נעם סולברג
שופט
השופט א' שטיין:
אני מסכים.
אלכס שטיין
שופט
ממלא מקום הנשיא, י' עמית:
לצערי, איני יכול להצטרף להמלצה שהציע חברי, השופט נ' סולברג.
1. אקדים ואומר כי איני סבור שהתביעה נשוא דיוננו מצדיקה דיון נרחב בתופעה של תביעות השתקה, מן הטעם שעל פניו בתיק דנן לא מדובר בתביעה כזו, ולא בכדי דחו הערכאות הדיוניות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.
הפרסומים נשוא התביעה כוללים אמירות בנוסח "אין להם זכות קיום בחברה היהודית"; "הם משהו כזה כמו זומבים ניאדרטלי"; "כלבים בני כלבים"; "רק לי הם מזכירים את הנאצים? [...] גזע הארי מול היהודי"; "גנבים, גזלנים בריונים"; "מתי כולם ילמדו שמשיגים הכל רק באלימות ודם". הפרסומים כוללים האשמות כי הקיבוץ מזהם את נחל חרוד ואת מי התהום, וכן מוכר דגים מורעלים ומסרטנים ופגרי דגים; הפרסומים כוללים קריאה לחרם צרכני על התעשייה של הקיבוץ וקריאה שלא לאפשר כניסת בני הקיבוץ לעיירות; הפרסומים כוללים קריאה להתארגן במשמרות כדי לחסום במהלך כל היום כל שער שקיים בקיבוץ. לא הבאנו אלא מעט שבמעט מתוך שלל הפרסומים כמפורט בכתב התביעה, ממנו עולה תמונת שיח של שנאה יוקדת וביטויים קשים. בנוסף, למבקש מיוחסות גם שורה של פעולות כמו השמעת מוסיקה מחרישת אוזניים בשטח הקיבוץ; טיפוס על גדרות הקיבוץ וגרימת נזק לגדרות ולשערים; כניסה לא מורשית לקיבוץ עם אחרים והשמעת בדיחות ודברי לעג ליד אנדרטה שהוקמה לזכרו של בן הקיבוץ, טיס שנפל בעת מילוי תפקידו; חסימה והפרעה לתנועת כלי-רכב בשער הקיבוץ ובשטחו פנימה; תשלום כספים לקטינים על מנת שאלה ייכנסו לשטח הקיבוץ ויבצעו מעשי הטרדה, ועוד.
על רקע כל המפורט בכתב התביעה, אזי על פניו, המדובר בתביעה לגיטימית של קיבוץ שקצה נפשו בהטרדות ובהשמצות, בפלישות אל שטחו ובחסימת שעריו. אכן, אין לכחד כי סכום התביעה של 2.5 מליון ש"ח עשוי להטיל מורא על כל אדם מן היישוב, אך עניין זה הוא אחד השיקולים שיהא על בית המשפט לשקול בסוף הדרך בעת פסיקת הפיצוי או ההוצאות לצד זה או אחר. כשלעצמי, אני סבור אפוא כי לא היה מלכתחילה מקום ליתן רשות ערעור וכי התיק הנוכחי לא היה ראוי כלל לשמש אכסניה לדיון מקיף בדיני תביעות השתקה. מה עוד, שלפנינו תביעה מעורבת הן בגין איסור לשון הרע והן בגין הסגת גבול ויצירת מטרדים. אדגיש אפוא כי אין להסיק מהדיון שערך חברי, כי יש למסגר את התביעה שלפנינו כתביעת השתקה או לסמן את התביעה, בכל דרך שהיא, כתביעה המשיקה לתביעת השתקה. כאמור, על פניו, ענייננו בתביעה רגילה שצריכה להתברר לגופם של דברים, וחזקה על בית משפט השלום שדן בתביעה כי יפעל כחוכמתו ובהתאם לפסיקה בדיני איסור לשון הרע, הנזיקין והקניין.
2. בכפוף להסתייגות כללית זו, ומשבחר חברי להרחיב את היריעה, אסתפק במספר הערות קצרות:
א. אני מסכים עם רשימת הסימנים שמנה חברי, ושבאמצעותם ניתן לזהות תביעות השתקה (פסקה 21 לפסק דינו). אך יודגש כי אין מדובר ברשימה סגורה, ופערי הכוחות בין הצדדים צריכים להיבחן בזהירות ולעיתים אין להתחשב בהם. כך, תיתכן תביעת השתקה של אדם פרטי כנגד אדם פרטי או כנגד גוף דל בתקציבים ובאמצעים. לדוגמה, אתר תחקירים שחשף פגיעות מיניות שנעשו על ידי פלוני, והלה מגיש תביעת השתקה כנגד האתר וכותבי התחקיר. ייתכן אפוא כי אף אחד מהצדדים אינו צד "חזק", ולא יהיה בכך כדי להוציא את התביעה מגדר תביעת השתקה.
ב. לדידי, פסיקת הוצאות ריאליות ומעבר לכך היא התרופה הראויה, והשיקולים שמנה חברי בפסקה 54 לפסק דינו יפים וראויים. אולם, איני מסכים להצעתו של חברי, ולפיה שיעור ההוצאות יעמוד ביחס ישיר לסכום שנתבע. אכן, אין לכחד כי יש בכך תרופה הרתעתית מפני הגשת תביעות השתקה בסכום גבוה, אך מנגד, יש חשש ל"אפקט מצנן" ואפילו "מקפיא" לנוכח חומרת הסנקציה האפשרית. בחיי המעשה, יכול ותובע יאמין באמת ובתמים שנעשה לו עוול, אך בסופו של יום, בית המשפט ידחה את תביעתו ואף יקבע כי מדובר בתביעת השתקה. בתרופה המוצעת על ידי חברי יש לטעמי הרתעת-יתר וגוון עונשי של ממש. איני צריך להרחיק עדותי, ודי אם אפנה להצעתו של חברי (פסקה 56 לפסק דינו) כי הקיבוץ יכלכל את מעשיו כבר בשלב זה ויחליט אם להמשיך בתביעה. הצעה מעין זו, תחת איום בהוצאות בסכום התביעה, יוצרת איום של ממש גם על מי שתובע בתום לב, ועל רקע המפורט בכתב התביעה אסתייג מהצעתו של חברי. לנוכח הסנקציה החריפה שהוצעה על ידי חברי, אף קיים חשש שדיון בתביעת לשון הרע יתמקד על ידי הנתבע בשאלה אם מדובר בתביעת השתקה חלף הדיון בטענות לגופה של תביעה והגנה (כגון "אמת דיברתי" או הגנת תום לב).
ג. כתימוכין לדעתו, חברי מפנה לפסוק "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו", אך כפי שציין, המדובר בסוגיה הלכתית סבוכה. משכך, אוסיף מילים מספר משל עצמי על מנת להראות כי דרך אותו פסוק ניתן להגיע גם לתוצאה אחרת.
בתלמוד ידועה ההבחנה בין שני סוגי עדים: עדי הכחשה – הכוונה לעדים שסותרים את דברי העדים האחרים, ועדי הזמה – הכוונה לעדים שמעידים על עדים אחרים כי בזמן האירוע "עמנו הייתם", אז הכיצד יכולים אתם להעיד על אירוע שלא הייתם נוכחים בו? עדים זוממים הם אפוא עדים שעדותם התגלתה כעדות שקר בעקבות עדותם של עדי הזמה שהעידו "עמנו הייתם" בעת האירוע. פשוטו של מקרא כי על אותם עדים זוממים ייגזר אותו גזר דין שאמור היה להיגזר על האדם שאותו ניסו להפליל בבחינת "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו". אולם בהמשך מדייקת הגמרא בהלכה וקובעת חריג לדין: "כאשר 'זמם' ולא כאשר 'עשה'" (מכות ה ע"ב). דהיינו, אם הצליחו העדים הזוממים במשימתם וגזר הדין כבר בוצע, אזי אין מענישים את העדים הזוממים באותו אופן (ובנקודה זו קיימת מחלוקת פוסקים, כאשר לדעת הרמב"ם הדבר נכון רק לגבי עונש מוות אך לא לגבי עונש מלקות או ממון, אך יש הסוברים שהחריג חל גם במלקות וממון). ומדוע נדרשתי לכך? שאם עקב תביעת ההשתקה הסיר הנתבע את הפרסום, ניתן לומר שהתובע כבר הצליח במזימתו ויחול החריג "כאשר 'זמם' ולא כאשר 'עשה'" כך שאילו אחזתי בשיטתם של אלו הסבורים כי החריג חל גם בממונות, אזי במקרה כזה אין לחייב אותו בסכום התביעה.
3. פסק דינו של חברי מדגים כי המציאות מקדימה את המשפט במספר צעדים.
עד תמול-שלשום, הבעיה של תביעות השתקה אכן עמדה במוקד תשומת הלב בתחום תביעות איסור לשון הרע. אלא שכיום, הבעיה שבמוקד תשומת הלב היא הפוכה – כיצד לתת מענה לתיאוריות קונספירציה שמופצות ברשתות החברתיות ובמדיה התקשורתית המסורתית. לעיתים, אין מדובר בשמועה שקרית בודדת בלבד, אלא בחלק ממארג רחב של קונספירציה מורכבת ומסועפת. האם על מנת להתמודד עם תופעות מעין אלה, יצלחו למלאכה כלים של חוק איסור לשון הרע? האם די בכלים אלה על מנת לתת מענה בדין ובצדק לתיאוריות קשר כוזבות, ולהושיט יד לנפגעי הפרסום? האם די בסכומים שנפסקים ברגיל על ידי בתי המשפט, כדי לבלום את התופעה?
תיאוריות קשר נופלות למרבה הצער על קרקע דשנה בשל גורמים שונים שאיני רואה להידרש להם במקום זה. לדידי, פגיעתה של התופעה אינה פחותה מזו של תביעות השתקה, שמא אף חמורה יותר. תיאוריות קשר שקריות פוגעות לא רק בנפגע הישיר, קרי, במי שיוחסו לו מעשים כאלה ואחרים. המדובר בסכנה לדמוקרטיה בשל הפגיעה ביכולת של חלקים מהציבור להבחין בין אמת לשקר. כאשר חלק מהציבור מאמין בקונספירציות שקריות, אזי תמונת המציאות של הציבור אינה אותה תמונה, וחלקים בציבור אינם חיים על אותו מישור עובדתי אלא בעולם מציאות אחר. כך לא ניתן לנהל הליך דמוקרטי אמיתי ומדובר בפגיעה בליבת הדמוקרטיה. לטעמי, נכון לימים אלה, דומה כי זו הבעיה המרכזית בתחום איסור לשון הרע.
הוחלט ברוב דעות (השופטים נ' סולברג ו-א' שטיין) נגד דעתו החולקת של ממלא מקום הנשיא, י' עמית, כאמור בפסק דינו של השופט נ' סולברג.
ניתן היום, ז' טבת תשפ"ה (07 ינואר 2025).
יצחק עמית
ממלא מקום הנשיא
נעם סולברג
שופט
אלכס שטיין
שופט