103. מסקנה זו עולה מעצם העובדה שהתובע לא מצא לנכון לדרוש מהנתבעת התחייבות מסוג זה, בין אם בכתב ובין אם בדרך אחרת. לו היכולת למכור את הקן בעת סיום עבודתו, היוותה מבחינת התובע תנאי בל יעבור לכך שהוא ישלם לוואזה עבור הקו, ברור שהתובע היה דורש מהנתבעת התחייבות כזו ובכתב ואם לא היה מקבל אותה, לא היה מתקשר בהסכם.
104. גם חישוב כלכלי תומך במסקנה שהתובע לא הסתמך על יכולתו למכור את הקו כתנאי להתקשרות עם הנתבעת וכי מדובר היה לכל היותר בדבר שקיווה כי יתאפשר לו. מנתוני ההכנסה שהציג התובע בתצהיר אחיו, יועץ מס שניהל את חשבונותיו, ההכנסה הממוצעת החייבת של התובע לחודש בשנת 2020 לפני ניכוי מס הכנסה עמדה על מעל 45,000 ש"ח. בשנת 2019 על 43,652 ₪.
105. התובע ידע כי לפי ההסכם, לאחר חצי שנה ההסכם ממשיך ללא תאריך סיום, בכפוף לזכותה של הנתבעת להביא את ההסכם לסיומו בהודעה של 30 יום, אלא שלנוכח הקושי למצוא עובדים בתחום, כפי שהעיד גורדון, גם סביר להניח כי ידע התובע כי הסיכוי שיבטלו עמו את ההסכם נמוך עד אפסי, כל עוד הוא עושה עבודתו נאמנה ולראיה אפילו כאשר התעוררו עמו בעיות רבות, נמנעה הנתבעת מלבטל את ההסכם עמו.
106. מכאן, שגם סביר להניח כי היה ברור לתובע כי ההתקשרות עם הנתבעת תזכה אותו בהכנסה גבוהה ביותר למשך שנים ארוכות ומכאן מסקנתי שעבור הכנסה שכזו, היה כלכלי עבורו לשלם לואזה מאות אלפי שקלים, אפילו ללא ערובה או התחייבות שיוכל לימים למכור את הקו בעת סיום עבודתו.
107. כך למשל, לו היה עובד התובע אצל הנתבעת 10 שנים, הייתה ההכנסה החייבת הממוצעת החודשית של התובע עומדת על סכום גבוה יחסית, העולה כפי שלש השכר הממוצע במשק והשווה ל- 34,583 ₪ וזאת גם לאחר הפחתת הסכום ששילם לפי טענתו עבור הקו לוואזה וזאת לפי החישוב הבא: 10 שנים כפול 40,000 ₪ לחודש הכנסה חייבת ממוצעת פחות 650,000 ₪ ששילם לואזה. לו היה עובד 7 שנים היה שכרו עדיין עומד על סכום לא מבוטל של 32,261 ₪ לאחר ניכוי הסכום ששילם לוואזה ולו היה עובד 5 שנים, על סכום של 29,166 ₪. בחישוב לפי תקופת העבודה בפועל, של 3.33, עמדה ההכנסה החייבת הממוצעת של התובע על 23,750 ₪.
108. מכל הנימוקים שלעיל, אין התובע זכאי לשווי קו החלוקה ועל כן גם אין צורך להיכנס לדיון האם הוכיח הוא את שוויה אם לאו.
פיצוי בגין עגמת נפש
109. משמצאתי כי התובע הפר את ההסכם בהפרה יסודית ועל רקע שאר הממצאים שלי לגבי התנהלותו, ברור שאינו זכאי לפיצוי כלשהו מאת הנתבעת עבור עגמת הנפש שנגרמה לו עקב מה שהוא מכנה "מעשי ומחדלי הנתבעת", שכן לא מצאתי בהתנהלות הנתבעת כלפיו פגם כלשהו, הכל כמפורט לעיל.
התביעה שכנגד
110. התובעת עותרת לחיוב הנתבע בפיצוי מוסכם לפי ההסכם בסך של 25,000 ₪ בגין כל אחד ואחד מ-28 המקרים שפורטו בכתב התביעה ואשר אירעו במהלך שנות עבודתו של התובע ובהם לטענת הנתבעת את ההסכם.
111. מיותר לציין כי הדרישה לפיצוי מוסכם רטרואקטיבי, עבור אירועים שאירעו לפני שנים וחודשים רבים (קרי בכל אחד ואחד משנות העבודה של התובע החל מחודש יוני 2017 עד ספטמבר 2020 כולל), כשהיא הועלתה לראשונה במכתב ההתראה בחודש ספטמבר 2020 ובהמשך במסגרת כתב ההגנה והתביעה שכנגד שהוגשו בחודש פברואר 2021, דינה להידחות ולו מפאת היותה בגדר טענה כבושה, שמועלית בשיהוי רב וכן מכוח העובדה שהעדר דרישה לפיצוי מוסכם כאמור מצד הנתבעת במהלך כל השנים כמוה כמצג שאין הנתבעת דורשת מהתובע פיצוי כאמור, מצג שהתובע מטבע הדברים הסתמך עליו עת המשיך בעבודתו אצל הנתבעת.
112. פשיטא כי ככל שביקשה הנתבעת לחייב את התובע בפיצוי המוסכם לפי ס' 22 להסכם, היה עליה להודיע על כך לתובע ולעשות כן תוך זמן סביר מהאירוע, קרי תוך ימים ולכל היותר תוך כשבוע עד שבועיים לכל היותר. לא רק שהנתבעת לא עשתה כן, אלא שבכל סיכומי האירועים שנערכו והוכנסו לתיקו של התובע, אין זכר לכוונה כזו, מה גם שלגבי חלק מהמקרים חייבה הנתבעת את התובע בסכומים של 500 ₪ ו-1,000 ₪.
113. אם לא די באמור לעיל, הרי שדין התביעה לפיצוי מוסכם להידחות ולו בשל העובדה שאין כל יחס סביר בין הפיצוי המוסכם שנקבע כאמור על 25,000 ₪ ולבין הנזק שניתן היה לצפות כי ייגרם בפועל לנתבעת בשל מי מהאירועים הנטענים, אשר כמפורט בכתב התביעה שכנגד, עוסקים בעיקר באירועים של התנהלות לקויה שלו בעבודה כפי שפורט בהרחבה לעיל.
114. העובדה שהפיצוי המוסכם נקבע על הסכום הנ"ל, לכל סוג של הפרה של התחייבויות התובע לפי ההסכם, קרי כתניה גורפת, מעבירה את הנטל לכתפי הנתבעת בכובע שלה כתובעת שכנגד להוכיח כי יש יחס סביר והנתבעת לא עמדה בנטל זה, משכלל לא הביאה טיעונים בעניין זה ושעה שממילא מהשוואת הסכום למקרים המדוברים, בית המשפט מסיק שאין כל יחס סביר כזה.
115. לגבי המקרים שאירעו בחודש ספטמבר, הרי שגם אם אין לומר כי היה שיהוי בדרישת הפיצוי המוסכם עבור שני האירועים הנ"ל, דחיית העתירה לגביהם מתחייבת מכוח העדר כל יחס סביר בין הפיצוי למקרים, כפי שכבר צוין לעיל.
116. משלא הביאה הנתבעת ראיות ולא טענה ולא הוכיחה כי סכום אחר מופחת מהפיצוי המוסכם מקיים את היחס הסביר, גם אין מקום לפסוק לנתבעת פיצוי מוסכם מופחת כלשהו בגין שני האירועים הנ"ל והוא הדין כמובן לגבי המקרים האחרים.
117. כאן המקום לציין כי העובדה שבמכתב ביטול ההסכם נטען לנזק של 250,000 ₪ ואילו בתביעה שכנגד נטען לסכום הגבוה בפי שלש ויותר, בסך של 900,000 ₪, ללא כל סיבה נראית לעין, מדברת בעד עצמה, מבחינת מהימנות טענות הנתבעת לגבי הנזק שנגרם לה כביכול על ידי התובע.
118. ביחס לתביעה לפיצוי בסך של 200,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין, נחה דעתי כי יש לפסוק לנתבעת סכום כלשהו על דרך אמדנא דדיינא.
119. גם התביעה לפגיעה מוניטין מבוססת הרי על אותם אירועים שאירעו במהלך השנים וההיגיון הסביר מצדיק את המסקנה כי לו אכן היה גורם התובע באותם האירועים נזקים ממשיים למוניטין הנתבעת, היא לא הייתה מבליגה וממשיכה להעסיק אותו במשך שנים, כך שעובדה זו מחלישה מלכתחילה את טענת הפגיעה במוניטין.
120. הנתבעת טוענת כי יש לה "מוניטין רב", כשהכוונה כמובן למוניטין רב חיובי. התובע טוען כי אצל הנתבעת היו אי סדרים רבים בכל הנוגע להספקת גז ללקוחות וגם רבין העיד דבר דומה, ואני נוטה להאמין להם.
121. מוניטין חיובי לא הוכח, משלא הובאו ראיות ממשיות אם בכלל בעניין זה, אולם גם לא הוכח כי לנתבעת מוניטין שלילי. עדויות התובע ורבין על אי סדרים בהספקת הגז, לא די בהם כדי שאגיע למסקנה גורפת בעניין מוניטין הנתבעת.
122. בין אם לנתבעת יש מוניטין חיובי בדרגה זו או אחרת או שלילי בדרגה זו או אחרת, אין ספק בעיני כי המוניטין הקיים נפגע, לא משנה מה דרגתו, ואם היה ירוד מלכתחילה, הרי שירד עוד יותר, וזאת כתוצאה מהתנהלות התובע וזאת נוכח עשרות המקרים שבהם הוגשו עליו תלונות או על ידי לקוחות או על ידי מנהלי הנתבעת בשל התנהלות לא ראויה של התובע מול לקוחות הנתבעת. בן ברוך העיד כי בכל שנות עבודתו לא נתקל בעובד של הנתבעת עם צבר אירועים בעייתים שכזה ועדותו אמינה עליי.
123. אם צרכנים נותרים ללא גז בשבת עקב מחדלי התובע והדבר הוכח, זו פגיעה במוניטין הנתבעת. אם התובע מתווכח, מרים קול ועוד מרים יד על לקוח זו פגיעה במוניטין הנתבעת (הדבר הוכח לפניי לפי סיכום האירוע ומהווה התנהגות בעייתית מצד התובע, גם אם לפי הטענה נעשה מתוך הגנה עצמית, טענה שאין בידי לתת בה אמון, נוכח העובדה שהתובע היה מעורב כאמור בעוד שני אירועים דומים, אחד מול עובד החברה ואחד מול בן ברוך).
124. אם התובע לא מדבר בצורה מנומסת ואדיבה ללקוחות, זו פגיעה במוניטין הנתבעת (הדבר הוכח בסיכומי האירוע ועולה מכמות התלונות בעניין זה ומהלך הרוח הכללי של התובע, אשר לו כנראה "פתיל קצר", כפי שכבר פורט).
125. אם התובע לא מסכים להחליף מיכלי גז ללקוחות, חרף הוראת הנתבעת כי יעשה כן, גם אם ללקוחות חוב כלפי הנתבעת, זו פגיעה במוניטין הנתבעת (הדבר הוכח בסיכומי האירוע).
126. אם מפקח ממשרד התשתיות מגיש תלונה נגד התובע בתוקף תפקידו כמחלק גז של הנתבעת על חלוקת גז למי שאינם לקוחות החברה ועל העדר רישיונות נהיגה באמתחתו בעת חלוקת הגז זו פגיעה מסוימת במוניטין הנתבעת (הדבר הוכח לכל הפחות לגבי אי החזקת הרישיונות עמו, משטען התובע כי ארנקו אבד כעולה מסיכום האירוע).
127. פגיעה במוניטין לא חייבת לקבל ביטוי רק בירידה בהכנסות. פגיעה כזו יכולה להתרחש גם ללא פגיעה בהכנסות ועל כן לדידי ניתן לפסוק פיצוי לא ממוני בגין פגיעה במוניטין על דרך של אומדנא דדיינא, וזאת אם הוכח מעשה או מחדל שמטבעו גורם לציבור לקבל רושם שלילי על הנתבעת (ראה ת.א. (מחוזי חיפה) 5685-05-10 גולדסיל בע,מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ-פורסם בנבו, שהובא בסיכומי הנתבעת למקרה שבו נפסק פיצוי בגין פגיעה במוניטין על דרך אמדנא).
128. בהתחשב בכל האמור לעיל ובכלל נסיבות העניין, אני מעמיד אפוא את הפיצוי על 15,000 ₪.
סוף דבר
129. התובע זכאי בגין התביעה ל-15,000 ₪ בצירוף 26,481 ₪ ואילו הנתבעת זכאית מכוח טענת הקיזוז בכתב ההגנה ומכוח התביעה שכנגד ל-15,000 ₪ ועל כן לאחר קיזוז, תשלם הנתבעת לתובע 26,481 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.
130. בהתחשב בתוצאה, לפיה בהתחשבנות הכוללת זכאי התובע לסכום מזערי בגין תביעתו בשיעור 1.7%, תוצאה זו דומה או קרובה עד מאוד לדחיית תביעתו ועל כן מצדיקה כי כל צד יישא בהוצאותיו ביחס להליך זה כולו וכך אני מורה.
ניתן היום, א' שבט תשפ"ג, 23 ינואר 2023.
יאיר דלוגין