בית משפט השלום בחדרה
ת"א 32116-06-22 זכמי נ' אביבי מאירסון ואח'
לפני כבוד השופט יעקב גולדברג
המבקשים 1. ענת אביבי מאירסון
2. יגאל אביבי מאירסון
נגד
המשיב אליה זכמי
החלטה
לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מן הטעם שבית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.
הרקע להליך
1. על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש אוגוסט 2021 החל התובע בניהול משא ומתן לרכישת נכס מקרקעין באי לסבוס שביוון (להלן – "הנכס" או "החלקה"). המשא ומתן התנהל מול מתווך מקומי בשם וגאליס. כנטען, התובע נפגש עם בעל החלקה, מר אמבליקוטיס, והסכים עמו על תנאי רכישת החלקה ובעל החלקה התחייב בעל פה בפני התובע כי בכוונתו למכור לו את החלקה. כמפורט בכתב התביעה, במסגרת זו פגש התובע עורכי דין, אדריכלים ומהנדסים יווניים, כדי לעמוד על כדאיות הרכישה.
2. כנטען, בחודש נובמבר 2021, לאחר שהתובע החליט לרכוש את החלקה, פנה למבקשים והציע להם לרכוש את החלקה במשותף. לטענתו, במסגרת המשא ומתן חשף התובע לנתבעים מידע רב אודות הנכס וסיפר להם כי בעלי הנכס מוכן למכור לו אותו תמורת 275,000 אירו. כנטען, התובע הודיע לנתבעים כי בכוונתו לרכוש את הנכס והציע להם שותפות בנכס.
3. על פי הנטען, הנתבעים גילו עניין בהשתתפות ברכישת הזכויות בנכס וביום 17.11.21 התקיימה פגישה בין הצדדים בישראל. למחרת, ביום 18.11.21, נערך זכרון דברים על ידי התובע. הנתבעים הודיעו לתובע כי הם מעוניינים בעסקה, בכפוף למספר תיקונים וביום 20.11.21 שלחו הנתבעים לתובע טיוטת זכרון דברים אשר כלל הוראות לגבי אופן חלוקת החלקה, הוראות שלא נדונו בין הצדדים קודם לכן, ואשר התובע לא היה מוכן לקבלן. המשא ומתן בין הצדדים נמשך משך מספר ימים לאחר אותו מועד ואז הודיעו הנתבעים, כנטען, כי "השטח גם יקר וגם לא מאפשר בית בודד". נסיעה משותפת שתכננו הצדדים ליוון בוטלה ולאחר מכן פסק הקשר בין הצדדים והתובע הסיק כי הנתבעים איבדו עניין בעסקה.
4. כנטען בכתב התביעה, זמן קצר לאחר מכן, כאשר התובע נסע ליוון התברר לו כי הנתבעים רכשו את הנכס מן הבעלים בסכום גבוה יותר מן המוסכם בינו לבין התובע (300,000 אירו) ואף העבירו לו מקדמה נכבדה על חשבון הסכום.
5. לטענת התובע, התנהגות הנתבעים מהווה הפרת חובת תום הלב במשא ומתן הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973. לטענתו, הוא זכאי לפיצוי בגין אובדן רווח בסכום שווה ערך ל- 75,000 אירו בתוספת פיצוי בגין עגמת נפש. סך סכום התביעה 340,356 ₪.
6. טענתם הראשונה של המבקשים בכתב הגנתם היתה טענת פורום לא נאות, שאליה אידרש בהמשך. לגופה של ההגנה, אישרו הנתבעים כי חיפשו מזה זמן שטח סמוך לים באי לסבוס לצורך רכישה וכי כבר בקיץ 2021 פנו למתווכת מקומית בשם זכרולה פרוטולי שחיפשה עבורם קרקע שתתאים לדרישותיהם. הנתבעים טענו כי בחודש אוקטובר 2021 פגשו באקראי את התובע, שהתגורר בשכנות להם, וזה סיפר להם כי רכש חלקה בת שני דונם והוא מתלבט מה לבנות עליה. הנתבעת שיתפה את התובע בדבר העניין שלה ברכישת קרקע ביוון ליד הים והשניים החלו לשוחח בעניין.
7. לטענת הנתבעים, בחודש נובמבר פגשו את התובע באקראי ומפגש זה הוליד הידברות קצרת ימים בין הצדדים בנוגע לקרקע שהתובע טען לזכויות בה. כנטען בכתב ההגנה, התובע הציג לנתבעים גרסאות סותרות ומסמכים לא מהימנים ולא היה יכול לתת להם תשובות מניחות את הדעת בעניינים שונים, כגון אופן חלוקת הקרקע או קיומם של אישורי בנייה. כנטען, המשא ומתן נמשך מספר ימים ולאחר מכן נזנח בהסכמה הדדית.
8. לטענת הנתבעים, לא היה להם מושג כי חלקת הקרקע שרכשו ממר אמבליקוטיס היא זו שבה ניסה התובע לעניין אותם. לטענתם, המתווכת זכרולה היא זו שהציעה להם את החלקה, כאשר בשלב זה הנתבעים כלל לא ידעו כי מדובר באותו נכס מקרקעין. לאחר מכן הבינו הנתבעים כי מדובר באותה חלקת קרקע אך גם הבינו כי לתובע אין כל התחייבות מצד בעלי הקרקע וכי התובע אינו מכיר את נתוני הנכס האמיתיים. כנטען בכתב ההגנה, בעלי הנכס לא התחייב למכור את הנכס לתובע וכך הוצהר על ידיו גם במסמכי הרכישה. הנתבעים צירפו לכתב ההגנה תצהיר מטעם גב' זכרולה המתיימר לבסס טענות אלה.
9. לטענת הנתבעים, בכתב התביעה טען התובע כי הגיע עם בעל הקרקע להסכמה בעל פה על מכירת הקרקע ואילו לנתבעים התיימר התובע להציג מסמך כתוב שנחזה להיות הסכם מכר מול בעל הקרקע, מסמך שלטענת הנתבעים התברר כמסמך כוזב.
10. לטענת הנתבעים, התובע ניסה לשלשל לכיסו דמי תיווך מופרזים כאשר הלכה למעשה ניסה לתווך בינם ובין מתווך מקרקעין אחר ביוון.
11. הנתבעים חולקים גם על סכום התביעה ומכחישים את טענת התובע לאובדן רווח שווה ערך ל- 75,000 אירו, כאשר לטענתם, דמי התיווך המקובלים ביוון עומדים על 2% משווי הנכס לכל היותר.
12. מבלי לגרוע מטענתם לפורום לא נאות, המבקשים הגישו כתב תביעה שכנגד בסכום 120,000 ₪. כנטען בכתב התביעה שכנגד, המשיב הציג להם מצג מטעה ועקב כך גרם להם הוצאות שונות ועגמת נפש. בכתב ההגנה שכנגד הכחיש הנתבע שכנגד את הטענות.
טענות הצדדים לעניין הפורום הבלתי נאות
13. לטענת הנתבעים המבקשים, הגשת התביעה בישראל מהווה חוסר הגינות דיונית, שכן עיקר הזיקות קושרות את התביעה ליוון ולא לישראל. המבקשים מצביעים על כך שבין הצדדים התקיימו יחסי שכנות באי לסבוס, מקום החלקה המיועדת לרכישה משותפת ביוון ותחילת ההתקשרות היא באי היווני. עוד נטען שהצדדים לעסקה מנהלים את עסקיהם ביוון והעסקה היא במטבע זר. המבקשים הוסיפו וטענו כי הצדדים התכוונו להחיל על העסקה את הדין היווני והסתייעו לשם כך באנשי מקצוע יווניים ובכלל זה עורכי דין, נוטריון ומתווכת, שיידרשו להעיד בתיק, כולם או מי מהם, ואשר יקשה לחייבם להעיד בישראל. מטעמים אלה סבורים המבקשים כי בית המשפט הישראלי אינו פורום הנאות לדון בתובענה.
14. המבקשים טענו כי על פי דוקטרינת הפורום הלא נאות, בית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתובענה מהטעמים הבאים:
א. יש לדון בשאלות קנייניות לפי מקום הימצאות הנכס;
ב. הימצאות הקרקע ביוון יוצרת זיקה משמעותית לדין היווני וכן זיקה לאנשי מקצוע יווניים;
ג. מוכר החלקה גר ביוון והצדדים הסתמכו על הדין היווני וציפיותיהם היו כי סכסוכים יידונו ביוון;
ד. העדים המעורבים בעסקה יווניים ובעלי הדין כאן לא הסתייעו בגורמים ישראליים;
ה. המשיב עוסק כפי הנראה בתיווך ביוון, המבקשת 1 בהליכים לקבלת תושבות יוונית והמבקש 2 בעל תושבות יוונית;
ו. עיקר ההתקשרות בין הצדדים נעשתה בהודעות ובשיחות טלפון ואין בפגישות בודדות שנערכו בישראל כדי לקשור את התובענה לפורום זה;
ז. הגשת התובענה בבית משפט זה בגין עסקת מכר שנעשתה ביוון מקימה כנגד המשיב עילת תביעה אזרחית ופלילית לפי הדין היווני.
15. לטענת התובע המשיב, יש לדחות את טענות המבקשים בעניין הפורום הלא נאות. לטענתו, כל תכלית טענת המבקשים היא סיכול התביעה ומירב הזיקות מצביע שהפורום הנאות הוא בישראל ולא ביוון שכן, הצדדים לתובענה אזרחי ישראל ומרכז חייהם בישראל. אמנם ברשותו בית נופש ביוון, אך פרט לכך מרכז חייו נמצא בישראל. המבקשים דוברי עברית ולא יוונית ואינם בעלי תושבות יוונית ולא הרימו את הנטל המוטל עליהם כי מרכז חייהם ביוון. לטענתו, התשלומים הראשונים של העסקה היו צריכים להיות מועברים קודם כל למשיב עצמו ורק אחר כך למוכר ולפיכך, כנטען, מדובר בעסקה נפרדת מהעסקה שהייתה אמורה להיחתם עם המוכר היווני.
16. עוד טען המשיב כי הסעד המבוקש הוא סעד כספי שמקורו בחוק החוזים הישראלי ולא סעד אופרטיבי באשר למקרקעין המצויים ביוון. המשיב הדגיש כי הפגישות נערכו בישראל, ההתכתבויות וטיוטות ההסכם היו אמורות להיחתם בישראל ומשמעות הדברים היא שלצדדים הציפייה שהדין שיחול על ההתקשרות הוא הדין הישראלי.
17. נטען שגם למבקשת היה רצון לתווך במכירת החלקה וזאת ניתן ללמוד לטענתו מלשון טיוטות ההסכם ולפיכך, ברור כי הצדדים לא התכוונו להחיל סעיף שנוגד את החוק היווני ומהווה עבירה פלילית לפי החוק היווני ולפיכך ציפיותיהם היא כי התביעה תתברר בישראל.
18. לטענתו, ניהול התביעה ביוון יסרבל את ההליך, שכן הצדדים אינם מתגוררים ביוון ויהא עליהם להגיע ליוון לצורך התובענה. בנוסף, יידרשו להביא מתורגמן שיתרגם עבורם את הדיונים ולפיכך, הפורום היווני דווקא יקשה על התובענה ולא יקל על בירורה.
דיון והכרעה
19. הכלל הנוהג הוא כי לבית המשפט בישראל יש סמכות בינלאומית אלא אם ראה בית המשפט לא להפעיל סמכות זו בהתקיים אחד החריגים, ביניהם היות הפורום המקומי "בלתי נאות". נטל ההוכחה בדבר אי נאותות הפורום מוטל על הטוען. בעניינו על הנתבעים הנטל להוכיח כי קיים פורום זר שהוא "הפורום הטבעי" לדון בתביעה (רע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited [נבו] (30.8.2009); אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה 11, (2013), עמ' 77)).
20. בפסיקה נקבעו שלושה מבחנים לשם בחינת שאלת נאותות הפורום. המבחן הראשון הינו מבחן "מירב הזיקות", לפיו יש לבחון מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת בין הצדדים ואשר אליו מובילות מירב הזיקות. המבחן השני מתייחס לציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך. המבחן השלישי עניינו שיקולים ציבורים, וביניהם בחינת הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתביעה. להתייחסות מפורטת בעניין המבחנים ראו רע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' INCOMACS LTD [נבו] (2.8.2012); רע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG [נבו] (29.1.2009).
21. בטרם יישום ההלכות על המקרה הנוכחי אני רואה מקום לציין שני היבטים רלוונטיים לניתוח המשפטי. הראשון הוא מהות ההתקשרות בין הצדדים. לטענת התובע, ההסכם בין הצדדים לא היה הסכם תיווך אלא הסכם לרכישה משותפת של קרקע. הדבר עולה גם ממסמך "זכרון דברים" בכתב ידו של התובע, הנושא תאריך 18.11.21 ואינו חתום (נספח א' לכתב התביעה) שבו נכתב: "הוסכם בין אליה [התובע] לענת [הנתבעת] כי ירכשו במשותף את החלקה מאת הבעלים, בין הבעלים לאליה יש כבר מחויבות למכור לאליה...." (הדגשה לא במקור) ומטיוטת זכרון דברים מודפסת מיום 19.11.21 אשר צורפה כנספח ג' לכתב התביעה: "כיוון שיש סיכום בין בעלי הקרקע לבין צד א' על רכישת הקרקע מהבעלים היווני וכיוון ששני הצדדים מעוניינים לרכוש במשותף את הקרקע..." (הדגשה לא במקור).
22. היבט זה מגביר בעיני את הזיקה למדינה שבה מצויים המקרקעין ומקשה בעיני על התובע במאמציו "להרחיק" את התביעה מיוון ולקרבה לפורום המקומי.
23. היבט רלוונטי נוסף הוא התביעה הכמעט מתבקשת לכאורה כנגד בעלי הקרקע, אשר לטענת המשיב התחייב למכור לו את הנכס. אם אכן בעלי הנכס התחייב למכור לו את הקרקע והפר את התחייבותו, כטענת המשיב, הרי צירוף בעלי הקרקע כבעל דין בסכסוך בין הצדדים כמעט מתבקש מאליו, בין בתביעה ישירה של התובע נגד בעל הקרקע ובין במסגרת הודעת צד ג' אפשרית מטעם הנתבעים, בטענה שככל שבעל הקרקע אכן התחייב למכור את הקרקע לתובע ולא גילה להם את הדבר, הרי חשף אותם, לכאורה כמובן, לתביעת התובע בגין אובדן רווח.
24. בעלי הקרקע, שקולו לא נשמע וגרסתו אינה בנמצא, הוא על פני הדברים צלע חסרה ונדרשת. אין חולק כי לבית משפט ישראלי אין סמכות לדון בתביעה נגד מוכר הקרקע, בהעדר זיקה לישראל.
25. לא למותר להוסיף בהקשר זה כי הסעד החלופי המבוקש על ידי התובע בסעיף 19 לכתב התביעה הוא כי הנתבעים יבטלו לאלתר את ההסכם שחתמו עם המוכר.
26. אבהיר כי אין חולק על זכותו של תובע לקבוע את מי יתבע ומהן העילות שיכלול בכתב התביעה ואין פסול בהגשת התביעה נגד הנתבעים בלבד ולתבוע את הסעדים המתבקשים בתביעה הנוכחית בלבד. אלא שעסקינן בשאלה מהי המדינה שלה מירב הזיקות לסכסוך בין הצדדים, ובמסגרת זו יש משקל לכך שככל שהתביעה תוגש ביוון, ניתן יהיה לכלול בה גם את הבעלים-המוכר דבר שיאפשר בירור מלא ושלם יותר של הסכסוך בין הצדדים, כמתבקש.
27. משקבענו כי יסודה של התביעה בהסכם לרכישת קרקע ביוון, שיקול גיאוגרפי זה מקים זיקה נוספת ליוון. ככלל, הפורום "הטבעי", גם אם לא בהכרח היחיד, לבירור תביעה בגין רכישת קרקע ביוון הוא הפורום היווני. לזיקה הגיאוגרפית נספחים שיקולים נוספים המכוונים ליוון. ברור כי על עסקה לרכישת קרקע ביוון (להבדיל מחוזה בין צדדים שנחתם בישראל) יחולו דיני הקניין היווניים, ועל סמך דינים אלה ייקבעו תנאי העסקה, המסמכים הרלוונטיים והוראות פורמליות שונות שאינן בידיעת בית משפט זה. נגזרות אלה עשויות להיות חיוניות להבנת התנהלות הצדדים גם כאשר עסקינן בתביעה המוגשת לפי חוק החוזים הישראלי.
28. חשיבות רבה יש לייחס גם לעדים הרלוונטיים להוכחת טענות המשיבים. עדותה של המתווכת זכרולה ועדותו של המוכר הן רלוונטיות ביותר לבירור השאלה האם בין המבקש למוכר היה הסכם מחייב כלשהו והאם, כטענת המשיבים, המתווכת זכרולה קישרה אותם עם המוכר לאחר שהמשא ומתן עם המבקש נזנח על ידי שני הצדדים. לא מן הנמנע כי נדרשים גם עדים נוספים, כגון עורכי דין או אדריכלים שעמדו עם הנתבעים בקשר בתקופה הרלוונטית.
29. גם אם באמצעים הטכנולוגיים הקיימים ניתן היה לשמוע את עדותם של עדים רלוונטיים מבלי שיצטרכו להגיע לישראל, אין לבית המשפט הישראלי סמכות לחייב עד יווני להתייצב למתן עדות או להמציא מסמכים רלוונטיים. מעבר לשאלה הטכנולוגית, יש משקל גם לכך שמורא הדין הישראלי (ובכללו האזהרה בדבר חובת העדת עדות אמת) לא יחול בהכרח על עד יווני המתגורר ביוון.
30. ניהול התביעה בישראל יקשה אפוא על המשיבים להעיד עדים רלוונטיים להגנתם ויעמיד אותם, הלכה למעשה, בנחיתות דיונית מובהקת. חשש זה מקים זיקה דיונית כבדת משקל ליוון.
31. באשר לזיקות הקושרות את הסכסוך לפורום הישראלי, בכלל אלה נמנות העובדה שכל הצדדים הם אזרחי ישראל, שזכרון הדברים הבלתי חתום נערך בעברית בישראל בעקבות פגישה בין הצדדים שהתקיימה בישראל. משקלן של זיקות אלה נופל בעיני בהרבה ממשקלן של הזיקות הקושרות את הסכסוך לפורום היווני. בירור התביעה ביוון לא יעמיס על הצדדים קושי מיוחד בהיבט הלוגיסטי. באשר לעובדה שהמסמכים שהוחלפו בין הצדדים הוחלפו בעברית נתון זה נובע מהעובדה שעברית היא שפתם של הצדדים ואינו מקים, כשלעצמו, זיקה חזקה לפורום הישראלי. גם העובדה שהפגישות בין הצדדים התקיימו בישראל אינה מקימה זיקה בעלת משקל מספיק כדי להוות משקל נגד לזיקות הקושרות את הסכסוך לפורום היווני.
32. באשר לטענה כי הדין החל על ההתקשרות הנטענת בין בעלי הדין כאן הוא הדין הישראלי, לא מצאתי לכך תימוכין במסמכים שהציג התובע. מבלי לקבוע ממצא בשאלה האם מסמכים אלה מהווים הסכם מחייב בין הצדדים, ברור כי בשני המסמכים אין הוראה בדבר הדין החל על העסקה. מלבד העובדה שהמסמכים נכתבו בעברית בעקבות מפגש שהתקיים בישראל, אין כל אינדיקציה כי הצדדים התכוונו שעל ההתקשרות ביניהם יחול הדין הישראלי, כאשר החוזה, מעצם טיבו הוא חוזה נלווה או נסמך לחוזה רכישת הקרקע, שעליו, אין חולק, חל הדין היווני.
33. סיכומה של נקודה זו, הפורום בעל מירב הזיקות לסכסוך הוא הפורום היווני.
34. באשר לציפיותיהם הסבירות של הצדדים, כאמור לעיל המסמכים שהוגשו מטעם התובע אינם כוללים כל הוראה בעניין הפורום המוסכם לבירור סכסוכים. העובדה שהמסמכים נכתבו בעברית אינה מעלה ואינה מורידה בהקשר זה, מאחר שזוהי שפתם של שני הצדדים.
35. לשני הצדדים היה ברור כי הסכם לרכישת קרקע ביוון מול בעלי קרקע יהיה כפוף לדין היווני. בנוסף, יש להניח כי הצדדים הבינו שככל שהקרקע אכן תירכש במשותף מכח ההתקשרות בין הצדדים, לא יהיה ניתן לאכוף לפחות חלק מן ההוראות אלא בבית משפט ביוון. כך למשל, טיוטת זכרון הדברים שצורפה כנספח ג' לכתב התביעה מתייחסת, בין השאר, לחלוקת הנכס בין הצדדים ומורה: "סוכם שהחצי הראשון, הקרוב לים, יימכר לענת [הנתבעת – י.ג.]....". ברור כי אכיפה של הוראה חוזית כזאת מצויה בסמכות בית המשפט ביוון ולא בישראל.
36. על כן אני קובע כי ציפיותיהם הסבירות של הצדדים היו כי מקום ההתדיינות ביניהם במקרה של סכסוך משפטי הנובע מן העסקה הנטענת יהיה ביוון.
37. באשר לשיקולים הציבוריים ולפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתביעה, גם בנקודה זו מצאתי כי הכף נוטה לזכות הנתבעים. עסקינן בתביעה המתייחסת למגעים לקראת עסקת מקרקעין ביוון. הפורום שיש לו עניין בהסדרת מערכות יחסים הנלוות לעסקות מקרקעין ביוון הוא הפורום היווני וכך ביתר שאת ככל שהיה מתברר כי מדובר בעסקת תיווך.
38. מעבר לכך, לטענת המשיב בעלי הקרקע התחייב כלפיו בעל פה למכור לו את הנכס. בעת בירור התביעה תידון טענה זו וככל שבית המשפט שידון בתביעה יקבל את גרסתו העובדתית, תידרש הכרעה בשאלת תוקפה המשפטי של התחייבות בעל פה מן הסוג הנטען על ידי המשיב. גם שאלה זו מצויה בתחום העניין של הפורום היווני.
39. מן הטעמים שפורטו לעיל יש לקבוע כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לבירור התביעה ובהתאמה אף לא לבירור התביעה שכנגד. בהתאם לכך, דין התביעות להימחק.