95. חברה כגוף משפטי מוסיפה להיות קיימת ללא הגבלת זמן, כל עוד היא לא פורקה. כל עוד החברה קיימת, מוטלות – כפי שהובהר לעיל – חובות שונות על נושאי המשרה בה, ובכלל זה חובת האמון על כל נגזרותיה שצוינו לעיל (ר' ס' 53 לפסק דין זה לעיל). שאלת היחס בין חובותיו של אפרתי כנושא משרה בחברה – שאסור לו
--- סוף עמוד 25 ---
להתחרות בחברה או לגזול ממנה הזדמנויות עסקיות, לבין חובותיו מכוח ההסכם למתן שירותים, לא הועלתה על ידי מי מהצדדים במסגרת טענותיהם.
כאמור, חובותיו של אפרתי מכוח היותו נושא משרה בחברה לא חדלו להתקיים מאליהן, והן הוסיפו לחול עליו כל עוד החברה נותרה קיימת, וכל עוד הוא הוסיף להיות נושא משרה בה. המשמעות של הקביעה הזו איננה – כטענת אפרתי - כי הוא חייב להוסיף ולהעמיד לחברה שירותים (הוא היה יכול לחדול מכך) אלא כי כל עוד אפרתי פועל מול לקוחות החברה ומספק להם שירותים מהסוג שהחברה מספקת, הוא עושה זאת מטעם החברה (ואם לא – הוא מפר את חובותיו כלפיה). החברה היא הזכאית להכנסות המתקבלות כתוצאה משירותים אלה (כפי שהיא זכאית להכנסותיו של כסיף משירותים דומים שהוא מספק).
כפי שהובהר לעיל, מסקנה זו עולה גם מהסכם היזמות, אשר במסגרתו קבעו הצדדים גם את הדרך להפסיק את מערכת היחסים ביניהם ואת ההתחייבות שלא להתחרות בחברה ולא לעסוק בעסק דומה לזה של החברה. מגבלות אלה חלות על הצדדים במשך "תקופת ההגבלה" כפי שהיא הוגדרה בהסכם, תקופה המתחילה להימנות משעה שהחברה מתפרקת או ממכירת זכויות ולתקופה של 24 חודשים.
96. סיכום ביניים - לאור כל האמור לעיל, יש לקבוע כי אפרתי לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו כי הוא היה רשאי להתקשר עם לקוחות החברה ולהעניק שירותים ללקוחות חדשים בתחום הפעילות של החברה מכוח הסכמה בהתנהגות של הצדדים. משכך, הוכח שאפרתי הפר את חובותיו כאשר הוא פעל מול לקוחות החברה והעניק להם שירותים מהסוג שהחברה סיפקה להם.
סעדים
97. שני סעדים מבוקשים בהליך דנן – סעד של מתן חשבונות בקשר לפעילותו של אפרתי (כמפורט בס' 34-30 לכתב התביעה); וצו מניעה האוסר על אפרתי לעשות כל פעולה במסגרת פעילות החברה או הייעוץ השוטף שמעניק אפרתי בתחום עיסוקה של החברה (לרבות ללקוחות החברה שאפרתי נטל שלא כדין). יובהר כי החברה עתרה לסעד של מתן חשבונות כסעד עיקרי (ולא כסעד משני בשלב הראשון של תביעה דו-שלבית), תוך שצוין כי החברה שומרת לעצמה את הזכות להגיש נגד אפרתי תביעה נפרדת לפיצוי לאור המידע שיתקבל מהחשבונות שיגיעו לידיה.
98. אשר לסעד של מתן חשבונות; כידוע, "כדי שהתובע למתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של
--- סוף עמוד 26 ---
מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות. שנית, עליו להוכיח – ואפילו לכאורה – כי קיימת לו הזכות לתבוע את הכספים שלגביהם הוא מבקש לקבל חשבונות. אם התקיימו תנאים אלה, ובהיעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות – כגון חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי – יתן בית המשפט צו למתן חשבונות" (גורן, בעמ' 319).
99. לטענת החברה, התנאי הראשון מתקיים לנוכח מעמדו של אפרתי כבעל-מניות וכדירקטור בחברה, מעמד שמכוחו הוא חב כלפיה חובות שונות ובכלל זה חובת אמון ותום-לב. החברה טענה עוד כי אפרתי ביצע כלפי החברה עוולה של גרם הפרת חוזה וכן כי הוא התעשר שלא כדין על-חשבונה. אשר לתנאי השני; החברה טענה כי בהחלטות בבקשת האישור ובבקשה לעיון חוזר נקבע כי קיימת לחברה עילת תביעה לכאורה נגד אפרתי, באופן שיוצר השתק פלוגתא. לטענתה, הוכח כי אפרתי התחרה בחברה והמשיך לעבוד עם מרבית לקוחותיה, וכן כי הוא גזל את לקוחות החברה.
אפרתי לא חלק בסיכומיו על קיומו של התנאי הראשון ולא העלה כל טענה ביחס לנושא זה. בנוגע לתנאי השני טען אפרתי כי אף אם נפל פגם בהתנהגותו, התרופה לכך לא צריכה להיות השבה של רווחיו, שכן סעד זה משמעו חיוב של אפרתי להעניק לחברה שירות אישי. לטענתו של אפרתי, התרופה במקרה כזה צריכה להיות פיצוי כספי הנגזר ממחזור החברה, כפונקציה של פרק הזמן המקובל בחברה לחיוב בגין אי-תחרות.
החברה השיבה לטענה זו במסגרת סיכומי התשובה, וטענה כי עמדתו זו של אפרתי מהווה שינוי חזית אסור. החברה הוסיפה כי טענתו של אפרתי לפיה יש לפסוק פיצוי כנגזרת של מחזור החברה, מעידה על רצונו להסתיר את היקף הפעילות שביצע עם לקוחות החברה, תוך ניכוס הרווחים לכיסו.
אפרתי טען כאמור כי החברה אינה יכולה לחייב אותו להוסיף ולהעמיד לה שירותים, וכי קבלת הטענה לפיה החברה זכאית לרווחיו, כמוה כטענה כי אפרתי אינו יכול להפסיק להעמיד לה שירותים. בהקשר זה הפנה אפרתי ס' 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 הקובע סייג לסעד האכיפה במצבים אלה.
אכן, בדרך-כלל הסכם למתן שירות אישי אינו הסכם שניתן לאכיפה. הטעם לכך נעוץ בהגנה על חירותו של הפרט, כבודו ופרטיות. יחד עם זאת, המשמעות איננה כי צד להסכם למתן שירות אישי משוחרר כליל מחובותיו לפי ההסכם ואין בכך כדי לשלול
--- סוף עמוד 27 ---
פסיקת סעד כספי של השבה (או פיצוי). לכן אין מניעה כי אפרתי יצטרך לפצות את החברה בגין הפרת התחייבותו שלא להתחרות בה, פיצוי אשר עשוי לגלם את האיזון הראוי בין זכויותיהם של הצדדים במקרה כזה (פרידמן וכהן, 512-510). כאמור, החברה ביקשה לשמור לעצמה את הזכות להגיש נגד אפרתי תביעה נפרדת, כאשר אם תוגש תביעה כזו, יידונו במסגרתה השאלות הנוגעות לגובה הפיצוי.
100. אשר לסוג ולגובה הסעד הכספי; לצורך ההכרעה בתביעה דנן שהינה תביעה למתן חשבונות בלבד לא ניתן ואין צורך להכריע בשאלת הסעד הכספי לו תהיה החברה זכאית בסופו של דבר. די בכך שהחברה תוכיח, ולו לכאורה, כי היא זכאית לתבוע סעד של השבת רווחים (בהיקף כזה או אחר). אני סבורה כי החברה אכן עמדה בנטל להוכיח זאת. כאמור לעיל, אין מחלוקת למעשה כי אפרתי התחרה בחברה והתקשר עם לקוחותיה ועם לקוחות חדשים בתחום הפעילות של החברה. טענת "ההדחה" של אפרתי - לא הוכחה. במקרה כזה, קיימת עילה לסעד של השבה של הרווחים שהפיק אפרתי כתוצאה מפעילות זו, וזאת מכוח דיני עשיית עושר שלא במשפט וכן לנוכח חובת האמון של אפרתי כלפי החברה. לכן, הוכח לכאורה שקיימת לחברה זכות לתבוע את הכספים שבגינם נדרש מתן החשבונות.
101. טענה נוספת של אפרתי היא כי אין להורות על מסירת מידע פרטי וסודי של אפרתי לחברה, שכן מידע זה יגיע לכסיף אשר מתחרה באפרתי. מנגד, טענה החברה כי לא מדובר בעסקיו ה"פרטיים" של אפרתי כי אם בעסקיה של החברה שאותם אפרתי נטל לעצמו.
אכן, המידע המבוקש בנוגע להתקשרויותיו של אפרתי עם לקוחות החברה ועם לקוחות חדשים בתחום הפעילות שלה, אינו מידע פרטי של אפרתי אלא מידע השייך לחברה – שהיא התובעת בהליך הנוכחי. מכל מקום, אני סבורה כי המענה לחשש שכסיף יערוך שימוש אישי במידע המבוקש במסגרת התביעה למתן חשבונות הוא בקביעה כי גילוי המידע ייעשה בכפוף להתחייבותו של כסיף כי לא ייעשה על-ידיו כל שימוש במידע לצורך קידום עסקיו הפרטיים, להבדיל מעסקיה של החברה.
102. כאמור לעיל, החברה עתרה בנוסף לתת צו המורה לאפרתי או למי מטעמו "לא לעשות כל פעולה ו/או דיספוזיציה ו/או לקבל כל החלטה במסגרת פעילותה של החברה ו/או במסגרת הייעוץ השוטף שמעניק כיום הנתבע [אפרתי, ר.ר.] בתחום עיסוקה של החברה לרבות ללקוחות החברה שנטל ללא כל הסכמה ו/או רשות".
--- סוף עמוד 28 ---
אפרתי טען בסיכומיו כי החברה יכולה, לכל היותר, לאסור עליו להתחרות בה לפרק זמן מוגבל בלבד, וזאת לנוכח מעמדו של חופש העיסוק כזכות חוקתית.
כפי שהוסבר לעיל, הצדדים קבעו בהסכם היזמות כי אפרתי יהיה מוגבל מלעסוק בעסק דומה לעסקה של החברה כל עוד הסכם היזמות ממשיך לעמוד בתוקפו ולתקופה של 24 חודשים שלאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים "הן בשל פרוק התאגיד והן בשל מכירת זכויות". אין מחלוקת כי החברה לא פורקה וכי לא נעשתה מכירת זכויות בחברה, ולכן הסכם היזמות ממשיך להתקיים, ועמו גם ההגבלה על יכולתו של אפרתי להתחרות בחברה.
לו אפרתי היה מביא לפירוק החברה –היתה מתחילה להימנות "תקופת ההגבלה" של 24 החודשים הקבועה בהסכם היזמות. במקרה כזה, היה מקום לבחון עוד אם מדובר בהגבלה סבירה על חופש העיסוק של אפרתי מבחינת משכה.. אולם, כל עוד החברה מוסיפה להתקיים, אני סבורה כי יש לאכוף את התחייבותו של אפרתי בהסכם היזמות שלא לעסוק ב"עסק דומה" לזה של החברה, ובכלל זה שלא להתקשר עם לקוחותיה של החברה, כאמור בהסכם היזמות.
יצוין חופש העיסוק של אפרתי לא הוגבל. משמעות הצו היא כי אפרתי רשאי להמשיך ולעסוק במשלח ידו ובעיסוקים מהסוג שעוסקת בהם החברה - אלא שעליו לעשות כן במסגרת החברה, דהיינו הרווחים מפעילותו יעברו לחברה ובפועל הוא יתחלק בהם עם כסיף. באופן דומה, אם כסיף יעסוק בעיסוקים מהסוג בהם עוסקת החברה, גם הוא יהיה חייב להעביר את הרווחים שלו מעיסוקים אלה לחברה, ולהתחלק בהם עם אפרתי. יובהר כי לא ברור לחלוטין מה היה ההיגיון העסקי שהנחה את הצדדים בעת שהם התקשרו בהסכם היזמות ובהסכם למתן השירותים. אולם, מכוח הסכמים אלה הצדדים הסכימו לפעול במשותף במסגרת הפעילות שלהן בתחומי העיסוק של החברה, ולחלוק ביניהם ברווחים מפעילויותיהם הללו. כפי שצוין לעיל, אם אפרתי מבקש להפסיק את מערכת היחסים מכוחה הוקמה החברה, עומדת בפניו האפשרות לפעול לסיום הסכם היזמות בדרך של פירוק החברה או רכישת זכויות, שאז תתחיל להימנות תקופת ההגבלה של 24 החודשים לפי הסכם היזמות.
יודגש כי אפרתי אינו עובד של החברה אלא הוא בעל-מניות בה והוא ממשיך להחזיק ב-50% מהזכויות בה. בכלל זה, אפרתי הוא בעל יכולת לקבל החלטות עסקיות בחברה יחד עם כסיף, לרבות ההחלטה לעניין המשך מתן השירותים לחברה על-ידי
--- סוף עמוד 29 ---
אפרתי (וזאת בהתאם לס' 13.5 להסכם היזמות הקובע כי החלאות עסקיות יתקבלו ברוב דעות, כשלעוה"ד של החברה יהיה קול מכריע).
103. סוף דבר – התביעה מתקבלת.
אפרתי יעביר את החשבונות המבוקשים לידי החברה באמצעות בא-כוחו של כסיף תוך 45 יום מהיום, בכפוף לכך שכסיף יתחייב שלא לעשות שימוש בחומר שיקבל אלא לטובת החברה ולא לטובת עסקיו האישיים. החשבונות יתייחסו לשירותים שנתן אפרתי ללקוחות החברה וללקוחות אחרים בתחומים בהם עוסקת החברה וזאת במהלך התקופה מיום 1.3.2010 ועד היום. החשבונות יעוגנו בתצהיר מטעמו של רואה החשבון של אפרתי. החשבונות לא יכללו שירותים שאפרתי נתן בתחומים אחרים שהחברה אינה עוסקת בהם.
אני מורה בזאת לאפרתי להימנע מלעסוק בעסק דומה לעסק של החברה כאמור בס' 18 להסכם היזמות, אלא אם כן יקבל את אישורו של כסיף מראש ובכתב. הצו אינו מתייחס לפעילות של אפרתי ככל שישנה כזו בתחומים שאינם תחומי העיסוק של החברה.
אפרתי יישא בהוצאות החברה בסך 30,000 ₪.
ניתן היום, ו' אדר ב' תשע"ו, 16 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.
רות רונן