בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 63657-01-20 מתיאס ואח' נ' שנרך ואח'
לפני כבוד השופטת כוכבה לוי
התובעים:
1. יגיל מתיאס
2. מתילדה מתיאס
ע"י ב"כ עו"ד רן אפק
נגד
הנתבעים:
1. אהובה שנרך
2. אהרון שנרך
3. מה מיטום בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חן בניון
פסק דין
מבוא
1. השאלה שיש להכריע בה במסגרת ההליך שבפניי היא האם כספים בסכום של כ – 1.5 מיליון ש"ח שהעבירו התובעים לנתבעים, צדדים שביניהם היכרות מוקדמת, הם כספים שניתנו כ-"הלוואה" של התובעים לנתבעים על רקע החברות רבת שנים בין הצדדים והצורך של הנתבעים בכספי ההלוואה לטובת פעילות עסקית שניהלו הנתבעים ,מכאן שעל הנתבעים לפרוע את ההלוואה ולהשיב לתובעים את הכספים שקיבלו במסגרת ההלוואה או שמא מדובר בכספים שהשקיעו התובעים כשותפים בעסק משותף על פי הצעת הנתבעים ומכאן התובעים אינם זכאים לדרוש את החזר הכספים שהשקיעו שכן אלה מהווים חלק מההשקעה בעסק המשותף שטומן בחובו גם סיכון כלכלי וכמסקנה מתבקשת שכספי ההשקעה לא יוחזרו.
2. הצדדים להליך הם יגיל מתיאס (להלן: "התובע") ומתילדה (טילי) מתיאס (להלן: "התובעת") וביחד ייקראו "התובעים" מצד אחד ומצד שני - שנרך אהובה (להלן: "הנתבעת"), אהרן (רוני) שנרך (להלן: "הנתבע") וחברת מה מיטום בע"מ (להלן: "החברה") שייקראו ביחד "הנתבעים".
3. שאלת סיווגם של הכספים מהווה מחלוקת פרשנית בין הצדדים .בעניין זה אפנה לדברי בית המשפט העליון במקרה שעסק במחלוקת דומה בע"א 9025/17 A.T.S Investments Inc נ' Segal Group (Dresden) GmbH and Co.KG:
"המחלוקת שנפלה בין הצדדים – האם ההשקעה היא על דרך של הלוואת בעלים או של הזרמת הון – היא מחלוקת פרשנית, בה יש להכריע בהתאם לכללי הפרשנות הנהוגים בדיני חוזים. במילים אחרות, עלינו לבחון מהו אומד דעת הצדדים בעניין זה, במועד בו התקשרו בהסכמים מכוחם בוצעו השקעות המערערות (ראו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים")). ודוק, בהקשר של דינים אחרים, כגון דיני המס או דיני חדלות הפירעון, המחוקק מאפשר לפקיד השומה או לבית המשפט לסווג את הכספים בהתאם לתכליות ולמדיניות המשפטית הרצויה שכל מערכת דינים מבקשת לקדם, וזאת על אף ההסכמות בין הצדדים (בהקשר של דיני המס, ראו למשל: ע"א 1211/14 גוטשל נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, [פורסם בנבו] פסקאות 14-11 (11.11.2015); ע"א 4254/13 לוי נ' פקיד השומה ירושלים 3, [פורסם בנבו] פסקאות 18-15 (22.2.2015); ע"א 9412/03 חזן נ' פקיד שומה, נתניה, פ"ד נט(5) 538, 567-565 (2005); ע"א 416/65 ורוק נ' פקיד השומה, תל-אביב 7, פ''ד כ(2) 351 (1966). בהקשר של חדלות פירעון, ראו למשל: ע"א 2146/06 ברק נ' עו"ד אבוקרט, [פורסם בנבו] פסקה 40 (18.11.2018); פר"ק (מחוזי י-ם) 42153-05-14 Business Systems Consultants Ltd נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 16-9 (3.1.2016). מכאן, שגם אין הכרח שהסיווג המשפטי בין מערכות הדינים השונות יהיה חופף). ואולם, לא זהו המצב בענייננו. עסקינן במחלוקת הסכמית בין שותפים, ועל כן עלינו לתור אחר כוונת הצדדים. לאחר שתתברר לנו כוונה זו, עלינו לכבדה ולתת לה תוקף".
4. בשונה מהמקרה המצוין לעיל שנדון בבית המשפט העליון, בהליך המתברר בפניי אין בנמצא הסכמים כתובים מהם ניתן ללמוד על כוונת הצדדים, שכן התובעים לא הציגו הסכמי הלוואה על בסיסם ניתן היה לבחון את טענותיהם ואילו הנתבעים לא הציגו הסכמים מהם ניתן ללמוד על כוונת לשותפות במיזם עסקי.
5. משכך , ועל מנת ללמוד על כוונת הצדדים יש לבחון את התנהלותם הכספית של הצדדים לאורך כל התקופה שבה הועברו הכספים מהתובעים לנתבעים וכן יש לבחון את ההיגיון הכלכלי המשקף את האינטרסים של כל אחד מהצדדים (ע"א 5977/08 אלי ראובן נ' פנחס פנחסי).
6. במבחן הראיות שהציגו הצדדים עולה כי התנהלות הצדדים נעשתה במרבית הזמן בהעברת מסרונים והתכתבויות במכשירי הטלפון הניידים במסגרת שיחות שהתנהלו בין בעלי הדין . כל אחד מהצדדים מפנה לאותם חלקים מסוימים באותן התכתבויות התומכות בגרסתו באשר למהות ואופי העברת הכספים.
7. אדרש לסימנים המעידים הקיימים לגבי כל אחת מהגרסאות שהובאו בפניי על מנת להכריע איזו מהגרסאות היא הסבירה יותר ולקבוע האם הכף נוטה לכיוון גרסת התובעים או הנתבעים או שמא תתקבל המסקנה כי הנסיבות להעברת חלק מהכספים תואמים את גרסת התובעים בעוד הנסיבות ביחס לחלק אחר מהעברות הכספים תואם את גרסת הנתבעים.
דיון והכרעה
גרסת התובעים מול גרסת הנתבעים על פי חומר הראיות
8. במהלך ישיבות ההוכחות, העידו הנתבעים והתובעים וכן העידו פרדי וצחי שנרך, שני אחיו של הנתבע.
הנתבעים צירפו לתצהירים גם חוות דעת מומחה מטעם רו"ח זוהר אברהם, יחד עם זאת , בתחילת הדיון שהתקיים ביום 30.1.2022, נתנו הסכמתם לגריעת חוות הדעת מתיק בית המשפט.
9. מהסיכומים שהגישו התובעים, עולה כי סך ההלוואות שניתנו לטענתם מסתכם לסכום של 1,480,000 ש"ח. במהלך התקופה מושא התביעה ניתנו לנתבעים 7 הלוואות שונות. מבין הלוואות אלה הוחזרה ההלוואה הראשונה במלואה למעט עלויות ששולמו לבנק עבור ההלוואה בסכום של 1,231.51 ש"ח.
שאר ההלוואות לא נפרעו והן כוללות נוסף על קרן ההלוואה גם עלויות נוספות עבור הקמת ההלוואה, ריביות, עמלות וכו' בסכום של 89,193 ש"ח.
עוד ציינו התובעים כי סכום של 750,000 ש"ח מצוי בהליכי גביה בלשכת ההוצאה לפועל ולכן הוא קוזז מסכום התביעה שבפניי, כך שיתרת החוב הכוללת לשיטת התובעים נכון למועד הגשת הסיכומים היא 819,193 ש"ח.
10. העובדה כי חרף העברת סכומים ניכרים לידי הנתבעים, לא עמדו התובעים על כך שייחתמו הסכמי הלוואות אמנם נראית בלתי סבירה, אלא שההסבר שניתן לכך הוא ההיכרות רבת השנים ויחסי החברות שבין הצדדים וכן העובדה כי התובעים לא התכוונו להשיא רווחים בגין מתן ההלוואות למעט שיפוי עבור ההוצאות שנדרשו התובעים לשלם לבנקים בגין ההלוואות שניטלו על ידם לצורך העברת הכספים לידי הנתבעים.
11. התובעים העבירו את הכספים אל הנתבעים במועדים שונים. כאמור ההלוואה הראשונה מתוך סדרת ההלוואות הוחזרה על ידי הנתבעים ובשל כך על פי גרסת התובעים נבנה אמון בין התובעים לנתבעים כי גם הכספים שהועברו לאחר מכן יוחזרו לתובעים.
על פי הראיות שבפניי לא נקבעו מועדים מפורשים להחזרת ההלוואות .כאמור התובעים העבירו מעת לעת סכומי כסף נוספים לנתבעים וזאת גם מבלי שהלוואות קודמות, החל מההלוואה השניה ואילך, נפרעו אף לא בחלקן.
12. העברת הכספים במועדים שונים ובסכומים משתנים בהתאם לדרישות מצד הנתבעים ובשים לב לכך שהכספים הועברו לחשבונות שונים ולא באופן סדור, יש בה להעיד כי אכן מדובר במס' הלוואות שאינן קשורות אחת לשניה, להבדיל מהשקעה במיזם משותף ולתכלית דומה. אציין כי לא נוכחתי בראיות המעידות כי הדבר נעשה במכוון על ידי הנתבעים על מנת להסתיר את יעדם של הכספים כפי שנטען על ידי התובעים.
13. מסירת 10 המחאות על ידי הנתבעים לידי התובעים בסכום כולל של 750,000 ש"ח מלמדת על כוונת הנתבעים להשיב לתובעים את ההלוואות שניתנו להם, חלק מההמחאות נפרעו וחלקן עדיין בהליכי גביה במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
14. התובעים הציגו ראיות שונות בהן נכתב על ידם כי הכספים הועברו כהלוואות (מסרונים, הודעות דוא"ל, קבצי מחשב וספחי ההמחאות), מראיות אלו ניתן ללמוד על כוונת התובעים בזמן אמת ביחס לכספים שהועברו לנתבעים.
15. התובעים הציגו גם התכתבות בין התובע לנתבע מיום 15.5.2018, בה התובע משתף ומתייעץ עם הנתבע בנוגע לתנאי ההלוואה.
התכתבות זאת תומכת בגרסת התובעים כי ההלוואה נלקחה על ידי התובעים מהבנק , אולם היא נועדה הלכה למעשה עבור הנתבעים . מסיבה זו , תנאי ההלוואה ומועד ההחזר והריביות עניינו את הנתבעים שכן הם נדרשו להשיב את הכספים לתובעים בהתאם לתנאי ההלוואה של הבנק. ברי כי אם אכן היה מדובר בכספים שהתובעים השקיעו במיזם משותף עם הנתבעים, אין זה סביר שהנתבעים יהיו מעוניינים לדעת מהם תנאי ההלוואה שנטלו התובעים לטובת השקעתם במיזם המשותף .
16. לשיטת הנתבעים , בשל מערכת היחסים בין הצדדים לא נחתם הסכם השקעה או הסכם שותפות והצדדים הסתפקו במשלוח הודעת ביישומון "whatsapp".
17. לאור החשיבות שמייחסים הנתבעים להודעה זו, שכן היא מבטאת למעשה את ההסכם שנכרת בין הצדדים.
אביא את תוכן ההודעה מיום 31.5.2018 במלואה:
"א. 1.6.18 – מתחילים לעבוד – הלוואה לרוני 1.5 מיליון.
ב. 1.6.18- 1.6.19 – עובדים בכל הכוח יחדיו (רוני בעל שליטה(מעסיק) יגיל עובד בשכר שנתי של 240 א' (ישולם לטילי).
ג. עד ליום 1.6.19 – רוני "נקי" מהערות אזהרה, הרווחים של העונה כולם לרוני.
ד. ביום 1.6.19 – מקימים במשותף חברה לרוני 2/3 ליגיל 1/3.
ה. יגיל יוכל להגדיל את חלקו עד לחצי בהסכמת רוני."
18. מהראיות שהציגו הצדדים התברר כי מתוך האמור בהודעה זו, אכן הועברו סכומים של כ – 1.5 מיליון ש"ח מהתובעים אל הנתבעים, לא דווקא אל רוני באופן אישי כפי שנכתב בהודעה, שכן חלק מהכספים הועברו לחברות שונות שבבעלות הנתבעים ועל פי בקשתם /הנחייתם.
כמו כן ,התובע אכן החל בעבודה כשכיר בהתאם לתנאי השכר שנרשמו בהודעה, אלא שכעבור מס' חודשים , משלא שולם לו שכרו בגין מספר חודשים ולא שולמו לו הוצאותיו במסגרת תפקידו כשכיר אצל חברת מה מיטום ,הפסיק את עבודתו ולא השלים את מלוא השנה כפי שנכתב בהודעה. מעבר לכך לא התבצעו הפעולות הנוספות שנרשמו בהודעה. לא ננקטו צעדים פורמליים לביסוס שותפות , לא הוענק כל מעמד רשמי שמורשה חתימה בחשבון החברה - הנתבעת שלוש, לא הוקמה חברה משותפת לא כל שכן חשבון שותפות, או הנהלת חשבונות לגבי מיזם משותף.
19. בניסיון לבחון את גרסת הנתבעים לפיה הודעה זו מהווה "הסכם" ממנו ניתן ללמוד כי כוונת הצדדים הייתה שהתובעים ישקיעו במיזם המשותף באמצעות התשלום לנתבעים ולא שהעברת הכספים תבוצע כהלוואה לנתבעים, עולים מס' קשיים הן לאור לשון ההודעה והן לאור ההיגיון הכלכלי של העסקה.
20. באופן כללי ייאמר כי למקרא מלוא ההתכתבויות שבין התובעים לנתבעים, עולה כי מרבית ההתכתבויות היו בעלות אופי אישי וחברי על רקע ההיכרות רבת השנים שבין התובעים והנתבעים ועוסקות בפעילויות הפנאי של הצדדים .
לכן עולה קושי לייחס משקל ממשי להודעה זו או אחרת בנוגע לתכנון מיזם משותף ועניינים עסקיים כפי שמבקשים הנתבעים במנותק ממכלול ההתכתבויות האחרות שעוסקות בעניינים חבריים.
לשם הדוגמא אציין כי במסגרת ההודעה נכתב כי התובע יעבוד בחברה של הנתבע אולם השכר ישולם לתובעת, לכאורה ניתן היה להבין כי זו כוונת הצדדים אלא שבסיום המשפט הוסיפה התובעת סמלון עם חיוך ובחקירתה השיבה כי היה מדובר בהלצה בלבד לפיה בעלה התובע יעבוד בפועל ואילו השכר יועבר לידיה.
כאשר מובאות התכתבויות בהיקף נרחב כל כך בין חברים כאשר לא ניתן להפריד בין שיח בעל אופי חברי לבין שיח בעל אופי עסקי, המשקל הכולל של ההתכתבויות לצורך יצירת התחייבויות הסכמיות הוא נמוך.
21. בהודעה נכתב באופן ברור כי השלב הראשון בעסקה הוא מתן הלוואה בסכום של 1.5 מיליון ש"ח לרוני. אין ולא מצאתי בהודעה התייחסות לכך שכספים אלו שהוסכם מלכתחילה שיהוו הלוואה , ישנו את צבעם או אופיים וייהפכו להשקעה במיזם משותף או שלא יוחזרו לתובעים בהתקיים תנאים מסוימים או נסיבות מסוימות, באופן שבכך תשתנה מהות העברת הכספים מ"הלוואה" ל"השקעה".
הנתבעים הבהירו לתובעים כי החברה שהייתה בבעלותם נקלעה לקשיים כלכליים בשל פגיעה בתזרים המזומנים ולכן נדרשו לגיוס הון לצורך המשך פעילות סדירה של החברה. לא למותר להדגיש כי כנגד העברות הכספים על ידי התובעים לנתבעים לא הועברו מניות או זכויות לתובעים תמורת "השקעתם " – הנטענת על ידי הנתבעים , לא כל שכן זכויות ברווחי החברה – נתבעת 3.
לשון אחרת , מצד אחד הפיקו הנתבעים תועלת מכספי התובעים ומאידך , לא נתנו להם דבר, תמורת "השקעתם" הנטענת ואינני קובעת ואינני מקבלת את גירסתם כי מדובר בהשקעה .
22. כאמור התובע אכן החל לעבוד בחברה של הנתבעים, על פי הסכמת התובעים מחד והנתבעים מאידך בתמורה לשכר חודשי בסכום של 20 אש"ח, אלא שאין חולק כי כעבור מס' חודשים הפסיק את עבודתו ולא השלים את התקופה שנקבעה מראש לשנה החל מיום 1.6.18 ועד ליום 1.6.19, זאת על רקע העובדה שמספר חודשים לא שולם לו שכרו לא כל שהן הוצאותיו האישיות שהוציא למען החברה . נתון זה תומך לכאורה בגרסת הנתבעים כי כוונת הצדדים הראשונית , ולו למראית עיין – מצד הנתבעים , הייתה לשיתוף פעולה עסקי עתידי, בין אם במסגרת של שותפות או של בעלות התובעים בחלק יחסי בחברה של הנתבעים, שכן אילו ההסכם הוא למתן הלוואה בלבד, אין הגיון שהתובע יחל לעבוד בחברה של הנתבעים בתחום שאינו במסגרת ניסיונו המקצועי או מומחיותו.
יצוין כי בנוגע לתקופה זו שבה התקיימו יחסי עובד – מעביד בין התובע לבין החברה שבבעלות הנתבעים, מתנהל הליך משפטי בבית הדין לעבודה, שעודנו תלוי ועומד בעת כתיבת פסק דין זה.
23. הנתבעים הציגו , לתמיכה בגרסתם לעניין שותפות , הסכם שנחתם בין החברה לבין חברת חישתיל בע"מ ביום 25.6.2018 שעליו חתם גם התובע כערב להסכם.
24. מסמך זה שנחתם על ידי התובע בעת שהועסק על ידי החברה כשכיר, אכן יש בו להעיד על מעורבות יתר של התובע מעבר לעבודתו בחברה, שכן הוא חתום כערב יחד עם הנתבעים עצמם להסכם בחתימת החברה.
25. התובע טוען בעניין זה כי חתימתו כערב לחברה נעשתה על רקע קשרי החברות שבין הצדדים בלבד. קשה לקבל את הטענה של התובע לעניין חתימה על ערבות כמעשה חברי בלבד .אני סבורה כי התובע נטל את הסיכון שבחתימה על כתב הערבות ככל הנראה מתוך ציפייה לרווח כלכלי עתידי ככל שתוכניות הצדדים למיזם משותף תתממשנה כאשר הוא כבר מועסק על ידי החברה כשכיר.
יחד עם זאת יודגש כי עצם החתימה על הערבות, איננה מעידה על קיומה של שותפות במועד החתימה ואינה מבטיחה כי התכנון העתידי של הצדדים לשיתוף פעולה בשלב מאוחר יותר אכן ייצא לפועל .ולא זאת אף זאת אלא שאיננה סותרת את העובדה שמלכתחילה הכספים שהעבירו התובעים לנתבעים שימשו ככספי הלוואה.
26. אין חולק כי השלבים הנוספים בהצעה או בהודעת ההסכמות לא הגיעו לכדי מימוש, אך ההסכמה כי כלל הרווחים של החברה שיווצרו בין 1.6.18 ועד ליום 1.6.19, יהיו של הנתבעים באופן מלא, מלמדת כי גם אם תתקבל גרסת הנתבעים בדבר כוונה לשתף פעולה, הרי שכוונת הצדדים לא הייתה לשיתוף פעולה מיידי, אלא ששיתוף פעולה זה היה מותנה בהתקיימות תנאים מתלים . לעניין זה אין להתעלם מהתנאי שנכתב בהצעה בזו הלשון "רוני נקי מהערות אזהרה", דהיינו אם לא יתקיים תנאי זה, מכל סיבה שהיא, שיתוף הפעולה העסקי לא יתממש.
27. ניתן לראות בחלק מההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים שהנתבעים העבירו לתובעים מידע פיננסי אודות החברה וכן חזון לגבי פעילות עתידית של החברה בתחום ייצוא פלפלים .
עניין זה עולה בקנה אחד עם הטענה כי כוונתם הראשונית של הצדדים- לפחות מצד התובעים , הייתה לשיתוף פעולה עתידי .לכך ניתן להוסיף מסמך בכתב ידה של התובעת שנכתב מס' חודשים לאחר שנשלחה ההצעה שנזכרה לעיל, בו התובעת מהרהרת בשנית בהיתכנות לקיום שיתוף פעולה עסקי בין הצדדים בעתיד או בתנאים שנכללו בהצעה.
מכל מקום אין להתעלם מהעובדה כי ביוני 2018 כאשר פונים התובעים אל הנתבעים לצורך הקמת חברה משותפת עונה הנתבע- "חברה...לא טוב לנו" – אפנה בעניין זה לפרטיכל הדיון מיום 3.2.22 בעמוד 45.
לטענת הנתבעים , ביום 4.12.18 למעשה הודיעו התובעים על סיום יחסי השותפות באופן חד צדדי. אלא שאינם מציגים כל מצג על פיו התקיימו יחסי שותפות בפועל למן תחילת ההתקשרות בין הצדדים – מאי 2018.
28. המסקנה אליה הגעתי מהראיות והעדויות שהובאו בפניי, היא כי כוונת הצדדים הייתה משולבת בין מתן הלוואה מהתובעים לנתבעים ובין היתכנות/ כוונה עתידית שטרם התגבשה לכלל גמירות דעת עסקית מסויימת וברורה דיה , מציאות ומעשים , לקיום של שיתוף פעולה עתידי בין הצדדים שהותנה במס' תנאים.
עוד אדגיש כי לא שוכנעתי כי ההודעה שנשלחה ביום 31.5.2018 מהתובעת אל הנתבע, מהווה הסכם השקעה כפי שטוענים הנתבעים אלא לכל היותר הצהרת כוונות כללית של הצדדים או מהלך שנועד להתניע בחינה של רעיון למיזם משותף שאינו עולה כדי הסכם מחייב . אשר כל כן גם הודעת התובעים לנתבעים בדבר הצורך בבחינה מחודשת באשר לשיתוף הפעולה העתידי אינה עולה כדי הפרת הסכם או ביטול הסכם מצד התובעים כלפי הנתבעים, באשר הסכם שותפות מפורט ברור ומחייב המבטא גמירות דעת עיסקית , טרם בא לעולם.
29. הנתבעים הינם אנשי עסקים מנוסים שבבעלותם מס' חברות שונות. הנתבעת גם שימשה כרו"ח של החברה הנתבעת 3 בתקופה מסוימת והיא אף עו"ד בהכשרתה.
תמוהה בעיניי אם כן גרסתם של הנתבעים כי הודעה קצרה ביישומון whatsapp ששלחה התובעת לנתבע, מהווה מבחינתם "הסכם השקעה מחייב" שבמסגרתו הסכימו לכאורה התובעים להשקיע סכום של 1.5 מיליון ש"ח בחברה שמחזורי המכירות בה, כך לפי טענת הנתבעים בהתכתבויות ששלח הנתבע הוא 10 מיליון ש"ח.
אמנם, אין מניעה לערוך הסכמים בעל פה . היעדר חתימה כמו במקרה של הודעת ביישומון whatspp, אינה מונעת הכרה בתוקפו של הסכם שכן דרישת החתימה אינה דרישה מחייבת וניתן להכיר בהסכמים כברי תוקף גם ללא חתימה, אולם כאשר נבחנים ההיגיון הכלכלי של העסקה וכוונת הצדדים, אין בידי לקבל את גרסת הנתבעים כי לפנינו הסכם השקעה מחייב, בנסיבות אלו.
30. משכך איני רואה כל מניעה להפריד בין הרכיבים השונים שנכללו בהודעה ששלחה התובעת לנתבע ולהתייחס להלוואות שנתנו התובעים לנתבעים כרכיב העומד בפני עצמו וכך גם ביחס לרכיבים הנוספים שכאמור לא התקיימו כלל או לא התקיימו במלואם.
31. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובעים העבירו סכום של 1,480,000 ש"ח לנתבעים, כפי שפירטו התובעים בסיכומיהם וכן פירטו הנתבעים את הסכום שהועבר בתצהיריהם. כמו כן העובדה שסכום של 750,000 ש"ח מתוך סכום הוחזר על ידי הנתבעים באמצעות 10 המחאות שנמסרו לתובעים שחלקן נפרעו וחלקן עדיין בהליכי גביה בהוצאה לפועל ולכן סכום זה לא נכלל במסגרת התביעה שבפניי.
32. הנתבעים טוענים כי לאור השכר שקיבל התובע בגין מס' חודשי עבודה אצל הנתבעים ובשים לב לתביעה שמתבררת במקביל להליך שלפניי בבית הדין האזורי לעבודה שהגיש התובע כנגד החברה שעומדת על סכום של 252,357 ש"ח, התובעים מבקשים להתעשר על חשבון הנתבעים ולמעשה לקבל לידיהם סכום גבוה יותר מהסכום הכולל שהעבירו לנתבעים.
33. איני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה תשלום שכר עבודה לתובע או תביעת פיצויים בגין סיום יחסי עובד – מעביד שהגיש התובע כנגד החברה, צריכים לבוא בשקלול החזר הכספי ההלוואות שנדרשים הנתבעים לשלם לתובעים.
כאשר אנו דנים בהלוואות שניתנו על ידי התובעים, עסקינן בתשתית משפטית ועובדתית שונה מצד אחד ומצד שני בתביעה שתלויה ועומדת בפני בית הדין האזורי, שההחלטה בעניין הפיצוי שדרש התובע מתבסס על דיני העבודה וללא קשר להלוואה שניתנה על ידי התובעים לנתבעים ומאחר שמדובר בהליך תלוי ועומד איני נדרשת כמובן לטענות הנתבעים בעניין זה.
34. אין חולק כי הנתבעים קיבלו את הכספים שהעבירו לרשותם התובעים ועשו בכספים אלו שימוש על פי שיקול דעתם לצורך השאת רווחים בחברה, כאשר על פי ההודעה ששלחה התובעת לנתבע, הרווחים שנוצרו לטובת החברה מהכספים שהתקבלו מהתובעים שייכים לנתבע באופן בלעדי ואילו לתובעים , אין חולק לא נוצר כל רווח ממתן ההלוואה לנתבעים ואף לא רווח ישיר מריבית בעבור מימון שניתן לנתבעים, אלא להיפך .הם נדרשו לשאת בעלויות המימון והעלויות הנלוות להלוואות שנטלו התובעים מהבנקים בכדי להעביר את הכספים לידי הנתבעים, ולמרבה הצער ובדלית ברירה לנקוט בהליך התביעה שבפני על מנת למזער את נזקיהם באופן שיאפשר להם פרעון ההלוואות שלקחו מצדדים שלישיים לטובת הנתבעים .
על פי תצהירי הנתבעים עולה כי הכספים שקיבלו הנתבעים מהתובעים שימשו לטובת שיפור תזרים המזומנים של החברה שבבעלות הנתבע וכן לטובת הרחבת פעילות החברה בתחום הייצוא. יש להניח שהכספים שקיבלו הנתבעים אכן שימשו למטרות אלו.
35. כאמור ,התובעים לא קיבלו זכויות כלשהן בחברה שבבעלות הנתבע . לא למותר לציין כי גם לא הוקמה חברת בבעלות משותפת לטובת הקמת והפעלתו של מיזם משותף ולא כל שכן, לא נוכחתי בקיומן של פעולות ראשוניות מצד התובעים או הנתבעים שנועדו לאפשר את קיומה של שותפות בין אם רשומה ובין אם לאו.
36. הנתבעים אינם מכחישים כי מצבה הכלכלי של החברה בעת קבלת הכספים מהתובעים היה קשה .לכן ,בעת העברת הכספים צפו הנתבעים כי תידרש לפחות שנה על מנת לייצב את מצבה הכלכלי של החברה ולפעול להסרת עיקולים ושעבודים שונים שהוטלו על החברה.
37. יש לציין כי בהודעה ששלחה התובעת לנתבע אכן צוין כי בתום שנה יוסרו העיקולים והשעבודים ובלשון ההודעה, "רוני נקי מהערות אזהרה", אלא שאין בפניי ראיה כי הדבר אכן התממש הלכה למעשה בין אם בחלוף שנה ובין אם לאחר מכן.
38. לטענת הנתבעים האחריות לכך שמצבה הכלכלי של החברה לא השתפר הוא באחריות התובע, בין אם בשל כך שבעת שעבד בחברה פעל באופן שאינו מקצועי והתרשל בעבודתו ובכך נפגעו קשריה של החברה עם הלקוחות ובין אם בתום עבודתו לאור דרישותיו לקבל בחזרה את הכספים שהועברו לחברה. טענות אלה של הנתבעים נותרו כטענות תמוהות בעלמא.
אדגיש כי לא מצאתי ראיות המעידות כי אכן מצבה הכלכלי של החברה לא השתפר בעקבות התנהלותו של התובע. כמו כן יש להזכיר כי מערכת היחסים שבין הצדדים בתקופה שבה עבד התובע בחברה, מתבררת במסגרת הליך תלוי ועומד בבית הדין האזורי לעבודה.
39. התובעים הציגו את העלויות הנלוות להלוואות שנטלו לטובת העברת הכספים לידי הנתבעים ולא מצאתי הכחשה של העלויות הנלוות . אשר על כן ולסיכום מצאתי שהתובעים הוכיחו את מלוא סכום התביעה הן לעניין קרן ההלוואות והן לעניין העלויות הישירות הנלוות לקבלת ההלוואות.
40. הנתבעים טענו שהתובעים קיבלו החזר של חלק מההלוואות (300,000 ש"ח כחלק מהמחאות שנמסרו לתובעים ונפרעו), אולם בעצם העלאת הטענה יש משום ניסיון להטעייה שכן סכומים אלו קוזזו מסכום התביעה כבר בעת הגשתה . אשר על כן לא נדרש לבצע קיזוז נוסף.
41. כמו כן ,ובהתייחס לטענות הנוגעות לתשלום בהקשר של יחסי עובד – מעביד בין התובע לבין החברה בין אם לעניין תשלום שכר לתובע בעבור עבודתו בחברה או התביעה לתשלומים נוספים במסגרת יחסי העבודה, אין מקומן להתברר בהליך שבפניי אלא בהליך המתנהל בבית הדין האזורי לעבודה.
42. טענות נוספות של הנתבעים עוסקות בהחזר הוצאות בשני תשלומים, האחד בסכום של 13,000 ש"ח והתשלום הנוסף בסכום של 3,370 ש"ח. הנתבעים לא הציגו ראיות המעידות על ביצוע תשלומים אלה. מעיון בהתכתבות שבין התובעת לנתבע, עולה כי בהודעה ששלחה התובעת ביום 5.1.2020 אכן הוצגה דרישה לתשלום סכום של 13,000 ש"ח על ידי הנתבעים, אך לא מצאתי תיעוד לביצוע התשלום. בהיעדר ראיות לביצוע התשלומים ומשלא ניתן לקבוע האם אלו בוצעו כהחזר חלקי של ההלוואות שניתנו לנתבעים, אני דוחה את הטענות של הנתבעים בנוגע לתשלומים אלו ולא יבוצע קיזוז מסכום התביעה.
סיכום
43. לאור האמור לעיל ומכלול מסקנותי כפי שפורטו מעלה אני פוסקת כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה הנדרש על מנת להוכיח כי הכספים שהועברו לנתבעים היוו הלוואה ולא השקעה במיזם משותף או בשותפות כלשהי עם הנתבעים בין אם בדרך של הקמת חברה או בכל דרך אחרת, שכן לא מצאתי ראיות לכך שנכרת הסכם מחייב לעניין השקעה עסקית או שההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים יכולות לשמש כראיה לקיומה של שותפות, אלא לכל היותר תכנית אפשרות או רעיון למיזם שלא התממש בפועל.
44. כמו כן, בכל הנוגע להלוואות ובהיעדר הסכמים מחייבים לעניין תנאי ההלוואות שניתנו לנתבעים אני סבורה כי אלה נעשו בין התובעים ביחד ולחוד לבין כלל הנתבעים ביחד ולחוד. זאת ניתן ללמוד הן מהמעורבות של התובעים והנתבעים בכל הנוגע לדרישות לקבלת ההלוואות ולהעברות הכספים ומכך שהנתבעים ביקשו שהכספים יועברו לידי גורמים שונים ולא רק באופן ישיר לחברה, כך לדוגמא התברר כי חלק מהכספים הועברו לחשבונו של אחיו של הנתבע שכלל לא היו מעורב בפעילות העסקית של החברה ועסק בהפעלת חנות נוחות בתחנת דלק ותמורת כספים אלו העביר אחיו של הנתבע תשלום במזומן.
45. ממכלול נימוקים אלה ,אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים את מלוא סכום התביעה בסך 819,193 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
46. אציין כי על פי המסמכים שהוצגו לבית המשפט על ידי התובעים, ההלוואה השלישית בסכום של 150,000 ש"ח, ניתנה לנתבעים על ידי גב' דבורה מתיאס, אמו של התובע, שהועברה בשני תשלומים מחשבונה הפרטי של דבורה מתיאס לחשבונה של הנתבעת וכן לחשבון החברה. בנסיבות אלו אני מורה כי הנתבעים יעבירו סכום זה לידי התובעים בכפוף לחתימה על כתב התחייבות לשיפוי במקרה של הגשת תביעה כנגד מי מהנתבעים או כנגד אחת מהחברות שבבעלותם על ידי דבורה מתיאס או הבאים בנעליה, או לחילופין ישלמו הנתבעים את הסכום של 150,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ישירות לגב' דבורה מתיאס בכפוף לחתימת התובעים כי התשלום לדבורה מתיאס, מהווה סילוק של החלק היחסי מהחוב של הנתבעים לתובעים וסכום זה יופחת כמובן מתוך הסכום שהנתבעים חויבו לשלם על פי פסק הדין.
47. בנוסף לאמור לעיל, מחייבת את הנתבעים בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 95,823 ש"ח וזאת בשים לב לסכום התביעה, לשכר הטרחה המומלץ על פי כללי לשכת עורכי הדין לאופן ניהול ההליך על ידי הנתבעים – להבנתי בחוסר תום לב , ולהוצאות להם נדרשו התובעים במסגרת ההליך.
בהקשר זה אעיר כי עיינתי במסמכים שצורפו לסיכומי התובעים שמהן עולה כי שולמו על ידי התובעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 150,387 ש"ח, אולם בהתאם לשיקול הדעת המסור לבית המשפט, לא מצאתי כי יש לחייב את הנתבעים בסכום זה.
48. בנוסף מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד בעלות אגרת בית המשפט ששילמו התובעים בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום ביצוע תשלום האגרה על ידי התובעים ועד התשלום בפועל.