בפני כבוד השופטת אפרת פינק
העוררת מדינת ישראל
נגד
המשיבים
1. אלון אלבז
2. נט פיי בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד יאיר אלוני
3. מדיה קראש בע"מ
החלטה
לפניי ערר המשטרה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון )כבוד השופט גיל גבאי( מיום 12.3.23, בה"ת 39378-08-22, לפיה הורה לעוררת להעביר לידי המשיבה 3 כספים בסכום של 130,179 ₪ מתוך הכספים שתפסה.
מבוא
1. משיב 1 הוא הבעלים של משיבה 2, חברה המשמשת כמאגד סליקה, המספקת לבתי עסקשירותי ניהול סליקת אשראי. משיבה 2 התקשרה בהסכם עם חברת כרטיסי אשראי (להלן - ״כ.א.ל) בסליקה ובניהול כרטיסי אשראי, לפי חוק הבנקאות )רישוי( ), תשמ״א - 1981 צורך מתן שירותי ניהול עבור תשלום באמצעות כרטיסי האשראי של כ.א.ל )להלן "הסכם כ.א.ל –" ).
2. בהתאם להסכם בין משיבה 2 לחברת כ.א.ל, התקשרה משיבה 2 עם משיבה 3 - בית עסק המספק שירותי מדיה - על מנת לספק לה שירותי ניהול סליקה עבור תשלומים באמצעות כרטיסי אשראי של כ.א.ל המבוצעים לבית העסק. לפי ההסכם, מחויבת משיבה 2 לזכות את משיבה 3 פעם בכל חודש בגין עסקאות שערך בית העסק ושמשיבה 2 סיפקה שירותי ניהול סליקה בגינן. לפי ההסכם, משיבה 2 רשאית לעכב מדי חודש 5% מסכום המחזור החודשי למשך 180 ימים, כסכום ביטחון מעוכב, שנועד לוודא כי העסקה אינה מבוטלת (להלן - "הסכם בית העסק").
למען השלמת התמונה העובדתית יובהר, שלפי ההסכמים, בדרך העסקים הרגילה, ריכוז העסקאות בכל חודש שבוצעו על ידי לקוחות של משיבה 3 באמצעות כרטיסי האשראי של כ.א.ל, אמור לעבור לסליקה דרך חשבון זמני של כ.א.ל, ומשם באמצעות משיבה 2 - המאגד המספק שירותי ניהול סליקה - בסופו של דבר, יזוכה החשבון של משיבה 3, כתשלום עבור העסקאות. הלכה למעשה, לפי הנטען, משיבה 2 החזיקה 10% מערך העסקאות של משיבה 3, לתקופה של 90 ימים לצורך הבטחה בפני ביטול עסקאות.
3. במסגרת חקירה המתנהלת נגד משיבים 1 ו - 2, , בחשד לביצוע עבירות כלכליות ועבירות הלבנת הון, תפסה המשטרה, בין היתר, בחשבון הבנק הזמני של כ.א.ל, כספים בסכום כולל של כ- 17,000,000 ₪. המדובר בכספים שמשיבה 2 אמורה היתה לספק שירותי ניהול סליקה בגינם. בין היתר מדובר בכספים שהתקבלו כתוצאה מעסקאות שביצעה משיבה 3 מול לקוחותיה, ושמשיבה 2 אמורה היתה לזכות את משיבה 3 בגינם. אין מחלוקת כי משיבה 3 אינה חשודה בדבר והכספים שיועדו לה מתוך כספים אלו מסתכמים לסכום של 130,179 ₪. כאמור, הכספים הוחזקו טרם תפיסתם בחשבון זמני של כ.א.ל.
החלטת בית משפט השלום
4. המשיבה 3 הגישה בקשה להשבת סכום של 130,179 ₪, מתוך הכספים שנתפסו במסגרת החקירה, ושלטענתה יועדו אליה בגין שירותים שנתנה ללקוחותיה.
5. בית משפט השלום, בהחלטתו הנזכרת מיום 12.3.23, קיבל את בקשת משיבה 3 והורה למשטרה להעביר למשיבה 3 סכום של 130,179 ₪ מתוך הכספים התפוסים. בית המשפט קבע, כי משיבה 3 היא צד ג' תם לב, שאין מחלוקת כי אינה קשורה לעבירות. מכאן, שחלה בעניינה ההנמקה העומדת בבסיס החלטה אחרת שנתן בית המשפט ביום 8.12.22, שלפיה הורה למשטרה באותה פרשה להחזיר כספים לבית עסק תמים נוסף - בלה קוסמטיקס בע"מ.
6. בהחלטה הנזכרת מיום 8.12.22 בעניין בלה קוסמטיקס, בית משפט השלום קבע, כי בתוך הכספים שלפי החשד משיבה 2 סלקה שלא כדין, היא סלקה גם כספים כדין, לרבות הסליקה שבוצעה עבור בלה קוסמטיקס. מכאן שהכספים שנתפסו אצל כ.א.ל, היו אמורים להגיע כדין לידי בית העסק, בלה קוסמטיקס. כספים אלו אינם מהווים רכוש של משיבה 2, המהווה "צינור" גרידא, והם גם אינם בשליטתה אלא בשליטת כ.א.ל, שאצלה נתפסו הכספים. מכאן שהמשטרה אינה רשאית להמשיך ולתפסם.
7. על החלטת בית משפט השלום מיום 8.12.22 בעניין בלה קוסמטיקה עררה המדינה לבית המשפט המחוזי, אלא שלבסוף חזרה בה מעררה מטעמים שאינם קשורים להליך שכאן, ועררה נמחק.
טענות הצדדים
8. לטענת נציגי המשטרה בערר שבנדון, שגה בית משפט השלום בהחלטתו, משום שמשיבה 3 מחזיקה בזכות חוזית הנסוגה בפני קופת החילוט. לטענתם, למשיבה 3 אין זכות קניינית, ומכאן שתום ליבה אינו רלוונטי ובירור חובה צריך להיעשות במסגרת תביעה אזרחית נגד המשיבים. עוד טענו, כי למשיבה 2 זכות עיכבון וקיזוז בכספים ומכאן שיש לה מעין זכות קניינית בכספים אלו. לטענתם, העסקאות מול משיבה 3 היו אמנם לגיטימיות, אולם משיבה 2 השתמשה בעסקאות הלגיטימיות על מנת להסתיר כספים שהתקבלו בעסקאות לא לגיטימיות ולא ניתן להפריד בין הכספים.
9. בא כוח משיבה 3 טען, לעומת זאת, כי כספיה התפוסים התקבלו במהלך העסקים הרגיל, במסגרת עסקאות לגיטימיות מול לקוחותיה, ומכאן שהם קניין השייך לה, אשר הוחזק בנאמנות על ידי משיבה 2 עד העברת הכספים אליה. לטענתה, מעמדה של משיבה 2 ביחס לכספים הוא כשל נאמן ותפקידה סליקה בלבד, והיא החזיקה בכספים בשיעור של 10% כפיקדון לצורך הבטחת ביטולי עסקאות. מכאן טען, כי לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט השלום ובהנמקה שפורטה בעניין בלה קוסמטיקס, עליה התבסס בית המשפט.
10. בא כוח משיבים 1 ו-2 הצטרף לעתירת משיבה 3, ואינו מתנגד להחזרת הכספים הנדונים למשיבה 3.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
11. ענייננו בבקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט - 1969 (להלן – ״פסד״פ״), שהוגשה מכוח סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון.
הכספים הנדונים נתפסו על מנת לאפשר חילוט עתידי, לפי חוק איסור הלבנת הון.
12. תפיסת רכוש לצורך חילוט עתידי מותנית בראש ובראשונה בעמידה בתנאים שנקבעו בסעיף 21א( לחוק 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, המסמיך את בית המשפט, לאחר הרשעת אדם, להורות על חילוט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא -
(1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה,
שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך;
(2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה
מביצוע העבירה, או שיועד לכך.
לפי סעיף 21(ב) לחוק איסור הלבנת הון, "רכושו של הנידון" הוא כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו.
13. כאמור, מטרת התפיסה הזמנית, לפי חוק איסור הלבנת הון - קודם להגשת כתב אישום ואף לאחר הגשתו - היא הבטחת חילוט עתידי, ככל שיוגש כתב אישום והנאשם יורשע. אם לא ניתן לחלט את הכספים בסופו של יום אין מקום לתפיסה זמנית (בש"פ 7992/22 נורי נ' מדינת ישראל ( 1.3.23 ); ע"פ 7464/21 רוגוזינצקי נ' מדינת ישראל (16.12.21); בש"פ 5769/12 מזרחי נ' מדינת ישראל (20.8.12))
14. ככל שנתפס רכוש בהתאם לתנאים שנקבעו בסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, רשאי טוען לזכות לבקש את השבתו כבר בשלב התפיסה הזמנית, מכוח השילוב בין סעיף 34 לפסד"פ וסעיף 21(ד) לחוק איסור הלבנת הון.
זכויותיו של הטוען לזכות הוסדרו מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון בסעיף 36ג)א(
לפקודת הסמים, הקובע כדלקמן:
בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א או 36ב, אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה.
הוראת הסעיף נוגעת, אמנם, לזכותו של טוען לזכות לטעון נגד חילוט לאחר הרשעה, אולם
היא קיימת, מקל וחומר, גם לפני סיום ההליך הפלילי, עת ניתן צו תפיסה זמני )בש"פ
3281/13 מדינת ישראל נ' כהן (23.6.13)).
15. מכאן ניתנת הגנה לצד שלישי הטוען לזכות קניינית או מעין קניינית מפני חילוט רכוש השייך לחשוד או לנאשם, אך לא על מי שטוען לזכות חוזית ברכוש, וזאת על מנת שלא לסכל את אפשרות המדינה לחלט רכוש של מי שהורשע (עניין כהן, לעיל; בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון, בפסקאות 48 - 49 (31.10.07)).
16. הנה כי כן, לפי חוק איסור הלבנת הון, רשאי בית המשפט לחלט רכוש של נאשם או שווי רכוש שנעברה בו עבירה, רכוש ששימש לביצוע העבירה וכן רכוש שהושג כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה. רכוש הנאשם כולל כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו. עם זאת, בבוא בית המשפט להורות על חילוט רכוש של נאשם - ואף בעת התפיסה הזמנית שנועד
לחילוט עתידי - עליו לקחת בחשבון את עמדת הטוען לזכות, ככל שישנו. בית המשפט לא יחלט רכוש אם הוכח הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעה או הסכמה של הטוען לזכות או שרכש את הזכות בתמורה ובתום לב.
ככל שאין מתקיימים, בשלב הראשון, איזה מהתנאים שפורטו בסעיף 21(א) ו – (ב) לחוק איסור הלבנת הון לעניין טיב הרכוש - אין עוד צורך לדון, בשלב השני, בשאלה אם זכויותיו של צד ג' גוברות על קופת החילוט.
האם ניתן להמשיך ולתפוס הכספים התפוסים שבמחלוקת במקרה הנדון?
17. הכספים התפוסים שמבוקש להשיבם הם "רכוש בשווי" מתוך השווי הכולל של העבירות,
ומכאן שמתקיים התנאי הראשון הנדרש לתפיסה, לפי סעיף 21)א( לחוק איסור הלבנת הון.
האם הסכום שבמחלוקת הוא "רכוש של נידון", משמע רכוש "שנמצא בחזקתה, בשליטתה או בחשבונה" של משיבה 2? התשובה על כך היא בשלילה, ומכאן שאין מתקיים התנאי השני, לפי סעיף 21)ב( לחוק.
18. תפיסת נכסים המצויים בשליטת הנידון נועדה לאפשר למדינה תפיסה של רכוש שבאופן מהותי שייך לחשוד או לנאשם, גם אם באופן פורמלי אינו בידו. כך, למשל, נקבע כי חשבונות בנק של תאגיד המצוי בשליטת חשוד או נאשם או דירות הרשומות על שם מי שאינו חשוד או נאשם, אך מצויות בשליטתם המהותית )עניין רוגוזינצקי, לעיל; בש"פ 7277/20 פלוני נ' מדינת ישראל )9.11.20(; ע"פ 6145/15 פישר נ' מדינת ישראל )25.10.15(; ע"א 3343/05 טאהא נ' מדינת ישראל )4.3.08((.
הרחבה זו המסמיכה את המשטרה לתפוס לא רק נכסים המצויים בידי החשוד אלא גם נכסים המצויים בשליטתו לא נועדה לאפשר למדינה לתפוס רכוש שאינו שייך כלל באופן מהותי לנידון, גם אם יש לו שליטה פורמלית על רכוש זה.
לשם המחשה - טול אדם שרכש רכב והעביר הכסף לחשבון נאמנות של עורך דין עד לקבלת הרכב שרכש. בזמן ההמתנה מתנהלת חקירה נגד עורך הדין בחשד להעלמת כספים. הכסף 23 נמצא אולי בשליטתו הפורמלית של עורך הדין אך באופן מהותי אינו שייך לו. האם יכולה 24 המשטרה לתפוס את הכסף מחשבון הבנק של עורך הדין? ברי שהתשובה על כך היא בשלילה. 25 הכסף הועבר לעורך הדין לא על מנת להעביר בעלות בו לעורך דין אלא אך לצורך שמירה עליו בנאמנות עד להעברתו, ולא ניתן להקנות למשטרה זכויות שאינן שייכות למי שהכסף היה בחזקתו.
19. כך גם בענייננו. כאמור, משיבה 2 היא חברה המספקת שירותי ניהול סליקה, וככזו היא מחויבת להעביר את הכספים המגיעים אליה, בהתקיים התנאים המפורטים בהסכמים, לידי בעלי עסקים, שסיפקו שירותים בגינם. הכספים כלל לא נתפסו בחשבונה של משיבה 2 אלא
בחשבון זמני של כ.א.ל. הכספים אינם בבעלות משיבה 2, הם אינם קניינה והם אינם שייכים לה. לפי תפקידה של משיבה 2 כמאגד, היא אמורה להעבירם מהחשבון הזמני של כ.א.ל. לידי משיבה 3. גם לא ניתן לומר כי הכספים הם בשליטה מהותית של משיבה 2. אמנם, לפי ההסכמים שפורטו, היא אמורה היתה להחזיק כספים אלו, לאחר העברתם אליה מידי כ.א.ל., וזאת עד לזיכוי חשבונה של משיבה 3. עם זאת, העובדה כי היתה אמורה לקבל הכספים לחזקתה, אינה מקנה לה שליטה מהותית על כספים שאינם רכושה ואינם קניינה. מכאן, כי הכספים שהיו אמורים להגיע אל משיבה 2 כדין - וזאת להבדיל מהכספים שהגיעו אליה מכוח עסקאות לא לגיטימיות - היו אמורים להיות מוחזקים אצלה בנאמנות עד העברתם לידי בעלי העסק )ראו: ע"א 1522/19 רוימי נ' מדינת ישראל )15.3.20(.
20. אין לאפשר למשטרה לתפוס כספים מכוח זכות פוטנציאלית לעיכבון או לקיזוז, שכן לא נטען כי זכויות אלו התגבשו, וממילא לא ניתן להעניק למשטרה זכויות שלא הוענקו מלכתחילה למי שתפסה ממנו את הכספים. למעשה, התנאי הראשון לקיומן של זכויות אלו הוא החזקת החפץ )נינה זלצמן עיכבון )תשנ"ט( 41(, ואילו משיבה 2 כלל לא החזיקה הכספים בעת שנתפסו. גם התנאים הנוספים אינם מתגבשים כאן, שכן לא היה כל חוב של משיבה 3 כלפי משיבה 2. מכאן, שבניגוד לטענת המשטרה, לא ניתן למצוא בהסכם, שלפיו יש למשיבה 2, באופן פוטנציאלי זכות עיכבון או קיזוז, משום גיבושה של זכות קניינית בנכס, המקנה למשטרה סמכות לתפוס כספים אלו.
21. הואיל ולא מתקיים התנאי השני שבסעיף 21)ב( לחוק איסור הלבנת הון, על פניו ההחזקה של המשטרה בתפוסים אלו אינה כדין. בנסיבות אלו, אין עוד צורך לדון, בשלב השני, בשאלת הקדימות של הטוען לזכות, אם לאו. מעבר לצורך יאמר בהקשר זה, כי אין מדובר כאן בהתנגשות בין זכות חוזית של משיבה 3 בזכות קניינית של משיבה 2 - כפי שניסו לטעון נציגי המשטרה - אלא במכלול של בעלי זכויות חוזיות בכספים התפוסים. ממילא, הפסיקה שלפיה אין ליתן קדימות לבעל זכות חוזית בקניין של חשוד או נאשם התפוס לצורך חילוט, אינה רלוונטית כלל למקרה הנדון. כך או כך, לא ניתן "להעניק" למשטרה סמכות לתפוס כספים שכלל אינם רכושו, אינם מצויים בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של חשוד, אך מכוח כוחה הבלתי מוגבל של המשטרה לתפוס כספים.
22. הנה כי כן, אין למשטרה כל סמכות לתפוס כספים שהתקבלו כתוצאה מעסקאות לגיטימיות שערכו בעלי עסקים, והם אמורים היו לעבור דרך חשבון משיבה 2 עד לזיכוי בעלי העסק הלגיטימיים. אין זאת אלא שהיה על המשטרה להפריד בין הכספים שנתפסו והתקבלו כתוצאה מעסקאות לגיטימיות ובין הכספים שהתקבלו כתוצאה מעסקאות שאינן כאלה.
סיכום
23. הכספים שתפסה המשטרה אצל כ.א.ל, שהם תוצר של עסקאות לגיטימיות, אינם ממלאים אחר התנאי השני שבסעיף 21)ב( לחוק איסור הלבנת הון, משמע שהם אינם כספים של משיבה 2, והם אינם בחזקתה, בשליטתה או בחשבונה. מכאן, שלמשטרה לא היתה כל סמכות להמשיך ולתפוס את כספים אלו, משהתברר שמקורם הוא בעסקאות לגיטימיות. לאור כל האמור, לא נפלה כל שגגה בתוצאה אליה הגיע בית משפט השלום, ומכאן שהערר - נדחה.
24. המשטרה תשיב אפוא למשיבה 3 סכום של 130,179 ש"ח, מתוך הכספים שתפסה. סכום זה מגיע למשיבה 2 בשל עסקאות לגיטימיות שערכה עם לקוחותיה.