טענות התובעת
18. התובעת טוענת, בקיצור המתבקש, כי הנתבעת מפלה אותה ביחס לאספנים המקצועיים האחרים, עת היא מחייבת אותה לאסוף יותר מכלים על מנת להגיע לבונוס הדיפרנציאלי הגבוה; כמו כן הנתבעת מפלה אותה ביחס לשיעור הבונוס הניתן לרשתות השיווק הגבוה מהבונוס המשתלם לאספנים המקצועיים הן בשיעורו והן בהיותו ניתן בשיעור זהה לכל מיכל מעבר ל- 60,000 מכלים ולכן התנהלות זו מהווה אפליה אסורה לטובת רשתות השיווק.
19. עוד טוענת התובעת כי באפליה כאמור לעיל עושה הנתבעת שימוש לרעה במעמדה כמונופולין תוך פגיעה בתחרות ובציבור. בנקיטת אפליה זו הנתבעת גם מפרה את תנאי אישור ההסדר הכובל שקיבלה מהממונה על ההגבלים העסקיים המחייב אותה לנהוג בשוויוניות. מעבר לכך טענה כי הנתבעת הינה גוף דו מהותי שחלים עליו כללי המשפט המנהלי וכללים אלה הכוללים את החובה לנהוג בשוויון בין כלל האספנים מופרים ע"י התובעת בהתנהלות המפלה כאמור.
20. לבסוף טוענת התובעת כי ההסכם שנחתם בינה לבין הנתבעת הינו חוזה אחיד ובו תניות מקפחות שיש לבטלן בשל היותן גורמות לאפליה במתן הבונוסים.
21. לאור האפליה נגרמו לתובעת כטענתה הנזקים הנתבעים.
טענות הנתבעת
22. הנתבעת הכחישה מכל וכל את כלל טענות התובעת, הן לעניין היותה גוף דו מהותי, הן לעניין השימוש לרעה במעמדה כמונופולין והן את עניין האפליה בין התובעת ליתר האספנים המקצועיים ובין התובעת לרשתות השיווק, כן הכחישה כי ההסכם שבין הצדדים הינו חוזה אחיד בעל תניות מקפחות. כך גם הכחישה את נזקי התובעת.
הפלוגתות שבין הצדדים
23. הפלוגתות שבין הצדדים הן כדלקמן:
א. האם הנתבעת עושה שימוש לרעה בכוחה המונופוליסטי במסגרת האפליה הנטענת?
ב. האם הנתבעת מפרה את תנאי המשפט המנהלי כלפי התובעת ומפלה אותה שלא כדין בהיותה גוף דו מהותי ?
ג. האם נוהל האספנים הינו חוזה אחיד ובו תנאים מקפחים המחייבים ביטול?
ד. ככל שתוכח אפליה אסורה כאמור, מהם נזקי התובעת, אם בכלל?
24. לשם הוכחת תביעתה העידה התובעת את מר יעקב עוזיאל, מר בן גיגי דוד, מר תומר אופק, מר גיא עזרא, מר שלום עופר מזוז וכן את המומחה ד"ר רועי שלם. מעבר לכך, צרפה תיק מוצגים. הנתבעת מצדה העידה את המומחה מר פרלמן מנחם, את מנכ"ל הנתבעת מר חיים זרביב וכן חוקרים פרטיים מטעמה, מר איתי גנדלמן ומר נפתלי אוחנה.
אפליה אסורה
25. אפליה אסורה פירושה יחס שונה אל שווים; יחס בלתי שווה ובלתי הוגן למי שראויים לאותו יחס (ר' בג"צ 678/88 כפר הורדים נ' שר האוצר (18.7.1989)). בנסיבות "שווים" או "מי שראויים לאותו יחס" מתייחס לאספנים המקצועיים (דוגמת התובעת) למול רשתות השיווק וכן לאספנים המקצועיים בינם לבין עצמם בחלוקת בונוסים שאינם שוויוניים.
26. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת מעניקה בונוסים שונים לאספנים המקצועיים מחד למול רשתות השיווק מאידך. כך גם אין מחלוקת כי הנתבעת מעניקה בונוסים בשיעורים שונים לאספנים המקצועיים בינם לבין עצמם. השאלה הראשונה הינה, האם מחויבת הנתבעת לנהוג באופן שוויוני כלפי האספנים המקצועיים באותו אופן בו הינה נוהגת עם רשתות השיווק וכן האם הינה מחויבת לנהוג באופן שוויוני כלפי האספנים המקצועיים השונים בינם לבין עצמם, מכוח חובתה לנהוג כך, בין מחמת היותה גוף דו מהותי ובין מחמת חובותיה עפ"י חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק התחרות") כגוף מונופוליסטי. נבחן תחילה את חובותיה המונופוליסטיות של הנתבעת, לאחר מכן את חובותיה לנהוג בשוויוניות כגוף דו מהותי ולאחר מכן נבחן האם הנתבעת הפרה את אותן חובות בנסיבות המקרה דנא.