בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 7455-03-21 פופלין נ' ביטרמן
לפני כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא
בעניין החברה:
התובע סיאט-ביודיאגנוסטיקה בע"מ ח.פ 512845256
סודי פופלין
ע"י עו"ד ר' מנגל
נגד
הנתבע
שלמה ביטרמן
ע"י עו"ד א' בר אליעזר
פסק דין
1. התובע, סודי פופלין, והנתבע שלמה ביטרמן, הקימו יחדיו בשנת 1999 את חברת סיאט-ביודיאגנוסטיקה בע"מ, והחזיקו במניותיה בחלקים שווים. בשנת 2015, בשל משבר כלכלי אליו נקלע התובע, התקשרו הצדדים בהסכם שבמסגרתו מכר התובע את מניותיו לנתבע תמורת סך של למעלה ממיליון ₪. בתביעה הנוכחית עותר התובע להורות, כי בין הצדדים היתה הסכמה נוספת, בעל פה, לפיה בחלוף המשבר, התובע יהיה זכאי לרכוש בחזרה את המניות בתמורה להשבת הסכום ששולם עבורן. הנתבע מכחיש כי הושגה הסכמה לרכישת חוזרת של המניות, וטוען כי הסכם מכר המניות משקף את כל ההסכמות שגובשו.
הדיון מתמקד אפוא בשאלה, האם הוסכם בין הצדדים על הענקת זכות לרכישה חזרה של המניות, אם לאו.
רקע
2. ביום 29/11/1999 ייסדו סודי פופלין (להלן: סודי) ושלמה ביטרמן (להלן, כפי שכונה על ידי הצדדים: שלומי) את חברת סיאט-ביודיאגנוסטיקה בע"מ (להלן: החברה), והחזיקו בה בחלקים שווים (הסכם יסוד החברה צורף כנספח 2 לת/1). החברה נוסדה על מנת לעסוק בשיווק של מוצרים ותכשירים רפואיים, בין היתר בתחום הביו דיאגנוסטיקה. סעיף 6.1 להסכם המייסדים העניק לכל אחד מן המייסדים זכות סירוב ראשונה; כלומר, נקבע שבכל מקרה בו אחד מן הצדדים ירצה למכור את מניותיו לצד ג', לפרוש מן החברה או לפרקה, הוא יחויב להציע את מניותיו לצד השני. סודי ושלומי שימשו יחדיו כדירקטורים בחברה (סעיף 6 לנ/1).
3. סודי החזיק במקביל במניותיה של חברה בשם סיאט כרמל סחר יבוא ויצוא בע"מ, וככל הנראה גם בעסקים נוספים.
4. בשנת 2015 נקלע סודי למשבר כלכלי, והצדדים הגיעו להסכמה כי שלומי ירכוש את מניותיו של סודי בחברה. ביום 27/8/2015 חתמו הצדדים על זכרון דברים (נספח 9 לת/1) בו צוין, שסודי חפץ למכור את מלוא מניותיו בחברה, וכי לשלומי עומדת אופציה לרכוש אותן על פי הסכם המייסדים. בהמלצת בא כוחם, עו"ד עדן ענבר, התחייבו הצדדים לפעול לעריכת מאזן וקבלת הערכת שווי מחייבת שתוכן על ידי משרד רואה החשבון המלווה את החברה, רו"ח קוסט-פורר. עוד צוין בזכרון הדברים, שעד להשלמת הליך הרכישה, מניותיו של סודי ישועבדו לטובת שלומי, והאחרון יפקיד בידיו של סודי שיק בטחון בסך של 200,000 ₪ שיושבו לו עם תשלום מלוא ערך מניותיו לפי ההסכם שצפוי להיחתם בין הצדדים.
בד בבד, החברה אישרה ביום 10/8/2015 את העברת מלוא מניותיו של סודי לשלומי, ואישרה את סיום כהונתו של סודי בדירקטוריון (נספח 3 לכתב ההגנה).
5. ביום 21/9/2015 שילם שלומי לסודי סך של 750,000 ₪ כמקדמה על חשבון תמורת המניות בחברה. במסמך בו אישר סודי את קבלת התשלום צוין שלאחר קבלת חוות הדעת באשר לשווי המניות, הצדדים יערכו ביניהם התחשבנות סופית. בהתאם לכך, ככל ששווי המניות יהיה גדול מסכום המקדמה, שלומי יעביר לסודי את יתרת התמורה, וככל ששווי המניות יהיה נמוך יותר, סודי ישיב לשלומי את ההפרש שבין שווי מניותיו לסכום המקדמה.
6. בחודש אוקטובר 2015 קיבלו הצדדים את הערכת השווי שבוצעה על ידי חברת לאור - ייעוץ והשקעות בע"מ. בהערכת השווי נקבע, כי השווי הממוצע של מניות החברה עומד, נכון ליום 30/6/2015, על 2,167,000 ₪ (עמוד 7 לנספח 8 לת/1).
במאמר מוסגר יצוין, כי הגם שהצדדים ציינו, הן בזכרון הדברים והן לפני בית המשפט, שההערכת השווי בוצעה על ידי משרד רו"ח קוסט-פורר, הערכת השווי שצורפה בוצעה כאמור על ידי חברת לאור. הצדדים לא הסבירו ולא פירטו האם חברת לאור קשורה אל משרד רואי החשבון, אם לאו. מכל מקום, בהעדר התייחסות כאמור ומאחר שהצדדים התייחסו בכל טיעוניהם להערכת השווי שצורפה ונערכה כאמור על ידי חברת לאור, ובשים לב לכך שאין לעובדה זו השפעה של ממש על ההכרעה בשאלה שבמחלוקת, אתייחס גם אני להערכת השווי של לאור.
7. ביום 29/11/2015 חתמו הצדדים על מסמך אותו כינו 'פרוטוקול', בו ציינו שבהמשך לזכרון הדברים שנחתם ביניהם ולתשלום המקדמה, מניות החברה הוערכו בסך של 2,167,000 ₪ (נספח 11 לת/1). סודי החזיק כאמור במחצית ממניות החברה, ועל כן הועמד שווי אחזקותיו על סך של 1,083,500 ₪. בהתאם לכך, הוסכם כי שלומי יעביר לסודי את ההפרש בין המקדמה ששולמה לשווי חלקו, העומד על סך של 333,500 ₪, וכי מניותיו של סודי יועברו לשלומי וירשמו על שמו. ביום 3/12/2015 אישר סודי שקיבל משלומי את הסך האמור (נספח 12 לת/1). על המסמך חתם גם שלומי, ואת חתימות שניהם אישר בא כוחם, עו"ד עדן ענבר.
8. ביום 16/12/2015 חתמו הצדדים על הסכם מכר המניות (להלן: ההסכם). בהסכם צוין, שלנוכח קבלת מלוא התמורה מהרוכש למוכר בגין מניות החברה שהיו בבעלות המוכר, הועברו כל מניות המוכר (התובע) בחברה לבעלות הרוכש (הנתבע; סעיף 2 להסכם, נספח 13 לת/1). בהסכם לא נככלה כל הוראה בדבר מתן אופציה כלשהי לרכישה חוזרת של המניות על ידי סודי. סעיף 11 להסכם הוסיף וקבע, כי "הסכם זה מכיל, מבטא וממצה את כל המצגים וההסכמות בין הצדדים. ממועד חתימת הצדדים על הסכם זה ואילך, לא יהא תוקף לכל הסכמה, מצג, הבטחה, ערובה או התחייבות שנעשו על ידי הצדדים או ביניהם, זולת אם נכללו ונאמרו מפורשות בהסכם זה".
דיווחים בדבר הפסקת כהונת סודי בדירקטוריון ובדבר העברת המניות הוגשו לרשם החברות (נספחים 6 ו- 7 לנ/1).
9. לאחר חתימת ההסכם המשיך התובע להגיע למשרדי חברה, במתכונת שטיבה שנוי במחלוקת, כפי שנראה להלן. בחודש מרץ 2016, סולק התובע ממשרדי החברה והוחלט למנוע ממנו כניסה וכל גישה אליה.
טענות הצדדים והגשת התביעה
10. ביום 6/1/2021, כחמש שנים לאחר העברת המניות לשלומי כמפורט לעיל, פנה סודי, באמצעות בא כוחו, אל שלומי במכתב, בו טען כי בין הצדדים הושגה הסכמה נוספת, שלא קיבלה ביטוי בהסכם הכתוב, ולפיה לאחר שיתאושש התובע מן המשבר הכלכלי שפקד אותו, מניותיו יושבו לו על ידי הנתבע, ובתמורה הוא ישיב את הסכום שקיבל ממנו עבורן, כלומר 1,083,500 ₪. במכתב צוין כי מועד זה הבשיל ועל כן עומד סודי על סודי החזר המניות. סודי הציע כי הסך האמור יופקד בנאמנות עד רישום המניות חזרה על שמו (מכתב הדרישה צורף כנספח 15 לת/1). עוד הוסיף במכתב, כי הסכם מכר המניות נועד להגן על החברה מפני השתלטות נושיו עליה ומפני פגיעה בפעילותה.
במענה השיב בא כוחו של שלומי כי הטענה בדבר הסכמה לרכישה חזור של המניות היא "עורבא פרח" וכי אין כל בסיס לדרישתו של סודי (מכתב התשובה צורף כנספח 16 לת/1).
התביעה
11. משדרישתו לא נענתה, הגיש סודי ביום 3/3/2021 את התביעה המונחת להכרעה כעת, במסגרתה עתר להורות כי הוא זכאי להירשם כבעלים של 50% ממניות החברה (בכפוף לתשלום הסכום שקיבל עבורן), ולאכוף את ההסכם לרכישה חוזרת של המניות.
12. שלומי התגונן מפני התביעה וטען כי יש לדחותה. נטען כי לא הושגה כל הסכמה כנטען וכי הסכם מכר המניות משקף את מלוא ההסכמות בין הצדדים. עוד נטען, כי קבלת התביעה משמעה הכשרת מעשה בלתי חוקי שנעשה לכאורה והסכם למראית עין בלבד, שנועד להבריח את נכסיו של סודי מנושיו, ודי בכך כדי להצדיק את סילוקה של התביעה. שלומי הוסיף וטען, כי סודי ביקש לקבל אופציה לרכישת מניותיו בחזרה, אולם הוא (שלומי) סירב לדרישה זו.
13. במענה לטענותיו של שלומי צירף התובע לכתב התשובה מטעמו תצהיר שנערך על ידי עו"ד עדן ענבר, אשר שימש כאמור כבא כוח הצדדים להסכם מכר המניות. בתצהירו ציין עו"ד ענבר, כי הסכם המכר שיקף את רצון הצדדים לפיו שלומי יחזיק במלוא מניות החברה כל עוד התובע שרוי במשבר כלכלי (סעיף 14 לתצהירו). עוד הצהיר ענבר, כי נודע לו שבין הצדדים קיימת הסכמה נוספת, שלא קיבלה ביטוי בכתב, ולפיה כאשר יתגבר התובע על המשבר הכלכלי, יוכל לרכוש את מניותיו מהנתבע בחזרה בסכום שבו מכר אותן (סעיפים 16-15).
ההליכים בתיק
14. בטרם אפנה לדון בטענות, אציין כי התביעה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום בחיפה, ולאחר דיון שנערך בה הועבר התיק לבית משפט זה, בהחלטת השופטת כ' ג'דעון מיום 14/11/2021. בהמשך, הועבר התיק לטיפולי.
עוד יצוין, כי בהחלטה מיום 20/7/2022 הוריתי לסודי להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של שלומי בסך של 30,000 ₪.
15. כן נספר למען שלמות התמונה, כי בין סיאט כרמל סחר יבוא ויצוא בע"מ, המצויה בבעלותו של סודי, לבין סיאט ביודיאגנוסטיקה בע"מ, היא החברה העומדת במוקד ההליך הנוכחי, התנהל אלה הליך משפטי נוסף במסגרת ת"א 51019-10-20 (כתב התביעה צורף כנספח 1 לכתב ההגנה). בתמצית יצוין, כי בתביעה המקבילה נטען, שהתובעת נהגה להעמיד מעת לעת אשראי לחברה לצורך מימון פעילותה. סכום הריבית עמד על 9% לשנה. נטען, כי כפי שעולה מכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, החברה חבה לה סך של כ- 1,220,000 ₪ (קרן וריבית). ביום 18/5/2024 נדחתה תביעתה של סיאט כרמל ייבוא וייצוא בע"מ.
דיון והכרעה
16. מוקד המחלוקות שבין הצדדים הוא בשאלה האם הושג בין הצדדים הסכם מחייב, שלא זכה לביטוי בכתב, ולפיו עומדת לסודי זכות ברירה (אופציה) לרכישה חוזרת של המניות בתמורה לסכום ששולם עבורן על ידי שלומי. במחלוקת זו הגעתי למסקנה כי הדין עם שלומי וכי סודי לא השכיל להוכיח קיומה של הסכמה שכזו.
17. כפי שצוין לעיל, בין סודי לשלומי נערכו ונחתמו מספר מסמכים שסופם הסכם מכר מניות מיום 16/12/2015. באף אחד מהמסמכים שנחתמו בין הצדדים, לרבות זכרון הדברים מיום 27/8/2015 והפרוטוקול מיום 29/11/2015, אין כל התייחסות לזכותו של סודי לרכוש חזרה את המניות, ובאף מסמך לא נקבעו התנאים למימוש זכות זו, תוקפה וכיוצ"ב.
יתרה מזאת, בסעיף 11 להסכם מכר המניות נאמר מפורשות כי "הסכם זה מכיל, מבטא וממצה את כל המצגים וההסכמות שבין הצדדים". בהמשך נאמר כי "ממועד חתימת הצדדים על הסכם זה ואילך, לא יהא תוקף לכל הסכמה, מצג, הבטחה, ערובה, או התחייבות שנעשו על ידי הצדדים או ביניהם, זולת אם נכללו ונאמרו מפורשות בהסכם זה".
18. בטרם נצלול לראיות שהוצגו נזכיר מושכלות יסוד; כאשר צדדים כרתו בינהם הסכם מחייב בכתב, חזקה היא כי הסכם זה ממצה את כל ההסכמות אליהן הגיעו . כך למשל בע"א 738/80 נתן נ' זגורי, פ"ד לז(4) 387, 392 (1983) נאמר: "ייחוס הסכמה בין הצדדים על דבר שלא בא זכרו בגוף החוזה חייב, כידוע, לפי דיני הראיות, להתבסס על ראיה שבכתב [...] הטעם לכך נעוץ בהנחה החלוטה, שהחוזה מגלם בתוכו כל מה שהוסכם" (ראו גם ע"א 465/85 וילנואבה נ' נברון בע"מ, פ"ד מב(1) 705 (1988)). על הטוען כי הושגה הסכמה נוספת, שלא מצאה ביטויה בהסכם הכתוב, מוטל הנטל להוכיחה בראיות מהימנות (ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35, 41-40 (1992)).
קל וחומר כי על הטוען לקיומה של הסכמה נוספת בעל פה, מוטל נטל ראיה מיוחד מקום שבו הצדדים מצאו לנכון לציין בהסכם הכתוב כי הסכם זה ממצה את כל ההסכמות ביניהם (ראו (ראו י' קדמי על הראיות, חלק שלישי - הדין בראי הפסיקה, עמ' 1501 ואילך (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009); רע"א 5438/09 גרוסמן נ' אסלן (19/11/2009); ע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ (18/12/2011); עמ"ש (ת"א) 2480-11-18 א' א' נ' נ' ש' (13/12/2020))).
19. התובע מנסה לשכנע כי בין הצדדים הושגה הסכמה נוספת ולהתגבר על החזקה ועל האמור בהסכם המכר באמצעות שתי ראיות מרכזיות; תצהירו של עו"ד ענבר, והקלטת שיחה שהתנהלה בינו לבין שלומי בסמוך לאחר החתימה על הסכם מכר המניות (סעיף 3 לסיכומיו). נדון בראיות אלו כסדרן.
עדותו של עו"ד ענבר
20. עדותו של עו"ד ענבר לא היתה חד משמעית, ולא ניתן להסיק ממנה את שמבקש התובע, ואנמק. מחד גיסא, עו"ד עדן ענבר סיפר בעדותו כי במהלך הפגישה במשרדו שבה הוסכם על מכר המניות, הוא נחשף להסכמה בין הצדדים ולפיה תעמוד לתובע זכות לרכוש חזרה את המניות, אם וככל שלא יהיו לו נושים (עמ' 9 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו אף ציין כי הסכמה זו היתה הסכמה מפורשת (עמ' 10 שורה 8). מאידך, עו"ד ענבר ציין כי ראה בדברים אליהם נחשף כהסכמה ג'נטלמנית בין שני אנשים (עמ' 10). הוא חזר על כך פעם נוספת בחקירתו כשציין כי "ההסכמה ביניהם נחזתה בעיני כהסכמה ג'נטלמנית מושכלת [...]" (עמ' 14). בנוסף, כנשאל אם הסכם מכר המניות משקף את מה שהוסכם בין הצדדים השיב עו"ד ענבר כך: ההסכם הזה משקף את ההסכמה בין הצדדים חד משמעית (עמ' 10 שורות 36-35, עמ' 11 שורה 1).
21. עו"ד ענבר הוסיף והודה, כי לא התבקש לערוך כל הסכם לעניין זכות הרכישה החוזרת של המניות (התואם את ההסכמות אליהן נחשף), כי לא נמסרו לו פרטים חיוניים כמו מועד מימוש זכות הרכישה, תנאיה, תוקפה וכדומה (שם).
22. כידוע, התנאי היסודי העומד בבסיס דיני החוזים הוא הדרישה למפגש רצונות בין הצדדים ולקיומה של הסכמה הדדית ביניהם להתקשר בהסכם מחייב. מפגש זה בא לידי ביטוי בשניים: גמירות דעת ומסוימות. מבחן גמירות הדעת בוחן האם התקיים מפגש רצונות להתקשר בעסקה מיידית ומחייבת, שתנאיה העיקריים ידועים ומוסכמים על פי מבחן אובייקטיבי. על קיומו של אותו מפגש רצונות אנו למדים מאמות מידה חיצוניות, והמבחן כולל את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי עריכת המסמך, וכמובן את תוכנו. מבחן המסוימות בודק האם הפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה מוסכמים והועלו על הכתב, כגון תנאי העסקה, זמני התשלום, הוצאות וכו'. דרישה זאת נובעת מן התפיסה הבסיסית שלפיה חוזה מתגבש רק כאשר הצדדים מסכימים על מסגרתו ועל העניינים החיוניים והמהותיים שבו. יוער, כי מבחן המסוימות רוכך עם השנים וכיום ניתן לראות בחוזה כמסוים דיו גם אם לא ניתן למצוא את כל התנאים העיקריים החיוניים להתקשרות, וזאת כאשר פרטים אלה ניתנים להשלמה באמצעות פרשנות, על סמך מסמכים חיצוניים, הוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל; ובלבד שהצדדים לא היו חלוקים באופן מפורש לגבי אותם פרטים חסרים (ראו: ע"א 7193/08 עדני נ' דוד (18/7/2010); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א' 299 ואילך (מהדורה שנייה, 2018); ולהרחבה על התפתחות ההלכה בעניין דרישות אלה השוו: ע"א 3380/97 תמגר, חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן, פ"ד נב(4) 673 (1998); ע"א 1456/22 עג'מי נ' וואחת אל סאלם נווה שלום (ועד מקומי נווה שלום) (28/2/2024)). עוד יוער, כי בין שני היסודות מתקיימת מעין מקבילית כוחות; קרי כי שראיות משמעותיות על גמירות הדעת יכולות "לפצות" על חוסרים מסוימים בדרישת המסוימות, ולהפך (שם).
23. מעדותו של עו"ד ענבר לא ניתן להסיק כי התקיים תנאי כלשהו מן התנאים הדרושים. כך הן ביחס לתנאי גמירות הדעת, אותו תיאר פעם אחת כהסכמה מפורשת ופעם אחרת כהסכמה ג'נטלמנית, ספק מפורשת. עדותו בוודאי שאינה מלמדת על הסכמה מסוימת דיה, שכן כפי שראינו היא נעדרת פרטים מהותיים רבים, ובהם תוקפה של זכות הרכישה החוזרת; הצמדת הסכום למדד כלשהו שישקף את השמירה על ערך התמורה; תפקידו של סודי בחברה, לכשיחזור; הגדרת היציאה מן המשבר הכלכלי שפקד את סודי, הגבלות על זכויותיו של שלומי בתקופת הביניים ועוד.
24. בסיכומיו טען התובע כי למרות שבחלק מעדותו דיבר עו"ד ענבר על "הסכמה ג'נטלמנית" ברור שכוונתו היתה להסכמה מפורשת, כפי שציין בעמ' 10 הנ"ל. דין טענה זו להידחות. הגם שעו"ד ענבר אכן השתמש בשני הביטויים האמורים, הסותרים אחד את השני, ועדותו לא היתה חד משמעית כפי שציינתי בפתח הדברים, יש להעדיף את גרסתו לפיה דובר בהסכמה ג'נטלמנית ולא בהתחייבות מפורשת מאחר שהיא מתיישבת יותר עם ראיות אחרות שהובאו ועם עדויות נוספות. בכלל זה, העדר המסוימות של אותה הסכמה מדוברת, וכן בראיות נוספות בהן אדון בהרחבה להלן, ובהן: עדותו של שלומי והדברים המפורשים שאמר בהקלטת השיחה בינו לבין סודי, העדר פנייה של סודי לערכאות בסמוך למועד שבו גילה על התכחשותו של שלומי להסכמה הנטענת, ולאור העובדה שגרסה זו מתיישבת עם סעיף 11 להסכם המכר, שקבע כי ההסכם ממצה את כל ההסכמות בין הצדדים. גם העובדה כי הסכמה שכזו מהווה לכאורה הטעייה של נושיו של סודי וייתכן כי היא מהווה גם הברחת נכסים פסולה, מחזקת את ההנחה כי לא מדובר בהסכם מחייב שנכרת בין הצדדים.
השיחה מחודש ינואר 2016
25. חודשים ספורים לאחר החתימה על הסכם מכירת המניות, נוהלה בין התובע לנתבע שיחה שהוקלטה על ידי סודי, ללא ידיעתו של שלומי. ההקלטה מתחילה מאמצע שיחה שנוהלה בין הצדדים, ולא מתחילתה (ראו לעניין זה עדות סודי, בעמ' 29 לפרוטוקול). בפתח ההקלטה אומר סודי לשלומי כך:
הרי בשיחה הקודמת אמרת לי שיכול להיות שהדרך הזאת של ה- 1,087,500 היא לא צריכה להיות דו צדדית. כמו שדיברנו, נכון? אז אמרת לי, אז יכול להיות באמת, שלא צריך להחזיר לי. שאני לא צריך להחזיר לך את הכסף. זאת אומרת, מרגע שהובן שאני צריך להחזיר לך את הכסף ובעצם יש נסיגה מזה, אז בעצם אתה לא צריך לפי הטענה שלך".
ושלומי משיב על כך מיד:
לא. לא. זה ממש לא. תראה, זה פעם אחת זה לא ככה. ו-ו- ודיברנו, באמת דיברנו דיברנו על המהות. ואני אומר פה, באמת, צריכה, אני עוד פעם... תחילת השיחה, צריכה להתקבל החלטה שהיא, שהיא לא קלה, שהיא באה ואומרת, אה, אה, אם אתה רוצה לתקוף את ההסכם, זה בסדר גמור. אבל אתה מבין אתה לא יכול לתקוף אותו מתוך הבית... זה לא נשמע סביר. אני מאוד רוצה שכן תימצא דרך, ש, ש, ש, כמו שדיברנו, ש, בפומרט שדיברנו, וכבסיס לעסקים נוספים שלך, קודם כל. ו- אה... (עמ' 3-2 לתמלול, נספח 18 לת/1).
ובהמשך, כשסודי מבקש להבהיר את הדברים, שלומי חוזר ומבהיר:
העסקה הזאת, בסופו של דבר, בעסקה, היא, מה שנאמר, שאתה יכול להישאר בחברה ולעבוד בה. בדרך כלל, כשקונים, אז נפרדים. כל אחד הולך לדרכו. לא, לא נשארים כמו שאנחנו מבקשים להישאר.
26. לנוכח הכחשתו של שלומי את ההסכמה הנטענת, מנסה סודי לגרום לשלומי להבין שהוא טועה באופן שבו הוא מפרש את ההסכם ביניהם, אולם שלומי נותר איתן בדעתו, ומכחיש באופן גורף וחד משמעי קיומה של הסכמה העומדת בניגוד לאמור בהסכם מכר המניות. תמליל השיחה מדבר בעד עצמו, כך בעמ' 15:
סודי: אבל תבין שלומי, באמת, אני רוצה לנסות לשכנע אותך, וזה לגיטימי, שיש לך טעות בהבנה. אתה אומר בעצמך שעדן אמר שהכסף צריך לחזור בחזרה. למה? תנסה לחשוב למה. ואז תבין מאיפה באה הטעות, שלומי.
...
שלומי: בשום שלב בשיחות שלנו, לא עלה ולו פעם אחת, שאתה נשאר עם איזה שהם אחוזים בתוך החברה. לא הוזכר, ולא נאמר אף פעם.
בהמשך שלומי שב ומסביר לתובע שאין בפרשנות שלו כל היגיון, ובלשונו (בעמ' 15 לתמליל):
שלומי: אני רק חושב על זה, אתה יודע, ש, תאר לך, אני אומר, זה לא יקרה, אבל תאר לך שמישהו בא ומסתכל בכזאת צורה... ואומר: בוא הנה, ... סודי חוזר הביתה עם 50% שנמשך ככה או ככה או ככה, אז זה ישראבלוף הכי גדול של העסקה של ... או ... או מישהו לקח אחריות.
סודי: ומישהו החזיר אותו.
שלומי: לא. לא יכול להיות כזאת עסקה שהיא, היא, היא...
27. גם בסוף השיחה, אותה שלומי מנסה לסיים ברוח טובה, הוא מוסיף ומסביר את כוונתו ואומר לסודי:
בראיה שלי, הגענו להסכם שכזה, שבהסכם הזה, אני בעל החברה, ואתה נשאר לעבוד פה, ו... לעשות חייל, אנחנו, ואתה ב... ואנחנו אינשאללה נמשיך לעשות חייל גם ב- ביו וגם בדברים אחרים שאתה.
סודי: אבל אם נעשה חייל ב- ביו לא יצא מזה שום דבר, לפי התפיסה שלך,
שלומי: כי לפי התפיסה שלי, אתה, אתה כן, אתה הולך לעבוד פה עם משכורת, ולא כאחוזים מהחברה. ו... להיות פלטפורמה לכל הפעילות שלך גם. את היודע, זה לא,
סודי: מה, אתה מתכוון שאני מנהל את הפעילות שלי,
שלומי: אני אומר... ברגע שקצת דברים יסתדרו, אז אתה כן תתמזג וכן תעשה דברים וכן תעשה פה ושם, כמו שאמרת, אפשר בסיבוב כזה או בסיבוב אחר, כי זה בית... (עמ' 18 לתמליל).
28. די בציטוטים שהובאו לעיל כדי לקבוע, כי אין בשיחה כדי להועיל לסודי. מדבריו של שלומי עולה מפורשות כי כבר בשיחה הוא הכחיש בתוקף קיומה של כל הסכמה אחרת פרט לזו שהועלתה בהסכם מכר המניות. ודוקו, בשיחה, שהתקיימה כזכור חודשים ספורים לאחר החתימה על הסכם מכר המניות, שלומי מבהיר היטב למה התכוון כשאמר שסודי ישאר בחברה. הוא שב וחזר על כך שסודי יוכל לעבוד כשכיר בחברה, בעוד שהוא, שלומי, יהיה הבעלים היחיד שלה. בשיחות אף עלתה כוונה היפוטית שלפיה החברה תוכל לשמש "פלטפורמה" לעסקים אחרים של סודי. טיבה של פלטפורמה זו לא הובהר, אולם מן האמור לעיל ברור שזו לא כללה את חזרתו של סודי להיות בעל מניות בחברה.
29. אציין, כי לא נעלמו מעיני דבריו של שלומי בשיחה לפיהם נאמר שסודי צריך להחזיר את הסכום ששולם עבור המניות משום שהוא ממשיך לעבוד בחברה (עמ' 6 לתמליל). כשסודי אומר שבשביל להמשיך לעבוד בחברה הוא לא צריך להחזיר את הכסף, שלומי משיב לו: "לכן אמרתי, אם, אז אל תחזיר את הכסף". בהמשך, הוא אף חידד ש"אתה לא מחזיר את תמורת המכר. אתה מחזיר לי חלק קטן מתמורת המכר" (עמ' 9). מדובר באמירה המעוררת קושי והתלבטות, משום שכפי שציין סודי בשיחה, ושלומי הסכים, לצורך המשך עבודתו של סודי בחברה אין צורך להחזיר כספים כלשהם. שלומי אף לא ידע להסבירה לגופה בחקירתו הנגדית (עמ' 34 לפרוטוקול). עם זאת, לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי למסקנה כי אין באמירה זו כדי להתגבר על כל יתר הסממנים שלפיהם לא התגבשה בין הצדדים הסכמה מחייבת לפיה סודי יהיה רשאי לרכוש בחזרה את המניות שמכר. אין בה אף כדי להתגבר על דברים רבים אחרים שנאמרו במסגרת אותה שיחה עצמה, ולפיהם הוכחשה כל הסכמה אחרת שלא נזכרת בהסכם המכר.
30. סודי מנסה להיבנות גם מכך שבשיחה נאמר שהצדדים העריכו את שווייה של החברה בסכום גבוה יותר משמעותית מהערכת השווי שהתקבלה, וכי הצדדים שאפו שההערכה תהיה נמוכה ככל שניתן. הוא מבקש להסיק מכך, שלצדדים היה ברור שסודי יהיה רשאי לרכוש בחזרה את מניותיו, ולכן הסכימו על סכום נמוך שיהיה קל להשיבו (סעיף 76 לסיכומיו).
דין הטענה להידחות, משום ששלומי הסביר כבר באותה השיחה כי משוויה של החברה יש לנכות את שווי ההתחייבויות, כך בלשונו (עמ' 9):
משום שאני לקחתי על עצמי, מה זה, החברה הוערכה ב- 7 מיליון שקל. או יותר. זאת המחויבות שלי.
...
סודי: אם היא הוערכה ב- 7 מיליון אז הייתי צריך לקבל 3.5. נתחיל מזה.
שלומי: בסדר, אז מתוך, מתוך, זה מה שקרה, כי מתוך זה החובות שלך, ושלי היו 2.250. הם היו שם.
מדבריו אלו לא ניתן להסיק ששלומי הודה שהערכת השווי "נמשכה" כלפי מטה לצורך הנטען, אלא כי הוא מסביר שמשווי החברה יש לנכות את ההתחייבויות שלה, העומדות על מיליוני שקלים.
עוד אציין, כי לא ניתן להכריע כיום בדיעבד, באופן חד משמעי, האם שווי ההתחייבויות עמד על 2,250,000 ₪ (ואז שווי החברה עומד לשיטתו של שלומי על 4,750,000 ₪) או שמא שלומי התכוון, כפי שטען בחקירתו (עמ' 35 שורות 14-13) ששווי החברה עומד, לאחר ניכוי ההתחייבויות, על סך של 2,250,000 ש"ח, הקרוב מאוד להערכת השווי שהתקבלה. אף אם האופציה הראשונה היא שנכונה, אין בכך כדי לשנות מן הרוח הכללית של הדברים שלפיהם משווייה של החברה יש לנכות את ההתחייבויות שלה על מנת לאמוד את ערכה "נטו".
31. עוד יצוין בהקשר זה, כי שלומי טען שהוא כלל לא היה בקשר כלשהו עם מעריכי השווי, ולא היתה לו כל השפעה עליה (עמ' 44-43 לפרוטוקול), ודבריו בעניין זה לא נסתרו. בנוסף, גם עו"ד ענבר שעליו מבקש התובע לסמוך, ציין בתצהירו כי הבהיר לצדדים שטרם עריכת ההסכם כי עליהם להצטייד בהערכת שווי "אשר תשקף את ערך מניותיו של מר פופלין ותבטיח כי ההסכם יהא תואם את מציאות הדברים" (סעיף 10 לתצהירו).
המניע למכירת חלקו של סודי בחברה
32. סודי הקדיש חלק מטענותיו להסברת המניע שעמד מאחורי מכירת המניות, והוא רצונם הלכאורי של הצדדים "להגן על החברה" מפני כניסת נושים לנעליו של סודי, והפיכתם לשותף פעיל בחברה במקומו. טענות אלה הוכחשו על ידי שלומי, שטען כי סודי מכר את מניותיו משום שנזקק לכסף על מנת לשלם את חובותיו. טענות אלה אינן מעלות ואינן מורידות. אף אם אקבל אותן כפשוטן, לא יהיה בכך כדי לקבוע כי לצד הסכמה זו, שקיבלה כאמור ביטוי בכתב, היתה הסכמה נוספת ונסתרת, ולפיה סודי יהיה רשאי לרכוש בחזרה את מניותיו עם צאתו מן המשבר הכלכלי. גם עדותו של עו"ד ענבר לפיה שלומי שאל בזמן אמת כיצד יקבל את כספו בחזרה אם סודי ירכוש בחזרה את המניות אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה, שכן כפי שציינתי לעיל ה"הסכמה", שקבעתי כי היתה לכל היותר ג'נטלמנית גרידא, לא היתה בגדר הסכמה מחייבת ומפורשת.
למעלה מן הצורך אציין, כי אינני משוכנע כלל כי המניע אכן היה הגנה על החברה, ולא רצונו של סודי לקבלת כספים. כך, ראינו כי החברה לא הייתה הנכס היחיד שסודי מכר באותה תקופה על מנת לשלם את חובותיו/ערבויותיו (עמ' 21-19 לפרוטוקול). בנוסף, שלומי טען כי על פי הסכם המייסדים עמדה לו זכות ראשונים לרכוש את המניות ועל כן לא היה כל צורך "להגן" על החברה, אולם כאמור אין צורך להכריע בסוגיה זו לנוכח המסקנה אליה הגעתי, והדברים נאמרו רק על מנת להבהיר שטענתו של סודי אינה מספקת לקבלת גרסתו.
משמעות אי זימונו של עו"ד בלטר לעדות
33. עו"ד ענבר סיפר בעדותו שנפגש עם עו"ד בלטר שייצג את שלומי בשנת 2016 מספר פעמים, וכי עו"ד בלטר ידע על ההסכמה הנטענת בין הצדדים ואמר ש"כשיהיה רלוונטי, נדבר" (עמ' 16). סודי מפרש את הדברים שנטען כי נאמרו על ידי עו"ד בלטר ככאלה שלפיהם עו"ד בלטר ידע על קיומה של ההסכמה (וכי הדבר מוכיח שהיתה הסכמה כזו), אלא שבזמנו טרם הגיעה העת לממשה (סעיף 40 לסיכומים), וטוען כי העובדה ששלומי לא זימן אותו לעדות פועלת לחובתו.
אין בידי לקבל מסקנה זו. ראשית, עו"ד בלטר לא נכח במעמד החתימה על הסכם מכר המניות (ראו גם דבריו של שלומי בעמ' 45 לפרוטוקול). אמנם, ייתכן שעו"ד בלטר היה מוסר בעדותו על מה ששלומי סיפר לו בזמן אמת ובכך היה שופך אור נוסף על הסוגיה שבמחלוקת, אולם אין בכך כדי להטיל את האחריות לזימונו על שלומי דווקא. נטל ההוכחה, כבכל תביעה, מוטל על התובע. משלא מצאתי כי נטל ההוכחה הורם במקרה שלפני, ולו במעט, אינני מוצא לנכון לקבוע שהיה דווקא על שלומי לזמנו. לו סבר סודי שעו"ד בלטר הוא עד רלוונטי, הוא יכול היה לבקש בעצמו לזמנו לעדות.
משמעות המשך עבודת סודי בחברה בחודשים שלאחר החתימה על ההסכם
34. בשלושת החודשים שלאחר החתימה על הסכם המכר סודי המשיך להגיע למשרדי החברה. אין על כך חולק. הוא אף טיפל בעניינים כספיים שונים מתוקף תפקידו הקודם בחברה (ראו תכתובות שונות שצורפו כנספח 19 לת/1). סודי מבקש ללמוד מכך, כי הצדדים לא התכוונו להיפרד באמת וכי יש בכך משום חיזוק לכל טענותיו (פרק ז' לסיכומיו). אינני מקבל את הטענה. כפי שראינו מתמליל השיחה שצורף לתצהירו של סודי עצמו, הצדדים אכן סיכמו שסודי ימשיך לעבוד בחברה כשכיר. אלא שבשיחה בין הצדדים שלומי הבהיר מפורשות, שאין בכך כדי להקנות לסודי זכויות בעלות כלשהן במניות החברה, בהווה או בעתיד (ראו הציטוט שבסעיפים 25 ו- 27 לעיל).
35. שלומי אף נחקר על כך בבית המשפט והסביר, כי לנוכח מערכת היחסים בין הצדדים, ולנוכח אופיו שלו עצמו, היה לו קשה למנוע מסודי להמשיך ולהגיע למשרדי החברה והוא נאלץ לעשות כן ולהרחיק את סודי בעצת עורכי דינו (עמ' 43) ולאחר שהבין כי סודי מנסה לקבוע "עובדות בשטח" בעצם המשך ההגעה למשרדים (סעיף 87 לתצהיר שלומי).
אי פניית סודי לערכאות בסמוך למועד בו גילה כי שלומי מכחיש את קיומה של ההסכמה הנטענת
36. התנהגות נוספת המעידה על העדר גמירות הדעת של הצדדים נוגעת לכך שסודי לא פנה לערכאות בזמן אמת. כפי שראינו, כבר בחודש ינואר 2016, כחודש בלבד לאחר החתימה על הסכם מכר המניות, סודי ידע ששלומי מתכחש לכל קיומה של הסכמה שלא באה לידי ביטוי בהסכם. על אף האמור, סודי בחר לכבוש את טענתו ולא טרח להביאה לבירור בערכאות משפטיות או אפילו לפנות אל שלומי באמצעות עורכי דינו עד לשנת 2021.
בחקירתו הנגדית בבית המשפט מיום 23/10/2022 הפניתי אל סודי שאלה בעניין זה, וכך נרשמו הדברים בפרוטוקול (עמ' 31):
ש: בינואר - מרץ אתה מבין שיש מחלוקת, למה כבר אז לא רצת לבית המשפט, ולמה לחכות 5 שנים?
ת: לא הייתה סיבה לרוץ. בינואר - מרץ הוא לא משך משכורת ואני לא משכתי דמי ניהול.
ש: הסיבה היא לא המשכורת, אלא המניות. למה לא פנית לבית המשפט כדי להבטיח את זכויותיך מיד?
ת: התייעצתי. הלכתי לפגישה עם עדן ענבר שהתנהלה בחדרו של עו"ד עופר אטיאס שאמר שהוא מכיר את עו"ד בלטר, זה היה לאחר שעו"ד עדן ענבר נפגש עם עו"ד בלטר בחודש מאי בתל אביב. הם דנו בסוגיה. עו"ד בלטר גם הזכיר את זה שאכן המכפיל נראה תמוה, אבל הוא אמר שאין מה לדון עכשיו כאשר באמת אני אצא מהבעיות נבוא ונדבר. לאחר מכן אני נפגשתי עם עו"ד עדן ענבר אצל עו"ד עופר אטיאס במשרדו בחדרו, ועו"ד עופר אטיאס אמר שאין טעם שארים טלפון לעו"ד בלטר. ביום שאין סכנה מנושים ואתה מביא לי 1.83 מיליון, אני פונה לעו"ד בלטר להשיב את המניות. נועצתי וזו העצה שקיבלתי.
37. הטענה שלפיה אותה עת טרם קמה לסודי הזכות לקבלת המניות אינה מספקת, שכן סודי יכול היה לעתור לקבלת סעד הצהרתי, שיצהיר על זכותו לרכוש את המניות לכשיתמלאו כל התנאים הדרושים לשם כך. העובדה כי לא עשה כן פועלת לחובתו ותומכת במסקנה אליה הגעתי לעיל ולפיה לא הוכחה ההסכמה מושא התביעה.
האם ההסכמה הנטענת משמעה הברחת נכסים?
38. כאמור, לטענתו של סודי, תכלית ההסכם למכירת המניות לשלומי תוך מתן זכות ברירה לרכישה חוזרת הייתה למנוע מנושיו לשים יד על מניות החברה ובכך לפגוע בפעילות החברה. הצדדים התייחסו לשאלה האם מדובר בהסכם למראית עניין הבטל על פי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 אולם דומה שאין צורך לבחון את ההסכם בגדרה של הוראה זו.
די בכך שברור כי מתן זכות ברירה לסודי לרכישה חוזרת מהווה זכות שהוסתרה מנושיו כדי להביא למסקנה כי ההסכם הנטען על ידי סודי נועד להברחת נכסים כאמור בסעיף 216(5) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש]- התש"ם, 1980. אלמלא היה ברצונו של סודי להסתיר את זכותו לרכישה החוזרת ברי שהדבר היה נרשם מפורשות בהסכם.
39. בהעדר ראיה מפורשת סותרת, ניתן להניח כי הצדדים לא התכוונו להתקשר בהתחייבות פסולה שתכליתה הטעיית נושים והברחת נכסים. משבאים אנו להסיק מסקנות מהראיות שהצגו ולפרש את ההסכם שנכרת בין הצדדים, עלינו להניח, בהעדר ראיה אחרת, כי הצדדים לא התכוונו לבצע פעילות בלתי חוקית.
טענתו החלופית של התובע - הסכם מכר המניות הופר הפרה יסודית
40. סודי הוסיף וטען, כי אף אם נניח שלא נכרתה בין הצדדים ההסכמה מושא התביעה, ההסכם הופר הפרה יסודית, המזכה אותו בביטול והשבה. ההפרה נעוצה לשיטתו בכך, שבניגוד לסעיף 7 להסכם, שלומי לא פעל לשחרר את התובע מערבויותיו לחברה כלפי הבנקים ועמילי המכס. דין הטענה להידחות, ואנמק.
41. ראשית, סודי לא עתר בכתב התביעה לסעד של ביטול והשבה אלא לסעד של אכיפה בלבד, (ראו סעיף 35 לכתב התביעה), ודי בכך על מנת לדחותה, בהיותה מרחיבה את חזית המחלוקת (ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1) 701 (1980); ע"מ (מרכז) 15803-02-18 אפלאוז איכות אפליקציות בע"מ נ' רשות המיסים-מנהל מס ערך מוסף פתח תקווה (7/9/2020)).
שנית, סודי הודה בחקירתו שאיש לא ביקש ממנו לממש את ערבותו לטובת החברה. כמו כן, בכתב ההגנה (סעיף 65.1) ובתצהירו (סעיפים 100-99) הבהיר שלומי כי סודי כן שוחרר מערבויותיו, וכי מכתבי הבנקים שנשלחו אל סודי אינם מעודכנים, ונשלחו אליו זמן רב לפני הגשת התביעה. נטען גם, שהבנק חזר בו ממכתב זה והבהיר כי מדובר בטעות, אולם לא הוצגה של אסמכתה לכך. מכל מקום, סודי לא פנה בזמן אמת על מנת להסירם, ואף בחר שלא לחקור על כך את שלומי.
42. מן האמור לעיל עולה, שלא מדובר ב"הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה", כמובן מונח זה בסעיף 6 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. כפי שראינו, להפרה הנטענת לא היתה כל תוצאה בחיי המעשה - סודי לא נדרש לפרוע חובות של החברה כערב שלה, ומדובר בעניין טכני שככל הנראה הוסדר.
43. גם בהקשר זה יצוין, כי סודי ידע שלא שוחרר מערבויותיו (עמ' 32 לפרוטוקול), אולם בחר שלא לפנות ולפעול על מנת להביא לשינוי המצב, באופן שמלמד כי גם הוא לא סבר בזמן אמת כי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם. סודי אמנם מסביר כי לא סבר שזו בעיה משום שהוא צפוי לחזור לחברה, אולם טענה זו מוקשית בשים לב לכך שהוא עצמו העיד שזכותו לא היתה קונקרטית וודאית במהלך השנים הללו, כל עוד היו לו נושים פעילים.
סוף דבר
44. מכל האמור לעיל עולה, כי הסכמה למתן זכות לרכישה חוזרת לא הוכח. על כן אני מורה על דחיית התביעה.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 30,000 ₪. ההוצאות יועברו ישירות לתובע, באמצעות בא כוחו, מכספי הפיקדון ששולם על ידי התובע בהתאם להחלטתי מיום 20/7/2022. אציין כי עיינתי בטענות הנתבע בדבר סכומי שכר הטרחה ששולמו על ידו. עם זאת, הוצאות המשפט אינן משקפות בהכרח את ההוצאה הריאלית בה נשא צד שזכה במשפטו, ואלו נתונות לשיקול דעת בית המשפט.
המזכירות תעביר את הפיקדון כאמור.