בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ"ש 2132-06-20 , ת"ע 24546-07-20 ות"ע 24395-07-20
פלוני נ' אלמונית ואח' :
לפני כבוד השופטת ענבל קצב-קרן
בעניין
התובע
המנוחה
פלוני
ע"י ב"כ עו"ד פטין רזוק
נגד
הנתבעים אלמונית ואח'
ע"י ב"כ עו"ד גיא אופיר ואח'
פסק דין
בפני עתירת התובע למתן פס"ד הצהרתי ואיזון משאבים בינו ובין אשתו המנוחה, אשר הלכה לעולמה ב 2020 (להלן: "המנוחה").
כן בפני עתירת הנתבעים למתן צו קיום לצוואת המנוחה, וכן התנגדות התובע לצו כאמור בכל הקשור לכספים המופקדים בבנק... והרשומים במשותף ע"ש התובע והמנוחה וכן כספים הרשומים ע"ש המנוחה לבדה.
הנתבעים הינם ילדי המנוחה אשר נולדו מנישואים קודמים.
התובע והמנוחה נישאו זל"ז ב 2010.
לתובע ולמנוחה לא נולדו ילדים משותפים.
ב 11.1986 ערכו התובע והמנוחה הסכם בפני הנוטריון ש' ז"ל, וכותרתו "הסכם וכתב התחייבות נוטריוני והצהרה על עובדות" (להלן: "ההסכם").
המנוחה והתובע התגוררו יחדיו, טרם פטירת המנוחה בדירה ברח' ... (להלן: "הדירה"), אשר הזכויות בה רשומות ע"ש המנוחה לבדה, ובה מתגורר התובע עד היום.
ההליך המשפטי
דיוני ק"מ התקיימו בתאריכים 18.11.20, 8.2.21 ו- 20.7.21.
במהלך ההליך המשפטי, כעולה מפרו' הדיונים נעשו ניסיונות לסייע לצדדים לסיים המחלוקות ביניהם בהסכמה, אשר לצערי לא צלחו.
ביום 4.10.21 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו התובע, הנתבעת 2.
סיכומי הצדדים הוגשו.
טענות התובע בתמצית:
1. התובע בן העדה הנוצרית קתולית לשעבר, הכיר את המנוחה בשנת 1975, בעת ששניהם היו נשואים לאחרים. לטענתו ניהלו בני הזוג קשר דיסקרטי עד שנחשפו בשנת 1978.
לטענתו, לאחר גילוי הקשר והאיומים להם היו נתונים בני הזוג בעקבות כך, עברו להתגורר בעיר ... , והוא אף התגייר והמיר את שמו לבקשת המנוחה. ב- 1985 לאחר שהמנוחה קיבלה גטה, שבו בני הזוג לעיר ... על מנת להשתקע בה. בני הזוג נישאו זל"ז רק לאחר פטירת אשתו הראשונה בשנת 2010.
2. לטענתו, מאז שנת 1978 ובמשך 42 שנה עד לפטירת המנוחה, חלקו הצדדים חיים משותפים, בתחילה כידועים בציבור ומאז שנת 2010 כנשואים.
3. לטענתו הקרבתו למען המנוחה שותפתו לחיים, לא ידעה גבולות - למענה עזב את אשתו ובנותיו, המיר דתו ושינה שמו, ודאג לכל מחסורה. לטענתו בשנים האחרונות לחייה סבלה המנוחה מאי ספיקת כליות סופנית, נזקקה לטיפולי דיאליזה והוא שהה לצד מיטתה 24 שע' ביממה כשהוא נושא אף בעלויות הכרוכות בהסעת המנוחה באמבולנס.
4. לטענתו, ההסכם שנחתם ב- 1986 מעיד על מהות הקשר בין בנה"ז ועולה ממנו כי היו ידועים בציבור מאז שנת 1978, כי הוא היה המפרנס העיקרי (ראה ס' 3 להסכם לפיו התובע דואג לכלכלת האשה, לבושה ופרנסתה כבר 7 שנים, וימשיך לעשות כן). לטענתו המנוחה לא עבדה עד פטירתה.
לטענתו אף פנה בשנת 1989 באמצעות עו"ד ש' ז"ל ל"מבטחים" וביקש כי המנוחה תבוא במקום אשתו בכל הקשור לזכויותיו הפנסיוניות לאחר מותו (צורפו מכתב מ – 1989 ותשובות מבטחים מ- 1989 - נספחים 4 ו-5 לתביעה).
5. לטענת התובע, ההסכם אינו הסכם יחסי ממון ע"פ חוק, ואין בו התחייבות בקשר עם רכוש בהווה ו/או שייצבר בעתיד. על כן הוא עותר להחיל את הסדר איזון המשאבים בסע' 3(א) לחוק יחסי ממון.
6. הדירה –
התובע עתר למתן סעד הצהרתי לפיו הדירה היא רכושו בלבד, וכי הוא זכאי להירשם כבעלים
של הדירה, מכח דיני החוזים, הנאמנות, חובת תום הלב ועפ"י הדין הכללי ועיקרי הצדק
וההגינות ולחילופין – בנסיבות המקרה, לעשות שימוש בס' 8 (2) לחוק יחסי ממון, ולקבוע כי
קמה לו זכות לאיזון משאבים ע"פ יחס אחר בשיעור 100% מהזכויות בדירה על שמו.
כן עותר התובע למינוי שמאי להערכת שווי הדירה, ופירוק השיתוף בה.
א. לטענתו, הדירה נרכשה טרם שובם של בני הזוג לעיר ... (1985), במחיר מסובסד נוכח סיוע לו היתה זכאית המנוחה ממשרד השיכון (לאנשים בודדים עד גיל 35 – צורף אישור נספח 8 לתביעה) ועל כן נרשמה ע"ש המנוחה.
ב. לטענתו 95% מהמימון לרכישת הדירה היה באמצעות משכנתא מבנק ... - ע"ס 10,500,000 שקל ישן, אשר נרשמה ע"ש המנוחה בערבות התובע (בהסכם ההלוואה צוין כי המנוחה פועלת ניקיון המרוויחה 200,000 שקל ישן, ואילו התובע/ערב מרוויח 485,000 שקל ישן – נספח 7 לתביעה). לטענתו, החזרי המשכנתא שולמו על ידו עד לסילוקה (7/2009).
כן לטענתו, אף ההון העצמי הנדרש (5%) שולם על ידו.
לטענתו עוד, הדירה היתה מוזנחת ובוצע בה שיפוץ מקיף על מנת להכשירה למגורים (דלתות, חלונות, ריצוף, צבע, אינסטלציה, חשמל) – גם בעלויות אלו נשא לבדו.
ג. לטענתו, סבר בתמימותו כי זכויותיו בדירה שמורות ע"י "הסכם הצהרת עובדות".
לטענתו, לאחר הנישואין הוטעה ע"י המנוחה וחלק מבניה, כי אין צורך עוד לבצע שינוי ברישום הזכויות, שהרי כבעל ואשה זכויותיהם משותפות ללא קשר לרישום בטאבו (עדותו עמ' 4-5 לפרוטוקול 4.10.2021, עמ' 7 ש' 20).
ד. לטענתו, הגם רישום הזכויות בדירה ע"ש המנוחה לא הייתה לו כוונה לוותר על זכויותיו, ואולם נוכח החיים ההרמוניים עם המנוחה לא ביקש שינוי הרישום, שמא הדבר "יעיק על מערכת יחסיו עם המנוחה" ונוכח מחלתה ב-6 השנים האחרונות לחייה.
לטענתו, הדירה לא נרכשה ממאמץ משותף של בני הזוג, אלא מכספו שלו בלבד.
לטענתו, פרנס את המנוחה ודאג לכל מחסורה מאז 1979 ובהכנסתה ככל שעבדה בעיר ... לא היה כדי לספק את צרכי מחייתה, לא כל שכן לממן תשלום ראשון לדירה. לטענתו, גם אם הייתה למנוחה תרומה כלשהי ברכישת הדירה – הייתה זו זניחה.
ה. לטענתו, ס' 2 להסכם, לפיו הצדדים גרים תחת קורת גג אחת בדירה שבבעלות האשה
- נועד לציין עובדה. לטענתו, בהסכם לא נקבע כי שווי הדירה לא יאוזן, ובני הזוג לא
החריגו את הדירה, שהינה קורת הגג היחידה שיש לתובע, מהסדר איזון המשאבים.
7. כספים בבנק
לטענתו, ע"ש בני הזוג כספים בחשבון משותף בבנק... , בסך של 1,046,000 ₪ נכון ליום פטירת המנוחה, ובנוסף סך של 166,990 ₪ שהופקד ע"ש המנוחה בלבד.
לטענתו, מהראיות עולה כי מקור הכספים שלו וכי המנוחה לא תרמה מאום בצבירת הכספים.
לטענתו, הינו בן 89 זקוק לעזרה והשגחה בכל שעות היום, ויש לראות בו הצד החלש בהשוואה לנתבעים- כולם בעלי כושר השתכרות ויכולות. על כן לטענתו המדובר במקרה מובהק של חלוקה שאינה שוויה לפי סע' 8 (2) לחוק, ובאופן שייעשה עימו צדק.
8. התנגדות לצו קיום צוואה
לטענתו, ע"פ ההלכה, יש לפרש את הצוואה מתוכנה, ולחילופין מאומד דעתו של המצווה, ככל שהדברים אינם עולים בבירור מתוך הצוואה.
לטענתו, הצוואה נחתמה ע"י המנוחה כחודש לאחר חתימה על ההסכם שבו צוין כי התובע ימשיך לפרנס את המנוחה וידאג לכל מחסורה (סע' 3-4 להסכם).
לטענתו, הצוואה נערכה ע"י נוטריון שחזקה כי ידע לשקף את רצון המנוחה היא מפורטת.
לטענתו, כאשר בסע' 2 לצוואה נכתב "אני מצווה את כל רכושי ..." – פירטה המנוחה את כל הרכוש שבכוונתה להוריש בסע' 2 (א)-(ו), 3 ו- 4, מבלי לציין כספים פיקדונות וחסכונות, הגם כי יש התייחסות ספציפית בצוואה לדירה ולתכשיטים (בבית ובבנקים). לטענתו, הדבר מעיד על אומד דעת המנוחה, כי היא מותירה לו את הכספים בהיותו המקור לצבירת הכספים ככל שיהיו בעתיד.
לטענתו הדברים עולים מלשון הצוואה, וככל שלא – יש להתחקות אחר אומד דעתה של המנוחה בשנת 1986 כאשר הצהירה כי לא תעבוד מחוץ לבית ופרנסתה תהיה על התובע.
על כן הוא עותר לקבוע כי הצוואה לא תחול על הכספים והפיקדונות, ולהורות כי: מחצית מהכספים בח-ן הינם בבעלותו מכח היותו שותף בחשבון ומחצית מהסכום הרשום ע"ש המנוחה הינו בבעלותו מכח חוק יחסי ממון; באשר ליתרת הכספים הרי שאלו יחולקו בין התובע לנתבעים בהתאם להוראות חוק הירושה.
9. לטענתו עוד, במהלך ימי השבעה נגנבו 30,000 ₪ שהיו בבית והוגשה על כך תלונה למשטרה. לטענתו, הצעת הנתבעים להשיב לו הכספים (עמ' 26 ש' 1) כמוה כראשית הודאה כי נטלו אותם.
10. לטענתו חקירתו בביהמ"ש היתה בוטה ואגרסיבית, הוא נשאל שאלות ארוכות חלקן לא הובנו על ידו, תוך שימוש בביטויים זרים לו, בלי להתחשב בגילו וחוסר בקיאותו במונחים המשפטיים. לטענתו, ובניגוד לנטען ע"י ב"כ הנתבעים הוא עצמו לא ערך צוואה, ולא ידע מהי משמעות צוואה (חקירתו בעמ' 18-19).
תמצית טענות הנתבעים:
11. לטענת הנתבעים, עסקינן במקרה בו התובע טוען כנגד מסמכים בכתב אשר נערכו בנוכחותו ובידיעתו, והמתין עד בסמוך לאחר פטירת המנוחה על מנת להעלות טענותיו.
12. לטענתם, אין חולק כי התובעת והמנוחה פנו יחד לנוטריון המוכר לשניהם, התובע הודה כי נשא בשכר טרחתו, והנוטריון החתים אותם על הסכם ממון/חיים משותפים וצוואה – מתחולתם מאמין התובע כי יש להתעלם.
13. לטענתם, המדובר בניסיון של התובע לנכס לעצמו נכסים אשר הוסכם בינו ובין המנוחה לפני שנים, כי ייוחדו לילדיה של המנוחה.
14. לטענתם המסמך העיקרי המעיד על כוונת בני הזוג, הינו ההסכם - הסכם חיים משותפים שמטרתו כאמור בכותרת: "וברצונם של הצדדים... לחתום על הסכם זה לאישור העובדות, שהם גרים תחת קורת גג אחת, והוא ידוע בתור בעלה, והיא ידועה בתור אשתו לכל דבר (ידועה בציבור) ואכן הם מצהירים בפני הנוטריון בקשר העבר ובקשר זכויותיהם בעתיד".
15. לטענתם, תכניו של ההסכם מהווים הצהרת כוונות, ביחס לזכויות לעבר ולעתיד. קרי, מדובר בחלף הסכם ממון אשר נועד להסדיר איזון משאבים לעתיד, לעת פירוד או פטירה.
16. הדירה
לטענתם, בהתאם לסע' 2 להסכם הממון, אין חולק כי הדירה נרשמה במרשם המקרקעין ע"ש המנוחה בלבד. עוד לטענתם, וכעולה מהנסח הרישום בוצע בפועל בשנת 2009, למעלה מ- 23 שנים לאחר עריכת ההסכם, ובהתאם לסע' 125(א) לחוק המקרקעין תשכ"ט -1969 רישום זה מהווה ראיה חותכת לתוכנו.
17. לטענתם, הגם כי לעמדת התובע עבר להתגורר עם המנוחה בדירה בשנת 1985, לא מצא לדרוש את רישום מחצית הזכויות על שמו שנה מאוחר יותר (1986) כאשר פנה לנוטריון וחתם על הסכם המעגן את זכויותיה הבלעדיות של המנוחה בדירה, או - בשנת 2009 (רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין כפי הנראה לאחר שסולקה המשכנתא במלואה ביום 27.7.09 בהתאם לנספח 4 לתצהיר התובע והגם כי ידע על כך שכן טען ששילמה), או- בשנת 2010 (נישואי הצדדים) אלא לאחר פטירת המנוחה על מנת שהמנוחה לא תוכל להעיד נגדו.
18. לטענתם, טענת התובע כי הדירה נרשמה ע"ש המנוחה על מנת לאפשר לה ליהנות מסיוע משרד השיכון לאנשים בודדים עד גיל 35, הינה בגדר אבסורד. לטענתם, האסמכתא הבודדת
שצורפה לטענה זו (נספח 5 לתע"ר) הינה מסמך מטושטש אינו קריא ולא חתום.
כמו כן, בסמוך לאחר רכישת הדירה חתמו הצדדים על ההסכם בו הגדירו עצמם כבני זוג, ומשכך, לא היה כל הגיון לערוך את ההסכם שמעגן את הזכויות הבלעדיות של המנוחה בדירה כדי לגבש זכאות מול משרד השיכון שנוצרה עוד לפני 1985.
19. עוד לטענתם, במהלך חקירת התובע עלתה מטעמו גרסה חדשה, לפיה בעת חתימת ההסכם אמורה הייתה הדירה להיות בבעלות המנוחה בלבד אלא ששנים מאוחר יותר, כאשר נישאו החלו ביניהם "דיבורים" (קרי: טענות כלליות וסתמיות בעל פה אל מול מסמכים בכתב) להפוך את הדירה לנכס משותף (עמ' 4 לפרו' ש' 1-8).
לטענתם התובע אישר כי בשנה בה נחתם ההסכם התגלע סכסוך בין המנוחה ובנותיו, כי המנוחה סילקה את הבנות מהדירה, וכי כפועל יוצא מכך נערכו ההסכם והצוואה (עמ' 15 ש' 13-20). באמור, התברר לטענתם, הרציונל סביב עריכת ההסכם והצוואה – המנוחה חששה שמא יתגלעו סכסוכים נוספים עתידיים ולפיכך דרשה לעגן את זכויותיה בדירה והעברת רכושה לצאצאיה עם פטירתה והתובע עצמו שיתף פעולה.
20. לטענתם, המנוחה עבדה, התפרנסה ודאגה לכלכלת המשפחה, לא פחות מהתובע ובכל מקרה, לא הוכחה טענת התובע כי הוא היה המקור היחיד של הכספים במשפחה לרבות תשלומי משכנתא. לטענתם, ככל והמנוחה לא הייתה עובדת לא היה מאשר לה הבנק לקיחת משכנתא.
21. לטענתם, התובע לא הציג בדל ראיה לתשלומים שביצע בקשר עם הדירה, או שיפוצה ולא הוכיח כוונת שיתוף.
22. התנגדות לצו קיום צוואה
לטענתם, התנגדות התובע הינה למעשה לשורה מתוך הצוואה, ולא לקיום הצוואה.
לטענתם, התובע לא העלה כל טענה כנגד נפקות הצוואה ו/או כשרותה ו/או כשירות המנוחה לצוות ולפיכך אין עסקינן בהתנגדות כלל.
לטענתם, אין כל תימוכין משפטי המאפשר "קטיעת חלק מסוים והוצאתו מצוואה", הלכה למעשה אין סמכות לעשות כן וההתנגדות לצו קיום אמורה להביא לקיום הצוואה או לביטולה אך לא "לאפשרויות ביניים מוזרות".
לטענתם, הצוואה נערכה באותו היום בו נערך ההסכם, ובפני אותו נוטריון, התובע היה נוכח
בעת עריכת הצוואה ואף אימת זאת וכן את מודעותו לעריכת הצוואה ותכניה (ע' 5 ש' 37-39)
ואף טען כי שילם עבור ההסכם ועריכת הצוואה (עמ' 6 ש' 26-27).
לטענתם, הצוואה תואמת את תכני ההסכם שכן גם בצוואה מדירה המנוחה את התובע מעיזבונה כולל מדירתה ומורישה אותה לצאצאיה (הנתבעים), תוך דאגה לתובע וזכותו להתגורר בדירה (לטענתם, בתמורה לדמי שימוש) עד לאריכות ימיו (בהתייחס אף לכל דירה חליפית שתרכוש בעתיד).
עוד לטענתם, לו חפצה המנוחה לשנות את הצוואה הייתה יכולה לעשות כן לאורך שנים ארוכות אולם במשך 34 שנים פעלו המנוחה והתובע בהתאם להסכם ולצוואה ולא סטו מהם.
לטענתם, יש לכבד את רצון המנוחה בצוואתה ואין כל עילה ממשית להתנגדות לה.
23. לטענתם, בשלב מסוים עזבה המנוחה את ילדיה ועברה להתגורר עם התובע בעיר... . באמצע שנות ה- 80' ביקשה המנוחה לחדש קשר עם ילדיה ופנתה אליהם ל"תיקון השנים האבודות" ובין היתר, ערכה צוואתה בניסיון לפייס אותם.
לטענתם, לאורך השנים, עבדה המנוחה בעבודות שונות, התפרנסה בכבוד וצברה זכויות פנסיוניות (בעיר... עבדה המנוחה בעבודות משק בית וכן בניקיון בחב' בזק תוך צבירת זכויות פנסיה במבטחים). לטענתם, עם המעבר לעיר..., פדתה המנוחה חלק מזכויותיה הפנסיוניות ורכשה מהון עצמי זה את הדירה למגוריה, אשר חלקה מומן מתשלום משכנתא, תוך שהיא מנצלת זכויות אישיות ממשרד השיכון. במקביל, ערכה המנוחה את צוואתה ואת ההסכם – צעדים שנועדו להבטיח זכויותיה בדירה.
24. הכספים בחשבונות הבנק
לטענתם, דרישת התובע לקבל מחצית הכספים בח-ן הפרטי של המנוחה ולמצער לקבל חלק העולה על מחצית הכספים שם – סותרת את ההפרדה הרכושית שבהסכם, ואף את התנהלות המנוחה בחייה (אשר הקפידה לשמור על חשבון בנק נפרד).
עוד לטענתם, התובע דורש "איזון חד צדדי" כלומר לקבל מחשבונה הפרטי של המנוחה ללא שיתוף בזכויות ובכספים שצבר על שמו (הגם כי המנוחה פדתה את כל חסכונותיה לצורך עלויות רכישת הדירה ואילו התובע המשיך להחזיק ולצבור את כל חסכונותיו וזכויותיו).