על פי התכתובות בין התובע לבין יואל בנוגע לצירופו של אור כבעל מניות בחברה (נספח 2 לכתב התביעה), עולה כי הסכמה זו אמורה הייתה להיות מעוגנת בתקנון החברה (כך כותב יואל ביום 3.9.2007: "שליטה – טופל ע"י סעיף התקנון המדובר על צורך ב-75% לעל החלטה מהותית"). אולם, בתקנון אשר צורף על-ידי התובע (נספח 1 לכתב התביעה) לא מופיע הסעיף האמור ולא ברור האם הוא אכן הוסף לתקנון החברה.
יחד עם זאת, אף אם הסעיף לא הוכנס לתקנון החברה איני סבורה כי יש בכך כדי לפטור את אור מהסכמה זו. זאת בייחוד לאור כך שמדובר בהסכמה אליה הגיעו דוד ויואל בעקבות צירופו של אור כבעל מניות בחברה.
זאת מהטעמים הבאים:
ראשית, בחברה קטנה ובעלת מספר מצומצם של בעלי מניות שהיא מעין-שותפות, כמו במקרה שלפניי, מתנהלים הדברים פעמים רבות באופן לא פורמאלי ולא כל ההסכמות מעוגנות במסמכיה הרשמיים של החברה;
שנית, ההסכמה בדבר הרוב הנדרש בהחלטות מהותיות נועדה בדיוק למצבים מעין אלו כדי להבטיח כי לא ייווצר לבני משפחת אולנסקי רוב אוטומטי בהחלטות מהותיות ובפרט בהחלטות הנוגעות לאינטרסים שלהם;
שלישית, אור היה מודע להסכמה אליה הגיעו יואל ודוד והיא אף היוותה את אחד מהתנאים בהם הצטרף לחברה. כך עולה מפורשות מדוא"ל ששלח יואל לדוד ואור ביום 18.9.2007 (נספח 3 לתצהיר עדות ראשית של התובע) בו הוא כותב כך: "להלן סיכום פגישתנו בנוגע לצירופך כשותף ב-OR-team – סיכום זה יהווה בסיס להסכם מסודר [...] על מנת להכשיר את הקרקע לצורך המימוש והגנה על השותפים הקיימים נוסיף סעיף לתקנון החברה הקובע כי 'קבלת החלטות מהותיות תחייב רוב של 75%'".
בטענה לפיה לא ביצע אור פעולות כדירקטור אשר היה בהן כדי לקפח את זכויות התובע אין כדי להואיל לנתבעים. עצם פעולת המינוי של אור כדירקטור שלא בהתאם לרוב הנדרש, באופן שיצר רוב בדירקטוריון שלא היה מקובל על התובע ואשר עשוי לקפחו בעתיד, היא הפעולה שפגעה בזכויותיו של התובע וקיפחה אותו.
בהקשר זה יובהר, כי גם החלטות מהותיות שהתקבלו לאחר מינויו של אור לדירקטוריון החברה, ברוב של יואל ואור ובניגוד לעמדתו של התובע, הן החלטות מקפחות. לכן, מבלי להידרש לשאלה האם ההחלטה לפטר את אור ויואל חלף התפטרותם היא החלטה מקפחת, הרי שעצם קבלת החלטה מהותית זו, שהתקבלה ברוב שלא היה נוצר אלמלא צירופו של אור לדירקטוריון החברה, מובילה למסקנה כי ההחלטה בטלה.