בית משפט השלום בראשון לציון
תא"מ 47484-08-19 הוט – מערכות תקשורת בע"מ נ' בכר
תא"מ 42292-03-20 ליפסקר נ' הוט
תיק חיצוני: 5037150619
לפני כבוד הרשמת הבכירה דורון זיו-אב
תובעים
הוט – מערכות תקשורת בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אהוד לוי
נגד
נתבעים רונן משה בכר ע"י ב"כ עוה"ד ניר גורן
ובעניין:
תובעת רינת (בכר) רינת ת.ז. xxxxxxxxxxע"י ב"כ עוה"ד ניר גורן
נגד
נתבעת הוט – מערכות תקשורת בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אהוד לוי
פסק דין
ב"עסקה מתמשכת", כאשר אספקת השירות נמשכת אך הצריכה והשימוש הופסקו – האם על הצרכן להודיע לספק על רצונו להתנתק, ועד שלא יעשה כן הוא מחויב בתשלום – או שחלה על הספק חובת בדיקה ביחס לשימוש בפועל, ומחדלו לעשות כן שולל את זכותו לקבלת תשלום עבור השירות? זו השאלה העיקרית הטעונה הכרעה בתביעות שלפניי.
רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית
1. הנתבע בתיק העיקרי, רונן (להלן: "רונן") והתובעת בתיק שאוחד, רינת (להלן: "רינת") היו בני זוג נשואים. בשנת 2010 התקשרו עם התובעת בתיק העיקרי והנתבעת בתיק שאוחד (להלן: "הוט") לצורך חיבור בית מגוריהם לאספקת שירותי אינטרנט. המנוי נרשם על שמו של רונן, כפי שעולה מפקודת העבודה לחיבור לתשתיות, עליה חתם.
2. בשנת 2012 ביקשו רונן ורינת לחבר את ביתם גם לשירותי טלוויזיה וטלפוניה מהוט. גם בשלב זה, נרשם המנוי נרשם על שמו של רונן, כפי שעולה מחתימתו גם על פקודת העבודה לחיבור בית המגורים בו התגוררו השניים, לתשתיות טלפון וטלוויזיה.
במסגרת ההתקשרות, שולמו התשלומים השוטפים עבור השירותים הנ"ל בהוראת קבע מחשבון בנק על שם רונן.
3. בשנת 2015 התגרשו בני הזוג. בהתאם להסדרים ביניהם, נשארה רינת להתגורר בבית המגורים שחובר לתשתיות הוט, וקיבלה על עצמה להמשיך בביצוע התשלומים עבור השירותים.
4. ביום 1.9.2015 מכרה רינת את בית המגורים לרוכש. לטענתה, ניתקה את החיבור לתשתיות הוט באותו מועד. אף על פי כן, המשיכו התשלומים להתבצע וזאת באמצעות הוראת הקבע בחשבון הבנק, שעבר לשליטת התובע.
5. בחודש אוגוסט 2017 ביטל רונן את הוראת הקבע. משהופסקו התשלומים, נוצר חוב בגין חשבונות חודשים יולי-דצמבר 2017. לאור פניות הוט לתשלום החוב, התקשרה רינת על מנת לשלמו, ואכן שילמה – סך של 570 ₪. לטענתה של רינת, שילמה את הסכום שנדרש ממנה, תוך שבשיחתה עם נציגת הוט וידאה כי בכך החוב נפרע במלואו, ונענתה כי התשלום הוא עבור "גמר חשבון".
6. בשלב מאוחר יותר התברר, כי הסכום שולם לניכוי החוב בגין שירותי האינטרנט, בעוד שנוסף לחוב זה, עמד לנתבע גם חוב בגין שירותי הטלפון והטלוויזיה, ולכן, למרות שכונה "גמר חשבון", התשלום לא כיסה את מלוא החוב למכלול שירותי הוט. לטענת רינת, הוט אינה רשאית להתנער מדברי נציגתה לפיהם מדובר בגמר חשבון ובכיסוי מלוא החוב.
7. משלא שולם החוב במלואו (סכום החוב בגין שירותי הטלוויזיה עמד על סך 798 ₪), פעלה הוט לגבייתו מידי רונן באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, והגישה תביעה על סכום קצוב לגביית יתרת החוב. נכון למועד הגשת סיכומי הנתבע, עומד על סך של 2,050 ₪.
8. לטענת הנתבע, תביעת הוט הוגשה לאחר שרינת פנתה בדרישה לקבל את פירוט התשלומים שבוצעו וכי הוט הסתירה ממנה את המידע במכוון.
9. עוד נטען, כי התביעה שהגישה הוט נעדרת בסיס, מאחר שלא הוצגו חוזי ההתקשרות שעל יסודם נטען לקיומו של החוב. לטענת הנתבע, מדובר בהימנעות מהבאת ראיה רלוונטית, ומאחר ובניגוד לחוזי ההתקשרות הוצגו פקודות העבודה החתומות מאותן שנים – אין הוט יכולה להיאחז בטענה כי מדובר בחומר שבוער וראיות שלא נשמרו.
10. לאחר הגשת התביעה, הגישה רינת תביעה מצדה נגד הוט, להשבת סכומים אשר לטענתה שילמה ביתר, במשך שנים, בגין החיובים שהופנו לרונן לאחר שבמען המשפחה חדלו להשתמש במנוי. התביעות אוחדו ונשמעו בפניי כמקשה אחת.
11. בתביעה השנייה (אשר לאורך ההליכים כונתה, "התביעה שכנגד", למרות שלמעשה, מדובר בתביעות מאוחדות, ולא בתביעה שכנגד; על כן תכונה להלן: "התביעה השנייה") נטען כי חיובי הוט נעשו בעבור "חשבון רדום". בהקשר זה, הבחינה רינת בתביעתה בין לקוח מחובר, שאינו משתמש בשירות, ובין לקוח רדום – שציוד הקצה שברשותו מנותק. במקרה השני, כך נטען, הגבייה שנעשית מהווה עשיית עושר ולא במשפט, ומחייבת השבה – בסך 350 ₪ לחודש, במכפלה של 25.5 חודשים (מיום מסירת הבית לרוכשו), ובשערוך ליום הגשת התביעה, כמו גם את הסכום ששולם תחת מחאה ותוך שהוגדר "גמר חשבון".
12. לטענת רינת, על הוט חלה חובה פוזיטיבית לוודא שאינה גובה כספים ממנוי שאינו מחובר לשירותיה. לפי טענה זו, להוט היכולת – והחובה – לזהות חשבונות רדומים באמצעות ציוד הקצה, לחדול מגביית תשלומים במקרה של אי צריכת שירות הכרוכה בניתוק ציוד זה. עוד נטען כי על הוט ליידע לקוחות שחשבונותיהם מופקים על אף שהשירות אינו נצרך בפועל, כמו גם לקוחות המשלמים לה בעבור יותר מכתובת אחת (כבמקרה דנן – המען הקודם והמען החדש).
13. עוד נטען כי הוט הטעתה בכך שפיצלה את החיובים לשלוש חשבוניות נפרדות בכל חודש ושיגרה אותן למרות שהמען כבר לא היה מענם של שני בני הזוג.
14. כמו כן נטען, כי הסתרת מידע מרינת, בו בזמן שהוט הסכימה לקבל מידיה תשלומים (כנגד חיובים שהוצאו לרונן), אינה קוהרנטית, וכי עצם קבלת התשלום מידי רינת מקים להוט חובה לחשוף בפניה את המידע בדבר החיובים, התשלומים שבוצעו ויתרת החוב.
השאלות הטעונות הכרעה
מגדר המחלוקת הסבוכה שהציגו הצדדים, עולות שאלות אחדות הטעונות הכרעה:
15. בתביעה הראשונה – האם הוכחה חבות כלשהי, על אף היעדר ראיית ההתקשרות? אם כן, האם נוצר לרונן חוב, בביטול הוראת הקבע מבלי שהודיע על רצונו בניתוק המנוי? אם גם התשובה לשאלה זו חיובית, האם אמירתה של נציגת הוט בשיחה עם רינת, לפיה התשלום שביצעה מהווה "גמר חשבון", יוצרת להוט השתק לגביית תשלומים עבור שירותים אחרים?
16. בתביעה השנייה, יש להידרש לשאלה אם חלה על הוט חובת בדיקה וחובת יידוע לגבי לקוחות שציוד הקצה שלהם מנותק, אך לא ביקשו להפסיק את ההתקשרות. במידה והתשובה לשאלה זו בחיוב, האם גביה על אף חדילת צריכת השירותים בפועל, מהווה גביית יתר, עשיית עושר ולא במשפט, ומחייבת השבה?
17. אלו הן השאלות העיקריות הטעונות הכרעה. לצדן, עלו עניינים נוספים – כגון פיצול החשבוניות, תקינות הגבייה מאדם שאינו הלקוח, והיווצרותה של חובה לספק מידע למי ששילם, על אף שאינו הלקוח.
דיון והכרעה
18. לאחר עיון בכתבי הטענות בשתי התביעות על צרופותיהם, שמיעת העדים ובעלי הדין בדיון ההוכחות שהתקיים ועיון בסיכומים ובסיכומי התשובה שהוגשו מטעם הצדדים - הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה הראשונה (תביעת הוט) להתקבל בחלקה, ודין התביעה השנייה - להידחות. אביא להלן טעמיי להכרעה זו.
התביעה הראשונה
א. ההתקשרות הוכחה למרות שלא הוצג הסכם ההתקשרות; רונן היה הלקוח
19. לטענת רינת, אי הצגת הסכם ההתקשרות אמור היה לשלול את קליטתה של תביעה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל. אפילו היה הדבר נכון, הטענה אמורה הייתה להישמע במסגרת ההתנגדות, ומשנקלטה התביעה כתביעה על סכום קצוב, הוגשה בה התנגדות וזו עברה להידון בסדר דין מהיר – חלף המועד להשמעתה של טענה זו, קל וחומר כאשר לא נשמעה מפי מי שהינו צד לתביעה על סכום קצוב, אלא מפי התובעת בתיק שאוחד עם אותה תביעה בגין מסכת הנסיבות המשותפת לשני התיקים.
20. יתרה מזאת, שורה ארוכה של ראיות מהווה תשתית ראייתית מספקת לקיומה של ההתקשרות, גם אם – בחלוף 10 שנים מביצוע ההתקשרות – כשלה הוט לאתר את הסכם השירות החתום: רונן ורינת הודו כי התקשרו עם הוט. רונן ורינת אישרו כי במשך 3-5 שנים, צרכו את השירותים שהוט מספקת (התקופות השונות – בשל אבחנה בין שירותי אינטרנט בלבד, לשירותים שכללו אינטרנט, שירותי טלפוניה ושירותי טלוויזיה). הוט הציגה חתימה של רונן על פקודות עבודה לחיבור בית המגורים לתשתיות. הוט הנפיקה חשבוניות שלפיהן רונן הוא הלקוח; החשבוניות הומצאו לתיבת דוא"ל שרונן אישר את כתובתה. די במכלול ראייתי זה, כדי לקבוע כי הייתה התקשרות, וכי בהתקשרות זו, הוגדר רונן כלקוח.
ב. הפסקת התשלומים עבור שירותי הטלוויזיה, מבלי להודיע על הרצון בהפסקת אספקתם - היוותה הפרה של התחייבות הלקוח, ויצרה חוב
21. אין בין הצדדים מחלוקת ביחס למועד הפסקת התשלומים. כאמור לעיל, בחודש אוגוסט 2017 ביטל רונן את הוראת הקבע. החזרת ציוד הוט נשלמה רק ביום 5.8.2019. אין גם מחלוקת כי הפסקת הוראת הקבע לתשלום לא לוותה בהודעה להוט, לפיה מבוקשת הפסקת ההתקשרות עמה.
22. משעה שהפסקת התשלומים לא נכרכה בהודעה על הפסקת ההתקשרות, הופרה התחייבותו של רונן, כלקוח, כלפי הוט. אמנם, הסכם התקשרות לא אותר, אך הדעת נותנת כי ההודאה לפיה הוראת קבע הוקמה (וכובדה במשך שנים), לצד ההודאה כי הוראת הקבע הופסקה, מבלי שהוכח (ואף מבלי שנטען) כי הפסקת הוראת הקבע לוותה בהודעה על ביטול ההתקשרות והחזרת מלוא ציוד הקצה שהיה ברשות הלקוח, מהווה ראיה מספקת לכך שרונן הפר את חובו כלקוח, להמשיך ולשלם כל עוד ההתקשרות שרירה וקיימת, ובתומה – להחזיר את הציוד שהיה ברשותו.
ג. דברי נציגת הוט בשיחת הטלפון אינם יוצרים השתק ביחס לקרן חוב בעבור שירותים אחרים מאלו שהחוב בגינם שולם באותה שיחה, אך הם יוצרים השתק ביחס לחובות הפריפריאליים לקרן החוב – ריבית, הצמדה, והוצאות הגבייה באמצעות הוצאה לפועל
23. לאחר שהחלו להינקט כלפי רונן הליכי גבייה, פנתה רינת להוט טלפונית, וביקשה מידע לגבי החוב והתשלומים שנעשו עד אותה עת. על אף האמור, ולמרות שציינה כי השירותים סופקו בביתה, לא נמסר לה המידע – בטענה כי היא איננה הלקוח הרשום.
24. לסוף, שוחחה רינת עם נציגת הוט בשם ריבקי, ושילמה – תחת מחאה - את החוב שבגינו הוחל בהליכי גבייה, תוך שהיא מוודאת כי לאחר תשלום חוב זה, יחוסל החוב. השיחה הוקלטה והקלטתה הוגשה לבית המשפט. לימים הסתבר, כי החוב ששולם היה עבור שירותי אינטרנט בלבד, ונותר חוב עבור שירותי הטלוויזיה – החוב מושא התביעה (יחד עם הוצאות גבייה באמצעות ההוצאה לפועל).
25. בין הצדדים נשנתה מחלוקת חריפה בעניין נפקותה של אותה שיחה. לטענת הנתבע והתובעת בתביעה השנייה (רונן ורינת), השיחה עם נציגת הוט יצרה השתק, שבגינו אין הוט רשאית לתבוע מידי רונן כל חוב נוסף.
26. הוט, לעומת זאת, טענה בנוגע לשיחה זו כי החוב שחוסל הוא החוב שבעניינו נשלחה הודעת הגביה – חוב בגין שירותי האינטרנט, בלבד; אין בהסדרתו של חוב זה כדי להשפיע על חוב שלא נדון במכתב שקדם לשיחה. עוד טענה הוט, כי התובעת בתביעה השנייה – עו"ד – לא הייתה רשאית להתקשר ישירות לצד שכנגד, על אף שהוא צד מיוצג, ולהקליט את השיחה. נטען, כי מדובר בעבירה על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, כי הראיה איננה קבילה וכי יש להוציאה מתיק בית המשפט. לסוף טענה כי אין להכיר בראיה גם מאחר ולא הוגש תמלולה של ההקלטה.
27. ראשית, יש להידרש לשאלה אם מדובר בראיה קבילה. לא מצאתי ממש בטענה כי יש הכרח להגיש את תמלול ההקלטה. מדובר בשיחה קצרה, שנשמעה באולם בית המשפט. היא הוגשה על ידי התובעת בתביעה השנייה, שהייתה בעצמה צד לשיחה, ואשר הזכירה אותה בתצהיר שהוגש מטעמה. הוט לא הצביעה על מקור חקיקתי או פסיקתי להכרח להגיש תמליל של השיחה. כמו כן, לא מצאתי כל ממש בטענה לפיה מדובר בשיחה שאסור היה לרינת, כצד לשיחה, להקליט: ראשית, האיסור על הקלטה חל על שיחת עו"ד עם לקוחו, ולא עם הצד שכנגד; האיסור על שיחה עם צד מיוצג, חל על עורך דין, ולא על בעל דין, כאשר לפחות בתביעה השנייה, שגם אותה נועדה הגשת השיחה המוקלטת לשרת, רינת היא בעלת דין. זאת ועוד, בעת שנדונה השאלה מיהי אותה נציגה, ב"כ הוט ציין כי מדובר בעובדת משרדו – ומשכך, אין מדובר כלל ב"צד מיוצג" עצמו, אלא במשרד בא כוחו. משנשללו כל טענות התובעת – יש לדון בראיה לגופה.
28. בשיחה לא נשמעת הזדהותה של הדוברת כנציגת חברה המספקת שירותי אינטרנט, חברה המספקת שירותי טלוויזיה, או כמי שפועלת עבור שתי החברות כאחת.
29. בדיון שהתקיים, נחקרה נציגת הוט, גב' איריס פיטרו – מנהלת תחום פניות הציבור והשיבה בעניין הגבייה המשותפת לחברת "הוט טלקום שותפות מוגבלת" ולחברת "הוט מערכות תקשורת", כך (פרוטוקול הדיון מיום 22.3.2023, עמ' 9, ש' 29-16):
"מדובר בשתי חברות נפרדות ויש הפרדה מוחלטות ביניהן אבל ניתן אישור ממשרד התקשורת ששתי החברות הללו יכולות לנהל מערכת מנויים אחידה אחת וכל הנציגים הם נותנים מענה לשלושת השירותים הללו.
...הכול זה אחד מרמת הנציג ועד המנכ"ל. ההפרדה היא בחשבוניות שהן נפרדות לכל אחת מהחברות והשירותים עצמם שניתנים. האישור מהרגולטור היא לספק מערך אחד של שירות.
ש. לא רואה בשום חשבונית את ההפרדה שאת מתארת
ת. כן. מציגה. כאן הוט מערכת תקשורת בע"מ. הפרדה בחשבוניות בין התשלומים עבור כל שירות.
ש. 570 על חשבון מה היא שלמה?
ת. לא זוכרת".
30. נשאלת השאלה, אם באישורה של הנציגה כי בכך אין עוד חוב שעל הלקוח לשלמו, נוצר השתק ביחס לטענות חוב נוספות, על יסוד אבחנה בין חובות שונים, בעבור שירותים שונים.
31. למעשה, טענת התובעת בתביעה השנייה היא להשתק מכוח מצג; לפי הטענה בכך שהוצהר כי התשלום מהווה "גמר חשבון", נגוזה הזכות לגבות חובות נוספים, אפילו אם על ידי חברה אחרת, ובלבד שהיא באשכול החברות "הוט", ומספקת את אחד – או יותר – מהשירותים המסופקים על ידי חברות אלו.
32. אין לקבל טענה זו. כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, השתק מכוח מצג מונע מצד את הזכות להתכחש למצג שהציג לפני צד אחר, אם אותו צד הסתמך על המצג בתום לב ובאופן סביר, ושינה עקב כך את מצבו לרעה (רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד מז(5) 94, 100 (1993); דנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני, פ"ד נ(4) 661, 721; ע"א 4525/13 אחים דויטש תעשיות טקסטיל בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים (פורסם [פורסם בנבו], 17.8.2016)).
33. אפילו תתקבל טענת התובעת בתביעה השנייה, לפיה השיחה עם נציגת הוט עולה כדי מצג עליו נסמכה, בהבנתה, בתום לב, כי אין עוד לרונן חובות כלפי הוט, על שלל השירותים שסופקו על ידיה – היא לא שינתה את מצבה לרעה על רקע הסתמכות זו, ביחס לקרן החוב הנוסף, העומד ביסוד התביעה הראשונה.
34. המצג לו ייחסה התובעת בתביעה השנייה את יצירת ההשתק, היה, אולי, מטעה, אך הוא בוודאי לא נועד כדי להטעות, והצד שהסתמך עליו – הלקוח (רונן) או המשלם-מטעמו (רינת) – לא שינה מצבו לרעה בהסתמך על המצג. החוב שנוצר בגין הפסקת התשלום להוט, לרבות בגין שירותי הטלוויזיה, לא נבע מהסתמכות ולא משינוי מצב לרעה; למעשה, מצבם של רונן ורינת לא השתנה כלל: הם המשיכו לחוב באותם חובות שנוצרו להם בעסקה המתמשכת לקבלת שירותי טלוויזיה; הא ותו לא.
35. לכל היותר, ניתן לייחס להסתמכות על המצג את ההתעלמות מפניותיה העוקבות של הוט, ביחס להיווצרות החוב. אפשר לקבל טענה לפיה הלקוח והמשלמת-מטעמו, החזיקו ברושם השגוי כאילו אין למי מהם כל חוב נוסף כלפי הוט, על שלל השירותים שהיא מספקת, וכן ברושם שאין להם כל התחייבות כלפי הוט, אשר בגינה עלול לצמוח חוב עתידי. על יסוד רושם זה, "תפיחת" קרן החוב והתווספותן של הוצאות בגין פתיחת הליכי הוצאה לפועל, עשויים להיחשב תוצר של ההסתמכות על המצג שעלה מהשיחה עם נציגת הוט, וביחס לרכיבים אלו של התביעה, ניתן, בדוחק, להכיר בטענה לקיומו של השתק (בדוחק, על שום מה? על שום שהיה על הנתבע להשמיע טענות אלו במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר, ולא בתביעה בבית המשפט, לאחר שההתנגדות התקבלה; אך מאחר והתביעות אוחדו, וברקע מכלול התנהלותם של רונן ורינת ניצבה הסתמכותה של רינת על המצג באותה שיחה - אני מוצאת שיש יסוד להכיר בטענה זו).
36. אין זה דינה של קרן החוב, בסך 780 ש"ח. קרן החוב בגין שירותי הטלוויזיה נוצרה עקב הפסקת התשלומים מזה, וההימנעות מהחזרת הציוד ומהודעה על חדילת צריכה השירותים, מזה. בהיעדר שינוי מצב לרעה, אין למצג שהוצג בשיחה האמורה, נפקות של יצירת השתק להוט, לתביעת קרן-חוב זו.
37. ויודגש: המצג היה מוטעה. טעות עמדה ביסודו. הוא לא נועד להטעות, אך הוא היה שגוי. לא זו בלבד שהיה מוטעה – אלא, גם הטעה; הטעה את רינת לחשוב שבביצוע התשלום (תחת מחאה) על ידיה, תם ונשלם פרק החבות ל"הוט".
38. מסר היוצא מאשכול החברות, המשווקות את שירותיהן יחדיו ומפעילות מערך גבייה אחוד, נתפס כנוגע לכלל השירותים המסופקים על ידיהן. הדבר שונה תכלית השוני, ממסר מפטיר שמשמיעה חברה אחת, ביחס לשירותיה של חברה אחרת, שאיננה קשורה אליה בשום צורה ואופן. במקרה שלפניי, הקשר בין החברות ברור, ואף נציגת הוט התהדרה באישור משרד התקשורת לגבייה האחודה. הוט אינה יכולה לגבות בצורה אחודה מחד גיסא, ולייחס את הגבייה לחברה אחת בלבד, מבלי להבהיר זאת, מאידך גיסא.
39. ואף על פי שכך נעשה – עדיין, מדובר בטעות גרידא. הטעות לא יצרה את החוב. הטעות לא הביאה את רינת לשנות את מצבה לרעה. בנפול רכיב זה, אין השתק מכוח מצג. הוט רשאית לתקן את הטעות – כפי שעשתה – ביידוע הלקוח כי חוב נוסף שריר וקיים, כפי שעשתה.
40. המזור לטעות צריך להיות בתשלום הקרן בלבד, ללא התוספות שהתווספו עקב ההסתמכות על המצג המוטעה: ללא ריבית והצמדה, ואף ללא הוצאות פתיחת תיק ההוצאה לפועל. את כל אלו ניתן לייחס להסתמכותה של רינת, שהחוב שולם במלואו; אין זו אלא הנחה סבירה, לאחר מצג כאמור, כי ההתראות לפיהן ישנו חוב נוסף שאלמלא ישולם יינקטו הליכים – שגויות, נשלחו בטעות, וכד'. אך אין בכך כדי לאיין את החבות לתשלום קרן החוב.
התביעה השנייה
41. יסודה של התביעה השנייה הוא בטענה, שעצם הגבייה על ידי הוט, במשך שנים בהן שירותיה לא נצרכו על ידי רונן או רינת, מהווה גביית יתר, ועשיית עושר ולא במשפט, ודינה – השבה. כחלק מטענה זו, נשמעה הטענה כי במחדל להודיע על הפסקת צריכת השירותים, אין כדי לגרוע מן האמור, שכן חלה על הוט החובה לבדוק מנויים רדומים ולפנות לבעליהם בשאלה, אם ירצו להמשיך את ההתקשרות, או להפסיקה.
א. היעדר יריבות: אין יריבות
42. בטרם יידרש בית המשפט לשאלה העיקרית בתביעה השנייה, יש להידרש לטענת סף שטענה הנתבעת – היעדר יריבות. לטענת הוט, הלקוח, על פי הסכם ההתקשרות, הוא רונן, ועל כן אין הוט יכולה להיתבע בתביעת השבה על ידי רינת – כשהאחרונה איננה צד להתקשרות.
43. יש ממש בטענה זו. רונן אישר, שהעביר את המכתבים שקיבל מהוט – לרינת (הכוונה, ככל הנראה, היא למכתבי התראה, שכן החשבונות לא נשלחו לידיו בעותק קשיח, אלא בדוא"ל או באמצעות הממיר; רונן אישר שלא היה ער לשליחתם באופנים אלו).
44. העובדה שהתשלומים בוצעו על ידי רינת אינה מקנה לרינת עילת תביעה כלפי הוט, גם לא זכות עמידה נגדה. המחאת חיוב, כמו גם המחאת זכות, בין רונן ובין רינת (הזכות לקבל את השירותים והמידע אודות תשלומים; החובה לשלם את חיובי הלקוח) – משלא הובאו לידיעת הוט – אינן מקימות קשר ישיר בין רינת ובין הוט. ממש כפי שלא דווחה להוט עזיבת המשפחה את בית המגורים, גם הודעה על העברת החיובים (מרונן לרינת) לא נעשתה, שם המנוי לא שונה. בנסיבות אלו, אין יריבות ישירה בין רינת ובין הוט. העובדה שתשלומים בוצעו מכרטיס האשראי שלה מקימה ביניהן, לכל היותר, קשר ביחס לגבייה (למשל, אילו בטעות חוייב כרטיס האשראי של רינת פעמיים במקום פעם אחת) – אך לא ביחס לשירותים עצמם.
45. אפילו הייתה בין הצדדים יריבות - ולא היא - גם לגופם של דברים, מצאתי כי דין התביעה השנייה, להידחות; נוכח המסקנה בדבר היעדר היריבות, הדיון הוא למעלה מן הצורך, וייעשה בתמצית בלבד.
ב. אין לספק שירותים חובה לבדוק צריכה ולהתריע בהיעדרה, אלא אם החוק או המאסדר הורה אותו לעשות כן; אין "ביטול בהתנהגות" מול מערכות ממוחשבות
46. בסיכומי התובעת בתביעה השנייה (רינת) הובאו מספר פסקי דין (סעיפים 20-17 לסיכומים שהוגשו ביום 5.4.23), כאסמכתאות לטענה בדבר חובת הספק לזהות מנויים "רדומים" ולהתריע בפניהם כי על אף התשלום, אינם צורכים את שירותיו. אין ביניהם פסק דין המהווה הלכה, ואף לא פסק דין מנחה; מהראשון ועד האחרון, פסקי הדין ניתנו בתביעות קטנות.
47. לאחר עיון בטענות הצדים, בראיותיהם ובסיכומים שהוגשו, הגעתי למסקנה אחרת מזו שעולה מפסקי הדין האמורים. לא השתכנעתי, כי בתקופת פעילות המנוי היה על הוט, כמו על חברות אחרות המספקות שירות להמונים, לבחון את דפוסי השימוש של המתקשרים עמן, ולהעמידם על כך שהתשלומים מתבצעים על אף היעדר צריכת שירותים.
48. ההפך הוא הנכון: שירותי אינטרנט, טלוויזיה וטלפוניה, בדומה לחיבור לתשתיות אשר כרוך בתשלום קבוע, או מנויים למיניהם – הם התקשרות ארוכת טווח, המאפשרת שירות זמין; צריכת השירות, או אי- צריכתו, נתונה לבחירת הלקוח; גם אם קיימת האפשרות הטכנולוגית לבחון אם השירותים נצרכים בפועל, אם לאו, לא הונחה כל תשתית עיונית המצדיקה לחייב את ספק השירותים לערוך בדיקות ולהביא את תוצאותיהן לידיעת הלקוחות. ההתקשרות מאפשרת ללקוח את השימוש. ניצול האפשרות על ידיו אינו מעניינו של הספק. לא במכון כושר, לא בתשתיות, לא בטלוויזיה.
49. כל עוד לא הורה המאסדר לנהוג אחרת (כפי שעולה מהודעת דוברות משרד התקשורת, שהוצגה לנציג הוט בדיון ההוכחות, וכן את המענה מפיו, לפיו מדובר בהוראה שהוחלה לאחר השנים בהן נצבר החוב מושא התביעה הראשונה – פרוטוקול הדיון מיום 22.3.23, עמ' 12), העובדה שהשירות לא נצרך בפועל אינה משיתה על הספק חובות כלשהן. האבחנה שביקשה רינת ליצור, בין לקוח "מנותק" או "לא מחובר" ובין לקוח "רדום", אינה רלוונטית, כל עוד אין לספק חובה למפות את דפוסי הצריכה של לקוחותיו.
50. אין גם לקבל את הטענה כי ניתן לראות בהתנהגות רונן ורינת כ"ביטול בהתנהגות". על מנת להכיר בביטול בהתנהגות, נדרש שהצד האחר לחוזה יהיה כזה המתבונן באותה התנהגות. לא זו בלבד שהוט איננה צד "מתבונן", בן-אנוש שהוא צד לחוזה, אלא שאף ניטור דפוסי צריכה על ידיה, לא הוכח כחובה החלה עליה באותה תקופה. בהינתן שכך, ביטול צריך היה שייעשה במעשה (הודעה להוט), ולא בהתנהגות.
51. אמנם, כפי שהצביעה התובעת בתביעה השנייה, חלק מהציוד הוחזר וניתן היה לדעת בוודאות, כי הלקוח אינו ממשיך בצריכת השירותים. אך באותה מידה, ניתן היה להודיע על הפסקת צריכת השירות, ולהחזיר את מלוא ציוד הקצה שהיה ברשות הלקוח. הודעה כאמור, או הודעה כלשהי, מצד רונן ורינת, לא נעשתה. כפי שאישר רונן בחקירתו:
"עשינו מנוי כזוג נשוי והוא שולם מחשבון בנק איקס, התגרשנו ב-2014...ישר הגיע מכתב מההוצל"פ וישר שלחתי להם את מסמך הגירושין ושהחשבון נשאר אצל גרושתי והכול דרך הסכם הגירושין. היא נשארה בבית אחרי שהתגרשנו. הודענו את זה בבנק והודענו את זה ב...
לשאלת ביהמ"ש:
ש. רק להוט לא הודעתם?
ת. לא ידעתי שהמנוי הוא על שמי.
ש. לשאלת ביהמ"ש האם העברנו את המנוי בהוט אני משיב שלא ידעתי שהמנוי על שמי וצריך להעביר על שם גרושתי.
...
ש. אנחנו לא חלוקים שלאחר מכירת הדירה לא עדכנם את התובעת בשינוי השם או על ניתוק
ת. מכירת הדירה נעשתה המון זה לאחר שעזבתי את הבית. מבחינתי המנוי של רינת והיא משלמת אותו וחיה שם עם הילדים בבית.
ש. האם מתישהו כשמכרתם את הבית לצד ג' הודעתם להוט
ת. היא שלמה את המנוי ולא אני.
ש. מישהו מכם הודיע להוט
ת. צריך לשאול אותה.
ש. מפנה את העד לפרו' הדיון מיום 20.12.20 הוא מציין בתשובה לא."
(פרוטוקול הדיון מיום 22.3.23, עמ' 14)
המחדל המשמעותי יותר, הוא דווקא של הלקוח, ולא של הספק. ודוקו: לא נדרשת, בהכרח, הודעה רבת רושם. תצהיר אינו נדרש, חתימת עו"ד אינה נדרשת. רק הודעה פשוטה, על ידי המנוי או מי מטעמו המכיר את הפרטים עמם נרשם לקבלת השירות. כשהתכחשה הוט להודעה כאמור, התקבלה תביעה נגדה (ראו: ת"ק (ראשל"צ) 10695-12-22 לסטר נ' הוט [פורסם בנבו] (פורסם, 15.4.23)); ואולם ללא הודעת חדילה, כלשהי, הדופי הוא במחדלם של הנתבע והתובעת בתביעה השנייה.
ג. כריכת ההליכים:
52. הן רונן, הן רינת, טענו כי הוט כרכה את עניינם יחדיו במטרה להפעיל על רינת לחץ לחזור בה מתביעתה; כי היה עליה לאמץ את נכונותו של רונן לשלם את קרן החוב, למחוק את התביעה נגדו, ולהתמודד עם תביעתה של רינת באופן בלתי תלוי.
53. יש לדחות טענה זו. הדיון בתביעות אוחד מכוח החלטה שיפוטית. הייצוג המשפטי של הוט התנהל ביחס לשתיהן כאחת. הן תפחו לממדים העולים עשרות מונים על ההיקף ההולם את נסיבות העניין. נקבעו חמישה דיונים, הוגשו תצהירים, נחקרו עדים, הוגשו בקשות ותגובות רבות – כולן בעצימות גבוהה ובלתי מתפשרת. יש להצר על התנהלות זו, אך בהינתן שכך הדבר, אין לזקוף לחובת הוט את רצונה לסיים את ההליכים כמקשה אחת. ממש כפי שרינת ביקשה להיבנות מהמסר לפיו אין חוב, כמסר החל על כל החובות כלפי הוט, כמקשה אחת.
התוצאה
54. התביעה הראשונה מתקבלת בחלקה; הנתבע ישלם לתובעת סך של 780 ש"ח. בנסיבות, ומהטעמים שהובאו לעיל בדבר חבות הנתבע לשלם את קרן החוב בלבד, איני רואה לנכון לעשות צו להוצאות.
55. התביעה השנייה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 4,791 ש"ח. אבהיר כי סך זה נקבע על יסוד התעריף המינימלי המומלץ ע"י לשכת עורכי הדין – ביחס לסכום התביעה (25,000 ש"ח) ולמחצית ממספר הישיבות שהתקיימו (מיצוע שכר הטרחה בין זה המתאים להתקיימותן של שתי ישיבות לבין זה המתאים להתקיימותן של שלוש ישיבות – כאשר בסך הכל, התקיימו חמישה דיונים בתיקים המאוחדים).
56. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
57. זכות ערעור כדין.