בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 42131-12-21 רודוב נ' אושקה בגן בע"מ ואח'
לפני כבוד השופטת הבכירה, נאוה ברוורמן
התובע:
אייל רודוב
ב"כ: עו"ד ליאור הר צבי
נגד
הנתבעים: 1. אושקה בגן בע"מ
2. שלומי אסולין
3. דרור גראד
ב"כ: עו"ד דור זוהר
פסק דין
מונחת בפניי תביעה כספית על סך של 130,000 ₪, שעניינה בעסקה של רכישת רכב אספנות.
רקע
1. ראשית, התביעה הוגשה ביום 20.12.2021, ולאחר מכן תוקנה ביום 04.01.2023.
2. התובע, מר אייל רודוב (להלן: "התובע"), רכש רכב אספנות מסוג "סטודיבייקר" (להלן: "הרכב"), במתחם ובו מגרש רכבים ומוסך בשם "OLD STATION GARAGE" (להלן: "המוסך" ו/או "אולד סטיישן"), המצוי בבני ברק.
נתבעת 1, אושקה בגן בע"מ (להלן: "הנתבעת"), הינה חברה פרטית הרשומה בישראל, מוכרת הרכב מושא התביעה.
נתבע 2, מר שלומי אסולין (להלן: "שלומי"), הוא בעל מניות יחיד ודירקטור רשום בנתבעת.
נתבע 3, מר דרור גראד (להלן: "דרור"), חתום על הסכם מכירת הרכב, שנחתם ביום 02.09.2021 (להלן: "ההסכם"), בתמורת סך של 105,000 ₪ (להלן: "התמורה").
3. ביום 05.09.2021 העביר התובע את הבעלות ברכב על שמו (נספח 3 לתצהיר התובע).
4. יצוין, שטרם רכישת הרכב, ערך התובע נסיעה ברכב.
5. יאמר כבר עתה, שלאחר הרכישה, נמצא שיש תקלה בגיר הרכב. לפיכך, הסכים התובע לתיקון הרכב על ידי הנתבעת, אך בשל העיכוב בתיקון, בחר לבטל את העסקה, ולא לקבל לידיו את הרכב, כפי שעוד יפורט בהרחבה, ויועלו טענות הצדדים.
6. כעולה מכתב התביעה המתוקן, טוען התובע, כי נמסר לו, על ידי הנתבעים, שהמנוע ברכב תקין, הגיר תקין, והרכב ללא תאונות (סעיף 10 להסכם).
לאחר רכישת הרכב, הרכב נכנס למוסך, אותו מפעילים הנתבעים. לאחר שהרכב נכנס למוסך, הודיע לו דרור, כי ברכב התגלתה בעיה בגיר, ופרק הזמן הצפוי לתיקון הוא כשלושה שבועות. התובע היה נכון ליתן הזדמנות לתיקון, ונתן הסכמתו לתיקון הרכב.
התובע מגולל, שביום 07.10.2021 מסר שלומי את הרכב לתובע, בביתו. באותה העת, נציג הנתבעת הודיע לתובע, שבמהלך הנסיעה לביתו, נתגלתה בעיה במשאבת הבלמים ברכב. לפיכך, ביום 08.10.2021 הוחזר הרכב למוסך הנתבעת.
ביום 29.11.2021 פנה ב"כ התובע במכתב התראה, והנתבעת נדרשה למסור את הרכב לתובע, לאחר תיקון.
ביום 06.12.2021 נשלח על ידי ב"כ התובע לנתבעת מכתב בדבר ביטול עסקת רכישת הרכב (להלן: "הודעת הביטול"). ברם, הנתבעים לא השיבו לתובע את כספי התמורה. וזאת, למרות שניתנו למי מהנתבעים הזדמנויות לתקן את הרכב.
התובע מדגיש, כי שילם את מלוא התמורה עבור הרכב לנתבעת, ובחלוף כ- 3.5 חודשים ממועד חתימת ההסכם, הרכב לא נמסר לידיו כפי שהובטח לו.
7. ועוד, מציין התובע, שברישת ובסיפת הסכם מכירת הרכב, נכלל שמה של הנתבעת כמוכרת הרכב. עם זאת, בסיפת ההסכם, במקום המיועד לחתימת המוכרת, נעשה שימוש בחותמת בשם המוסך, ולא בשם הנתבעת, עליה חתם דרור.
8. התובע מוסיף ומגולל בכתב התביעה המתוקן, שרק לאחר הגשת התביעה דנא, העבירו הנתבעים את הרכב, והותירו אותו בחניית בית התובע.
התובע טוען, כי בחן את מצב הרכב, ולאחר נסיעה קצרה, לאחר שחתם על ההסכם, כבה הרכב, ונתגלה שאינו תקין.
לא זו אף זו, טוען התובע, שגילה שההצהרות שניתנו לו במסגרת הסכם הרכישה, כי המנוע והגיר ברכב תקינים, אינן נכונות.
לשיטת התובע, שלומי ודרור חייבים באופן אישי בסכום התביעה, יחד ולחוד עם הנתבעת.
9. להשלמת התמונה, במועד רכישת הרכב מושא התביעה, רכש התובע רכב אספנות נוסף תמורת סך של 235,000 ₪. אולם התביעה אינה בעניין הרכב הנוסף.
10. כמו כן, במסגרת כתב התביעה המתוקן, ציין התובע, שלאחר הגשת התביעה, ולאחר דיון קדם משפט שהתקיים ביום 02.11.2022, נודע לו, שהנתבעים יזמו הגרלה (להלן: "ההגרלה"), שבמסגרתה הוצג רכבו.
במסגרת ההגרלה, הובטח לזוכה בהגרלה אחד מארבעה רכבי אספנות, אשר הרכב מושא התביעה, נכלל ביניהם. אשר על כן, התובע זכאי לקבלת סכום התביעה גם מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"). הנתבעים התעשרו על חשבון התובע, בעשייתם רווח באירוע ההגרלה, תוך שימוש ברכב.
11. מכל מקום, עותר התובע להשבת התמורה בסך של 105,000 ₪, ובגין עוגמת נפש, סך של 25,000 ₪.
12. מנגד, מעלים הנתבעים טענה מקדמית – דחיית התביעה על הסף כנגד נתבעים 2-3, שכן מדובר בעסקה שנעשתה בין התובע לבין הנתבעת. לפיכך, לא מתקיימים המבחנים להרמת מסך.
13. לגופם של דברים, טוענים, כי הרכב נרכש על ידי התובע, והרכב נקנה במצבו הנוכחי ביום הרכישה "AS IS". התובע ידע, ואישר בחתימת ידו, כי הרכב נמכר ללא אחריות וללא תיקונים.
הנתבעים מתארים, שביום 02.09.2021 הגיע התובע למגרש המנוהל על ידי הנתבעת, ובו מוצגים רכבי אספנות ישנים. התובע בחן את הרכבים, ולאחר שהוצגו בפניו מלוא הפרטים הידועים לנתבעת ביחס לרכב מושא התביעה, הוא החליט לרכוש את הרכב.
לא זו אף זו, התובע בעצמו נסע על הרכב, בדק אותו, ומצא אותו מתאים לצרכיו.
לאחר שהרכב נמסר לתובע, והיה בשימושו, פנה התובע אל הנתבעת בטענות שונות בכל הנוגע למצב הרכב, על אף שהרכב נמכר לתובע, ללא כל אחריות. עם זאת, מתוך רצון טוב, ולפנים משורת הדין, בדקה הנתבעת את טענות התובע. הנתבעת הציעה לתובע שיפוץ מלא לכל הגיר בעלות של 4,000 ₪, והתובע אישר זאת.
הנתבעים מגוללים בכתב הגנתם, כי ביום 23.11.2021 התובע רצה את הרכב, אך דרש "זמנים". ביום 24.11.2021, נציג הנתבעת, השיב לתובע, כי הם ממתינים ל"סט" של הגיר לרכב.
הנתבעים מדגישים, כי מדובר ברכב בן 60 שנה, והם עשו מאמצים כבירים לאתר חלקים לשיפוץ הגיר, למרות שלא היו מחויבים לכך.
הובהר לתובע, כי יידרש זמן למצוא את החלקים לשיפוץ של הגיר, ובמהלך אותו הזמן, החליט התובע שאינו מעוניין ברכב.
14. הנתבעים מדגישים, שביום 13.12.2021 התובע שלח לנציג הנתבעת הודעה, ושאל האם הרכב מוכן. ביום 23.12.2021 השיב נציג הנתבעת, שהרכב מוכן, אחרי שיפוץ מקיף לגיר, ובתגובה לכך, השיב התובע: "עכשיו רק דרך העו"ד שלי, הוגשה תביעה נגדכם שבוע שעבר" (ראו: סעיפים 48-50 לכתב ההגנה המתוקן).
15. יוזכר, התביעה הוגשה ביום 20.12.2021.
16. בנוגע להגרלה, נטען, שהנתבעת לא גרפה לכיסה את הכספים המתוארים בכתב התביעה, ואין מדובר בעשיית עושר ולא במשפט.
17. השאלות המרכזיות הדורשות הכרעה – האם יש להורות על ביטול והשבה; האם מי מהנתבעים הציג לתובע מצגי שווא; האם התובע זכאי לפיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט בגין ההגרלה; שאלת היריבות של שלומי ודרור.
אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עיינתי בראיות הצדדים ובכל אשר הובא בפני, נחה דעתי לדחות את התביעה.
18. במסגרת ההליך הוגשו תצהירי עדות ראשית, הראיות, נשמעו העדויות, והוגשו סיכומים בכתב.
מטעם התובע, העיד הוא עצמו; אשתו של התובע, הגב' ילנה דייצ'נקו (להלן: "ילנה").
מטעם הנתבעים, העידו שלומי ודרור.
בתמצית טענות התובע בסיכומיו
19. אין חולק, שבהליך מכירת הרכב, פעל דרור בלבד מול התובע.
20. הרכב נרכש על ידי התובע, על סמך מצג והתחייבות מפורשת של הנתבעים, ו/או מי מביניהם, בכתב, כי המנוע ברכב תקין, הגיר תקין ושהרכב ללא תאונות. התחייבות אשר הופרה, כאשר נתגלה בדיעבד, בסמוך למועד הרכישה, כי גיר הרכב אינו תקין. בכך נתגלה, כי המצג שהוצג לתובע היה מצג שווא. בזמן אמת, הנתבעים קיבלו אחריות מלאה בעניין התקלה בגיר.
21. הרכב לא נמסר לתובע תקין ו/או בכלל במשך למעלה משלושה חודשים.
22. ניתנה לנתבעים התראה לתיקון ההפרה, שלא הועילה, לפיכך – ביום 06.12.2021 הודיע ב"כ התובע בדבר ביטול העסקה, ודרש את מלוא התמורה. רק לאחר הגשת התביעה, העבירו הנתבעים את הרכב, והותירו אותו בחניית בית התובע, כשאינו תקין.
23. במהלך התובענה, במסגרת הסכמת ביניים בהליך גישור, העבירו הנתבעים את הרכב לחזקתם למתחם "אולד סטיישן", ומאז ועד היום הוא מצוי בחזקתם.
24. הנתבעים, הרחיבו חזית עת שטענו בתצהיריהם, שהתובע הוא זה שגרם לתקלה בגיר.
25. לדרישת התובע, וכתנאי מוקדם להסכמתו לרכישת הרכב, התחייבו הנתבעים בהסכם המכירה, בשם חברת אושקה בגן, ש"המנוע ברכב תקין גיר תקין וללא תאונות". כמו כן, לתובע לא הוצג טופס גילוי נאות במכירת רכב משומש, טרם חתימת העסקה, כמתחייב בדין. מעבר לאמור, ההסכם נושא תאריך שגוי; לא צורף להסכם כתב ערבות אישית; וכו'.
26. לאחר רכישת הרכב, הרכב נותר במוסך לצורך תיקונים שונים, ומעבר בחינת רישוי. לאחר מכן, הודיע דרור לתובע, כי ברכב נתגלתה בעיית גיר. הרכב נמסר בבית התובע ביום 07.10.2021, אולם הוחזר למחרת למוסך, ולמעשה לא נמסר לתובע עד להגשת התביעה.
27. התובע היה נכון ליתן לנתבעים שהות קצרה לתיקון גיר הרכב ומסירתו לידיו, תקין, אולם הנתבעים לא פעלו לתיקון הרכב.
28. ביום 29.11.2021 פנה ב"כ התובע במכתב לנתבעת, לפיה זו האחרונה נדרשה להשלים את תיקון הרכב, תוך 7 ימים. ביום 05.12.2021 השיבה הנתבעת, והודתה, שברכב נתגלתה תקלה בגיר, והתחייבה לתקן.
29. ביום 06.12.2021 שלח ב"כ התובע הודעת ביטול, וזאת לנוכח המצגים שאינם אמת בדבר תקינות הגיר, והעובדה שהרכב היה בידי הנתבעים במשך תקופה של למעלה מ- 3 חודשים, מבלי ליתן התחייבות ללוח זמנים כלשהו לתיקון הרכב.
30. הנתבעים תלו יהבם בתכתובת "וואטסאפ", ובפרט על הודעה ששלח התובע ביום 13.12.2021, ובה שאל האם הרכב תוקן. התובע הסביר בחקירתו, כי גילה אורך רוח ונתן לנתבעים שהות לתקן. גם לאחר ביטול העסקה, היה נכון התובע לשקול אפשרות לייתר את התביעה, זאת ככל והרכב היה מתוקן לשביעות רצונו, והיה מקבל פיצוי כספי.
31. היה על הנתבעים לבדוק את הרכב, בסמוך למכירה. הגם, שהנתבעים לא צירפו כל אסמכתא לכך שהרכב נבדק, ומה היו תוצאות הבדיקה.
32. הנתבעת שימשה לנתבעים כסות פורמלית לניהול עסקי הרכבים, והיא חברה מפרת חוק.
33. התובע זכאי לסעדים, כפי שפורטו בכתב התביעה המתוקן. הנתבעים לא עמדו בחובת הגילוי ולכלל "ייזהר המוכר", המחייב התנהלות בתום לב וגילוי מרבי.
34. הוגשה התביעה דנא, וזו תוקנה, לאחר שהתברר לתובע, כי הנתבעים עשו עושר ולא במשפט על חשבון התובע באמצעות הגרלה שנערכה, תוך שימוש ברכב. אשר על כן, זכאי התובע לקבלת סכום התביעה גם מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.
35. יש לקבוע שלשלומי ולדרור יש אחריות אישית לתשלום סכום התביעה.
בתמצית טענות הנתבעים בסיכומיהם
36. לא נעשה שום ניסיון כדי להונות או לקפח את התובע, ההפך הוא הנכון. הנתבעת מכרה לתובע רכב בעסקת רכב לגיטימית, בו התובע בחן את הרכב, חתם על מסמך שבו הוא מצא את הרכב לשביעות רצונו, ואין לו ולא תהיינה לו כל טענות ביחס לרכב ולמצבו. התובע רכש את הרכב במצבו "AS IS".
37. חשוב לזכור, כי הרכב מושא התביעה, הינו רכב אספנות כבר למעלה מ- 60 שנה.
38. התובע יחד עם אשתו, ביצעו נסיעת מבחן ברכב, בה נהג התובע, והתרשם ממצבו של הרכב. התובע הצהיר, כי בדק את הרכב, ושניתנה לו הזכות לבדוק את הרכב.
39. יובהר, במועד העסקה, הגיר ברכב היה תקין, אחרת הרכב לא היה נוסע בצורה כה טובה. התובע לא הוכיח, כי במועד הרכישה הרכב לא היה תקין.
40. ככל שהתגלתה בעיה ברכב, לאחר מכן, הרכב תוקן על חשבון הנתבעים, למרות שלא היו חייבים לעשות כן. הנתבעים עשו מאמצים אדירים לאתר "קיט" לתיקון הגיר, קנייתו והתקנתו בוצעו על חשבון הנתבעים. הנתבעים תיקנו רשימה של ליקויים קוסמטיים ברכב, שהפריעו לתובע. הכל, בשל רצון לשמר את התובע כלקוח. טענות התובע, כי לא קיבל מענה מהנתבעים אין להן יסוד.
41. התובע הסתיר מבית המשפט את התכתובת המהותית ביותר, לפיה הוא פנה אל שלומי ביום 13.12.2021, ושאל האם הרכב מוכן. ביום 23.12.2021 שלומי השיב לו כי הרכב מוכן, אחרי שיפוץ מקיף לגיר. מדובר בחוסר תום לב של התובע.
42. הובהר לתובע, כי יידרש זמן למצוא את החלקים לשיפוץ הגיר, ובמהלך אותו זמן, כנראה שהתובע התחרט.
43. התובע לא עמד בחובת הקטנת הנזק, מאחר וטען שבנקל היה ניתן למצוא "קיט" גיר לרכב.
44. התובע טען בכתב התביעה המתוקן, שהרכב מעולם לא נמסר לו, אך בחקירתו השיב, שהרכב נמסר לו מספר פעמים.
התובע גם הלין, כי הרכב נמסר לו לראשונה רק ביום 07.10.2021, אך שכח לציין שיצא לחופשה למשך שבועיים, והעדיף שלא לקחת את הרכב.
45. יודגש, התובע העלים עובדה מהותית, את העובדה, לפיה הועלתה על ידו, שרק ההילוך האחורי לא עובד בצורה תקינה, וחרף כך, הנתבעת הציעה לתובע שיפוץ מלא לכל הגיר בעלות של 4,000 ₪, והתובע אישר זאת. ברם, הנתבעת נשאה בכל העלויות, לפנים משורת הדין, מתוך רצון טוב.
46. התובע מלין, כי לא קיבל טופס גילוי נאות, כאשר הוא מודע לכך, שלא ניתן לספק טופס גילוי נאות ביחס לרכב זה, מאחר ומדובר ברכב אספנות בן למעלה מ- 60 שנה, אשר יובא מארה"ב לפני עשרות שנים. אין לרכבים ישנים היסטורית טיפולים או תיעוד לגבי עברם, והדבר הובהר לו פעמים רבות.
47. הסכם המכירה מהווה טופס גילוי נאות, ובו כלל הפרטים הידועים לנתבעים.
48. יש לדחות את התביעה, ולחייב את התובע בהוצאות ובשכ"ט ריאלי.
בתמצית סיכומי התגובה
49. הנתבעים לא מתמודדים עם טענות התובע, ומתעלמים מהתחייבות שניתנה על ידי הנתבעים בכתב, התחייבות חריגה, כי המנוע ברכב תקין, הגיר תקין וללא תאונות. מה שנתגלה כמצג שווא.
50. הוכח, כי הנתבעים לא בדקו את הרכב בסמוך למועד המכירה. לשיטתו, הנתבעים ידעו, שהרכב לא תקין. הרכב לא נמסר לתובע תקין ו/או בכלל עד למועד הגשת התביעה – 20.12.2021.
51. התובע גילה אורך רוח וסבלנות, בתקווה שהנתבעים יתקנו את הפרת הסכם המכר, וימסרו לו רכב תקין. אולם, לאחר חלוף כארבעה חודשים, בהם הנתבעים לא התחייבו למועד קונקרטי בו יימסר לתובע רכב כשהגיר תקין, הגיש התובע את תביעתו.
גם מהתכתבויות ה"וואטסאפ", אליה הופנה התובע בחקירתו, עולה כי הנתבעים לא היו נכונים להתחייב לתאריך קונקרטי. תשובת הנתבעים, כאילו הרכב תוקן, נשלחה רק מספר ימים לאחר הגשת התביעה, וככל הנראה בקשר ישיר להגשתה.
52. הנתבעים מתעלמים גם בסיכומיהם מההגרלה שיזמו ונערכה על ידם, תוך שימוש פסול ברכב, ואשר במסגרתה עשו רווח בסך של 80,000 ₪.
53. יודגש, הרכב מצוי מזה תקופה ממושכת בחזקת הנתבעים.
54. יש לקבל את התביעה, ולחייב את הנתבעים ביחד ולחוד.
דיון והכרעה
55. כאמור, השאלות המרכזיות הדורשות הכרעה – האם יש להורות על ביטול והשבה; האם מי מהנתבעים הציג לתובע מצגי שווא; האם התובע זכאי לפיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט בגין ההגרלה; שאלת היריבות של שלומי ודרור.
על שאלות אלה ואחרות שיתעוררו, אדון בהמשך.
כפי שהובא לעיל, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עיינתי בראיות הצדדים ובכל אשר הובא בפני, נחה דעתי לדחות את התביעה, ואבאר;
ההסכם, וטענת ההפרה
56. ראשית, סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
בהלכה הפסוקה נקבעו שני כללים פרשניים: האחד - לשון החוזה היא "כלי הקיבול" של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו; והשני, כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב, היא המשמעות הקמה עם קריאת לשון החוזה על רקע הקשרו הכללי (ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' אנטונינה לברינצ'וק [פורסם בנבו] 8.8.18).
57. כזכור, בענייננו נחתם הסכם מכר ביום 02.09.2021 (נספח 2 לתצהיר התובע). אין חולק, שההסכם נושא חותמת של "אולד סטיישן", ושדרור חתום על ההסכם.
כמו כן, נכון הוא שההסכם נושא תאריך אחר – 07.07.2021, אך אין חולק באשר למועד המכירה.
מכל מקום, הרכב נמכר בסך של 105,000 ₪.
עם זאת, יש חולק, האם הנתבעת או מי מהנתבעים הציגו לתובע מצג שווא, בעת החתימה על ההסכם, וידעו שהרכב לא תקין, ושגיר הרכב תקול.
58. הנתבעים הצהירו, במסגרת ההסכם, כי: "המנוע ברכב תקין גיר תקין וללא תאונות" (סעיף 10 להסכם).
כמו כן, הצהיר התובע: "הקונה מצהיר כי בדק או ניתנה לו הזכות לבדוק את הממכר קרי מצבו בהווה והתאמתו ..., ולאחר הצהרתו זה מתחייב לרכוש אותו כמו שהוא As is" (סעיף 4 להסכם).
ובנוסף, הצהיר התובע: "במעמד חתימת ההסכם מצהיר צד ב' (התובע, הערה שלי נ.ב) כי מרגע מסירת הממכר לוקח הוא אחריות כלפיו" ... (סעיף 8 להסכם).
59. לטענת התובע, הרכב נרכש על ידי התובע, על סמך מצג והתחייבות מפורשת של הנתבעים, ו/או מי מבניהם, בכתב, כי המנוע ברכב תקין, הגיר תקין ושהרכב ללא תאונות. התחייבות אשר הופרה, כאשר נתגלה בדיעבד, בסמוך למועד הרכישה, כי גיר הרכב אינו תקין.
מנגד, טוענים הנתבעים, שלא הוצגו לתובע מצגי שווא, לא נעשה שום ניסיון כדי להונות או לקפח את התובע, והרכב היה תקין. הנתבעת מכרה לתובע רכב, התובע בחן את הרכב, חתם על מסמך שבו הוא מצא את הרכב לשביעות רצונו, ואין לו ולא תהיינה לו כל טענות ביחס לרכב ולמצבו. התובע רכש את הרכב במצבו "AS IS". התובע ביצע נסיעת מבחן ברכב, התרשם ממצבו של הרכב, והצהיר, כי בדק את הרכב, ושניתנה לו הזכות לבדוק את הרכב. מה גם, שמדובר ברכב אספנות בן 60 שנה.
הנתבעים מדגישים, שבמועד העסקה, הגיר ברכב היה תקין, והתובע לא הוכיח, כי במועד הרכישה הרכב לא היה תקין. עוד מוסיפים בהקשר זה, שהתובע לא תמך את טענותיו בעניין הליקוי/אי התקינות הנטענים והמוכחשים בחוות-דעת מומחה כנדרש.
60. וישאל השואל – ראשית, מתי התגלתה התקלה ברכב?
61. התובע העיד, כי נסע ברכב לפני שרכש אותו, וגם ילנה אישרה זאת. עם זאת, הסביר, שבמהלך הנסיעה ברכב, לא הכניס את הרכב למצב נסיעה לאחור (ראו: עדות התובע, שם; עמ' 22, שורות 1-3; סעיף 5 לתצהירו; עדות ילנה בעמ' 1).
התובע העיד שלאחר הרכישה של הרכב, הנתבעים היו צריכים לעשות כמה תיקונים ברכב, ודרור התקשר אליו, ואמר לו: "גילינו בעיה בגיר בעיה ברברס" (עמ' 23, שורות 1-3; סעיפים 14-15 לתצהיר התובע).
בהמשך, העיד התובע, שקיבל את הרכב ביום 07.10.2021, וכאשר נסע לאחור, הרכב כבה (ראו: עמ' 35, שורות 24-25; עמ' 37, שורות 1-2, 29-33).
62. דרור העיד, והבהיר, שלאחר הרכישה, התובע ביקש להשאיר את הרכב במוסך, כי הוא נסע לחו"ל, וביקש לסדר ריג'קטים קוסמטיים ברכב.
כאשר התובע חזר מחו"ל, הרכב הועבר אליו על ידי שלומי (עמ' 77, שורות 3-5). כמו כן, העיד, שלאחר כמה ימים הרכב חזר למוסך (שם, שורות 6-9; סעיפים 26-27 לתצהיר שלומי; ראו גם תצהיר דרור סעיפים 17-18).
בהקשר זה העיד שלומי, כי הוא מסר את הרכב לתובע, והרכב היה תקין (עמ' 59, שורות 6-7). באותו מעמד, ביקש ממנו התובע להחליף כיסוי לרכב, והעיד:
"... אחרי כמה ימים הוא התקשר להגיד שמשהו לא נוח לו ברברס האוטו לא נכבה והאוטו נסע גם שהאוטו הגיע אלי עם התקלה גברתי האוטו נסע ברברס היה לו כמו רעדות סך הכל האוטו נסע רברס שיגיד לי שלא, נסע רברס לא נכבה תקין עבר טסט... אחרי כמה ימים הוא חזר אלי להגיד שיש תקלה בגיר".
(ראו: עמ' 59, שורות 28-31; עמ' 60, שורות 1-5).
63. יוצא אפוא, שיש מחלוקת מתי התגלתה התקלה בגיר – האם שלומי התקשר לתובע בדבר הבעיה בגיר, טרם מסירת הרכב, או שמא התובע קיבל את הרכב לידיו, ואז גילה את התקלה בגיר.
מעיון בראיות ובעדויות, השתכנעתי, מגרסתו של שלומי, שלאחר שהרכב נמסר לתובע, נתגלתה התקלה. כאשר הרכב נכנס שוב למוסך, אז שלומי בדק את הרכב, ולאחר הבדיקה התקשר לתובע, ואמר: "נכון יש כשל בגיר" (עמ' 60, שורה 4).
64. שלומי הוסיף ותיאר, כי הציע לתובע לעשות שיפוץ מלא לגיר, בתשלום, והתובע הסכים. שלומי הוסיף, שהיה עליו לאתר "קיט", שזה היה קשה, ושגם התובע ניסה ללא הצלחה. בסופו של יום, שלומי מצא את ה"קיט" המבוקש, ובגלל "הסחבת" לא דרש תשלום עבור שיפוץ הגיר ברכב (עמ' 60, שורות 10-19; 28-31).
שלומי הסביר בעדותו, שלתובע יש מעל 20 רכבים, והוא ראה בו לקוח פוטנציאלי, ולכן היה חשוב לו לשמר אותו כלקוח (עמ' 60, שורות 6-9).
65. יתרה מכך, שלומי העיד, שרכב בן 60 שנה, יכול לקרות בו תקלות, וכשהתגלתה התקלה, לקח אחריות (עמ' 61, שורות1-5).
66. ביני לביני, הנתבעים תיקנו את התקלה בגיר הרכב, וזאת למרות, שהתובע חתם על הסכם, בו הצהיר, שהוא מצא את הרכב לשביעות רצונו, שלא תהיינה לו טענות ביחס לרכב ולמצבו, הצהיר שהוא רוכש את הרכבAS IS , ושמרגע מסירת הרכב, התובע לוקח אחריות על הרכב (סעיפים 4 ו- 8 להסכם).
נתתי אמון בעדותו של שלומי, שהוא לקח אחריות לתיקון הרכב, רק מתוך רצון טוב לשמר את התובע כלקוח, מאחר והתובע חובב רכבים.
67. מעבר לאמור, התובע לא הוכיח שבמועד החתימה על ההסכם, הרכב היה תקול, והייתה בעיה בגיר הרכב. כמו כן, חשוב לציין, שהתובע, אשר עליו הנטל להוכיח תביעתו, לא תמך טענותיו ביחס לתקלה הנטענת, בחוות-דעת.
כשנשאל התובע, האם בעת מכירת הרכב הנתבעים ידעו על התקלה, השיב: "אני לא יודע אני לא יכול לדעת מה עבר להם בראש" (עמ' 42, שורות 20-22).
בהמשך, שנשאל שוב על ידי בית המשפט, האם הנתבעים ידעו על התקלה בעת החתימה על ההסכם, השיב: "אני לא אמרתי" (עמ' 43, שורות 14-16).
68. כאמור, נחה דעתי, שהבעיה בגיר, התגלתה לאחר מכירת הרכב. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא - שהנתבעים לא הציגו בפני התובע מצגי שווא בדבר תקינות הרכב.
מה גם, שמסקנה זו מתיישבת עם העובדה, שעסקינן ברכב אספנות בן 60 שנה, ולא ברכב חדש, שיצא זה עתה מהמפעל.
69. הנתבעים הדגישו, שמדובר ברכב אספנות בן 60 שנה. בהקשר זה, דרור העיד:
"כשקיבלנו אותו למכירה במגרש בערך כחודשיים לפני שאייל הגיע, כל רכב שאני מקבל עוד פעם בגלל שאין היסטוריית בדיקות על הרכבים האלה ולא יודעים זה גם רכבים שהגיעו מארצות הברית זה לא רכבים שנולדו בישראל זה לא רכב שהגיע דרך סוכנות של שברולט בשנת 63 זה רכב שהגיע לארץ בסביבות שנות ה- 2000 זאת אומרת הוא בילה 30 ומשהו שנה בארצות הברית הגיע לישראל מהרגע שהוא הגיע לישראל גם לא יודעים מה עשו לו אין היסטוריית טיפולים אין שום דבר אז אנחנו מכניסים אותו לבדיקה מעלים אותו בודקים".
(עמ' 73, שורות 14-21).
ובהמשך הוסיף:
"שרכבים שמגיעים מארצות הברית ביבוא אישי והגיל שלה מעל 30 שנה יש בארצות הברית נוהל שנקרא קאר פקס כל רכב משנת 87 יש לו כבר תיעוד...".
(עמ' 75, שורות 30-33).
עדות זו, מצטרפת לעדותו של שלומי, שהסביר, שלא ניתן היה לערוך טופס גילוי נאות, מאחר ולא ניתן היה לדעת על עבר הרכב (עמ' 56, שורות 10-11).
70. רוצה לומר, מהעדויות של דרור ושלומי עולה, שרכב מלפני שנת 87', שהגיע מארצות הברית, אין לו תיעוד. כך שבהקשר זה, השתכנעתי, שצודקים הנתבעים, שלא ניתן היה להמציא "טופס גילוי נאות" על פי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח – 2008. דומני, שדי בפרטים שמסרו הנתבעים לתובע באשר לרכב בעת מכירת הרכב.
71. יתרה מכך, שלומי העיד, שהסכים להוסיף בהסכם את הסעיף לפיו, המנוע וגיר הרכב תקינים, בהתאם לדרישת התובע, ואמר: "... אמרתי לך שאני מכונאי 25 שנה רק של המכוניות האלה כשרוצים חוות דעת פונים אלי ואני יודע שהמנוע תקין והגיר תקין ולכן הסכמתי..." (עמ' 57, שורות 6-7; ראו גם סעיף 22 לתצהיר שלומי).
72. סכומו של דבר – נתתי אמון בעדויות הנתבעים, שבזמן מכירת הרכב, לא ידעו הנתבעים על תקלה בגיר הרכב. יחד עם זאת, מהרגע שהבעיה התגלתה להם, הם עשו ככל לאל ידם, עמלו לאתר את "קיט" הגיר, ותיקנו על מנת לשמר את התובע כלקוח. אך, כנראה שזה האחרון התחרט, רצה לחזור בו מההסכם, וזאת לאחר שנתן את הסכמתו לתיקון הרכב. כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך, שבגין "העיכוב" במציאת ה"קיט" של הגיר, הנתבעים נשאו בעלויות התיקון.
האם יש להורות על ביטול והשבה
73. לטענת התובע, על סמך מצג והתחייבות מפורשת של הנתבעים, בכתב, כי המנוע ברכב תקין, הגיר תקין ושהרכב ללא תאונות, נרכש הרכב. ההתחייבות הופרה, כאשר נתגלה בדיעבד, בסמוך למועד הרכישה, כי גיר הרכב אינו תקין, ועל כן מבקש הוא לבטל את העסקה.
התובע מדגיש, שעל סמך מצג והתחייבות מפורשת של הנתבעים, בכתב, כי המנוע ברכב תקין, הגיר תקין ושהרכב ללא תאונות, נרכש הרכב. התובע הוסיף בעדותו:
"מבחינתי ברגע שדרור הצהיר וחתם בהסכם שהמנוע והגיר תקינים אני לא צריך לבדוק כי מבחינתי זה כמו אחריות ככה אני רואה את זה כלומר אם מתגלה שהמנוע או הגיר לא תקינים אז אני או מבטל את העסקה או דרור צריך לשפות אותי או לתקן את זה".
(עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 13-16).
לשיטתו, ההתחייבות הופרה, כאשר נתגלה בדיעבד, בסמוך למועד הרכישה, כי גיר הרכב אינו תקין. בכך נתגלה, כי המצג שהוצג לתובע היה מצג שווא.
74. התובע מוסיף, שניתנה לנתבעים התראה לתיקון ההפרה, שלא הועילה, לפיכך – ביום 06.12.2021 הודיע ב"כ התובע בדבר ביטול העסקה, ודרש את מלוא התמורה (ראו: נספח 11 לתצהיר התובע).
75. הנתבעים טוענים, שככל שהתגלתה בעיה ברכב, לאחר המכירה, הרכב תוקן על חשבונם, למרות שלא היו חייבים לעשות כן. הנתבעים עשו מאמצים אדירים לאתר "קיט" לתיקון הגיר, קנייתו והתקנתו.
76. יודגש, טענות התובע באשר למצגי שווא מטעם מי מהנתבעים, עובר לכריתת ההסכם, הלכה למעשה מתבססת על הוראת סעיף 15 לחוק החוזים הקובעת:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה 'הטעיה' – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
נדרש אפוא, שעקב הטעות, התקשר התובע בהסכם מושא ההליך (ראו: גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, 314 (2005); דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים (כרך ב), 854 (1992)).
77. ברי הוא, שהנטל להוכיח את קיומם של כל רכיבי העילה רובץ לפתחו של התובע.
78. כפי שהובא לעיל, נקבע שהרכב היה תקול לאחר מועד רכישתו, ומסירתו. גם אם הוכיח התובע שהתקיימו יסודות עילת ההטעיה כאמור, עליו להראות שעשה כן, בתוך זמן סביר.
סעיף 20 לחוק החוזים קובע בזו הלשון:
"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה".
ברירת הביטול אינה ללא הגבלת זמן.
על מבקש הביטול להחליט בתוך זמן סביר על עמדתו, לפיה הוא מבקש לבטל את ההסכם. סבירות הזמן תיבחן לפי מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראו למשל: ע"א 6094/03 זאב שמעון בע"מ נ' שאול בוקריץ [פורסם בנבו] 22.3.05, פסקה 20).
79. בענייננו, הלכה למעשה, משגילה התובע את בעיית הגיר ברכב, הוא לא ביקש לבטל את העסקה. התובע הסכים לאפשר לנתבעים לתקן את גיר הרכב (סעיף 16 לתצהיר התובע).
לדידי, משבחר התובע ליתן לנתבעים הזדמנות לתקן את הרכב, אז נולדה לה "הסכמה חדשה", ולפיכך, אין מקום להורות על ביטול הסכם המכר.
יוצא אפוא – משהתובע הסכים לתיקון, הנתבעת תיקנה, היה על התובע להמתין לסיומו של התיקון, לקבל לחזקתו את הרכב. ושוב, מדובר ברכב אספנות, ונדרשה שהות לאיתור "קיט" הגיר.
80. התובע העיד, שכלל לא רצה לבטל את העסקה, והמטרה הייתה לקבל את הרכב (עמ' 26, שורה 3).
לא זו אף זו, הרכב תוקן, והנתבעים הזמינו את ה"קיט" על חשבונם, כאמור, אך התובע כנראה לא היה שבע רצון ממשך ההמתנה, ובחר "לשבור את הכלים".
התובע העיד: "... באיזשהו שלב פקעה סבלנותי ונתתי להם שבוע לתקן את האוטו או לבטל את העסקה, לא קיבלנו מענה על זה אפילו ואז ביטלנו הודענו על ביטול העסקה" ... (עמ' 26, שורות 5-9).
81. מכל מקום, השתכנעתי שהובהר לתובע, כי יידרש זמן למצוא את החלקים לשיפוץ הגיר, מה גם שמדובר ברכב אספנות בן 60 שנה, וכנראה שלא בנקל ניתן היה למצוא את ה"קיט". ככל שהתובע סבר שהוא עצמו יכול היה לאתר את ה"קיט", תוך שבוע, טוב היה עושה, אם היה עושה כן (ראו: עמ' 30, שורות 5-6).
82. לא נעלם מעיני, שהתובע הסתיר מבית המשפט את התכתובת המהותית ביותר, לפיה הוא פנה אל שלומי ביום 13.12.2021, ושאל האם הרכב מוכן, בה בשעה שעתר לביטול העסקה, ביום 06.12.2021 (נספח 3 לתצהיר הנתבעים).
ביום 23.12.2021 שלומי השיב לתובע, כי הרכב מוכן, אחרי שיפוץ מקיף לגיר (שם). למרות זאת, ביום 20.12.2021 הוגשה התביעה.
ביני לביני, מדובר בהתנהלות של תובע, המעוררת תמיהות ותהיות, וזאת בלשון המעטה.
מעבר לאמור, הנתבעים תיקנו את הרכב, טרם שידעו בדבר ה"תביעה".
יתרה מכך, שהתובע נשאל על הודעת ה"ווטסאפ" ששלח ביום 13.12.2021, השיב שאם הרכב היה מוכן, הוא היה לוקח אותו ומבקש פיצוי על עוגמת נפש (עמ' 31, שורות 21-25).
83. לאור המקובץ לעיל, דין הדרישה להורות על ביטול והשבה – דחייה.
סוגיית ההגרלה
84. כאמור, הוגשה התביעה דנא, וזו בהמשך תוקנה, לאחר שנטען, שהתברר לתובע, כי הנתבעים עשו עושר ולא במשפט על חשבון התובע באמצעות הגרלה שנערכה, תוך שימוש ברכב מושא ההליך. אשר על כן, סבור התובע, שהוא זכאי לקבלת סכום התביעה גם מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.
לשיטת התובע, החברה גרפה רווח של כ- 80,000 ₪, וזאת על בסיס רואה החשבון של הנתבעת (נספח 14 לתצהיר התובע).
85. מנגד, נטען, בכתב ההגנה המתוקן, שהנתבעת לא גרפה לכיסה את הכספים המתוארים בכתב התביעה, ואין מדובר בעשיית עושר ולא במשפט.
86. יצוין, שהנתבעים לא התייחסו לטענה במסגרת הסיכומים.
87. מכל מקום, שלומי נשאל על ההגרלה בחקירתו הנגדית, והשיב, כי תוכננה הגרלה לשלושה רכבים שונים, ושבמסגרת הליך הגישור היה ניסיון פשרה. לאור האמור, החליטו הנתבעים לצרף את הרכב מושא התביעה להגרלה, על מנת למצוא פתרון לסכסוך (עמ' 66, שורות 25-32; עמ' 68, שורות 1-2).
כמו כן, גם דרור העיד שבמסגרת ההגרלה, זה היה עוד ניסיון למכור את הרכב, ולהשיב לתובע את כספו (עמ' 79, שורות 25-26).
בהקשר זה, הבהיר ב"כ התובע, שלהליך ההגרלה אין קשר להליך הגישור, מאחר וההגרלה הייתה כעבור שנה וחצי מהליך הגישור (עמ' 69, שורות 1-4).
במאמר מוסגר אעיר, שהליכי גישור הינם הליכים חסויים, אך עולה, שלא הייתה התנגדות לנאמר.
88. לאחר ששמעתי את עדותו של שלומי ושל דרור, בהתחשב שהתובע לא הסכים לקבל את הרכב, האמנתי והשתכנעתי, שהנתבעים ניסו למצוא פתרון לסכסוך שבפניי, גם לאחר הליך הגישור שלא צלח, חיפשו דרך למכור את הרכב, ולהשיב לתובע את כספו. וזאת, אך לצרכי פשרה, ולא מתוך הסכמה שיש ממש בטענת ה"ביטול וההשבה", שהועלתה על ידי התובע. ברם, כאמור, הניסיון, בסופו של יום, לא צלח.
לדידי, עושה רושם, שההגרלה תוכננה ללא קשר לרכב מושא התביעה, ותוכנן לערוך הגרלה בנוגע לשלושה רכבים אחרים. על כן, לא ראיתי לנכון לפצות את התובע בגין "רווחי ההגרלה", שהרי הרכב של התובע צורף להגרלה, רק כדי למצוא פתרון לסכסוך, ותו לא.
שאלת היריבות
89. לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד.
מנגד, שלומי ודרור טענו להעדר יריבות; שלומי חתם בשם החברה, ואילו דרור הינו שכיר בנתבעת.
90. אעיר, שלאור התוצאה אליה הגעתי, כפי שפורט בהרחבה לעיל, מתייתרת שאלת היריבות.
עם זאת, למעלה מן הצורך אעיר, שעל ההסכם חתומה הנתבעת, ולא השתכנעתי שהיה מקום לצרף את הנתבעים.
דרור הינו שכיר, ושלומי חתם על ההסכם בשם הנתבעת.
לאור האמור, לא הוכח, ולא השתכנעתי, שזה המקרה בו יש להרים את מסך ההתאגדות.
סוף דבר
91. לאור המקובץ לעיל, דין התביעה – דחייה.
92. לא השתכנעתי, שהנתבעים הציגו בפני התובע מצגי שווא, והפרו את ההסכם. נהפוך הוא, כאשר הנתבעים גילו את הליקוי בגיר הרכב, פעלו במלוא המרץ על מנת שהתובע, שהינו הלקוח, יהיה מרוצה.
93. בנסיבות, כפי שהובא לעיל, אין להורות על ביטול והשבה, ואין מקום לקבל את הטענה לעשיית עושר ולא במשפט.
94. בזיקה, היות ועולה, כי הרכב "ממתין" לתובע אצל הנתבעים (ראו בין היתר סעיפים 40 ו – 42 לסיכומי הנתבעים), ולא הורתי על ביטול העסקה והשבה, כמובן שעל הרכב לחזור לחזקת התובע כפועל יוצא.
95. לאור התוצאה אליה הגעתי, התובע יישא בהוצאות הנתבעים, בסך של 5,000 ₪ כל אחד.
בנוסף, יישא התובע בשכר טרחת עו"ד הנתבעים בסך של 30,000 ₪ (כולל מע"מ).
הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, באמצעות ב"כ.
המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.