובע מציין כי בהתאם להסכמת הצדדים במקור, בדבר הקמת חברה נפרדת לשם עיסוק בפעילות, זכאי כל אחד מן הצדדים, המבקש לפרוש מן הפעילות, לקבל את שווי ערכן של המניות שברשותו.
מוסיף וטוען התובע כי עת עזב התובע את הפעילות, נותרה הנתבעת כאשר בידיה נכס משמעותי אותו יצר והשביח התובע. הגם שעזיבתו של התובע את הפעילות היתה מרצונו, זכאי התובע את שווי השקעתו.
לטענת התובע הנתבעת בחרה שלא להביא לעדות את מר בועז רם למרות שהוא בקיא בפרטי ההתנהלות מזמן אמת יותר מאשר יואל וחלק מהעבודות שבמחלוקת הן בידיעתו האישית.
התובע אומד את שווי חלקו בפעילות על הסך של 100,000 ₪ התובע שומר על זכותו לעדכן את סכום זה לאחר קבלת מידע נוסף בעניין.
7. תמצית טענות הנתבעת בתביעה העיקרית :
לטענת הנתבעת היא חברה המספקת ללקוחותיה ייעוץ בתחום הפיננסי כלכלי והתובע מנסה להוציא כספים מהנתבעת שלא מגיעים לו, שכן הנתבעת מעולם לא התחייבה לשלם לו סכומים אלו. ככל שהובעה נכונות ללכת לקראת בקשת התובע, הרי שהיתה זו הסכמה לתשלומים מתוך הרווחים העתידיים בלבד וזאת מחוסר ידיעה לאיזה נזקים גרם התובע.
תחילת ההתקשרות בין הצדדים הייתה בתחילת שנת 2016, עת החליטה הנתבעת להתקשר עם התובע לצורך הקמת הפעילות המשותפת, את ההסכמות ביניהם העלו הצדדים על הכתב בהסכם, אשר מעולם לא נחתם, אך שני הצדדים פעלו על פיו ונתנו לו תוקף מחייב.
לטענת הנתבעת לתובע נתנו הטבות כספיות בחודש מרץ 2016, וזאת בצורה של מתן אשראי בסך מצטבר של 150,000 ₪ . אשראי זה נוצל לצורך ההקמה והניהול של הפעילות המשותפת ובין היתר אף שימש לתשלום מקדמות לתובע.
בנוסף לטענת הנתבעת הוסכם כי ככל שהתובע יצור קשר עם לקוח שאינו בנקאות השקעות תשולם לו "עמלת שיווק" בשיעור 20% (סעיף 8 לתצהיר יואל).
לטענת הנתבעת המימון לפעילות כגון המשרדים והצוות התומך מימון פעולות השיווק ולרבות מימון המקדמות היו כולם לפנים משורת הדין ללא שהייתה חובה לפי ההסכמות המקוריות.
לטענת הנתבעת צורפה על ידי התובע עובדת נוספת בשם מיכל פראייר (סעיף 10 לתצהיר יואל).
לטענת יואל בחודש אוגוסט 2016 עת התובע ביקש עקב מצוקה תזרימית סיוע הוצע לו כי המנגנון ישונה לחלוקה של 30% מההכנסות במקום 50% מהרווחים ו15% משיווק פעילות שאינה בנקאות השקעות, וכן מחילה על החובות הצבורים של הפעילות המשותפת כלפי הנתבעת (הצעה צורפה כנספח 3 לתצהיר יואל).
בנוסף, במקרה היחיד בכל תקופת הפעילות המשותפת, שבו התקבל תשלום מלקוח עבור פעילות בנקאות ההשקעות, חילקה הנתבעת לתובע תשלומים מתוך אותם תקבולים, לבקשתו ולפנים משורת הדין, על אף שלא היה מדובר ברווחים של הפעילות המשותפת אשר יש לחלקם לפי ההסכם בין הצדדים, שהרי ההלוואה שהעמידה הנתבעת טרם נפרעה והוצאות הפעילות אשר שולמו על ידי הנתבעת טרם כוסו.
לטענת הנתבעת מעולם לא הוקמה חברה משותפת ולכן רק מורשי החתימה בשם הנתבעת היו מוסמכים לחתום בשם החברה והתובע לא היה מורשה חתימה (סעיף 14 לתצהיר יואל).
8. עזיבתו של התובע את הפעילות:
בחודש אוקטובר 2016, לאחר שההכנסות מהפעילות המשותפת הוסיפו להיות מצומצמות, הודיע התובע לנתבעת, כי בכוונתו לעזוב את הפעילות המשותפת בתוך שלושה שבועות בלבד לטובת עבודה בפרויקט מוגבל בזמן (מספר חודשים). זאת בניגוד לאמור בהסכם, על פיו היה על התובע לתת הודעה של ששה חודשים לפני עזיבה (סעיף 5.1 להסכם). הנתבעת קיבלה את בקשתו של התובע ואף הסכימה להמשיך ולנהל עצמאית את הפעילות, ולהימנע מחיפוש מחליף לתובע, בכדי שיוכל לחזור לפעילות המשותפת בחודש יוני 2017 .
הנתבעת, אף הסכימה לפנים משורת הדין, להיפרד מהתובע מבלי להתחשבן עמו בשלב זה על חובו בגין פירעון הלוואת הנתבעת, ואף לחלוק עמו, כמפורט לעיל, רווחים עתידיים מעסקאות שהתובע סייע להתהוותן במהלך עבודתו בפעילות המשותפת. כל זאת בהתבסס על מצג השווא שהציג התובע.
הנתבעת מדגישה, כי על פי תנאי ההסכם, הרי שהתובע לא היה זכאי לתשלום האמור, או לתשלום כלשהו מהנתבעת, היות שבסעיף 5 להסכם מצוין במפורש, כי במקרה של פרישה מהפעילות המשותפת, ימכור הצד הפורש את מניותיו בחברה לחברה, בתמורה לערכך הנקוב, ולא יהיה זכאי לכל תשלום נוסף. יתר על כן, על פי הוראות ההסכם, הרי שבנקודת הזמן שבה עזב התובע את הפעילות המשותפת טרם נפרעה הלוואת הנתבעת.
עוד לטענת הנתבעת טענת התובע כי לאחר פרישתו בפועל יהא זכאי למחצית מהכנסות המיזם (לא רווחים) שיתקבלו אחר עזיבתו מהעסקאות שעבד עליהן טרם פרש הינה משוללת כל בסיס שכן אין כל הצדקה לשיפור תנאיו של התובע (כלומר לשלם לו מחצית מההכנסות ברוטו במקום מהרווחים כאמור בהסכם) (ראה הטענה בע"מ 2-3 לסיכומי הנתבעת).
לטענת הנתבעת היא שילמה לתובע, לפנים משורת הדין, סך של 110,000 ₪ ,וזאת מספר חודשים לאחר עזיבתו של התובע את הפעילות המשותפת בגין חלק מהעסקאות.
לטענת הנתבעת התובע לא נתן ששה חודשי הודעה מראש בהתאם לסעיף 5.1 להסכם אלא כ-3 שבועות בלבד ולא הציג את עזיבתו לצמיתות (סעיף 16 לתצהיר יואל).
לתמיכה בטענת הנתבעת נטען כי כאשר העובדת מיכל פרשה מעבודתה נחתם הסכם פרישה מסודר אך עם התובע לא נחתם והדבר מעיד על כך כי התובע לא פרש שכן היה ברור שהוא עומד לחזור לעבוד (סעיף 19 לתצהיר יואל).
9. עסקת רוטיליטי:
בעסקה זו בוצעה השקעה בחברת רוטיליטי באמצעות המיזם המשותף. לקשירת העסקה היה שותף גם מר קרמר, שהיה שכיר באותה עת בחברת סטונהייג שייצגה את המשקיע. התובע הציג את מר קרמר כ"חבר קרוב" שלו וציין כי הוא יהיה זכאי לחלק מהעמלה בגין יצירת הקשר לביצוע ההשקעה.
ביני וביני, עוד בטרם התבררו לנתבעת כל הפרטים אודות התנהלותו של התובע בעניין עסקת רוטיליטי, פנה התובע לנתבעת בבקשה כי ישולמו לו סכומים בגין עמלות שהתקבלו מעסקאות והנתבעת, בתמימותה ומתוך רצון טוב, העבירה אליו סך של 100,000 ₪.
להפתעתה של הנתבעת, מסר לה התובע כי הוא התחייב, בשם הנתבעת, לשלם לקרמר עמלה, וזאת בניגוד למה שהיה ידוע לנתבעת על פי המידע שצוין ברשימת העסקאות (אשר נמסרה לה על ידי התובע מספר חודשים קודם לכן). הנתבעת ביקשה מהתובע לקבל מסמך המעיד על ההתחייבות האמורה כלפי קרמר, והתובע מצדו טען כי מדובר בהסכמה בעל פה, בלחיצת יד .
בשלב זה מסר לראשונה התובע לנתבעת כי אותו קרמר למעשה עובד עבור צד שלישי, חברה בשם סטונהייג'. עוד הסתבר לנתבעת מהתובע, כי קרמר כלל לא עדכן את סטונהייג', מעסיקתו, לגבי עסקת רוטיליטי. לאור ההתנהלות המפוקפקת, פנתה הנתבעת לתובע ודרשה ממנו לפנות למר קרמר ולסטונהייג' על מנת שאלו ישלחו אליה, באופן ישיר. הבהרות לגבי ההתחייבויות שניתנו כלפיהם.
בעקבות דרישת הנתבעת מהתובע לפנות לקרמר לקבלת התייחסות לדרישותיו הכספיות בגין עסקת רוטיליטי, הופתעה הנתבעת לקבל הודעתו של קרמר כי הוא אינו מצפה לתגמול כלשהו בגין העסקה.
הנתבעת טוענת, כי התובע התנהל בעסקה זו ללא סמכות וללא ידיעת הנתבעת. התובע התחייב בשם הנתבעת לשלם לקרמר עמלה בגין העסקה הנ"ל ואפשר שאף עשה עמו יד אחת להסתיר את דבר העסקה ממעסיקתו של אותו קרמר, על אף שמעסיקתו של קרמר הייתה זכאית בעצמה לעמלה בגין ההתחייבות הנ"ל של התובע.
בשל התנהלות התובע נאלצה הנתבעת לשלם למעסיקתו של קרמר את מלוא הסכום שהתחייב כלפיה התובע, מבלי שהייתה בידיה היכולת לנהל מו"מ על גובה העמלה, על מנת לצמצם את הנזקים שנגרמו למוניטין הנתבעת בשל התנהלות התובע.
בעקבות התנהלותו התמוהה של התובע, הודיעה לו הנתבעת כי לא ישולם לו כל תשלום נוסף עד שלא יובהרו כל פרטי הפרשה העגומה של עסקת רוטיליטי.
על אף כל האמור, משנתגלע סכסוך בין הצדדים והתובע בא בדרישות שונות כלפי הנתבעת, הציעה הנתבעת לתובע, שוב לפנים משורת הדין ועל מנת להימנע מסכסוך משפטי שיפגע אך ורק במוניטין של הנתבעת (שהרי התובע כבר אינו פועל בתחום), מספר הצעות, וכל זאת רק על מנת לסיים את היחסים ביניהם מבלי להיכנס להתדיינות משפטית, אלא שהתובע המשיך סירב להצעותיה הנדיבות של הנתבעת.
10. עסקת ספייסיק:
הנתבעת טוענת כי התובע התנהל עם הנתבעת בחוסר שקיפות. ואף גרם נזקים בכך לנתבעת. התובעת לא קבלה את מלוא העמלה בגין עסקה זו לאחר שהתובע עזב את המיזם, וזאת עקב כך שספייסיק נכנסה לקשיים כספיים. לנתבעת נגרמו הוצאות בגין כך והיא אף נאלצה להגיש תביעה כנגד ספייסיק.
11. המוניטין:
הנתבעת טוענת כי אין חולק כי על פי ההסכם בין הצדדים, זכאי צד המבקש לפרוש לקבל את שווי ערכן הנקוב של מניותיו בחברה, אך בשום מקום לא נאמר ולא הוסכם כי יהיה זכאי לקבל את שווי ערכן הריאלי. סעיף 5.2 להסכם בין הצדדים קובע :
"הצד הפורש יעביר את אחזקותיו במניות החברה לחברה (כמניות באוצר) במועד הפרישה בפועל וזאת כנגד תשלום ערכו הנקוב".
גם אילו הייתה מוקמת חברה, הרי ערכן הנקוב של מניותיה הוא הסכום ששילם עבורן התובע ,ולא סכום כלשהו המגלם את שוויין הנוכחי של המניות או את "הפוטנציאל הטמון בה" (הוא השווי הריאלי שלהן, וזאת מבלי להידרש לשאלה מה ערכו של אותו שווי).
לפיכך, מאחר שהתובע לא שילם דבר עבור המניות (ולמעשה אף קיבל כספים), הרי שגם על פי סעיף 5.2 הנ"ל, התובע אינו זכאי לדבר בגין ערכן הנקוב של המניות. יתירה מכך, במועד עזיבתו של התובע היו עסקאות נוספות שלא הניבו פירות כלשהם ואשר הנתבעת השקיעה בהן משאבים ועלויות רבות.
התביעה שכנגד:
12. תמצית טענות והתובעת שכנגד:
לטענת הנתבעת בכתב התביעה שכנגד, היפר התובע את ההסכם שבין הצדדים וגרם לה לנזקים עת עזב את הפעילות המשותפת שהקים יחד עם הנתבעת. בעת שהייתה בחובות, וזאת תוך מתן התראה קצרה מכפי שהוסכם בין הצדדים ויצירת מצג שווא שעזיבתו הינה זמנית (ראה סעיף 1 לכתב התביעה שכנגד).
לעניין עסקת רוטיליטי פגע התובע והנתבע שכנגד במוניטין של הנתבעת ובשמה הטוב, עת הסתייע במתווך מר סול קרמר שהיה עובד בחברת סטונהייג', ללא ידיעת מנהליה למרות שהיא החברה אשר ייצגה את המשקיע ברוטיליטי. עקב כך הנתבעת והתובעת שכנגד נאלצה להשקיע מאמצים ומשאבים כולל קבלת ליווי משפטי כדי לסיים את העסקה בהצלחה.
לסיכום , בסעיפים 50 – 55 לכתב התביעה שכנגד המתוקן פירטה התובעת שכנגד את הסעדים בגין הנזקים שנגרמו לה כדלקמן:
50". פירעון חלקו של עודד בהלוואת התובעת לפעילות המשותפת בסך 104,000 ₪ בתוספת מע"מ נכון למועד עזיבתו את הפעילות המשותפת."
החזר תשלומים ששולמו לעודד (השבת מקדמות) על סך 110,000 ₪ (סעיף 51).
52. "תשלום בסך 86 אלף ₪ בתוספת מע"מ שהינם מחצית מסך של 50,000 דולר ששולמו על ידי התובעת לחברת סטונהייג' בגין התחייבות הנתבע כלפיה ללא ידיעה והסכמה של התובעת".
פיצוי בגין זמנם של העובדים לתיקון נזקי התובעת שכנגד בעסקת רוטיליטי סך של 51.5 אלף דולר בתוספת מע"מ (למעלה מ-100 שעות במחיר 150דולר לשעה בהתאם לגובה שכרם הממוצע של המנהלים שעסקו בנושא) (סעיף53).
ולבסוף פיצוי בגין הפגיעה של עודד במוניטין התובעת שכנגד בסך 100,000 ₪ וזאת בגין עסקת רוטילטי פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט -1999 (ראה סעיפים 50-54 לכתב התביעה שכנגד (סעיף 54).
( יוער כי קיים שוני מסוים בין הסעדים שפורטו בסעיפים 50 עד 54 לכתב התביעה שכנגד המתוקן לאלו שצויינו בסעיף 47 לתצהיר העדות ראשית של יואל מנכ"ל התובעת שכנגד) .
13. תמצית טענות הנתבע שכנגד:
מנגד, לטענת התובע והנתבע שכנגד, לא הובאה שום ראיה לאף אחד מהנזקים הנטענים בתביעה שכנגד, ולראייה הנתבעת הציעה לתובע סך של 382,146 ₪ לפני הגשת התביעה כאן (ראה נספח 18 לתצהיר התובע), אך התובע דחה הצעה זו משום שיש בה לקפח את זכותו (ראה גם בסעיף 50 לסיכומי התשובה מטעם התובע). בכתב ההגנה שכנגד התובע טען כי הנתבעת מודה שבין הצדדים נכרת הסכם מחייב בחודש נובמבר 2016 לפיו החובות של הצדדים מקזזים זה את זה וכי מאותו מועד יתחלקו הצדדים בהכנסות הפעילות (בקיזוז הוצאות לצדדים שלישיים). כמו כן הנתבעת מודה בנכונות סכומי ההכנסות להן טען התובע. בכך למעשה הוכיח התובע את תביעתו. כל שנותר הוא לדון בטענות הנתבעת שיש לפטור אותה מתשלום לנוכח "ההפרות" הנטענות שכאילו ביצע עודד בהסכם האמור. גם אילו הפרות אלו התקיימו הרי שאינן פוטרות את הנתבעת מחובתה לשלם לתובע את המגיע לו. (ראה סעיפים 1-4 לכתב ההגנה שכנגד). עוד נטען כי אילו היו הפרות מצד עודד הרי שהנתבעת לא הייתה פונה בחודשים מאי יוני ויולי 2017 ומציעה לתובע לחזור ולנהל את הפעילות המשותפת. עוד נטען כי הסכמת הצדדים מנובמבר 2016 אודות צמצום מעורבותו של עודד בפעילות המשותפת הייתה הסכמה משותפת של הצדדים. עוד טוען עודד כי טענת הנתבעת כאילו היא "ויתרה" על החזר ה"הלוואה" אינה נכונה ויש לזכור כי הצטברו לזכות עודד כספים בגין דמי הניהול שהובטחו לו אשר עלו על הסך של 104,000 ₪ שלו טוענת הנתבעת (ראה סעיף 16.2 לכתב ההגנה שכנגד).
זאת ועוד, לטענת התובע והנתבע שכנגד כי ככל הידוע לו לנתבעת והתובעת שכנגד לא נגרם כל נזק ל"מוניטין" ולא הובאו לכך ראיות. אולם ככל שנגרמו נזקים כאלו הרי שהדבר נובע מהתחמקות הנתבעת והתובעת שכנגד לשלם את העמלה שהגיע לסטונהייג'. אילו הייתה מסכימה האחרונה לשלם את ה20% ששולמו לבסוף לסטונהייג' היה נמנע העימות (ראה סעיף 17.8 לכתב ההגנה שכנגד).
לאור האמור יש לדחות את התביעה שכנגד ולקבל את התביעה העיקרית.
14 .דיון והכרעה:
עסקינן כאמור לעיל, בתביעה כספית על סך של 667,822 ₪ , אשר לטענת התובע חייבת לו הנתבעת, לאחר ששיתוף הפעולה ביניהם מיזם פעילות של "בנקאות השקעות" הסתיים.
הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד על הסך של 605,915 ₪ בגין הפרת ההסכם בין הנתבעת לתובע, שכן לטענתה הנתבע שכנגד נהג בחוסר תום לב והתרשל במילוי תפקידו ועזב את הפעילות המשותפת. הנתבע שכנגד גרם לתובעת שכנגד נזקים ופגע במוניטין שלה ובשמה הטוב.
הוגשו תצהירים בתיק מטעם התובע ועד התובע מר סול קרמר (מתווך שפעל בעסקת רוטיליטי) (להלן: "סול"). וכן מר אורן אלזם (מנכ"ל חברת ספייסיק) .
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר על ידי מר יואל סקרה מנכ"ל הנתבעת והוא נחקר על תצהירו.
15. מסגרת היחסים שבין הצדדים:
בתחילת שנת 2016 נוצר קשר בין התובע לנתבעת באמצעות בועז והם הגיעו להבנות לשיתוף פעולה להקמת מיזם משותף, אשר יכלול איתור משקיעים בתמורה לעמלה המהווה אחוז מסוים מסכום ההשקעה (לטענת התובע לרוב 5% מסך ההשקעה).
הצדדים אף העבירו טיוטות של הסכם, אך הסכם לא נחתם. נספח 3 לכתב התביעה כולל שתי טיוטות הסכם האחת מאפריל 2016 והשנייה מיוני 2016, שתיהן לא נחתמו. יתכן אף כי בחודש יוני היה התובע במו"מ לגבי התפקיד החדש שקבל על עצמו, ואשר על פי עדותו ניהל לגביו מו"מ מספר חודשים, לפני שהודיעה על העזיבה. על המו"מ הוא לא יידע את הנתבעת בזמן אמת, אלא הודיע על פרישה מהמיזם שלושה שבועות לפני שפרש. בטיוטת ההסכם מחודש אפריל לפי סעיף 6.1 יש להודיע על פרישה מהמיזם שישה חודשים מראש ובכתב. הוראה דומה נקבעה בטיוטת ההסכם מיוני 2016 בסעיף 5.1. טיוטה נוספת מספטמבר 2016, צורפה כנספח 5 לתצהיר התובע ,ובה נקבע בסעיף 8 שההודעה המוקדמת תעמוד על 60 יום.
יחד עם זאת בפועל הצדדים החלו לעבוד יחדיו. באוקטובר 2016 הודיע עודד שתוך שלושה שבועות הוא מסיים את עבודתו במיזם המשותף. שוב ערכו הצדדים טיוטות הבנה לסיום הקשר ביניהם (נספח 6 לתצהיר התובע) אך גם מסמך כזה לא נחתם. תביעה זו הוגשה עקב מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים לגבי חלוקת הכספים בעקבות עזיבתו של עודד.
כאמור לעיל, הצדדים החליפו מספר טיוטות לעיגון ההסכמות שביניהם, כולל טיוטה לסיום ההתקשרות אך על אף אחת מהטיוטות לא חתמו הצדדים. כלומר הצדדים היו מודעים לכך שהדרך הנכונה היא לעגן את ההסכמות בכתב, אך בפועל הם לא חתמו על אף טיוטה. התנהלות זו מעידה על היעדר גמירות דעת של הצדדים לגבי שיתוף הפעולה שביניהם. יחד עם זאת בתחילת שנת 2016 התחילו הצדדים לעבוד יחדיו על המיזם אותו ביקשו לקדם. לאחר ששיתוף הפעולה הסתיים, מבקש כל צד לתת משקל לסעיפים מסוימים בטיוטות השונות לאור המחלוקות שהתגלעו ביניהם. אין מחלוקת על כי הצדדים החלו לעבוד יחדיו על מיזם משותף. אין אף מחלוקת על כי המיזם המשותף הוליד הכנסה משותפת מסוימת. אין אף מחלוקת כי היה זה התובע שסיים את שיתוף הפעולה בהודעה מחודש אוקטובר 2016 על פרישה עקב קבלת תפקיד ציבורי. עם סיום שיתוף הפעולה התעוררו המחלוקות לגבי חלוקת ההכנסות שנבעו משיתוף הפעולה.
תקופת הפעילות המשותפת של הצדדים הייתה למעשה מינואר 2016 ועד נובמבר 2016. מלכתחילה היו אמורים הצדדים להקים חברה משותפת ולנהל בה את העסקאות בתחום "בנקאות השקעות" . אלא שהחברה לא הוקמה והפעילות נוהלה במסגרת המשרדים והשירותים הנלווים של הנתבעת. הנתבעת אף נתנה הלוואה בסך 150,000 ₪ לצורך ניהול המיזם המשותף, אשר ממנה אף שולם שכרו של התובע. בהתאם לטיוטת ההסכם שבין הצדדים היה התובע והנתבע שכנגד אמור לתת הודעה מראש על סיום ההתקשרות של שישה חודשים, או לפי טיוטה אחרת 60 יום. בפועל היו אלו שלושה שבועות בלבד.
16. הפרת ההסכם:
לטענת התובע והנתבע שכנגד, הפרה הנתבעת והתובעת שכנגד את ההסכם שבין הצדדים כאשר לא שילמה לו מחצית מההכנסות שקבלה לאחר שסיים את הפעילות המשותפת, למרות שזו הייתה ההסכמה שבין הצדדים. הנתבעת והתובעת שכנגד טוענת שהיה זה התובע והנתבע שכנגד שהפר את ההסכם בכך שלא נתן הודעה מוקדמת של שישה חודשים, אלא הסתפק בהודעה של שלושה שבועות, וחמור מזה הוא הטעה את התובעת והנתבעת שכנגד לחשוב שהוא עוזב לתקופה קצרה ולאחר מכן יחזור לפעילות המשותפת, מה שהתברר, לטענתה, כמצג שווא. שני הצדדים טוענים שהתנהלות הצד השני גרמה לו לנזק ואף פגיעה במוניטין.
כפי שכבר ציינתי, היעדר חתימת הצדדים על אף אחת מהטיוטות מעיד על היעדר "גמירות דעת" ליצירת מערכת יחסים ארוכת טווח. מהתנהלות הצדדים בזמן אמת עולה כי שניהם רצו לבחון את ההתנהלות המשותפת לפני שמעגנים אותה בהסכם מחייב ובהתאם לכך יש לקבוע כיצד מסיימים את מערכת היחסים. ממכלול הראיות מסתמנת התמונה ששני הצדדים היו מעוניינים בקידום המיזם, אך ביקשו לבחון את שיתוף הפעולה לפני שמקבלים התחייבויות חתומות. הצדדים עוד לא הגיעו לשלב הראשון של הקמת החברה המשותפת. בפועל אכן התברר שלא ניתן להמשיך ולקדם את המיזם המשותף. בשלב הראשון ניסו הצדדים לערוך התחשבנות ולהגיע להבנות לסיום ההתקשרות ומהנספחים שצורפו לתצהירים עולה כי הם לא היו רחוקים האחד מהשני, אך למרות זאת לא הגיעו להסכמות, אלא לבית המשפט (ראה למשל נספחים 18 ו 19 לתצהיר התובע).
הודעה מוקדמת של שלושה שבועות בלבד נוגדת את הוראות טיוטות ההסכמים לפיהן ההודעה הייתה צריכה להיות שישה חודשים או שישים יום, יחד עם זאת מאחר וההסכם לא נחתם יש להתייחס לכל הקשר כזמני יותר ובתקופת מבחן. בנסיבות אלו יש לערוך התחשבנות ולסיים את ההתקשרות בהתאם לחלוקה שקבעו הצדדים. למרות שאין הסכם חתום ניתן ללמוד מהטיוטות השונות שהכוונה הייתה לחלוקה של חמישים אחוז לכל צד. אין לגבי עניין זה מחלוקת, אלא שהתובע והנתבע שכנגד טוען שהחלוקה היא מההכנסות ברוטו בניכוי הוצאות לצדדי ג' בלבד, ואילו הנתבעת והתובעת שכנגד טוענת שהחלוקה היא מהרווחים בלבד.
שאלת ההודעה המוקדמת על עזיבת המיזם על התובע היא שאלת מפתח לבחינת מערכת היחסים שבין הצדדים בזמן אמת ולכן אביא מעדויות הצדדים בעניין זה:
"כב' הש' קלוגמן:תהליך הקבלה לעבודה, כמה זמן הוא לקח?
העד, מר לפישיץ:מספר חודשים. ביום שקיבלתי את התמונה שאכן באמת התקבלתי לדבר כזה מיד הודעתי לבועז וליואל. ואגב לא אישרתי לעבודה החדשה שום דבר עד שישבתי וסגרתי את כל ההסכמי פרישה עם בועז ויואל.
עו"ד לוסטגרטן: אוקי. וכשהתחלת את העבודה החדשה, אני מניח שחתמת על הסכם, כן?
העד, מר לפישיץ:בנומבר, כן.
ש:זה היה מוגדר כמשרה קבועה או זמנית?
ת:זה היה מוגדר כפרויקט,
ש: פרויקט.
ת:של חצי שנה, עד כחצי שנה שלאחריו יוחלט האם אני מקבל הצעה להמשיך לעבוד שם או לא.
ש:אתה עדין באותה משרה?
ת:עדין באותו גוף.
ש:כן.
ת:חשוב לציין שלא עזבתי את התפקיד הזה ממניעים כספיים.
ש:לא, אני יודע. למרות,
ת:ציונות. כן. "
(פרו' דיון יום 17.2.21 בע"מ 21 , שו' 3-19)
ובהמשך:
"
ש:אוקי. כשאתה החלטת לעזוב הודעת בתחילת נובמבר 16', זה היה מבחינתך עזיבה לצמיתות?
ת:קודם כל הודעתי באוקטובר ולא בנובמבר. ודבר שני, כשאני הודעתי אמרתי להם בצורה מאוד, מאוד מפורשת ושלא משתמעת לשתי פנים שקיבלתי הצעה לעבור לפרויקט של חצי שנה שלאחריו באזור יוני או יולי אני אדע האם יש המשכיות או אין המשכיות. ואכן לאורך כל התקופה הייתי מיושב מאוד עם בועז כל כמעט שבועיים - 3 דיברנו, עדכנתי אותו על זה שאני כרגע לא מתעתד לחזור. גם באוגוסט הוא לקח אותי לשיחה וניסה לשכנע אותי לחזור ולנהל את הפעילות של, של וואיז קפיטל אבל לאורך כל התקופה הייתי שקוף לגמרי עם זה שאני לא יודע אם אני חוזר או לא עד סוף יוני. הם התחייבו לשמור לי את המקום מיוזמתם. אבל אני מעולם לא התחייבתי שאני חוזר."
פרו' 17.2.21 בע"מ 22, שו' 1-11).
ציטוטים אלו מחקירתו של התובע מעידים על היעדר גמירות הדעת שהייתה לו לגבי שיתוף הפעולה, שכן שיתוף הפעולה החל בינואר 2016, ובאוקטובר 2016 הוא כבר מודיע על עזיבה בין אם לצמיתות ובין אם לזמן קצוב, וזאת לאחר שהוא, לדבריו, מנהל כבר מו"מ מספר חודשים עם מקום העבודה החדש עד לחתימת הסכם איתם, שנחתם כעולה מעדותו בחודש נובמבר 2016. דהיינו, כבר בתחילת הדרך בדק התובע גם אפשרויות נוספות.
לעומתו, מנכ"ל הנתבעת העיד שמדובר היה בפסק זמן בלבד:
ש: האם הוא הודיע שהוא ישוב או לא? בוא תסגר על גרסה.
ת: ...עניתי שהוא לא התחייב לחזור. למיטב זכרוני השאלה הזאת לא הייתה. לא שאלתי אותו אתה מתחייב לחזור, כי היה ברור שהוא הולך לשוב.
(פרו' 17.2.21 בע"מ 46 שו' 6-10)
מעדותם של התובע ומנכ"ל הנתבעת עולה כי גם כאשר התובע הודיע על עזיבה זמנית או לצמיתות, לא חשבו הצדדים שראוי להעלות את ההסכמות וההבנות על הכתב ואף לחתום על מסמך זה, אלא הדברים נשארו עמומים כאשר כל אחד מבין את הסיטואציה בדרך המתאימה לו.
שוב הצדדים בחרו שלא להעלות על הכתב הסכמות והבנות וכל אחד מהם טוען להבנה אחרת. גם עדות זו והתנהלות זו מחזקת את מסקנתי שגמירות דעת במסגרת היחסים שבין צדדים אלו לא הייתה.
כאשר הבינו הצדדים כי דרכם נפרדות לצמיתות ויש לסיים את הקשר העסקי הם ניסו להגיע להבנות, דהיינו להתחשבנות לסיום ההתקשרות ומהנספחים שצירפו שני הצדדים עולה שהם אף היו קרובים להסכמה .
לאור מכלול הראיות שבפניי מצאתי כי בפועל שיתוף הפעולה שבין הצדדים, שהיה מבוסס על הסכמות בע"פ או על פי התנהגות, הגיע לסיום בנובמבר 2016, לאחר פעילות של כעשרה חודשים. נראה כי הצדדים לא היו בשלים למיסוד הקשר העסקי ולכן לא חתמו על אף הסכם, לא הקימו את החברה המשותפת, ומסתבר שהתובע אף היה חלק ניכר מהזמן במו"מ לקבלת תפקיד אחר, שאותו קיבל בסופו של דבר. יחד עם זאת הצדדים עבדו תקופה של כ- עשרה חודשים וממכלול הראיות עולה שפעלו פחות או יותר בהתאם להוראות טיוטת ההסכם שלא נחתם אם כי בשינויים מסוימים. הצדדים הגיעו להסכמות שונות ביחס למימון מקדמות לתובע וכדומה שנדרשו לצורך הפעילות השוטפת. יש היגיון בכך שהצדדים ביקשו, גם אם הדבר לא נאמר במפורש, לעבור תקופת "הרצה" מסוימת לפני חתימה על הסכם או הקמת חברה משותפת. מבחן התוצאה מוכיח שיתכן וצעד זה היה צעד נכון. משבחרו הצדדים לנהוג בדרך זו שיש בה היגיון, יש לכך נפקות לגבי דרך ההתחשבנות של סיום הקשר. שיתוף הפעולה שעבד מספר חודשים הניב הכנסות ויש לערוך בגינן התחשבנות בהתאם להבנות שהיו בפועל.
ממכלול הראיות עולה כי היה זה התובע שהביא לסיום הקשר העסקי שבין הצדדים, כאשר בחר לקבל על עצמו תפקיד אחר. מטיוטת ההסכם שבין הצדדים עולה כי היה על התובע לתת הודעה מראש של ששה חודשים, או שישים יום לפי טיוטה נוספת מספטמבר 2016 (נספח 5 לתצהיר עודד בסעיף 8). אין מחלוקת על כי הודעה כזאת לא ניתנה, אך אינני רואה בזה הפרת הסכם, שכן כזה לא נחתם. מהעדויות עולה שהתובע השאיר בעמימות את שאלת שובו למיזם המשותף ואני מאמינה למנכ"ל הנתבעת שהוא האמין שהתובע יחזור לפעילות המשותפת, אך אין מחלוקת על כי הדבר לא נאמר במפורש ובוודאי שלא הועלה על הכתב. בנסיבות אלו אין בכך הפרת הסכם שלא נחתם, אך גם התנאים האחרים המופיעים בטיוטות ההסכמים אינם מחייבים, אלא יש לבחון את התנהלות הצדדים בהתאם למה שקרה בפועל. מסיבות אלו אינני מקבלת את התביעה בעניין אופציות עתידיות שעדיין לא היה ידוע על קיומם בעת הגשת כתב התביעה המתוקן.
הצדדים ניהלו מיזם משותף לתקופה של עשרה חודשים ולאחר ששיתוף הפעולה הסתיים ולא התחדש יש לערוך התחשבנות הוגנת בהתאם להנחיות חוק החוזים וחוק התרופות - הן ההנחיות הכלליות על תום לב החל משלב המשא ומתן לקראת כריתת חוזה, דרך, תקופת קיום החוזה וכלה בסיום החוזה. ואף ניתן להיעזר בכללי ההשבה עקב ביטול הסכם.
סעיף 39 לחוק החוזים קובע כי :"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום
לב".
והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה.
בתא (ב"ש) 28956-01-15 עו"ד יובל שטנדל נ' עיריית ערד (ניתן ביום 2.9.21 , פורסם נבו) נפסק:
"126.כפי שכבר צוין, בהפעלת הזכות הנתונה לכל אחד מהצדדים לסיים באופן חד צדדי חוזים אשר לא נקצב מועד לסיומם, עליהם לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, ובעניין קורפו יצק בית משפט תוכן קונקרטי לעקרונות אלה וקבע כאמור אמות מידה קפדניות שעל הלקוח לעמוד בהן. בהקשר זה על מנת שייחשב כמי שנהג בהגינות, בתום לב ובדרך מקובלת בעת שסיים באופן חד צדדי את ההתקשרות עם עורך דינו. אחת פי כמה וכמה בעת אשר בחוזה כתוב מועד נקוב לסיום והלקוח מעוניין לסיים החוזה טרם הגיע המועד.
127.כמו כן דברים אלו נכונים ביתר שאת במערכת יחסים ממושכת. "
בהתאם לעקרונות אלו אתייחס להתחשבנות שבין הצדדים:
ביום 10.11.16 מיד עם סיום ההתקשרות כותב יואל מנכ"ל הנתבעת לתובע כדלקמן:
"כפי שהיתה לי תחושת בטן- אנחנו די מאוזנים בצבירת החובות ולכן נראה לי שחלוקה
תקבולים עתידיים תהיה הוגנת (למרות שאם נצמדים להסדר סדר הפירעון שונה)"
(נספח 6 לתצהיר התובע)
התובע קבל עמדה זו ולכן אני קובעת כי הבסיס להתחשבנות הוא כי במועד עזיבתו של התובע את המיזם חובות המיזם כלפי כל אחד המצדדים היו שווים ובוצע למעשה קיזוז תיאורטי.
נותרה שאלת התקבולים העתידיים, אשר גם לגבי עיקרון זה הייתה הסכמה שהחלוקה תהיה 50% לכל צד. המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים ואשר מנעה לבסוף את סיום המחלוקת הייתה לגבי הקיזוזים שיש לבצע מהתקבולים. לטענת התובע הקיזוזים היחידים המותרים הם הוצאות לצדדי ג' כמו מתווך נוסף או עו"ד, בעוד הנתבעת טענה שכל ההוצאות ניתנות לקיזוז כולל הוצאות שוטפות וניהול. לטענת הנתבעת, התובע היה זכאי למחצית מהרווח, כפי שהיה בתקופה העבודה המשותפת. לטענתה, לתובע לא מגיע פרס על עזיבתו בניגוד לתנאי ההסכם. מאידך טען התובע שאין הצדקה לחייבו בהוצאות שוטפות וניהול לאחר שעזב את המיזם ועבור הכנסות שאין בגינן למעשה יותר הוצאות שוטפות.
במחלוקת זו שבין הצדדים אני קובעת כי התובע אכן לא היה זכאי להטבה כלשהיא, אך הוא גם לא אמור לשאת בהוצאות הנתבעת שאינן קשורות באופן ישיר למימוש העסקאות בהם החל לפני שעזב ואשר הוא זכאי לעמלה בגינם. לגבי עסקאות שלא נדרשה כל עבודה יוצאת דופן נוספת זכאי התובע למחצית העמלה שהתקבלה, אך לגבי עסקאות בהם היו הוצאות ספציפיות נוספות על התובע לשאת במחציתן. ככל וקיימות הוצאות ספציפיות לגבי עסקה כזו או אחרת שנוצרו לאחר שהתובע עזב את המיזם ובעיקר תשלומים לצדדים ג' כמו תיווך ועורכי דין, אכן יש לקזז חמישים אחוז מאותן הוצאות מחלקו של התובע. גם לטענת התובע יש להתחלק בהוצאות שהוצאו לצדדי ג', אך אני קובעת כי גם הוצאות ספציפיות אחרת יבחנו לצורך קיזוז כפי שיפורט בהמשך לגבי כל עסקה ועסקה.
בהתאם לעקרונות אלו אתייחס לעסקאות אותם ציינו הצדדים בסכומים כאשר ההתחשבנות מבוצעת על בסיס החשבוניות שצורפו לתצהירים והוצאו לאחר נובמבר 2016:
17. עסקת רוטיליטי:
בעסקה זו אין מחלוקת על כי הנתבעת קבלה עמלת תיווך בסך 250,000 $. אין אף מחלוקת על כי מתוך סכום זה היא שלמה לחברת סטונהייג' סך של 50,000 $. לטענת התובע הוא זכאי למחצית מהסכום הנותר, דהיינו 100,000 $, בתוספת מע"מ, ואילו הנתבעת הייתה מוכנה לשלם לו סך של 75,000 $ בתוספת מע"מ בלבד, בטענה שעליו להשתתף גם בעלויות שהיו לנתבעת.
אינני מקבלת את טענת הנתבעת שעל התובע להמשיך להשתתף בעלויות החזקת המשרדים וכדומה, אך עליו להשתתף בעלויות ישירות לגבי העסקה הנדונה, שאיננה כוללת שעות עבודה של עובדי הנתבעת, שמקבלת גם היא חמישים אחוז מההכנסות ברוטו. אני מקבלת את טענת הנתבעת שבמקרה הנדון היה צורך בליווי משפטי עקב ההסתבכות שנוצרה עם מר קרמר וחברת סטונהייג'.
לא מצאתי להתייחס לפרשת קרמר וחברת סטונהייג', שכן יחסי העבודה וסיום העבודה של קרמר בחברת סטונהייג' אינם רלוונטיים לצורך ההתחשבנות שבין הצדדים שבפניי, שכן אין מחלוקת כמה כסף קבלה הנתבעת. בשולי הדברים, אוסיף כי פרשת קרמר, רק היטיבה עם התובע והנתבעת, כאשר כתוצאה מכך היה עליהם לשלם עמלת תיווך לצד ג' באחוזים נמוכים יותר. הצדדים אמנם התייחסו לנושא באריכות רבה, אך לא מצאתי את הרלוונטיות לצורכי ההתחשבנות. (לנושא המוניטין אתייחס בהמשך), כשהתובע עצמו העיד כדלקמן:
כב' הש' קלוגמן: אז אתם קיבלתם במקום 50,
העד, מר ליפשיץ: במקום לקבל 50% קיבלנו 80%.
כב' הש' קלוגמן: 80%?
העד, מר ליפשיץ: כן. זאת אומרת למעשה זה שסול לא יכל לקבל את הכסף העלה את החלק שלנו משמעותית.
כב' הש' קלוגמן: טוב. "
(ראה פרו' דיון יום 17.2.21 בעמוד 31 לפרו' שו' 13-8 )
דהיינו, אין מחלוקת כי בעקבות עסקה זו התקבל סכום של 250,000 $ - בגינו הוצאה חשבונית
במרץ 2017 (נספח 9 לתצהיר עודד). אני מקבלת את טענת הנתבעת כי עקב הפרשה שהייתה בין סול
קרמר לחברת סטונהייג' היה צורך ביעוץ משפטי ועבודה ספציפית נוספת המצדיקה קיזוז, אותו
אני מעמידה על סך של 20,000 ₪ . לא מצאתי חישוב מדויק של ההוצאות ואף לא חשבונית
ספציפית של שכ"ט עו"ד, אם כי הוכח כי הייתה מעורבות של עו"ד לצורך מימוש העסקה .
בהתאם לחשבונית (נספח 9 לתצהיר עודד) התקבל סכום של 1,076,107.50 ₪ , כולל מע"מ.
מסכום זה אין מחלוקת שהיה צורך לבצע קיזוז של 20% לחברת סטונהייג דהיינו סך של 215,221
₪. דהיינו נותר סך של 860,886 ₪. לטענת התובע הוא זכאי למחצית מסכום זה, אך לטענת הנתבעת
יש לקזז מסכום זה הוצאות שהיו לנתבעת בניהול ההליכים לגביית הכסף. בעניין זה אני מקבלת
את טענת הנתבעת שהיה צורך בליווי משפטי ובעבודה נוספת עקב פרשת קרמר. מאחר ולא מצאתי
חישוב מדויק של הוצאות אלו אני מקזזת מחלקו של התובע סך של 20,000 ₪ לצורך מימון הליכי
הגבייה שנוצרו מפרשת קרמר. בשולי הדברים אחזור ואעיר שגם עם הוצאה נוספת זו עדיין פרשת
קרמר היטיבה עם הצדדים.
לאור האמור לעיל בגין עסקה זו זכאי התובע לסך 410,443 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום
1.9.17 (לאחר חתימת סטונהייג על מסמך העדר תביעות מעבר ל20% מהעמלה מיום 13.8.17 –
נספח 14 לתצהיר הנתבעת) .
18. עסקת ספייסיק:
בעסקה זו הייתה הנתבעת זכאית לעמלת תיווך בסך 5% (ראה נספח 5 לתצהיר יואל) . בהתאם לנספחים שצורפו לתצהיר התובע, שולמו מספר סכומים עד נובמבר 2016, אשר בגינן אין דרישה לתשלום ואשר למעשה כבר נלקחו בחשבון. יחד עם זאת ההתקשרות לא הסתיימה בנובמבר 2016. לגבי המשך ההתקשרות נוצרו קשיים בהמשך הקשר העסקי. בחודש מרץ 2017 נחתם הסכם נוסף בין הנתבעת ל ספייסיק לעדכון כספי התמורה המגיעים לנתבעת. כמו כן חתם התובע על מסמך המופנה ל ספייסיק לפיו אין לא כל דרישות תשלום מספייסיק (נספח 27 לתצהיר התובע). לאחר החתימה על הסכם זה התקבל מספייסיק סך של 28,655 $ בהתאם לחשבונית שצורפה כנספח 24 לתצהיר עודד. יחד עם זאת סכומים נוספים להם הייתה זכאית הנתבעת בהתאם להסכם זה לא התקבלו עקב קשיים כספים של ספייסיק. לטענת התובע הוא זכאי למלוא חלקו בעמלה מאחר והנתבעת לא קבלה את יתרת העמלה עקב רשלנות בגבייה. בגין יתרת התמורה הגישה הנתבעת תביעה כנגד ספייסיק על סך של 114,957 ₪ (נספח 35 לתצהיר עודד). לטענת התובע, ניתן היה להציל את העמלה לה היה זכאי המיזם לולא התנהלות רשלנית של הנתבעת. לטענת התובע, לאחר שספייסיק נקלעה לקשיים כלכליים, נמצא משקיע שהסכים לקבל עליו את הזכויות והתחייבויות של ספייסיק, אך דרש מהנושים הפחתה בחובות הנתבעים. עקב התנגדות הנתבעת, העסקה לא יצאה אל הפועל והנתבעת לא קבלה כל תשלום נוסף. הנתבעת, לעומתו טוענת שהיה זה הנתבע שעיכב את קבלת התשלום מספייסיק לאחר שפנה אליה ישירות ודרש לקבל את חלקו שלא דרך הנתבעת. הנתבעת עשתה כל שניתן לצורך גביית הכספים, כולל נקיטת הליכים משפטיים.
בפועל אין מחלוקת על כי לא התקבל כל תשלום נוסף מספייסיק והתובע למעשה דורש לקבל פיצוי על עמלה שלא התקבלה. לא מצאתי בהתנהלות הנתבעת כל רשלנות המצדיקה את הפיצוי הנדרש. גם אם התאוריה של התובע נכונה, הרי שגם העד מטעמו, מר אלזם העיד שאם העסקה עם המשקיע הייתה יוצאת אל הפועל היה מדובר בתשלום של 10,000 דולר בלבד, דהיינו מחצית מסכום זה , זה 5,000 דולר ולא 15,000 דולר כדרישת התובע.
לאור האמור לעיל, הדרישה בגין יתרת העמלה נדחית (סעיף 95.3 לכתב התביעה המתוקן). יחד עם זאת זכאי התובע למחצית מהסכום של 28,655 $, אך לגבי עסקה זו קיימת אינדיקציה להליכים נוספים שהיה על הנתבעת לבצע לצורך קבלת אותה עמלה כולל ליווי משפטי לעריכת הסכם חדש ולכן אני קובעת על דרך האומדנא שיש לקזז מהסכום לו זכאי התובע סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות מיוחדות ספציפיות שהיו לנתבעת .
לאור האמור לעיל זכאי התובע בגין עסקה זו לסך של 14,327 $ השווים לסך של 51,577 ₪ . מסכום זה יש לקזז סך של 10,000 ₪, דהיינו התובע זכאי בגין עסקה זו לסך של 41,577 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.17 ועד התשלום בפועל.
19.עסקת דסליטק:
בהתאם לחשבונית (נספח 24 לתצהיר התובע) התקבל סכום של 78,500 $ בגינו הוצאה חשבונית על ידי הנתבעת ביום 23.7.17 וכן חשבונית מיום 24.7.17 על סך של 13,330 $ . לא מצאתי כל אינדיקציה לכל עבודה ספציפית שהיה על הנתבעת להשקיע לצורך קבלת העמלה ולכן לא בוצע כל קיזוז לגבי עסקה זו. לתובע מגיע מחצית מהסכומים שפורטו לעיל, דהיינו סך של 45,915 $ השווים ל 165,294 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.17.
20. סכום הסכומים להם זכאי התובע:
סה"כ 575,737 ₪ עבור עסקת דסליטק ועבור עסקת רוטיליטי בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.17 ועד התשלום בפועל.
סך של 41,577 ₪ עבור עסקת ספייסיק בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.17 ועד התשלום בפועל.
מסכום זה יש לקזז סך של 110,000 ₪ ששולמו כמקדמה.
הסכום שנותר לתשלום הינו 507,314 ₪ כולל מע"מ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט לעיל.
(החישוב בוצע לפי שער דולר של 3.6 ₪ ).
21. המוניטין:
התובע העיד שהוא זכאי לקבל תשלום עבור המוניטין שיצר למיזם ואשר הביא ומביא לקוחות לנתבעת והעריך זאת בסך של 100,000 ₪. התובע העיד בעניין זה כדלקמן:
"העד, מר לפישיץ:אני הקמתי עבור וואיז פעילות. קישרתי אותם למספר רב מאוד של לקוחות פוטנציאלים, עורכי דין פוטנציאלים שאולי חלקם אפילו בהמשך נתנו להם עסקאות ואני לא יודע כי הם לא חושפים בפני את המידע הזה. ולכן באופן שמרני הנחתי שכל הפעילות שלי יצרה להם תזרים עתידי מגוון של אזור ה-100,000 שקל.
(פרו' דיון יום 17.2.21 בע"מ 35 , שו' 24-20)
בסיכומיו מבקש התובע לפסוק פיצוי על פי אומדן (סעיף 91 לסיכומי התובע).
מנגד, הנתבעת טוענת לפיצוי בגין הפגיעה של התובע במוניטין שלה, כמי שכביכול שלחה אותו למזימותיו עם סול קרמר מאחורי גבו של מייקל סילבר ושל המעסיקה של סול, סטונהייג' אשר מוערך ב-100,000 ₪ (סעיף 47 לסיכומי הנתבעת).
לעניין פיצוי באומדנא נקבע בע״א 355/80 נתן אניסימוב בע״מ נ׳ מלון טירת בת שבע בע״מ, עמ׳ 805 (ניתן ביום 9.3.81, פורסם בנבו):
"הלכה למעשה נוהגים, לעניין הנזק מהפרת חוזה, אותם השיקולים והכללים, הנוהגים לעניין הנזק, כשהוא נמנה עם מרכיבי עוולה בנזיקין: גם בשל עוולת רשלנות, למשל, אין אתה יכול לזכות בפיצויים, כל עוד לא הוכחת, שנגרם לך נזק כתוצאה מן המעשה או המחדל הרשלני, שניתן היה לצפותו מראש; אבל משהוכחת, שנגרם לך נזק אשר כזה, רשאי בית המשפט לפסוק לך פיצויים על-פי אומדנא דדיינא, ובלבד ששיעור הפיצויי יואמד לפי מידת הנזק המשוערת."
במקרה דנן, ראיות התובע לעניין הנזק במוניטין, אינן מספקות לפיכך אני דוחה פיצוי בגין רכיב המוניטין. לטענת התובע הוא זה שבנה את המיזם המשותף ויצר את המוניטין של הנתבעת בנדון.
לא מצאתי כי התובע הוכיח טענה זו ובוודאי שלא בפרק הזמן הקצר שהתקיימה הפעילות המשותפת. הצדדים הקימו מיזם משותף כשכל אחד מהצדדים הביא את חלקו והיה צריך את חברו להשלמת הפעילות. בנסיבות אלו לא מצאתי כי התובע זכאי לפיצוי כל שהוא עבור מוניטין.
אינני מקבלת את טענת התובע לגבי התשלום בגין המניות או התחליף שלהן עקב כך שלא הוקמה חברה. הצדדים לא חתמו על הסכם, לא הקימו חברה ולא ניתן לבחור סעיפים ליישום ופיצוי.
22. התביעה שכנגד:
פגיעה במוניטין:
לא מצאתי כי עסקת קרמר פגעה במוניטין של הנתבעת, ולמעשה פרשת קרמר היטיבה את גובה העמלה שקבלו הצדדים. התובעת שכנגד לא הוכיחה כל פגיעה במוניטין, ולא הביאה בעניין זה לא אסמכתאות ולא עדים.
לא מצאתי כי התובעת שכנגד זכאית לכל החזר או פיצוי נוסף מאת הנתבע שכנגד. אמנם לא קבלתי את כל דרישותיו של התובע והנתבע שכנגד בתביעה הראשית, אך אין בכך משום קבלת התביעה שכנגד. אני מבינה את מורת רוחה של הנתבעת מהדרך בה עזב התובע והנתבע שכנגד את המיזם, אך כפי שכבר ציינתי הצדדים לא חתמו על הסכם ולכן התנהלותם נבחנה נקודתית לפי מה שקרה בפועל ובהתאם לכך ערכתי את ההתחשבנות.
23. סוף דבר:
התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה והתובע יהא זכאי לתשלום בגין חלקו בעמלות העסקאות כפי שפורט לעיל בסך של, 507,314 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כפי שפורט לעיל. סכום זה הינו לאחר הקיזוזים שפורטו לעיל .
התביעה שכנגד נדחית.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 45,000 ₪ כולל מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל ככל ולא ישולם תוך 30 יום. כל צד יישא בהוצאותיו.
התשלומים יבוצעו תוך 60 יום .